פרשת בלק- אל תבטחו בנדיבים- האמנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק- אל תבטחו בנדיבים- האמנם?

מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/  בני ישראל חונים בערבות מואב ובלק צופה בהם מארמונו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)

             ציורי תנ"ך/ בלק שולח  מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

                 ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)

                             ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)

                          ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)

              ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ)

ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)

       ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מיכה הנביא נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אלוקים אינו מאשר לבלעם לקלל את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת בלק   מתחברת עם סוף פרשת חוקת המתארת את מקום חנייתם של עם ישראל –בערבות מואב ומנגד  בתחילת  פרשתנו- מתארת  את התבוננותו של בלק - מלך מואב בעם ישראל,

כנאמר: "וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ.  וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ—לִקְרֹא לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה־נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר". [פרק כ"ב, א'-ז']

השאלות הן:

א]   מה ראה בלק –מלך מואב- ומה הבין?

ב]   מדוע הפרשה קרויה על שמו?

ג]  מאין כי אין לבטוח בנדיבים?

תשובות.

ראייתו של  בלק.

רש"י מסביר: ראייתו של בלק - לשון הבנה והתבוננות - מתוך שראה שישראל ניצחו את האמורי - הגיע לפחד מפני ישראל.

מדרש  רבה [כ', כ'] מבאר:

משל למלך שהושיב שומרים לשמור עליו - מפני האויב והיה סומך עליהם שהם גיבורים וישמרו כראוי, אלא שהאויב הגיע והרג את השומרים- מעתה חרד היה המלך על חייו ,באופן זה גם בלק ראה מה שעשו ישראל לסיחון ולעוג מלך הבשן התחיל לפחד על עצמו!

"מאור ושמש" סובר:

נאמר: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב־ הוּא" בלק ראה שעם ישראל שרויים באחדות מלאה- לפי שכתוב בלשון יחיד- "כִּי רַב־ הוּא" מתברר כשיש אחדות של כל עם ישראל הם מסוגלים להפיל כל אויב  על ידי תפילה לה' ולימוד תורה !

ישנו הסבר מאד מעניין: בלק ראה והבין –כי קיימים שני סוגים של מלחמה:

א] מלחמה פיסית  כפי שנקראת בימינו: מלחמה קונבנציונאלית-שהיא-באמצעות כלי נשק מוכרים - כולל מטוסי קרב וכו' ועיקר ההצלה תלויה בבורא עולם" כפי שכתוב: "יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" [שמות, י"ד, י"ד]

באמת לאורך ההיסטוריה בכל המלחמות של האויבים - ה' הציל אותנו מידם בנסי נסים וחסדי שמים.

ב] מלחמה רוחנית היא תלויה בידי עם ישראל החייב- להבין כי עליו לשמור על ערכי היהדות על החיבור לספר התורה  ומתוך ניסיון העבר אנחנו לומדים: כי כאשר היו ניסיונות להשפיע עלינו על תרבות חדשה- מנגד כל האחראים על כך כולל גדולי ישראל עמדו על המשמר- לסכל ניסיונות אלה והיו כאלה שעלו על המוקד וקדשו שם שמים ברבים על קיום התורה ומצוותיה.

בלק הבין שבדרך הראשונה - הדרך הפיסית - היינו - להילחם  באמצעות כלי נשק – לא יצליח -  כי פירושו להילחם כנגד ה'!

לכן עדיף להילחם מבחינה רוחנית,  נגד לימוד התורה ותפילות  ואם עם ישראל באותו זמן מרפה את ידיו מהיהדות אזי ניתן [חלילה] לנצח אותו - בקלי קלות.

המלחמה הזו מתנהלת באמצעות הפה  בעיקר - תפילות ולימוד תורה.

אם חלילה עם ישראל יתנתק הוא יאבד את כל כוחו הרוחני - ויהיה משול לשאר העמים, חלילה.

דווקא מתוך הברכות של בלעם הרשע - ניתן להביו מה היו כוונותיו האמתיות!

רצונו היה לנתק את עם ישראל מהתורה והמצוות. ולכן ה' השאיר לנו רק ברכה אחת שלא נהפכה  לקללה זו הברכה על בתי כנסיות ובתי מדרשות .

