פרשת
שמות- "וְכַאֲשֶׁר
יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"
מאמר מאת: אהובה
קליין .
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "ואלה שמות"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה מלך מצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה, אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר
וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד" [שמות ב, ג]
ציורי תנ"ך/ יוכבד ומרים ומשה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה-מאזינות לגזרותיו / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות בפעולת הצלת התינוקות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המיילדות מספרות את סיבת הצלת הבנים לפרעה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה הקטן נמסר לבת פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה הקטן גדל בבית פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׁ)
ציורי תנ"ך/ משה רועה צאן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה פוגש את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)
ציורי תנ"ך/ משה יוצא לראות בסבלות אחיו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בנות יתרו ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/בני ישראל אינם שומעים למשה/ ציירה: אהובה קליין.(c)
פרשת שמות - הפרשה
הראשונה בספר פותחת בפסוקים:
"וְאֵלֶּה,
שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. ִשָּׂשכָר זְבוּלֻון, וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי
יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר
הַהוּא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ
וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ,
אֹתָם". [שמות א, א- ח']
המילה הראשונה "וְאֵלֶּה" מתחילה בוו החיבור - במטרה לרמוז: כי ספר בראשית - הוא ספר האבות
ואילו ספר שמות- הוא ספר הבנים.
התורה מתארת את פרעה -
כמלך חדש המתרשם מקצב התרבות עם ישראל
במצרים והדבר מהווה בעיניו בעיה
המטרידה את מחשבותיו . הוא גוזר גזרות
קשות על עם ישראל, אך הדבר אינו מועיל כפי
שהכתוב מתאר:
"וְכַאֲשֶׁר
יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל" [שמות א', י"ב]
לכן הוא פונה אל
המיילדות העבריות בבקשה :
"וַיֹּאמֶר
מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה,
וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר,
בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן
הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת -הָאֱלֹהִים,
וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ,
אֶת-הַיְלָדִים-
וַיִּקְרָא
מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר
הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים
הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת
הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים,
לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ
הַמְיַלְּדֹת אֶת -הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים. וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה
תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן". [שמות א, ט"ו-כ"ב]
השאלות
הן:
א] מה מאפיין את פרעה
מלך מצרים?
ב] מאין שאבו
המיילדות את כוחן?
תשובות
פרעה מלך
מצרים.
נאמר: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ,
עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.
וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה,
עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.
הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה
מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה
מִן-הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם;
וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה
וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות א', ח'-
י"ג]
רש"י סובר: יש מחלוקת בין רב ושמואל: "אחד
אמר: שמדובר במלך חדש ממש – לפי שכתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ"
ואחד אמר: שאותו מלך
היה ,אלא התחדשו גזרותיו וההוכחה לדבריו: שלא כתוב "וימת וימלוך" [סוטה
י"א]
לגבי המלך החדש שנאמר
עליו: "אֲשֶׁר
לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף". על כך
מתעוררת השאלה: כיצד יתכן שאותו מלך חדש לא הכיר את יוסף? וכי לא שמע על יוסף
שהציל את מצרים מהרעב ? והיה מישנה למלך "והיה לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" ? מתברר שאותו
מלך חדש עשה את עצמו כאילו לא ידע על יוסף,
אונקלוס אכן - כך סובר: שאותו מלך חדש - עשה את עצמו כאילו לא ידע את יוסף ,
וביטל את החוקים שעשה יוסף לטובת בני ישראל.
