פרשת דברים - היא
הפרשה הראשונה המופיעה בפתח חומש דברים - הספר החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.
חשוב לדעת : בעוד
שארבעת החומשים הראשונים נמסרו על ידי משה - כשליח ה', ספר דברים נקרא גם בשם: משנה
תורה - הוא כולל תוכחה ,רמזים ותיקונים - כמסר לכל יהודי – על מנת ללמוד מתוך הניסיונות
בחיים וטעויות שעשה בעבר - ויקיים באופן מעשי
את עשרת הדברות - כפי שנאמר:
"וַיִּכְתֹּב
עַל - הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים".
[שמות כד, כ"ח]
פרשת דברים פותחת
בפסוקים הבאים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר
דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף
בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. ....... אֶל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ
הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן,
אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת , בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ
מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. יְהוָה
אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:
רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר
הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף
הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל
נְהַר-פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי
לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע
יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם
אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם. יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם;
וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב".[דברים א, א'-י"א]
השאלות
הן:
א] מדוע פרשת דברים
נקראת בכל שנה בשבת האחרונה סמוך לתשעה באב?
ב] מהם הרמזים בפרשה -
לחורבן ולגאולה?
ג] מה הקשר בין התורה
לעם ישראל ולירושת הארץ?
תשובות.
פרשת דברים נקראת מידי שנה
בשבת טרם תשעה באב.
הטעם
לקריאת פרשת דברים סמוך לתשעה באב - לפי
שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים ולפי חז"ל הקב"ה גזר בליל תשעה באב - על דור המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ –וזאת בעוון
הוצאת הדיבה על ארץ ישראל,
בגמרא
[תענית כ"ט, ע"א] נאמר- על הפסוק: "ויבכו העם
בלילה ההוא"[במדבר י"ד, א] "אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם
הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר
המרגלים דיברו בגנותה - ובכך הוכיחו שאינם
בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ ישראל להתנחל בה] ואני קובע לכם בכייה לדורות" -
הכוונה לזמן ליל תשעה באב שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.
השבת
שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת חזון" לפי שאנו קוראים
בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ ובנבואה זו הנביא
קורא על ירושלים: "איכה הייתה..."? [שם
כ"א]
תוכחה
זו מקבילה לדברי משה בפרשה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"?[דברים
א, י"ב]
בתקופת
חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."?
[איכה, א, א]
רבי אברהם יעקב מסדיגורה אומר : כי שבת חזון - היא
השבת הקרובה לתשעה באב- יום
האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת במינה, למה הדבר דומה? לאדם היושב
בחדר חשוך ומופיע ידידו ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור
ותקווה, בדומה לכך - אותה שבת מיוחדת - מאירה לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.
רמזים
לחורבן ולגאולה.
לגבי הפסוק: "בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף
בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל...",
החיד"א מפרש בספר "פני דוד": כי יש כאן לעם ישראל – רמזים על חורבן וגאולה שעתידים לבוא על עם ישראל עבור
העוונות שחטאו:
"בְּעֵבֶר,
הַיַּרְדֵּן": רמז לגלות בני גד וראובן שהתיישבו בעבר הירדן ובקשו ממשה להתנחל שם – לפי
שראו שהמקום פורה- עבור הצאן והבקר הרב שברשותם ולא חשבו די על משפחותיהם וחינוך ילדיהם- לפיכך בתקופת הגלות -
לפני חורבן בית המקדש על ידי נבוזראדן מלך בבל.- הם גלו ראשונים!
"בַּמִּדְבָּר"- רמז לגלות עשרת השבטים שעד היום איננו יודעים את מקום המצאם.
"בָּעֲרָבָה" רמז לגלות יהודה ככתוב: "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ,
גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ,
אֶת-צִיּוֹן. עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ, כּנֹּרוֹתֵינוּ".[תהלים קל"ז, א'-ב']
"מוֹל
סוּף"- רמז לעם ישראל: כי
למרות כל הייסורים והגלויות - סוף הכבוד לבוא - ובע"ה בית המקדש השלישי יבנה.
"בֵּין-פָּארָן
וּבֵין-תֹּפֶל"- רמז לימי בין
המצרים- "בֵּין-פָּארָן"-
רמז לגזרת המרגלים
שבכו בליל תשעה באב, "וּבֵין-תֹּפֶל"-חטא העגל ושבירת הלוחות- ב: - י"ז בתמוז.
"וְלָבָן"-רמז לבניין בית שני - שנקרא: "לבנון"-נקרא כך- לפי
שהיה מלבין את עוונות ישראל.
"וחצרות"-
רמז לבניין בית שלישי - בחצרות בית אלוקינו.
הקשר
בן התורה לעם ישראל וארץ ישראל.
נאמר: "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר
אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: " רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי
וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף
הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל
נְהַר-פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם,
אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".
רש"י מפרש את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.."
א] כפשוטו -
כלומר די לכם לשבת במדבר- הגיע הזמן לעלות
לארץ.
ב] על פי מדרש: משה
פונה לעם ישראל ואומר להם: מגיע לכם גדולה רבה ושכר עבור ישיבתכם בהר הזה ,הרי עשיתם משכן במדבר - מנורה, וכלים נוספים,
קיבלתם תורה, מיניתם לכם, סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות.
דעת מקרא מסביר: משה מזכיר את חורב - הכוונה להר סיני ששם ניתנה התורה לעם
ישראל כפי שנאמר בספר שמות:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה--אַתָּה וְהָעָם, אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם: אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ,
אֶתְּנֶנָּה".[שמות ל"ג, א']
רבינו בחיי מפרש את המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"
על דרך הפשט רצה משה לבאר עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה היא: עשרת
הדברות ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה- חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותם
מפיו וזאת למרות שכבר ידעו זאת מאבותיהם
והאמינו בהם, הנה באה נבואת משה רבינו המעניקה להם עוצמה- ומה שהם שומעים מפיו –
נחשב כאילו שמעו דברים אלה- מפי עליון.
מדרש תנחומא מסביר: "בסוף ארבעים
שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל משה מפרש את התורה בשבעים לשון וזאת לומדים
מהמילים:
בֵּאֵר
אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת": אותו הפה [של משה]
שאמר: "לא איש דברים אנוכי", אמר: "אלה הדברים"
באמת מדוע היה צורך -
לבאר בשבעים לשון את התורה ? על כך אומר רש"י: כאשר יבואו אומות העולם ויגידו
כי אנחנו גזלנים - גזלתם את הארץ - נענה להם כי כל הארץ - היא של ה' והוא המחליט למי
לתת אותה!
לסיכום, לאור האמור לעיל - לומדים אנו: כי התורה היא תורת חיים חייבים אנו
להעלות את ספר התנ"ך כולו לראש הסולם - למען נתקן את דרכינו ונלמד - דרכי
מוסר, את חשיבות האחדות בתוכנו ושמירת הלשון, וכל זה כדי לממש את ייעודנו
בעולם"
"וְהָלְכוּ
גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."[ישעיהו. ס'. ג]
