פרשת
וארא -
מה מסמל מופת התנין לפרעה וחרטומיו?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ מופת התנין על ידי משה ואהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה- מלך מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה רואים כי מכת הדבר אינה פוגעת במקנה של ישראל/
ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו פותחת
בפסוקים:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד
חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק
וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת
לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי".[שמות ו', א -ו]
במהלך הפרשה, אלוקים
מעלה את רצון פרעה לראות מופת וכך הכתוב מתאר זאת:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ
אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה--יְהִי לְתַנִּין. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה,
וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ,
לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים,
וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם,
בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ
מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע
אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה". [שמות ז', ח'- י"ד]
השאלות
הן:
א] מדוע ה'
פונה אל משה בשני אופני דיבור: "ויאמר", "וידבר"?
ב] מה מטרת המופת
לפני פרעה וחרטומיו?
תשובות.
ה' פונה אל
משה בשני אופני דיבור.
רש"י מסביר: ה' דיבר עם משה בדרך של משפט בשלב הראשון וזה על שום שהוא העלה את הטענה [בסוף פרשת שמות]:
"וַיָּשָׁב
מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה
הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה -- לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר
בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ"! [שמות, ה, כ"ב-כ"ג]
בשמות רבה נאמר: "הדה הוא דכתיב [קהלת, ב, י"ב]: "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת
חָכְמָה, וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת: כִּי
מֶה הָאָדָם, שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר-כְּבָר, עָשׂוּהוּ"- הפסוק הזה
נאמר: על שלמה וגם על משה. וכיצד נאמר על
משה? לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי--כִּי לֹא- יִיתֵּן
אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ:
וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה". [שמות
ג, י"ט] "וַאֲנִי
אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם". [לעיל ד', כ"א]
משה לא שמר את הדבר
הזה, אלא בא להתחכם על גזרתו של הקב"ה, והתחיל אומר [לעיל-ה, כ"ב]: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה
זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי"?
התחיל לדון לפניו
ועל זה נאמר: שאותה חכמה ודעת של משה של
הוללות וסכלות הייתה: "כִּי מֶה הָאָדָם, שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ", וכי מה היה לו להרהר אחרי מידותיו של הקב"ה? את אשר כבר עשהו - מה שכבר גילה לו, שהוא עתיד לחזק את לבו [של
פרעה] בעבור לעשות בו דין. תחת אשר העבידם בעבודה קשה, ועל דבר זה ביקשה מידת הדין
לפגוע במשה -הדא הוא דכתיב [לכן כתוב]
" וַיְדַבֵּר
אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה". ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דיבר כן- [כלומר- ה' הסתכל וראה שמשה
חש את צער בני ישראל ולכן פנה לה' בתלונתו: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם..."?] לכן חזר ונהג עמו במידת
הרחמים, הדא הוא דכתיב [לכן כתוב
בפניה השנייה שה' פנה אל משה]:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה".
מכאן רש"י מדייק: ולפי הסברו - הקב"ה פונה אל משה בשתי צורות דיבור: בפעם ראשונה: "וידבר" ומיד
אחרי זה: "ויאמר" – "וידבר"- לשון קשה. ואילו:
"ויאמר"- לשון רכה.
אמרה חסידית הופכת את
הקטרוג ללימוד זכות!
ר' מאיר מפרישלן: מפרש את המילים: "דיבר אתו משפט" [דברי רש"י] באופן
שונה לגמרי:
כאן הקב"ה אמר:
שבחו של משה בפניו, כי הוא מדבר דיבורים של צדק ומשפט. אתה משה היית סניגור של
ישראל ואמרת לי: "למה הרעותה..." ולא נרתעת מפניי, כשהגנת על עם ישראל
כי אתה משמש עמוד הצדק והמשפט.
