פרשת
בלק- אל תבטחו בנדיבים- האמנם?
מאמר מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה ולהפטרה:
ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בערבות מואב ובלק צופה בהם מארמונו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מיכה הנביא נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אלוקים אינו מאשר לבלעם לקלל את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת בלק מתחברת
עם סוף פרשת חוקת המתארת את מקום חנייתם של עם ישראל –בערבות מואב ומנגד בתחילת
פרשתנו- מתארת את התבוננותו של בלק
- מלך מואב בעם ישראל,
כנאמר: "וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ
בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ.
וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל,
לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב הוּא; וַיָּקָץ
מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל
סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר
מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא.
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר
אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ—לִקְרֹא לוֹ: לֵאמֹר,
הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב,
מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה־נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה, כִּי עָצוּם הוּא
מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ
מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר". [פרק כ"ב, א'-ז']
השאלות
הן:
א] מה ראה בלק –מלך מואב- ומה הבין?
ב] מדוע הפרשה קרויה על שמו?
ג] מאין כי אין לבטוח בנדיבים?
תשובות.
ראייתו
של בלק.
רש"י מסביר: ראייתו של בלק - לשון הבנה והתבוננות - מתוך שראה שישראל ניצחו את
האמורי - הגיע לפחד מפני ישראל.
מדרש רבה [כ', כ'] מבאר:
משל למלך שהושיב
שומרים לשמור עליו - מפני האויב והיה סומך עליהם שהם גיבורים וישמרו כראוי, אלא
שהאויב הגיע והרג את השומרים- מעתה חרד היה המלך על חייו ,באופן זה גם בלק ראה מה
שעשו ישראל לסיחון ולעוג מלך הבשן התחיל לפחד על עצמו!
"מאור
ושמש" סובר:
נאמר: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם,
מְאֹד--כִּי רַב־ הוּא" בלק ראה
שעם ישראל שרויים באחדות מלאה- לפי שכתוב בלשון יחיד- "כִּי רַב־ הוּא" מתברר כשיש אחדות של כל עם ישראל הם מסוגלים להפיל כל אויב על ידי תפילה לה' ולימוד תורה !
ישנו הסבר מאד מעניין: בלק ראה והבין –כי קיימים שני סוגים של מלחמה:
א] מלחמה פיסית כפי שנקראת בימינו: מלחמה קונבנציונאלית-שהיא-באמצעות
כלי נשק מוכרים - כולל מטוסי קרב וכו' ועיקר ההצלה תלויה בבורא עולם" כפי
שכתוב: "יְהוָה,
יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" [שמות, י"ד,
י"ד]
באמת לאורך ההיסטוריה
בכל המלחמות של האויבים - ה' הציל אותנו מידם בנסי נסים וחסדי שמים.
ב] מלחמה רוחנית
היא תלויה בידי עם ישראל החייב- להבין כי עליו לשמור על ערכי היהדות על החיבור
לספר התורה ומתוך ניסיון העבר אנחנו
לומדים: כי כאשר היו ניסיונות להשפיע עלינו על תרבות חדשה- מנגד כל האחראים על כך
כולל גדולי ישראל עמדו על המשמר- לסכל ניסיונות אלה והיו כאלה שעלו על המוקד וקדשו
שם שמים ברבים על קיום התורה ומצוותיה.
בלק הבין שבדרך
הראשונה - הדרך הפיסית - היינו - להילחם
באמצעות כלי נשק – לא יצליח - כי
פירושו להילחם כנגד ה'!
לכן עדיף להילחם
מבחינה רוחנית, נגד לימוד התורה ותפילות ואם עם ישראל באותו זמן מרפה את ידיו מהיהדות
אזי ניתן [חלילה] לנצח אותו - בקלי קלות.
המלחמה הזו מתנהלת
באמצעות הפה בעיקר - תפילות ולימוד תורה.
אם חלילה עם ישראל
יתנתק הוא יאבד את כל כוחו הרוחני - ויהיה משול לשאר העמים, חלילה.
דווקא מתוך הברכות של
בלעם הרשע - ניתן להביו מה היו כוונותיו האמתיות!
רצונו היה לנתק את עם
ישראל מהתורה והמצוות. ולכן ה' השאיר לנו רק ברכה אחת שלא נהפכה לקללה זו הברכה על בתי כנסיות ובתי מדרשות .
בגמרא [מסכת ברכות
[ח', לא'] נאמר: מיום שחרב בית המקדש אין
לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה
בלבד". במקום זה קיים עוגן ההצלה של עם ישראל שם ימצא היהודי את שורשיו ומשם
תצא תורת חיים לכל יהודי לכן רק אותה פינה
של בתי מדרשות ובתי כנסיות- היא מקור האור המאיר ומציל את עם ישראל.
