פרשת ויקהל פקודי-כיצד נפתח שער לכנפי השכינה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציור תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ הנשים טוות צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמות ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הבטת תרומת השמן למשה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד,
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה
ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשיות- ויקהל פקודי המתארות את המשך
מלאכת המשכן עד התוצאה
הסופית– יש בהן -
הוראות לעם ישראל כיצד עליינו
לנהוג נכון כדי להגשים את המטרה הנעלה:
"|וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". מעניין כי התורה מקדישה לנושא המשכן חמש פרשיות- וזאת מפני חשיבות הנושא
לחיי כל עם ישראל.
בתחילת הפרשה- משה מקהיל את עם ישראל כנאמר:
"וַיַּקְהֵל
מֹשֶׁה, אֶת־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה,
לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים,
תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם,
בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת.
וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה, אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה
לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה,
לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי,
וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם
מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן
הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
וְאַבְנֵי־שֹׁהַם--וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים:
לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְכָל־חֲכַם־לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת
כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.[שמות,
ל"ה, א'-י"א]
השאלות הן:
א] מהי חשיבות האחדות
בעם ישראל?
ב] שמירת השבת-מדוע עונשם של המחללים- מוות?
ג] מהן המידות והמעשים
כתנאי להשכנת השכינה על ישראל .?
תשובות.
חשיבות
אחדות ישראל תמיד!
כבר בתחילת פרשת
ויקהל משה מקהיל את עם ישראל ויש לכך כמה
טעמים חשובים:
א] רש"י מדגיש -כי הדבר התרחש למחרת יום הכיפורים כאשר ירד עם
הלוחות השניים[שמות ל"ד, כ"ט]
כדי
למסור להם על ענייני המשכן, היות וכולם היו במצב של קדושה ומתוקף
כך - קל להם להזדרז במצוות.
מכאן
שמשה ניצל –את הזמן המתאים –היינו- את המצב הרוחני הגבוה שהיה לעם.
ב] היה
צורך לאסוף את כל עם ישראל-כדי להודיע להם על מגבית כללית למען המשכן אשר נועד
להיות להם מוקד רוחני –היות וכל העם
היה שותף בהקמתו.
ג] הייתה
כאן מטרה נוספת: להדריך את עם ישראל כיצד עליהם לארגן את חייהם בצורה נכונה -למען ייכון העם לנצח!
ד]
לאחד את כל העם כאיש אחד - כפי שהדבר מוזכר במסכת: יומא[ט,ע"א]: הסיבה לחורבן בית המקדש השני הייתה:
שנאת חינם.
כדי
למנוע בעתיד חורבן נוסף- היה צורך ללכד מחדש את העם על כך מרמז משה לעם: כי
רק על ידי אחדות בעם ניתן לשרוד
ובכך מותנה גם קיום המשכן וזאת למרות שישראל מחולקים לשנים עשר שבטים- הם
חייבים לראות עצמם כמכלול אחד של:
"עדת
בני ישראל".
ה]הסיבה
הנוספת בצורך לאחד את כל העם- רק כאשר כל העם מאוחד כאיש אחד בלב אחד- הוא מסוגל
לעמוד כנגד כל האויבים.
המלבי"ם מסביר: כי בזמן מעמד הר סיני כל העם היה מאוחד והוא מסתמך על הפסוק:"ויחן שם ישראל נגד
ההר" [שמות י"ט, ב]
ומדוע
כתוב :"ויחן" בלשון יחיד ולא רבים? מלמד שכל העם היה מאוחד כאיש אחד בלב
אחד, אך כאשר חטאו בעגל, השטן שהיה מקטרג -גרם למחלוקת ופירוד בתוך שבטי ישראל.
מכאן:
כאשר משה מקהיל את העם-הוא גורם לתיקון
בעם ומאחד מחדש את כולם בדומה ליום מתן
תורה.
עונשם הכבד
של מחללי השבת.
נאמר:
"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם
קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם,
בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".
ובאמת
מדוע כתוב תחילה: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"? וכי לא די
להזכיר את קדושת השבת-בלבד?
אלא יש כאן מסר: לכל יהודי-עליו לדעת- אם הוא עובד
רק שישה ימים בשבוע- ממילא זוכה לעונג שבת אמיתי.וגם יש לו ברכה ופרנסה במשך ששת
הימים שעובד!