על פי שמות רבה [א',
ט'] "וַיָּקָם
מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם"
חז"ל שואלים : מדוע נקרא "מלך חדש" הרי זה היה פרעה? אלא שבאו המצרים
ואמרו לפרעה: בוא ונזדווג לאומה זו ! אמר
להם: שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנחנו אוכלים, והיאך נזדווג להם? אילו לא יוסף -
לא היינו חיים! כיון שלא שמע להם [המלך לא הקשיב לדבריהם] הורידוהו מכיסאו שלושה
חודשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים לעשות, הריני עושה, והשיבו אותו[השיבו אותו
למלוך] לכן כתוב: "וַיָּקָם
מֶלֶךְ-חָדָשׁ",
בהמשך המלך פרעה מטיל
גזרות על עם ישראל, אך הוא מבחין שהדבר אינו מועיל : "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ,
כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
על כך אומרים
חז"ל:
הרי כתוב "כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ";
זוהי לשון עתיד: מכאן לומדים כי אין התורה מדברת על בני ישראל במצרים בלבד , אלא על עם
ישראל בכל דור ודור כאשר האויבים מציקים
לעם ישראל ורוצים חלילה להשמידנו- ככל שירצו לענות ולהצר לנו-"כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ";עם ישראל יצא מכור הסבל ועינויים – יותר מחושל ומלוכד שבעתיים!
מקור כוחן
של המיילדות.
ישנו פירוש מעניין המסביר: פרעה ידע כי כל זמן שהמיילדות היו נקראות בשמותיהן העבריים: "יוכבד"
ו"מרים" לא יהיה ביכולתו
לבקש גזרה כה אכזרית - להמית, חלילה את
ילדי ישראל לכן, תחילה ציווה לשנות את
שמותיהן ל"שפרה" ו"פועה" היה בטוח כי בשמות מצריים - הדבר עשוי
לשנות את מהותן ואופיין עד כי תהיינה
מוכנות לרצוח את ילדי ישראל ורק אחרי זה
נתן להן את הציווי" אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה."
השם של האדם - זו
המהות שלו - טמיעת השם משפיעה על הטמיעה הפנימית של אופיו ורוחו של האדם. [הה"צ
רצ"א מדינוב]
למרבה הפלא, המיילדות
סירבו לקיים את גזרתו של פרעה- סוד כוחן היה טמון ביראת האלוקים שלהן, וההוכחה
לכך- שנאמר:
"ותיראנה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את
– הילדים"[שם ,א, י"ז]
מסיבה
זו - גם היה להן כוח ואומץ לענות לפרעה כאשר שאל אותן מדוע החיו את הילדים ?"ותאמרנה
המיילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות -
העבריות כי חיות הנה בטרם אליהן המיילדת וילדו" [שם, א, י"ט]כאן המיילדות משמשות סמל ודוגמא מוחשית
לעבודה רוחנית.
לכן
קיבלו את שכרן על יראת האלוקים שלהן כפי שנאמר: "ויהי כי יראו המיילדות
את האלוקים ויעש להן בתים" הדבר מוסבר גם במדרש רבה על הפסוק: "וייטב
אלוקים למיילדות" [פרשה א, ט"ז]
הרי
נאמר: "ויאמר לאדם: הן יראת ה' היא חוכמה" [איוב כ"ח, כ"ח]
ושכר היראה- היא תורה והיות ויוכבד הייתה יראה מהקב"ה - העמיד ה' ממנה את משה
שניתנה התורה על ידו.
התורה
נקראת גם על שמו: "זכרו תורת משה עבדי" [מלאכי ג]
מרים
יצא ממנה בצלאל - שהיה מלא חוכמה כפי
שכתוב: "ואמלא אותו רוח אלוקים" ועשה ארון לתורה שנקראת: טוב.
ורש"י
אומר : כי השכר שהמיילדות קיבלו -
בתי כהונה, בתי- לוויה ובתי מלכות.
מכאן
לומדים :לאיזה כוח עצום זוכה אדם בעל יראת אלוקים
ולאילו
מעלות הוא מגיע.
גם
דוד המלך מזכיר את עניין היראה:
"ראשית
חוכמה יראת אלוקים, שכל טוב לכל- עושיהם, תהילתו עומדת לעד". [תהילים קי"א, י]
לסיכום
לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי באמצעות יראת שמים - ניתן להפוך
גזרות לברכות וישועות בכל עת! כאז כן עתה בימים אלו בה אנחנו נלחמים כנגד אויבים אכזרים –כדברי דוד המלך:
"יִרְאַת
יְהוָה, טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים י"ט, י']