גם בספר חסידות: "נועם
אלימלך": מעמידים את משה
לסמל ודוגמא - שבגלל אהבת ישראל הטיח דברים כלפי ה', בזכות אהבה זו -
בעל הדרוש והעיון,סובר
: נהפכה מידת הדין למידת הרחמים, כמו
שנאמר: "וַיְדַבֵּר
אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה".
חת"ם סופר כותב בספרו: "תורת משה": כי משה ידע אומנם שאסור לדבר קשות
כלפי ה'- אבל הוא מסר את נפשו למען ישראל- במטרה להצילם. לכן
התמלא מיד ה' ברחמים ונאמר בלשון רכה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה"
מטרת
המופת.
נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן,
אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִיוּוָה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן
אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין"
רש"י מסביר על עניין שייכות המטה:
על פי מה שנאמר בהמשך הכתובים: "וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ
אֶת- הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ" [ להלן י"ז, ה].
המסקנה: מדובר במטה
של משה שמסר אותו לאהרון - לעשות בעזרתו
את האותות.
רבינו בחיי מסביר: ה' הודיע למשה שעתיד פרעה
לבקש מופת, או אות-כי אין מחשיבים את האיש כנביא עד שיביא אות, או מופת, אלא אם כן, יבוא נביא שכבר נחשב ומוכר כנביא
ויעיד - עליו שהוא אכן הוכח כנביא!
על פי המדרש: פרעה יבקש מופת, הצדיקים מבקשים מופת, קל וחומר שהרשעים דורשים גם
כן.. מצאנו דוגמא לבקשת מופת אצל צדיקים- דוגמת- נח שלאחר המבול כשהוא ניצל אמר לו ה':
"וַהֲקִמֹתִי
אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא- יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל;
וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ". [בראשית ט', י"א]
אך נח לא הסתפק
בהבטחה זו, אלא ביקש אות, ענה לו ה':
"אֶת-קַשְׁתִּי,
נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְיתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ". [שם, ט, י"ג]
עוד דוגמא: חזקיהו
כשחלה, שלח הקב"ה את ישעיהו הנביא להודיע
לו: שהוא עומד למות, מה עשה חזקיהו ? החל מתפלל לה' בבכי ובתחנונים ואז ה' קיבל את
תפילתו והוסיף לו על חייו עוד חמש עשרה
שנה ואף שלח לו אות שיזכה לעלות לבית ה' כשיבריא:
"וְזֶה-לְּךָ
הָאוֹת, מֵאֵת יְהוָה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְהוָה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר
דִּבֵּר. הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת-צֵל
הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ, אֲחֹרַנִּית--עֶשֶׂר
מַעֲלוֹת; וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה".[ישעיהו ל"ח, ז- ח']
ה"כלי יקר" טוען: כי נחלקו המפרשים לגבי התנין, יש הסוברים: שהתנין הוא דג גדול
כמו שפירש רש"י על התנינים הגדולים -
כמו שנאמר בסדר הבריאה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת- הַתַּנִּינִים
הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם
לְמִינֵהֶם" [בראשית א', כ"א].
יש הסבורים: שתנין -
הינו נחש וכך פירש כאן רש"י. וניתן ליישב את שינוי הלשון, כי התנין - הוא נחש
גדול מסוכן ביותר כמו שנאמר:
"חֲמַת
תַּנִּינִם, יֵינָם; וְרֹאשׁ פְּתָנִים,
אַכְזָר". [דברים ל"ב, ל"ג]
חמתו של התנין גדולה
יותר מחמת הנחש. ומשה ואהרון עשו את כל הנסים באמרי פיהם - כנחש זה שעיקר כוחו בפיו, כנראה שרוב
הנסים נעשו על ידי מטותם של משה ואהרון, וכדי
שלא יהיה פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולהגיד:
כי בכוח המטות נעשו הנסים. ועלולים גם לטעות ולומר שיש כישוף במטות אלה של אהרון
ומשה, לכן נהפכו המטות לנחשים - כדי להוכיח: כמו הנחש הנושך בלי לחש בפיו, כך משה ואהרון - כוחם היה בפיהם והמטות פעלו בכוח אמרי פיהם. כי הצדיק
גוזר והדברים מתקיימים. ועל כן נעשו מטות
של שניהם - נחשים.