בגמרא [מסכת ברכות [ח', לא'] נאמר: מיום שחרב  בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד'  אמות של הלכה בלבד". במקום זה קיים עוגן ההצלה של עם ישראל שם ימצא היהודי את שורשיו ומשם תצא תורת חיים לכל יהודי לכן רק אותה פינה  של בתי מדרשות ובתי כנסיות- היא מקור האור המאיר ומציל את עם ישראל.

לכן כאשר בלעם בירך את עם ישראל בברכה:

"הֶן־ עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". [במדבר  כ"ג, ט'] כוונתו של בלעם הייתה: שעם ישראל לא ישב בדד ושבגויים כן יתחשב וילמד גם ממעשיהם וירכוש גם את התרבות הזרה שלהם וישאף להידמות להם. וכך יהיה שקוע בסכנה מיידית- כי עשוי לאבד את כל הכוח הרוחני שלו, חלילה..

חז"ל קבעו בכל יום בתפילת השחר - היהודי מתחיל בברכה שהזכיר בלעם הרשע:

"מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל".[במדבר כ"ד, ה]

כי  בברכה זו טמון סוד קיום ישראל.

[הסבר זה בהשראת: הרב אליהו שלזינגר: מתוך  הספר: "אלה הדברים"]

הפרשה  קרויה על שם בלק.

על כך אומרים חז"ל:" בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב - זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דויד ושלמה"[מסכת סוטה מ"ז, ע"א]

מתוך חמישים וארבע הפרשיות שבתורה-  נקראות חמש פרשיות בשמות של אנשים:

נח, הפרשה השנייה בספר "בראשית"

יתרו הפרשה החמישית בספר "שמות"

קורח, בלק ופנחס – בספר במדבר.

בלק מדוע? הרי היה רשע?

גם מתוך שלא הסתיר את שנאתו לישראל - ולא היה אחד בפה ואחד בלב - זכה שפרשה  תיקרא על שמו.

אין לבטוח בנדיבים לעולם.

דוד המלך שהייתה לו רוח הקודש מזהיר:

"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים--    בְּבֶן ־אָדָם, שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.

תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ;    בַּיּוֹם הַהוּא, אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו.

אַשְׁרֵי--שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ:    שִׂבְרוֹ, עַל יְהוָה אֱלֹהָיו.

עֹשֶׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ--    אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם;

הַשֹּׁמֵר  אֱמֶת    לְעוֹלָם" [תהלים קמ"ו, ג'- ז']

כוונתו של דוד המלך: כי אין לבטוח  גם באדם אפילו רם מעלה- המדבר בלשון יפה, מבטיח הבטחות.- כי ביום מותו- כל  מילותיו וכל מעשיו  שהבטיח - הכול הולך לאבדון.

היחיד שניתן  לבטוח בו – הוא : רק אלוקים - הנצחי. :

גם ירמיהו הנביא אומר:

"ֹּאָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן־ יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ.  וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.  בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ.  וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא יִרְאֶה כִּי־יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי".[ירמיהו י"ז, ה'- ט']

גם הנביא ירמיהו  מתאר את התוצאה- כאשר אדם בוטח באדם אחר, הוא פשוט מקולל. ורואה רק  תוצאות רעות במדבר.

מנגד- הבוטח בה' דומה לעץ שתול על מים, שתמיד פורח ואינו שרוי בפחד  ודאגות מכל מיני חששות.

הנה גם בימים אלה ממש כולנו חשים אכזבה כאשר מנהיג שעזר הרבה לישראל- לפתע -שינה כיוון ומרעיף אהבה על האויבים שלנו.

על כך אמר שלמה המלך:" פַּלְגֵי מַ֣יִם לֶב מֶ֭לֶךְ בְּיַד יְהֹוָ֑ה עַֽל כׇּל אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ"׃[משלי כ"א, א']

מכאן נלמד- כי עלינו לבטוח רק בה' – ולקיים את  המצוות והחוקים מהתורה הקדושה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, עלינו  לשוב  להתחבר לספר  התנ"ך- תורה, נביאים, כתובים, ותורה שבעל פה: ולקיים את רצון ה' כפי שכתוב:

"הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ".[מסכת אבות ב', ד']

בנוסף ללמד את התנ"ך החל מהגיל הרך  במוסדות הלימוד.

