פרשת
ויצא- זיווגו של אדם מאין?
מאמר מאת: אהובה
קליין .
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יעקב מגיע אל ארץ בני קדם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אימו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל דורשת מיעקב שיתפלל עבור בנים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך' יעקב מציע לרחל שהיא תתפלל עבור הבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשה זו
מוכיחה כבר בתחילתה - כי יעקב מכבד את הוריו וממלא את רצונם לעזוב את בית
הוריו ללכת לארם כפי שנאמר בסוף פרשת: תולדות: "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב, אֶל אָבִיו
וְאֶל אִמּוֹ; וַיֵּלֶךְ, פַּדֶּנָה אֲרָם". [בראשית
כ"ח. ז']
בתחילת
פרשה זו נאמר: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ,
חָרָנָה"
לאחר
חלום סולם יעקב - כאשר ה' הבטיח ליעקב - כי ארץ ישראל מיועדת אך ורק לעם ישראל ,הוא ממשיך ללכת ומגיע לבני קדם
כנאמר:
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו;
וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי־ קֶדֶם.
וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן
רֹובְצִים עָלֶיהָ -- כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן
גְּדֹלָה, עַל־פִּי הַבְּאֵר. וְנֶאֶסְפוּ
שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ,
אֶת ־ הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן
אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.
וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ,
יָדָעְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם
לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל—לֹא ־עֵת,
הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ. וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ
כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ,
הַצֹּאן. עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם;
וְרָחֵל בָּאָה, עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל,
בַּת ־ לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב,
וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי
אִמּוֹ|".[להלן כ"ט, א'- י"א]-
השאלות הן:
א] מה ניתן ללמוד על אישיותו של יעקב?
ב] האם זיווגו של אדם מן השמים?
תשובות.
אופיו ואישיותו של יעקב.
רש"י מפרש את המילים:"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב,
רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי־ קֶדֶם": משהתבשר יעקב מאת ה' בבשורה טובה, שיזכה לשמירה עליו – אז נשא ליבו את רגליו ונעשה קל בהליכתו - [על פי פירוש
בראשית רבה].
רש"ר מסביר: עתה
יעקב הפך לאיש אחר לא עוד "ויצא יעקב" אלא "וַיִּשָּׂא
יַעֲקֹב, רַגְלָיו". לא רגליו של האדם מוליכות אותו אלא האדם נושא רגליו- הנשמה החיה שבאדם
נושאת ונושאת את גופו. בהרגשה זו יעקב הולך להיפגש עם עתידו – הוא חש ביטחון רב ושמחה, אך מבחינה גשמית הוא
חסר כול , מלבד המקל שאוחז בידו.
מתברר, כי האבן אשר כיסתה את הבאר הייתה
גדולה וזאת בזמן שבאר המיועדת לציבור - היה מן הראוי- לכסותה
בכיסוי קל בלבד, כדי להקל על אנשים רבים שהיו באים והיו ראויים לגישה נוחה למי
הבאר.- לכן זה מלמד על אופיים של בני ארם האנשים
שם לא היו בוטחים איש ברעהו- אלא מקנאים זה בזה. חלילה שהאחד ישאב כמות גדולה של מים מחברו - זו
הסיבה לכיסוי הכבד - ורק בנוכחות רבים ובכוחות משותפים - היו יכולים
להשתמש עם הבאר.
יעקב מטיף לרועים מוסר וקורא לעדרים "מקנה" רכוש - ועל ידי
כך הוא מזכיר להם את חובתם כלפי הבעלים.
אין להניח לצאן לשכב בעצלתיים. אלא יש
להביא אותם למרעה..
יעקב הרים את האבן הכבדה מעל הבאר בקלילות-
על פי דברי רש"י - הוא הסיר את האבן כפקק מעל פי הצלוחית.
אגדת חז"ל מתארת:
את הסיבה לכוח הרב שהיה ליעקב שהיה שקול
כנגד כוחם של אנשים רבים - כי כאשר יצא יעקב
מבאר שבע לכיוון חרן - ירד עליו טל של תחיה מן השמים ונעשה גיבור חיל ואביר
כוח , גבורתו זו עמדה לו גם כאשר נאבק עם מלאך אלוקים וניצח אותו- לכן הצליח בקלות
להרים את האבן הגדולה שרק אנשים רבים יחד - היו מסוגלים להרים.
רש"ר מציין: כי ליעקב לא היה שום רכוש גשמי , מה שהיה בולט
ביותר הוא - כוחו הגופני - דברים שאחרים היו יכולים לעשות יחדיו בכוחות
משותפים - עשה יעקב לבדו ללא מאמץ. גופו הבריא היה "הנכס" החשוב
ביותר לעתיד. את זאת ניתן להשיג על ידי
חיים טהורים בעבר. וזה היסוד לעושר וכבוד.