אך אם חלילה אינו שומר שבת- עבודתו במשך כל ששת
ימי השבוע- אינה. מבורכת.
יתכן שיבוא אדם וירצה
לסתור את העונש הכבד-של חילול יום השבת
באומרו: ראיתי אנשים רבים שמחללים שבת ולא קורה להם דבר?
התשובה ע"פ חז"ל: כי העיוור נחשב כמת: "ארבעה
חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים"
* היום אין את מחלת הצרעת – אך יש מחלות אחרות לא פחות
מסוכנות.
לפי
דברי רש"י: התורה
הקדימה את עניין השבת לנושא מלאכת המשכן - כדי להודיע שמלאכת המשכן אינה דוחה את
השבת.
לפי
שמות רבה:
השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
הקב"ה אמר לעם ישראל :שאם יקפידו על שמירת
השבת , ה' יחשיב זאת כאילו שמרו את כל המצוות שבתורה.
אך
אם חס ושלום- יחללו את השבת ,ה' יחשיב זאת כאילו חיללו את כל המצוות.
הגאון מווילנא מבאר: דין הוא שיש לענג את השבת במאכל ובמשתה וגם בכסות נקיה. וצריך
שכוונתו –תהיה לכבוד שבת קודש.
על כך הנביא אומר:
"אִם־תָּשִׁיב
מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת
עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ,
מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז,
תִּתְעַנַּג עַל־יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל־במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ;
וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר".
[ישעיהו נ"ח, י"א]
המעשים
והמידות הטובות הנחוצים להצלחת השראת השכינה
על ישראל.
א] התרומה רצויה לפני
ה'- רק כאשר באה מכסף שנרכש בצדק ובמשפט- ולא מתוך מעשי מרמה. כי אז היא נחשבת
ל"מצווה הבאה בעברה "ויותר מזה- היא צריכה להינתן מתוך- נדיבות הלב.
ב] האומנים- בצלאל בן
אורי ואהליאב בן אחיסמך היו בעלי כישרון מתנת שמים- שה' הקדיש אותם מראש
לעבודת המשכן וכליו.. הדבר רמוז בשמותיהם:
בְּצַלְאֵל
- הָיָה בְּצֵל אֵל[בְּצֵל אֱלוֹקִים- מְחֻבָּר לָה' בִּתְפִלּוֹת וְלִמּוּד
תּוֹרָה].
אָהֳלִיאָב- הָיָה בְּאֹהֶל ה'- כְּלוֹמַר גַּם
כֵּן מְחֻבָּר בִּתְפִלָּה וְלִמּוּד
תּוֹרָה לָה'.
ג]הייתה דרושה זריזות
מיוחדת –ויגיעה- הן בעבודת המשכן והן במלאכת הנשים בטוויית החוטים- הישר מגב הצאן.
כפי שנאמר:" וְכָל־אִשָּׁה חַכְמַת־לֵב, בְּיָדֶיהָ
טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת־הַתְּכֵלֶת וְאֶת־הָאַרְגָּמָן, אֶת־תּוֹלַעַת
הַשָּׁנִי, וְאֶת־הַשֵּׁשׁ.
וְכָל־הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה: טָווּ, אֶת־הָעִזִּים".
[להלן
ל"ה, כ"ה-כ"ו] וכאשר
משה ראה שהכל נעשה מתוך נדיבות הלב
וזריזות ויגיעה-הוא בירך את עם ישראל.
לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כדי
שהשכינה תשרה עלינו כציווי ה' – עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה לאהוב את
ה' כמו שנאמר:
"וְאָהַבְתָּ
אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ" וזהו ציווי חשוב
ונכבד ובאופן זה שנאהב את ה' נשפיע על כל עם
ישראל לאהוב את ה' –ולבטוח רק בו- ונקיים
את המצוות באהבה ובאמונה טהורה ונאמץ את המידות הטובות, האחדות בעם, אהבת
הזולת, הזריזות והיגיעה ,ההתמדה של אומני
המשכן בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך נלמד מהתנהגותן של הנשים חכמות הלב, -כך נשמש אור
לגויים –דוגמת המנורה במשכן ואחר כך במקדש ונזכה לא רק לשכינה שתשרה עלינו אלא
להגנה מלאה מאת ה' כנאמר:
"יְהֹוָה
יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". [שמות, י"ד, י"ד]אמן ואמן.
