פרשת: כי תצא- ממלחמה –לישועה
וגאולה- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה ולהפטרה:
"כי תצא למלחמה על- אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך.." [דברים כ"א,י]
ציורי תנ"ך/ עם ישראל יוצא למלחמה נגד אויביו/ ציירה: אהובה קליין (c)
"רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי "
[מתוך ההפטרה, ישעיהו נ"ד, א]
ציורי תנ"ך/ ציון פוצחת ברינה/ ציירה: אהובה קליין (c)
"רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי "
ציורי תנ"ך/ הבטחת ברית השלום לישראל [מתוך ההפטרה בספר ישעיהו] ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עזרה לבעלי חיים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"לא תראה את- חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו"[דברים כ"ב, ד]
Biblical paintings by Ahuva Klein-
Seeing a lost bull will not ignore it
"לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם:...."
[דברים כ"ב, א]
ציורי תנ"ך/ אכילת גפן בכֶרֶם רֵעֶךָ / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השארת עוללות לגר היתום והאלמנה/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מצוות מחיית עמלק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
הפרשה פותחת בנושא מלחמה
וגם מסתיימת בנושא מלחמה. הפסוק הפותח:
"כִּי-תֵצֵא
לַמִּלְחָמָה, עַל- אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ
שִׁבְיוֹ...." [דברים כ"א, י]
בסוף הפרשה
התורה מסיימת באויב ספציפי - עמלק.
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ
עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים
אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ
מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים כ"ה, י"ז -
י"ט]
השאלות
הן:
א] לאיזו מלחמה הכתוב
מתכוון בראשית הפרשה?
ב] מה המיוחד באויב הנקרא בשם: עמלק?
ג] מה הקשר בין הפרשה
- להפטרה בספר ישעיהו?
תשובות.
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ"
לפי דברי רש"י: מדובר במלחמת רשות - הכוונה: כאשר עם ישראל יעלה בדעתו לצאת
למלחמה על אויביו. - רש"י מסתמך על המשך הפסוק המזכיר את עניין השבי והרי
במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת
יהושע שמטרתה הייתה כיבוש ארץ ישראל!
לדעת חז"ל: ישנו מסר של חשיבות האחדות במלחמה: "כי תצא"
בלשון יחיד – כדי ללמד את עם ישראל כי ניתן לנצח את האויבים בתנאי שהעם מאוחד
- כאיש אחד בלב אחד.
זאת בדומה למצב שבני ישראל היו שרויים בזמן מתן תורה בהר סיני.
חז"ל מביאים הוכחה לדבריהם: "דורו של אחאב כולם עובדי עבודה זרה
היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת, היו מנצחים מלחמה" [ירושלמי פאה א, א]
יש האומרים: כי מדובר במלחמת היצר של האדם - יצר הרע המנסה להכשיל את
האדם בכל הזדמנות, האדם חייב להיות ערני ומוכן להילחם בכל עת נגד יצרו ולהכניעו.
רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: כי מתוך המילים: "כי תצא" ניתן ללמוד שאין
לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהאויב יפתיע, אלא יש להקדים רפואה למכה ולתפוש יוזמה
ולהכות באויב ראשון באדמתו שלו - ואז מובטח: "ונתנו ה' אלוקיך בידך"
הדבר אמור גם לגבי מלחמתו הפרטית של האדם נגד יצר הרע.
עליו לפעול בנחישות נגד יצר הרע - כדי למנוע ממנו מראש התחברות
אליו, אם לא יעשה כן הדבר יכול יגרום לקשיים כשירצה להיאבק נגד היצר - יהיו
לכך מכשולים מרובים.
"חובת הלבבות" טוען: גדול האויבים הקמים כנגד בני האדם - הוא
יצר הרע המנסה להפילו בכל יום מחדש – וזאת כבר מיום היוולדו של האדם. עד יום מותו.
"אמרו על חסיד שפגע [פגש] אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו
שלל אחר מלחמה חזקה, אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה
הגדולה' אמרו לו: ומהי המלחמה הגדולה? אמר להם: 'מלחמת היצר וחייליו"
הזוהר הקדוש - סבור שהתורה מתכוונת
למלחמת היצר ופרשתנו רומזת
לחודש אלול - ונקראת תמיד במהלך
חודש זה.
המילה: "כִּי"- בגימטרייה- 30 כנגד שלושים
יום מערב ראש חודש אלול ועד סופו, חודש אלול הוא תמיד חסר - לפי שהוא:29 ימים, אם
נוסיף לו יום אחד מערב ראש חודש אלול -
נגיע למספר שלושים ימים.
לכן הכוונה במילים : "תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" כנגד יצר הרע המנסה לארוב לאדם ולהפילו, אין אדם צריך לפחד מפניו לפי
שהתורה מבטיחה: "וּנְתָנוֹ
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ"-
הצלחה לנצחו.
האר"י הקדוש כותב: כי אחד מעיקרי התשובה הוא: כשאדם רוצה לחזור בתשובה,
בשלב ראשון עליו לנטוש את דרכו הרעה ואת מידותיו הרעות ורק אחרי זה תהיה ביכולתו
לשוב אל דרך ה', זאת לומדים מהפסוק:
"לְדָוִד
בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ." [תהלים ל"ד, א']
כאשר
יהודי מתחיל לשוב בתשובה לפני אבימלך- מלכו, קודם ישנה את טעמו-טעם החטא - לטעם
של תורה ובכך ידע שהוא מגרש את יצר הרע.
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"
כדי להבין כיצד ניתן להתגבר על עמלק חייבים לדעת מיהו עמלק!