שהתורה מעניקה בידה השמאלית, כנאמר:
"אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאלָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד".[משלי
,ג', ט"ז]
המעלה השנייה
והחשובה של יעקב היא : חוש הצדק והיושר - דוגמת משה שגם הוא מצא את עתידו ליד הבאר. כך גם יעקב
אינו סובל בגידה או השתמטות מחובה - זוהי נאמנות ואחריות.
המעלה השלישית של יעקב: ההתלהבות לעבוד והזריזות בעשייה - המאפשרים
לו להגיש עזרה גם במקום שאין הדבר נוגע
לענייניו- דבר שלא היינו מצפים מאיש תם יושב אוהלים.
אישיות זאת של יעקב מכילה את כל התכונות המיוחדות של עם ישראל . העם
שנועד לייצג בכבוד שווה את מבחר משלחי היד השונים הגשמיים והרוחניים בחיים.
כוחותיו של יעקב היו כה מרובים ושונים - זה מזה עד כי כל אחד מבניו יכול להגיד כי
את כישרונו קיבל מאביו.
זיווגו של
אדם מאין?
יעקב פוגש את רחל בזמן שמצליח לגולל את
האבן מעל פי הבאר ולהשקות את העדרים..
רש"ר מסביר את
הפסוק:"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת ־ קֹלוֹ,
וַיֵּבְךְּ" [להלן כ"ט, י"א]
למרות שראה יעקב את רחל והייתה יפה מאד
הסתכל עליה כקרובת משפחה וזאת ניתן להבחין על פי דמעותיו - ובמיוחד לאחר שהיה
מרוחק מבית הוריו ולא ראה פנים מוכרות ולפתע רואה את רחל בת אחי אמו. אז דמות אמו
עולה בזיכרונו והדבר מרגש אותו עד דמעות ומכאן שהנשיקה הייתה
תמימה
לגמרי וגם בזמן דאגתו לצאן היה מכבד את אמו ויש להניח כי רחל חשבה עליו שאינו שפוי בנפשו , כאשר נישק אותה ונפל על צווארה.
נאמר עליה: "וְרָחֵל, הָיְיתָה,
יְפַת־ תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה" [להלן, כ"ט ,י"ז]
הגר"א [ הגאון רבי אליהו מוילנא
] - מסביר: על ידי ספר משלי האומר:" שֶׁקֶר
הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִישָּׁה יִרְאַת־
יְהוָה, הִיא -תִתְהַלָּל" [משלי ל"א, ל']. גם שאר האימהות השתבחו בחן
וביופי.
אלא מתי " שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל
הַיֹּפִי"? כאשר אין יראת שמים כמו שנאמר: "נֶזֶם
זָהָב, בְּאַף חֲזִיר-- אִישָּׁה יָפָה,
וְסָרַת טָעַם". [משלי י"א ,כ"ב]
הכוונה: כשם שנזם זהב באף חזיר הוא דבר יפה במקום הלא נכון - היות והחזיר
מכניס את אפו לאשפה - כך היופי אינו מתאים לאישה שאין לה יראת שמים , אבל אישה עם יראת
שמים - החן והיופי הן מעלה גדולה. לכן "אישה יראת ה' היא תתהלל"
אכן נשאלת השאלה: האם זיווגו של אדם מן
השמים?
רבי פינחס בשם ר' אבהו אומר:
מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש, אלא מן הקב"ה.
בתורה מנין?
"וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל
וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ
טוֹב" [בראשית כ"ד, נ']
בנביאים מאין? כתוב: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא
יָדְעוּ כִּי מֵיְהוָה הִיא" [שופטים י"ד, ד']
בכתובים מאין? "כתוב: " וּמֵיְהוָה אִישָּׁה
מַשְׂכָּלֶת". [משלי י"ט, י"ד]
יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק- זיווגו בא
אצלו שנאמר:
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ
בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים
בָּאִים" [בראשית כ"ד,
ס"ג].
יעקב הלך
אצל זיווגו שכתוב:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע
וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". [בראשית כ"ח, י']
לסיכום,
לאור האמור לעיל, מסתבר כי זיווגו של אדם משמים
יעקב ורחל נפגשו ליד באר מים - ואין מים אלא תורה ושניהם היו בעלי יראת שמים ומשמשים
עמוד אש לעם ישראל לדורות.
יהי רצון שנזכה להתגשמות נבואת ירמיהו הנביא
במהרה:
"כֹּה אָמַר יְהוָה,
עוֹד יִשָּׁמַע ......בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, .....קוֹל
שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה", אמן ואמן.
[ירמיהו
ל"ג, י'- י"א]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
