יום רביעי, 2 במרץ 2022

פרשת- פקודי- מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פקודי – מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה.

מאת: אהובה קליין.


 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מברך את  קהל ישראל ליד המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה- [מלכים - א,  ח', י"ד]



ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בצלאל ואהליאב אומני המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/ אומני המשכן.(c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ארון העדות והכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ



ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ 
ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ 

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשה זו חותמת את חומש שמות וכאן נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת , כמו כן נמנו  כל הכלים הקדושים.

מעניין כי התורה מייחדת לתיאור המשכן חמש פרשיות: תרומה, תצווה, כי תישא, ויקהל ופקודי.

על פי חז"ל: בני ישראל הצטוו להקים את המשכן ממחרת יום הכיפורים, לאחר שירד משה עם הלוחות השניים מהר סיני והמשכן  הוקם:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית - בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:  הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". [מ', י"ז]

יש לשים לב לכמה פסוקים הגנוזים בהם רמזים מעניינים:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה.." [להלן  ל"ח, כ"א].

עוד פסוק משמעותי במיוחד:

"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ" [להלן: ל"ט ל"ב].

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה". [ל"ט, מ"ג]

בהפטרה שנקרא, בע"ה השבת : שלמה המלך  מברך  את כל קהל ישראל:

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן - הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה.  אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה:  יְהוָה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.  בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל, לָךְ--מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, עוֹלָמִים.  וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, עֹמֵד. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו, אֵת דָּוִד אָבִי; וּבְיָדוֹ מִלֵּא, לֵאמֹר.  מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא-בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִד, לִהְיוֹת עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, עִם-לְבַב דָּוִד אָבִי--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי--הֱטִיבֹתָ, כִּי הָיָה עִם-לְבָבֶךָ. רַק אַתָּה, לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת:  כִּי אִם-בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי וַיָּקֶם יְהוָה, אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר; וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, וָאֶבְנֶה הַבַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". [מלכים –א, ח', י'- כ"א]

השאלות הן:

א] מדוע התורה מפרטת באריכות  את המשכן וכליו?

ב]  אילו רמזים מתגלים בפרשה?

ג] מה הקשר בין הפרשה - להפטרה [מלכים-ב, ז'- ח']

תשובות.

פירוט וספירת הפריטים בתיאור המשכן וכליו.

לעניות דעתי -  התורה  מונה את כל הפריטים הקדושים במשכן וגם  מפרטת את כל מידות המשכן במטרה להראות: עד כמה המשכן אהוב וחשוב אצל בורא עולם ובכך היא רומזת עד כמה ה' אוהב את עם ישראל הנבחר – כי גם אותו דואג למנות ולספור בתורה  מידי פעם – הדבר מוכיח עד כמה ה' אוהב את בניו כדברי רש"י.

המטרה של המשכן:" וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [ שמות כ"ה, ח']   לא נאמר: "ושכנתי בתוכו" אלא: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם"  מכאן שעם ישראל חייב להיות מחובר  לספר הספרים ולקיים להלכה למעשה - את הלכות התורה והחוקים.

ה"נתיבות שלום"  מביא את מדרש תנחומא [י"א]:

"אמר ר' חייא בר יוסף: כל שבעת ימי המילואים היה משה מפרקו ומעמידו למשכן - שתי פעמים  בכל יום, רבי חנינא אומר: שלוש פעמים ביום.

לכן  יש לבאר על דרך העבודה – עניין הקמת המשכן כל כך הרבה פעמים- שהרי המטרה שיהודי ירד לעולם הזה:

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" מכאן, שכל יהודי חייב להכשיר את גופו שיהיה מקום להשכנת השכינה.

וכיצד יכשיר את גופו לכלי  להשראת השכינה? התשובה: שידבק בדרכי האבות אשר הצטיינו במידות: אהבה, יראה, ותפארת.

אם יהודי נוהג כך -  אזי יחול עליו: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" [דברים. ל"ג, כ"ז] זוהי תכלית עבודתו של כל יהודי לשמש מקום בו תשרה השכינה.

"אור החיים" סובר: עניין ספירת  פרטי מלאכת המשכן - לא באה מצד רצון עם ישראל, אלא משה רבינו דרש לפקוד ולבדוק את כל פרטי מלאכת המשכן במטרה:

"והְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל" [במדבר ל"ב, כ"ב] כדי שלא ימצא אפילו מישהו אחד מתוך עם ישראל שהשתמש בכספי נדבות המשכן שלא כראוי.

מכאן נפסקה הלכה בשולחן ערוך [יורה דעה, סימן רנ"ז]: "אף על פי שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם - בכל זאת טוב שיתנו חשבון - כמו שמצינו במשה רבינו שנתן חשבון מנדבות המשכן"

 רמזים מעניינים בפרשה.