בדומה למה שנאמר על
שבט דן:
יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ,
עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר" [בראשית מ"ט, י"ז]
כך מטה משה ואהרון
יהיו כנחשים שורפים להזיק לפרעה ולכל
עבדיו.
בנוסף, משה היה רועה
ומשמש מנהיג העם כשבידו - מטה עוזו בדומה לרועה המנהיג את צאנו.
והיה שר ושולט גם על מלך מצרים. לעומתו אהרון היה מושל רק על פרעה ועמו.
היות ועדיין לא ראינו
,אף מופת - שאהרון שולט על פרעה וכל עמו. לכן ציווה ה' להשליך לפני פרעה את מטהו של אהרון שנהפך
לתנין - שהוא מסוכן יותר וחמתו מרובה יותר
מסתם נחש. כי בכך ה' מוכיח שגם אהרון ישלוט על פרעה שנקרא תנין! לפי שכתוב:
"...הִנְנִי
עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ
בְּתוֹךְ יְאֹרָיו: אֲשֶׁר אָמַר לִי
יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי ".[יחזקאל
כ"ט, ג]
מכאן נלמד: היות
ופרעה הוא נמשל לתנין - שהוא גדול לעומת הנחש ,על כן ה' הורה שמטהו של אהרון ייהפך
לתנין כנגד פרעה שנמשל לתנים. לכן הראה לו דווקא תנין ולא נחש –כי חמתו של התנין גדול מחמת נחש רגיל.. מן הכתוב נשים לב- כי פרעה נמשל לתנים-[עם האות
מ"ם סופית] המורה על נקבה שכוחה פחות מתנין זכר, לכן המשמעות שמטה אהרון הפך
דווקא לתנין [בנו"ן] היא: כדי שתנין זה יבלע את פרעה שנמשל לתנים - נקבה.
על כן בסוף, המטה של אהרון בלע את התנינים של החרטומים - לפי
שה' הראה להם שהתנינים שלהם חלושים כנקבות ומטה אהרון בלע את מטותם.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: כי אות התנין נועד לומר לפרעה: "אתה
ואלילך אינם אלא המטה בידי" לכן
התנין הזה- הוא:
תמסח- קורקודיל.
מדוע קרא פרעה
למכשפיו? היות ובעיניו משה ואהרון היו רק מכשפים!
"בעל
הטורים" מוסיף ואומר: שכאן
יש רמז לפרעה: כשם שזה התנין חזר להיות עץ יבש - כך יחזור פרעה להיות עפר רימה
ותולעה" כלומר רצה ה' להראות לפרעה: למרות שהוא מתגאה וקרא לעצמו - תנין
["התנים הגדול" ] התכוון לומר כן: תראה
שמטה זה - שהוא עץ יבש ונהפך לתנין ובו רוח ונשמה והוא בולע את כל המטות
וסופו לשוב להיות עץ יבש ,אף פרעה שנברא- בשר ודם וה' נתן לו מלוכה אך הוא התגאה
ואמר: "לי יאורי ואני עשיתני," סופו שה' יחזירהו לתוהו ובוהו.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי משה היה מנהיג משכמו ומעלה ואפילו
היה מבטל עצמו לטובת עם ישראל!
המופת שניתן לפני
פרעה וחרטומיו בא להוכיח: כי הוא בסך הכול בשר ודם אשר החשיב עצמו לאלוה - אך סופו
יהיה - תוהו ובוהו.
נפילתו תהיה מהר גבוה למקום נמוך - :כפי שנהוג להגיד:
בארמית: "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא" [מסכת חגיגה]