עמלק - הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע פילגשו. ממנו יצא עם
הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם - עם זה מכונה בשם: "ראשית
גויים" זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל, ללא
כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן ועל סמך העבר ניתן להסיק - כי הוא תוקף
במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כפי שניתן לראות זאת גם בפרשה:
לאחר שנעשים לעם ישראל ניסים ונפלאות ביציאתו ממצרים, העם מגיע למקום בשם רפידים
ושם הוא צמא למים וכשהצימאון גובר, הוא בא לפני משה בטענה: "למה
זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"? [שמות י"ז, ג]
על פי ספרי, תורה תמימה: בשעה שבני ישראל יצאו ממצרים היו כל אומה ולשון
- יראים להילחם כנגד עם ישראל, עד שהופיע עמלק והראה לאומות העולם שניתן להילחם
כנגד ישראל.
משל: הייתה אמבטיה עם מים רותחים שאין כל בריה מסוגלת להיכנס לתוכה עד
שהגיע בן בלייעל אחד שקפץ לתוך מים אלה וירד לעומקם, למרות שנכווה מהמים הרותחים -שכנע
גם אחרים להיכנס למים רותחים אלה [רש"י]
הכלי יקר מבהיר: רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם
ה' ועם משה ונופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית. אם נתבונן בשם:
"רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא
תליא- כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו
לידי רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים - לפי שרפו ידיהם מן
התורה שנמשלה למים, על כן חסרו מים. עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו
הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא כאשר הוא רואה איזה פצע, או,
שחין - הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום להרחיב
את הפרצות. היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל
אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.
מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד
באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד
יוצא למלחמה נגדנו.
הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה.
את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה, עמלק
נלחם נגד ישראל. גם המן היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים, אך לאחר שעם ישראל
חזרו בתשובה, המן הובס יחד עם עשרת בניו.
הרמב"ן טוען: כי עונשו של עמלק כה חמור- היות והוא בא כמתגבר על ה'- זהו
מאבק נגד ה' .
דבר נוסף שיש ליחס אליו- עמלק מתעבר על ריב שאינו שייך לו - מבלי
כל התגרות מצד עם ישראל.
המלבי"ם מסביר: "שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה' ומשטמת נצח נגד מחצבתם, הנשמר בלבם דור, דור"
רבי שמחה בונים מפשיסחה היה סובר: מצוות "זכור" ומצוות מחיית עמלק הסמוכה לה- נאמרו לעם ישראל בלשון יחיד: ומכאן מוסר-השכל לעם ישראל, שבכול דור ודור היה בכוחו של עמלק לנצח את היחיד בישראל. שפרש מן הציבור והענן היה פולט אותו מחוץ למחנה. מנגד, כאשר עם ישראל היו מאוחדים מתוך אחווה ורעות- היה הענן מגן על כל העם ולא הצליח –עמלק לגבור עליהם.
מדרש חז"ל : מביא משל: על הפסוק: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"
למה הדבר דומה? מעשה
במלך שהיה לו כרם והתקין גדר סביב והושיב שם כלב שמירה נשכן, הכריז המלך: כל מי
שיבוא ויפרוץ את הכרם- יתקל בכלב שינשכנו, ובאחד הימים, הגיע בן המלך ופרץ את
הגדר, התנפל עליו הכלב ונשכו.
כל זמן שביקש המלך
להזכיר את החטא לבנו שפרץ את הגדר היה
אומר לו: תזכור איך התנפל עליך הכלב וגם
נשך אותך!
הנמשל: בדומה לכך, כל זמן שהקב"ה מבקש
להזכיר את חטאם של ישראל שחטאו בהיותם ברפידים לפי שהתלוננו ואמרו:
"לֵאמֹ֔ר
הֲיֵ֧שׁ יְהֹוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־ אָֽיִן" [שמות י"ז ,ז] ה' אומר
להם: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"
הקשר בין הפרשה להפטרה. [ישעיהו נ"ד]
אומר הנביא ישעיהו
לציון:
"רָנִּי
עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים
בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת
מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ,
וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. כִּי-יָמִין
וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת
יוֹשִׁיבוּ. אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי,
וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי:
כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא
תִזְכְּרִי-עוֹד. כִּי בֹעֲלַיִךְ
עֹשַׂיִךְ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי
כָל-הָאָרֶץ יִקָּרֵא. כִּי-כְאִשָּׁה
עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ יְהוָה; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס,
אָמַר אֱלֹהָיִךְ. בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ;
וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ.
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם,
רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה...".
בפסוקים אלה ה' פונה
אל ציון ומצווה עליה לשיר מתוך שמחה ומדמה אותה לאישה עקרה - שאין בכוחה ללדת בנים.
הנבואה ממשילה את ציון לאימם של ישראל- הנביא מבשר לציון: כי הישועה קרובה לבוא-
בני ישראל ישובו אל ציון- כשהם רבים יותר מבני הממלכה אשר שיעבדה את ישראל.
והרעיון הוא: כגודל
השבר שעם ישראל עבר בגלות -כך עוצמת הגאולה- כל עתידה של הגאולה ומידת הביטחון בה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות את הקשר בין הפרשה - הפותחת ומסיימת
בנושא המלחמה - לבין הגאולה העתידה להופיע כפי שמבטיח הנביא ישעיהו :
"בְּרֶגַע
קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע
מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה...".
המסקנה מתוך הפרשה
וההפטרה, כי על ידי שעם ישראל ישוב לשורשים וידבק באלוקים כל הייסורים שהיו לציון –
ייעלמו ויפנו מקום לישועה וגאולה. וחסדי
ה' לא ימושו מישראל לנצח.. אמן.