 נאמר: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"

 רש"י מתייחס לכפילות:".. הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן.."-

שתי פעמים יש כאן רמז למקדש שנתמשכן בחורבן ראשון וחורבן שני. בעבור חטאם של ישראל [מדרש תנחומא , פקודי, ה]

 ובמילים: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת": רמז-  לעדות שוויתר להם הקב"ה על חטא מעשה העגל- לפי שהשרה שכינתו ביניהם. ועוד פסוק מעניין:

"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ"

דעת מקרא מסביר: המילה: "וַתֵּכֶל—" רומזת : שמעשה המשכן שקול כנגד בריאת העולם ומשלים אותה ויתכן שהמילים : "משכן" ו"אוהל" הם באים כצמד  שמות נרדפים - שמטרתם להתאמה וחיזוק חשיבות המשכן.

ה"נתיבות שלום" טוען: כמו שהמשכן רומז על עולמות גבוהים- גבוה מעל גבוה -באופן זה: מרומז על קומת האדם—שהיא- משלושה חלקים: החלק התחתון, האמצעי והשלישי:

 המשכן היה מחולק: לקודש הקודשים- שבתוכו היו הארון והכרובים, ההיכל שבו היו מונחים- המנורה והשולחן  ומזבח הקטורת, והעזרה- בה  היה המזבח החיצון ,לכן  כך באדם שלושה חלקים: המוח, הלב והאברים.

 וכשם ששלימות המשכן נוצרה מכל חלקיו- בדומה לכך שלמות היהודי- היא: במטרה להיות מקום להשראת השכינה- וזאת על ידי שיקדש את כל חלקיו באופן שתוכל לשרות עליו השכינה.

 ועל דרך זה הקימו סביב המשכן גדר- כדי להזכיר לנו ולרמוז לנו על: גדרים וסייגים בעבודת ה' .

 על המילים: "כּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ"

ישנו מדרש תהלים: "אר"ש בן לקיש, לא היה  זהב ראוי להיבראות ולמה נברא?

 בשביל בית המקדש שנאמר: "כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי  למלאכה" ונאמר גם בחומש

 [בראשית ב', י"ב]: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב"[מדרש תהלים קי"ח]

ובנוגע לכסף הוא נקרא- כך על שום שמתבייש מהזהב [מלשון: הכסיף פנים]. ועוד יש כסף אחר שהוא טוב יותר מן הזהב, ונקרא: כן על שום שהוא: מבייש את כל הזהבים וזהו הזהב הנקרא: כסף ועל כך אמר דוד המלך:

"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף."[קודם זהב ואחר כך כסף]

[מתוך- כתב יד תלמידי הגר"א אוסף "כנסת ישראל"]

 הקו המקשר בין הפרשה להפטרה בספר מלכים [ א-ז-ח]

פרשת פקודי המסיימת את חומש שמות - מתארת גם את סוף הקמת המשכן ואת ברכת משה אל העם:

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה."   [ל"ט, מ"ג] ובהמשך נאמר:

"וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  וְלֹא- יָכֹול מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן" [מ', ל"ד- ל"ה]

דעת מקרא מסביר: כשמשה סיים את מלאכת המשכן, מיד הופיע ענן וכיסה את  המקום ואותו ענן - מסמל את השראת השכינה על הר סיני , זה מהווה סימן לכך: שמי  שניגלה לעם ישראל במעמד הר סיני - בא גם לשכון  באוהל מועד- וכבוד ה' היה "מראה אש"- כמראה ענן זוהר ומבריק , גם תוכו של המשכן היה מלא ענן אור.

האירוע החשוב הזה מתרחש לאחר שמשה בירך את העם ומהי משמעות הברכה הזו?

רש"י עונה:- אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם כפי שנאמר:  " וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ -- עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;    וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ" [תהלים צ', י"ז].

מוסיף רש"י ואומר: תפילה זו היא אחד מ:י"א מזמורים  ב'תפילה למשה' כלומר - המזמור מתחיל במילים: "תפילה למשה"

מכאן שהברכה התממשה.

אירוע דומה מתרחש כאשר שלמה המלך מסיים את בניין המקדש. הוא מתכסה בערפל - זה מסמל את כבוד השכינה במקום

"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה"

בהמשך נאמר:

"וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל"; שלמה המלך מקהיל את העם ומברך אותם- מזכיר את אביו והבטחת ה'  המתגשמת. כי הוא בנו של דוד - יקים את המקדש  ומברך ומודה על כך לה'.

המלבי"ם מסביר: בית המקדש הוקם  על הר המוריה- מקום עקדת יצחק ושם גם חלם יעקב את חלום הסולם, התגלתה השכינה כאשר דוד רכש את הגורן מארוונה - מלך יבוס. לכן המקום הזה מאד חשוב בעיני ה'. ואם ה' הישרה את שכינתו במקום זה בעודו שומם ונידח -  בוודאי גם בעתיד כאשר יבנה שם המקדש - הוא ישמש מקום קבוע להשכנת השכינה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה ובהפטרה – ישנו  קו  משותף, תחילה הוקם המשכן - ומאוחר יותר המקדש הראשון והשני וכן עתיד להיבנות המקדש השלישי בירושלים  ועל כך אנו מתפללים יום, יום. ברכת משה ושלמה מעניקה  עוצמה להשכנת השכינה  גם לעתיד לבוא:

ויפה וחשוב המזמור: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים [תהלים קכ"ו]

יש לזכור שאת המקדש השלישי  עתיד ה' לבנות בכבודו ובעצמו – כנאמר :
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו .." [תהלים  קכ"ז, א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הרב אבינר