יפים וחשובים דברי הנביא  מיכה בהפטרה :

"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה־טּוֹב; וּמָה ־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם ־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם ־ אֱלֹהֶיךָ". [מיכה, ו', ח']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בִּלְעָם וְכִישְׁלוֹנוֹ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

בִּלְעָם  וְכִישְׁלוֹנוֹ.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 בִּלְעָם נְבִיא גּוֹיִים

 נְבוּאָתוֹ  הִרְקִיעָה שְׁחָקִים

 חָכְמָתוֹ דַּעַת עֶלְיוֹן

 קִלְלוֹתָיו פְּרִי דִּמְיוֹן.

 

מְצַפֶּה לְדִבְרֵי  אֱלוֹקִים

בַּחֲלוֹם הַלַּיִל-  מְסָרִים

נִשְׁעָן עַל כָּרִים וּכְסָתוֹת

מְיַיחֵל לְקַבֵּל   תְּשׁוּבוֹת.

 

חַדְרֵי לִבּוֹ מִתְמַלְּאִים

שְׁאִיפוֹת  רְמִיסַת יְהוּדִים

נִיתּוּק משׁוֹשֶׁלֶת דּוֹרוֹת

מְחִיקַת  זְכוּת אָבוֹת.

 

יוֹדֵעַ סוֹדוֹת וְרָזִים

עִם נִבְחַר אֱלוֹקִים

תּוֹרָתָם נֶאֱבַק לְהַשְׁכִּיחַ

לְמַעַן מְזִימָּתוֹ תַּצְלִיחַ.

 

אַךְ מָה רַבָּה הָאַכְזָבָה

מִשְּׁאֵלָתוֹ  מִגְּבָהִים הִתְרַסְּקָה

עַם הַנֶּצַח לֹא יְאוֹר

כְּשֶׁמֶן זַיִת זַךְ- לָעַד טָהוֹר.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בָּלָק [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק- מדוע מדמה בלק את ישראל לשור?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק - מדוע מדמה בלק את ישראל לשור?

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה.

בני ישראל  חונים בשיטים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בלק שולח  מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)

 בלק לוקח את  בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ

ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Balak and Billaam on the top of Peor  mountain   "וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן"   [ במדבר כ"ג, כ"ח]

פרשה זו מדברת על התקופה  של תום  הכיבוש של ארץ סיחון ועוג מלך הבשן.

בני ישראל  הספיקו להגיע בכיבושיהם עד החרמון ,אומנם הם חונים בעיקר באדמת מואב ההיסטורית  והם שולטים בכל אזור עבר הירדן המזרחי. באותו זמן עולה לשלטון בלק בן ציפור לאחר מלך  מואב הראשון - והמואבים חשים פחד מנוכחות עם ישראל.

בלק מגיע למסקנה: שבדרך הטבע אינו יכול לנצח ולגבור על עם ישראל- ההולך ומתרבה לנגד עיניו ולעיני עמו, אין לו די צבא שבאמצעותו  אפשר יהיה לגבור על ישראל. וכך התורה מתארת את המצב:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת- כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.  וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.  וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.  וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק". [במדבר כ"ב, ב-ח]

השאלות הן:

א] מי היה בלק וממה חשש ?

ב] מדוע שיתף בלק בבעייתו את זקני מדיין - דווקא?

ג] "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת- כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר..." מה  הכוונה?

תשובות

בלק בן ציפור וחששותיו.

על פי הזוהר הקדוש [פרשת בלק קצו] בלק  מבני בניו של יתרו  היה ,ידוע שיתרו  ובניו התגיירו ונתדבקו בשכינה – ובניו היו בלשכת הגזית לומדי תורה, ואילו בלק סטה מדרכם של אבותיו ומהטעם הזה, כשראו  זקני מואב ומדיין שאכן הוא התרחק מהם , החליטו להמליכו עליהם.

הרמב"ן סבור: בלק היה אחד משרי מואב, ואחרי שהתעורר ואמר לאנשי מואב: "הבה נתחכמה  לעם" [לעם ישראל] קמו והמליכוהו עליהם בעצת מדיין.

בניגוד לדעה זו - רש"י  סובר: שבלק כלל לא היה מואבי אלא "מנסיכי מדיין היה וכיוון שמת סיחון המליכו עליהם  המואבים את בלק למלך - לצורך השעה.

