פרשת בהר-שמיטה ויובל- מה התכלית?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהר- שמיטה ויובל-מה התכלית?

מאמר מאת: אהובה קליין.

המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי ז"ל-חיה בת-בן ציון]

הפרשה  פותחת במצוות השמיטה-החלה  תמיד בשנה השביעית-שנה בה האדמה חייבת את מנוחתה ואסורה במלאכת הזריעה הקצירה ומלאכות נוספות כפי שנאמר בכתובים:

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר  אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'...ובשנה השביעית שבת יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור"[כ"ה,ב-ד]

ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/  ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ובהמשך התורה מצווה גם על שנת היובל: וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים  תשע וארבעים שנה: והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים.. וקידשתם את שנת החמישים...ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו  תשובו"[שם  כ"ה, ח-י]

השאלות הן:

א] מהי שנת השמיטה ומה מטרתה?

ב] מהי שנת היובל?

ג] מדוע דיני שמיטה נאמרו ביחיד ואילו דיני יובל נאמרו בלשון רבים?

התשובה  לשאלה א]

מצוות השמיטה  חלה בארץ ישראל מידי שנה שביעית, אין עובדים את האדמה ואין עוסקים בכל מיני מלאכות הקשורות בעבודת הקרקע והיבול.

לפי דברי המשך חוכמה: ששת השנים הקודמות לשנת השמיטה –הן כששת ימי בראשית, וביום הראשון וביום השלישי של הבריאה, נאמר פעמיים: "כי טוב"

לכן בשנה השלישית וגם השישית נוהגים לתת מעשר עני ומסייעים לזולת.

לגבי השנה השביעית נאמר: "שבת לה' " וזאת במקביל לשבת בראשית.

הרמב"ם אומר: כי מטרת שנת השמיטה היא- מנוחת האדמה בתום שש שנות עבודה ממושכות, ובכך ישנה תועלת לפוריותה.

לפי דברי רש"י: מטרת שנת השמיטה: "שבת  לה' " כלומר לכבוד ה'.

ממש כשם שנאמר לגבי השבת: "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך"[שמות כ, י]במילים אחרות, זוהי מצווה לשם שמים.

רבי שמואל לוצאטו אומר :רעיון יפה במיוחד: כשם ששמירת השבת גורמת לחיזוק האמונה  שישראל עם קדוש לה' - כך גם מצוות השמיטה מחדירה בנו את האמונה: שארץ ישראל בהשוואה ליתר הארצות-היא הקדושה ביותר ולכן בשנה השביעית -חייבים לנוח בדומה לשביתת הקב"ה ביום השביעי למעשה בראשית.

חז"ל אומרים:"אמר הקב"ה לישראל: זרעו שש[שנים] והשמיטו שבע[בשנה השביעית] כדי שתדעו כי הארץ שלי היא [סנהדרין ל"ט,ע"א]

התשובה לשאלה ב]

לפי דברי רש"י: שנת היובל נקראת בשם זה על שם תקיעת השופר-"יובל"- הוא האיל שקרניו שמשו לשופר-כפי שניתן ללמוד זאת מהפסוק: "ויקרא יהושע בן- נון אל הכוהנים ויאמר אליהם שאו את ארון הברית ושבעה כוהנים יישאו שבעה שופרות יובלים לפני ארון ה'  "[יהושע ו, ו]

אך גם השופר נקרא בשם :"יובל", כפי שנאמר: "במשוך היובל המה יעלו בהר" לכן שנת החמישים נקראת יובל ,היות בתחילתה[ביוה"כ] תקעו בשופר.

