פרשת מקץ , מהו המפתח
לעליית יוסף לפסגת ההצלחה?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת את המתרחש במצרים מהרגע שיוסף מובא לפני פרעה
ומצליח לפתור לו את חלומותיו באופן מדהים!
וכך הכתוב מתאר את
תגובת פרעה לפתרונות המחכימים שהציע יוסף:
וַיִּיטַב
הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר
פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים
בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקים אוֹתְךָ
אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה
עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל
מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ,
עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ,
וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם
רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת
הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל
כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה;
וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ
מִצְרָיִם. וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ,
וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא
יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.[בראשית
מ"א,ל"ז-מ"ו]
השאלות הן :
א] כיצד מצטייר יוסף
בעיני פרעה וכיצד זוכה להתעלות?
ב] לאילו כינויים
זוכה יוסף במצרים?
ג] מי הייתה אסנת בת
- פוטי פרע?
תשובות :
יוסף בעיני פרעה.
כדי להבין את תגובתו של פרעה כלפי יוסף ,נתבונן תחילה
כיצד ניסו החרטומים לפתור את חלומותיו:
על פי רש"י: חרטומי מצרים ניסו לפתור את
חלומות פרעה והעלו פתרונות שונים, אך לא השביעו את רצונו .
ולפי בראשית- רבה: הם הציעו פתרון כגון: שבע בנות פרעה מוליד ושבע בנות הוא קובר- פתרון
זה לא היה מקובל עליו כלל.
בעקבות עצת שר המשקים
לפרעה: פרעה קורא ליוסף: וניתן לראות
לראשונה את נקודת המפנה אצל יוסף בטרם
נושא את דבריו לפני מלך מצרים.
כפי שהכתוב מתאר:
"ויריצוהו מן- הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה"
יוסף יוצא מבית
האסורים - הנקרא: "בור" הוא
מסתפר – מפני כבוד המלכות [בראשית רבה] לכן
מבחינה חיצונית ,כבר מעמדו של יוסף משתנה לטובה, רק לאחר שיוסף מדגיש לפרעה:
"בלעדיי אלוקים יענה את שלום פרעה"- פה חל המפנה המשמעותי בעלייתו של
יוסף לגדולה, ללמדך: שרק כאשר האדם בוטח בבורא עולם- הוא זוכה לסייעתא דשמיא ולא
כאשר הוא מתגאה בהישגיו- כאילו רכש אותם בכוחו ובעוצם ידו.
ומנקודה זו , הוא
זוכה לפתור - את החלומות לפרעה: הוא מדגיש כי שני החלומות - מסמלים דבר אחד:
"ויאמר יוסף אל
פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה:.....הנה שבע שנים באות
שבע גדול בכל ארץ מצרים: וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכילה
הרעב את הארץ" [בראשית מ"א, כ"ה-ל"א]
כאשר יוסף מציע לפרעה
למנות איש חכם ונבון על מצרים שיהיה אחראי לכלכל את מצרים באופן שהמזון יהיה בהישג
יד לאורך כל הדרך- למרות הרעב שצפוי לאחר שנות השובע, תגובתו הראשונה של פרעה:
וַיֹּאמֶר
פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: "הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אלוקים
בּוֹ"
!
פרעה אינו מסתפק
בהצהרות מילוליות בלבד, אלא עובר לשלב של מעשים:
"וַיָּסַר
פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף;
וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל- צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה
אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ
מִצְרָיִם".
מעתה יוסף עומד בראש הנהגת
מצרים ואילו פרעה- רק בדרגת כבוד יתעלה מעליו. שרק לו יקראו בשם מלך.
יוסף מתקדם לתפקיד רם
מעלה כדוגמת הנאמר :"ולתתך עליון על כל הגויים" [דברים כ"ו, י"ט]
הכוונה- כאשר עם ישראל הולך בדרך ה' הוא נעשה גדול וחשוב מעל כל העמים.[ לפי דעת
רש"י]
מסירת הטבעת על ידי
פרעה ליוסף – מסמלת את עלייתו לדרגה
השנייה בחשיבותה אחר המלך.
הבגדים - בגדי שש
שניתנו ליוסף - הם בגדים בעלי חשיבות במצרים.
הרביד שניתן לו -
שרשרת עשויה- טבעות, טבעות- לכן נקרא כך- לפי שכל דבר העשוי חלקים, חלקים ותלויים
זה בזה- נקראים כך, כמו שמצאנו במקרא: "מרבדים רבדתי ערשי" [ משלי ז, ט"ז]
יוסף
זוכה לכבוד מלכות : וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ", זוהי מרכבה השנייה של המלך שנוסעת לצד מרכבת המלך.