רש"י מסתמך על הכתוב בפתיחת הפרשה - שהרי לא נאמר: "ובלק בן  ציפור מלך מואב" אלא נאמר: "וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב" מכאן על פי לשון הכתוב : שבלק לא היה כלל מבני מואב וכאשר אנשי מואב פנו אל זקני מדיין לקבל עצה מפני הסכנה של ישראל ,הם הסכימו להמליך עליהם מנסיכי מדיין כאות של אחווה ורעות מפני איום האויב המשותף.

הזוהר הקדוש  מסביר מסר מעניין: הרי בלק  לוקח את בלעם  לקלל את ישראל, אם נתבונן בשני שמות אלה - נבחין: שתי האותיות הראשונות של בלק: בל ושתי האותיות של בלעם- בל, אם נצרף יחדיו אותיות אלה: בל+ בל- התוצאה- בלבל.

הקב"ה בלבל את מחשבותיהם הרעות לגבי עם ישראל שהרי הם נוכחו לדעת- כי לא עלה בידיהם לנצח את ישראל במלחמה-לכן ניסה בלעם לעשות זאת  במילים. זוהי תופעה שחוזרת על ידי אויבי ישראל- המנסים לעקור את האמונה והביטחון בקב"ה בכל מיני דרכים. ולכן ההלכה קבעה:

"ידוע שעשיו שונא ליעקב"

מעניין כי - פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך רשע זה - ששנאתו הייתה כה  רבה לעם ישראל, עד כי התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה ,דווקא, שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?

חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]

"בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב - זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד ושלמה"

מכאן שבזכות צאצאיו - דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה  על שמו.

ראוי לשים לב לדברי הרב ר"מ מפרמישלן: הסובר: כי הפרשה קרויה על שמו של בלק ,למרות שהיה שונא ישראל ,האמת שרוב הגויים שונאים את עם ישראל- אך הם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה באמצעות - מילים יפות ובכך מטעים את השומעים שאין הם יכולים להיזהר מפניהם, אך בלק היה גוי "הגון" שלא הסתיר את שנאתו  אל עם ישראל ודיבר  בגלוי על שנאתו  אל האומה הישראלית – במילים אחרות- פיו וליבו היו שווים.

ממה חשש בלק?

שנאתו של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם  כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות  בלעם - נביא הגויים שיקלל את עם ישראל.  דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]

לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו:

"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"   [בראשית מ"ח, כ"ב]

זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי  וזה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.

בלק משתף את זקני מדיין בבעיה.

באמת תמוה הדבר שהמואבים ובראשם בלק - פונים אל זקני מדיין הרחוקים מארצם מאד, ואינם נועצים עם בני אדום הקרובים אליהם יותר - במזרח ובדרום?

חז"ל מסבירים: [במדבר רבה .כ, ד] אנשי מואב ידעו שמנהיגם של ישראל -משה- חי עשרות שנים  במדיין, על כן זו הייתה הסיבה שהם פנו אליהם, למרות המרחק הרב, כדי לבדוק מה הם כוחותיו וסגולותיו של משה - המנהיג את עם ישראל המאיים כעת על גבולות ארצם  ועל פי חז"ל, זקני  מדיין גילו לאנשי מואב: כי כוחו של מנהיג ישראל טמון בפיו - מהטעם הזה החליטו המואבים לפנות לעזרת הקוסם - בלעם -  שכוחו בפיו.

רבי שמשון רפאל הירש מסביר: כי המואבים פסחו על ארץ אדום ופנו למדיין שהייתה רחוקה יותר בדרום - מהסיבה הנוספת: ארץ מדין הנמצאת ממזרח לים  סוף היא קרובה יחסית למצרים והמדיינים היו מקיימים קשרי מסחר עם המצרים ,לכן  אמרו אנשי מואב היראים מישראל: מן המדיינים  נוכל  לשמוע   מי הם שבטי ישראל המפחידים? הרי הם ישבו במצרים  כמה דורות, ועתה  ניצחו בקלי קלות את סיחון מלך  האמורי ועוג מלך הבשן האדירים.

רש"י מתפלא מדוע מתייעץ בלק עם זקני מדיין - הרי תמיד הם היו שונאים  זה את זה והיו חיים בסכסוך? אלא מרוב שהמואבים  פחדו מעם ישראל עשו שלום ביניהם ומדוע בקשו עצה מהמדיינים, דווקא ? כיוון שראו שישראל מנצחים שלא כדרך הטבע,  נזכרו- כי מנהיגם של ישראל גדל במדיין לכן החליטו לפנות  אליהם ולקבל הסבר במה כוחו של מנהיג ישראל? והמדיינים הסבירו למואבים: כי כוחו של  משה בפיו.