לכן כאשר בלעם בירך
את עם ישראל בברכה:
"הֶן־
עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". [במדבר כ"ג, ט'] כוונתו
של בלעם הייתה: שעם ישראל לא ישב בדד ושבגויים כן יתחשב וילמד גם ממעשיהם וירכוש
גם את התרבות הזרה שלהם וישאף להידמות להם. וכך יהיה שקוע בסכנה מיידית- כי עשוי
לאבד את כל הכוח הרוחני שלו, חלילה..
חז"ל קבעו בכל
יום בתפילת השחר - היהודי מתחיל בברכה שהזכיר בלעם הרשע:
"מַה־טֹּבוּ
אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל".[במדבר
כ"ד, ה]
כי בברכה זו טמון סוד קיום ישראל.
[הסבר זה בהשראת: הרב
אליהו שלזינגר: מתוך הספר: "אלה
הדברים"]
הפרשה קרויה על שם בלק.
על כך אומרים חז"ל:" בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב - זכה
ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דויד ושלמה"[מסכת סוטה מ"ז, ע"א]
מתוך חמישים וארבע הפרשיות שבתורה- נקראות חמש פרשיות בשמות של אנשים:
נח,
הפרשה השנייה בספר "בראשית"
יתרו
הפרשה החמישית בספר "שמות"
קורח, בלק ופנחס – בספר במדבר.
בלק מדוע? הרי היה רשע?
גם מתוך שלא הסתיר את שנאתו לישראל - ולא היה אחד בפה ואחד בלב
- זכה שפרשה תיקרא על שמו.
אין לבטוח
בנדיבים לעולם.
דוד המלך שהייתה לו
רוח הקודש מזהיר:
"אַל
תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים-- בְּבֶן ־אָדָם,
שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.
תֵּצֵא
רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ; בַּיּוֹם
הַהוּא, אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו.
אַשְׁרֵי--שֶׁאֵל
יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ: שִׂבְרוֹ, עַל יְהוָה
אֱלֹהָיו.
עֹשֶׂה,
שָׁמַיִם וָאָרֶץ-- אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל
אֲשֶׁר בָּם;
הַשֹּׁמֵר
אֱמֶת
לְעוֹלָם" [תהלים
קמ"ו, ג'- ז']
כוונתו של דוד המלך:
כי אין לבטוח גם באדם אפילו רם מעלה- המדבר
בלשון יפה, מבטיח הבטחות.- כי ביום מותו- כל מילותיו וכל מעשיו שהבטיח - הכול הולך לאבדון.
היחיד שניתן לבטוח בו – הוא : רק אלוקים - הנצחי. :
גם ירמיהו הנביא אומר:
"ֹּאָמַר
יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ;
וּמִן־ יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ. וְהָיָה
כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים
בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה,
מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל
עַל־מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא יִרְאֶה כִּי־יָבֹא חֹם,
וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ
מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי".[ירמיהו י"ז,
ה'- ט']
גם הנביא ירמיהו מתאר את התוצאה- כאשר אדם
בוטח באדם אחר, הוא פשוט מקולל. ורואה רק
תוצאות רעות במדבר.
מנגד- הבוטח בה' דומה
לעץ שתול על מים, שתמיד פורח ואינו שרוי בפחד
ודאגות מכל מיני חששות.
הנה גם בימים אלה ממש
כולנו חשים אכזבה כאשר מנהיג שעזר הרבה לישראל- לפתע -שינה כיוון ומרעיף אהבה על
האויבים שלנו.
על כך אמר שלמה המלך:" פַּלְגֵי מַ֣יִם לֶב מֶ֭לֶךְ בְּיַד יְהֹוָ֑ה עַֽל
כׇּל אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ"׃[משלי כ"א, א']
מכאן נלמד- כי
עלינו לבטוח רק בה' – ולקיים את
המצוות והחוקים מהתורה הקדושה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עלינו
לשוב להתחבר לספר התנ"ך- תורה, נביאים, כתובים, ותורה שבעל
פה: ולקיים את רצון ה' כפי שכתוב:
"הוּא
הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ
כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי
שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ".[מסכת אבות ב', ד']
בנוסף ללמד את
התנ"ך החל מהגיל הרך במוסדות הלימוד.
יפים וחשובים דברי
הנביא מיכה בהפטרה :
"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה־טּוֹב; וּמָה ־יְהוָה דּוֹרֵשׁ
מִמְּךָ, כִּי אִם ־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם ־ אֱלֹהֶיךָ". [מיכה,
ו', ח']