כינויי יוסף .
מעתה הכתוב מציין על
התעלות נוספת של יוסף: "וַיִּקְרְאוּ
לְפָנָיו, אַבְרֵךְ"
על פי רש"י: כתרגומו באונקלוס: "דין אבא למלכא"- הפירוש: זהו אב ביתו של המלך- אשר ממונה על
צרכי בית- המלכות.
המילה: "אברך"
מורכבת משתיים: אב-רך "רך" בלשון ארמית פרושו- מלך.
בלשון הגמרא בפרק
"השותפין" [מסכת בבא בתרא ד] - "לא ריכא ולא בר ריכא" הכוונה - לא מלך ולא בן מלך וזו הכוונה לפירושו של
אונקלוס-אב ביתו של המלך.
רבינו בחיי מביא כמה
הסברים:
א] "אברך"-
"משפטו הברך-אותיות אהו"י מתחלפות".
ב] רבינו בחיי מביא
גם את דעת רז"ל: אברך- אב בחכמה ,רך בשנים, כמו שכתוב אצל דוד המלך: "ואנוכי היום רך ומשוח
מלך"[שמואל-ב, ג] ויש כאן שתי מילים: אב, רך. כמו: "פרחח- פרי-
חוח". "עבטיט- עב- טיט"
ג] "אברך"-
מלשון :אב ואדון, - לפי שבתחילה היה עבד ועלה למלכות.
הרב שמשון רפאל הירש מפרש: "אברך"-"אני מצווה שכולם יכרעו ברך"-זו
המשמעות שהוא משנה למלך.
פרעה קרא ליוסף: בשם :"צפְנַת פַּעְנֵחַ"-
משמעות שם זה לפי רש"י: מפרש צפונות, מגלה נסתרות. ואין למילה: "פענח" דוגמה דומה
במקרא.
הרמב"ן מבהיר: "אמר ר' אברהם אם היא מילה מצרית לא ידענו פרושה. ואם מתורגמת
לא ידענו שם יוסף"
ועל דעת הראשונים-
הכוונה: מפענח נעלמים.
יתכן שפרעה קרא לו
בשם נכבד - כמו שנהוג בלשון ארצו לאחר ששאל אותו על כך. או שפרעה היה יודע את שפת
ארץ כנען הקרובה אליו - ופירוש הכינוי
הזה: מגלה את הצפון. כדוגמת בת פרעה שקראה
למשה בלשון עמו: "מן המים משיתיהו" [ שמות ב, י]
לפי הרב שמשון רפאל הירש: משמעות הכינוי: "צפנת פענח" – אדם ששמורים אצלו דברים
צפונים.- מי שבידו ישנו המפתח לדברים הצפונים- לסודות הכמוסים ביותר.
אסנת בת פוטי פרע
כתוב בפרשה:" וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת
בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה"
אסנת הייתה בתו של פוטי פרע- שהוא פוטיפר שר הטבחים של פרעה ונקרא
בשם זה :"פוטיפרע" מלשון: "פריעה" על שם שנסתרס - נעשה סריס מאליו
[הכוונה לאדם בעל מום שנלקח ממנו דרך טבעו של הזכר] ועונש זה בא עליו, לפי שחמד את
יוסף למשכב זכר. [על פי מסכת סוטה י"ג]
הרב רפאל הירש אומר: כי חלק מהכנסת יוסף לתפקידו החדש היה גם נישואיו ורק אחרי שנשא אישה אז מונה לתפקידו
החדש ,היות ובמצרים בתקופת שלטונו של פרעה- אדם שלא היה נשוי היה נחשב לחצי בן אדם ואילו תפקידו של יוסף דרש היותו אדם שלם.
מעתה יוסף המתפקד
כמשנה למלך- בהיותו נשוי ובעל משפחה יכול לשמש דוגמא אישית בתור אדם המסתפק במועט ,לכך
היה דרוש שיהיה נשוי.
לסיכום, לאור האמור
לעיל, ניתן להסיק: כי למרות שעל יוסף עברו
ייסורים מרגע השלכתו לבור על ידי אחיו ועד
ירידתו למצרים וגם בזמן שהותו שם בבית האסורים- הוא לא נטש את אמונתו ובטחונו בקב"ה והאמין
שהכול לטובה וכבר בפרשה הקודמת-
"וישב"- הכתוב מציין :
"וַיְהִי
ה' אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ"[בראשית ל"ט, ב]על כך אומר רש"י: כי שם השם היה שגור
בפי יוסף בכל עת.
ומכאן שהמפתח לעלייתו
והצלחתו נבעו מהאמונה בבורא עולם ודבקותו בו.
על יוסף ניתן להגיד: "מבירא עמיקתא לאיגרא רמא"