כמו כן מצוות היובל היא  מצווה  דתית וסוציאלית, הכוללת קבוצת חוקים ושלוש מצוות: תקיעת שופר,  שילוח עבדים ושמיטת קרקעות:

[ כפי שכתוב במסכת ראש השנה ט']

הכתב והקבלה אומר: לגבי תקיעת השופר בשנת היובל: כי התרועה היא מלשון רעות, כמו:".. ותרועת מלך בו"[במדבר כ"ג,כ"א]: "שנה של שמחה לעניים ולעשירים, לבעל אחוזה ולעבדים, אין בה עבודת האדמה וכולם יתענגו"

אברבנאל אומר :כי תכליתן של מצוות השמיטה והיובל להזכיר, את שני החסדים הגדולים שעשה לנו ה':

שבת בראשית -בתום שישה ימי בריאה, וכן מתן תורה שהוא חמישים יום אחרי צאת בני ישראל  ממצרים, לכן חמישים השנה של היובל מסמלות את חמישים היום עד לקבלת התורה.

מטעם זה גם תוקעים בשופר בתחילת שנת היובל היות:

"במשוך היובל המה יעלו להר" לכן בשנה זו ישנו איסור מוחלט לזרוע ולעבוד את האדמה. כדי שנזכור את ימי לכתנו במדבר בארץ לא זרועה.

רבינו בחיי אומר: דברים מאד עמוקים: שאלתו היא: מדוע  התורה מפרטת שיש לספור  שבע שנים שבע פעמים ובסופם של ארבעים ותשע שנים , היא  שנת היובל-שנת החמישים וכי דבר זה אינו ברור?

אלא, התורה  רוצה לבאר את ההווה ולרמוז על העתיד, כי המספר הראשון הוא רמז למצוות היובל –מ"ט שנה ושנת החמישים הקדושה.

והמספר השני: הוא רמז ליובל הגדול שהוא סוף ימי כל העולם-אשר הווייתו ארבעים ותשע- כי מספר זה  הוא גם בימים, בשנים ובאלפים כפי שנמסרו למשה בשערי הבינה.

לפי הכלי יקר:כמו שהשנה השביעית היא שנת שמיטה  מהטעם: כי האדמה שייכת לקב"ה, כך גם שנת היובל- יש לקדש אותה כדי להודיע שיש גבול וקיצבה למעשיו של האדם והוא אינו בעל השדה, אלא הוא כגר הגר בארץ ויש לו כוח רק במשך חמישים שנה, לכן הארץ לא תימכר לצמיתות, כי אין בשליטתו של האדם למכור דבר שאינו שייך לו. רק בעולם הבא הוא תושב.

והסיבה לתקיעת השופר בשנת היובל ביום הכיפורים: בדומה ליום מתן תורה שבו יצאו בני ישראל לחירות מן היצר הרע , כך ביום כיפור הוא- זמן חירות מכוחו של השטן.

אבל לפי פשוטו השמיטה והיובל מטרתן אחת: כדי שנבטח אך ורק בה'- כי לה'  הארץ ומלואה.

לכן נאמר: "מן השדה תאכלו תבואתה" ,ולא  נאמר: "שדך" וזאת כדי  שלא  יחשוב האדם שהשדה שלו. אלא יתייחס אל השדה כאחד השדות שאינו שלו.

התשובה לשאלה ג]

דיני שמיטה נאמרו בלשון יחיד: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" לעומת זאת ,דיני היובל כתובים בלשון רבים: "וקידשתם את שנת החמישים שנה...יובל היא לכם"[ויקרא כ"ה, ג]

על כך עונים חז"ל: לפי ההלכה  נוהגים  דיני יובל רק בזמן שכל שבטי ישראל נמצאים בארץ, כפי שכתוב במסכת ערכין[ל"ב, ע"ב] לכן מצוות יובל כתובה בלשון רבים. בניגוד לכך מצוות שמיטה חלה על כל אחד ואחד הדר בארץ, משום כך דיני השמיטה נאמרו בלשון יחיד.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק :כי שנת השמיטה וגם שנת היובל-מזכירים לנו כי כל הארץ היא בידו של בורא עולם והוא השולט

והאדם חייב לזכור כי הוא גר בארץ ואינו תושב.

מי ייתן כי בזכות קיום מצוות אלו, תבוא גאולה במהרה לעם ישראל-בפרט ובכלל. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)