 אומר בלק- לזקני מדיין,

"עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה"

רש"י מסביר: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה.

תנחומא מסביר: "מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה שנוגעין בה, אין בה סימן ברכה".

כלומר: כל אומה שמנסה להילחם באומה הישראלית לא יכולים ליהנות ממנה.

יתכן שכאן רש"י רומז: שבלק מצפה שיזדקק לברכתו של בלעם, כי הוא מדמה את ישראל לשור שמלחך עשב וכל מה ששור מלחך – אין בו סימן ברכה - לכן בלק  זקוק להיעזר בבלעם  היודע גם  לברך.

רבי יצחק עראמה [בספרו "עקדת יצחק"] אומר: "כל ימי הייתי קוהה = [מתקשה] בזה המשל, עד שראיתי פרות רועות באפר, וידעתי כוונתו, דרך השור להוציא מפיו שבט לשונו דרך הצד ולהאריך אותה  ביותר ולשלחה לאורה סביבות פניו ובשעירותה שהיא נעשית כמגל, הוא תולש כל ירק עשב לנכחו ומכניסו בתוך פיו.. והוא עצמו מכוון, כי אף שיובטחו שלא יתגרו בהם- מכל מקום יגורו שיקרה לסביבותם, מה שיקרה לסביבה פי השור".

ההסבר הוא: שהשור מחסל בדרך מיוחדת את העשב  בלכתו בשדות - לפי שלשונו מתנועע בצורת מגל וכך יש בכוחו להגיע לעשב בכל שטח-זהו כישרון מיוחד.

דעת  זקנים מבעלי התוספות מסבירים: "מתוך שאין לו שיניים למעלה ואינו יכול לחתוך בעשבים כמו סוס וחמור, וכוחו גדול, עוקר את העשבים מהשורשים.

אברבנאל סובר: כאשר השור רועה בשדה, הרוק שבפיו נשאר בעשב- ובהמה אחרת כבר אינה חפצה לרעות שם.

השל"ה הקדוש [רבי ישעיהו הלוי הורוביץ] אומר: בהקשר לכך שבלק רוצה להיעזר במילותיו של בלעם - כדי שיקלל  את ישראל, מכאן יש ללמוד: שכאשר האדם מדבר, שלא יפתח את פיו לשטן - שאפילו  אומר דברים ללא כוונה ,הוא  ממשיך את הדברים על עצמו, בלק אמר  לבלעם: "לכה נא ארה לי" ופיו הכשילו כי בסוף בלעם קילל אותו.

דעת מקרא מציע  פירוש פשוט: יתכן הכוונה:  שעם ישראל- מרוב  התרבותם-  ישחיתו למואבים את המרעה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן לראות, כי קביעת חז"ל-נכונה: "ידוע שעשיו שונא ליעקב"

לכן ,עם ישראל חייב להיזהר משפה יפה של אויבים המדברים דברי שבח, אך בפועל רצונם האמתי להביס ,חלילה, את עם ישראל ולגרשו מהארץ המובטחת. על כן, אין  זה פלא שבלק מדמה את עם ישראל ,דווקא - לשור- אשר מלחך את כל  העשב ואינו משאיר דבר לבאים אחריו -כי השור מצויד בלשון  גמישה מאד- אשר באמצעותה להגיע לכל מקום בדומה למגל ביד הקוצר וכך ביכולתה להעלים את כל היבול במהירות -באופן שלא תשאיר גם לאחרים ליהנות מהצמחייה בשטח! ובדומה לכך- לפי הבחנתו של בלק-  עם ישראל מסוגל לנצח את העמים  בסביבתו ללא כל קושי!

לא די בהסתכלות זאת  על העם הנבחר, בלק חובר למדיינים - למרות שבעבר לא היו ביניהם יחסים טובים, אך למען השנאה המשותפת שלהם לעם ישראל- הם מוכנים לחבור זה לזה ומכאן נסיק מסקנה גם לימינו: להתחזק באמונה בבורא עולם - להגביר את כוח התורה   והתפילה  ואלוקים יושיענו מכל פגע:

יפים דברי  שלמה המלך: "רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע".  [משלי ט"ו, כ"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)