פרשת וילך- לאן הלך משה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים:
"וילך משה וידבר את--- הדברים האלה אל- כל ישראל: ויאמר אליהם בן—מאה ועשרים
שנה אנוכי היום לא- אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן
הזה.."[דברים ל"א, א-ג]
השאלות הן:
א] לאן הלך משה?
ב] מה הייתה כוונתו
במילים: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא"?
ג]מהי משמעות :"
שבת שובה"?
תשובות:
הליכתו של משה.
על פי אבן עזרא: משה הלך להיפרד מעם ישראל- ניגש לכל שבט ועודד אותם שאומנם הוא הולך
למות, אך אל להם לפחד וחיזק את ליבם בדבריו
ליהושע ולכן התורה מזכירה בהמשך את דבר משה ליהושע:
"ויקרא משה
ליהושע ויאמר אליו לעיני כל- ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את- העם הזה אל הארץ אשר
נשבע ה' לאבותם לתת להם ואתה תנחילנה
אותם" [שם ל"א, ז]
ספורנו אומר רעיון דומה: משה הולך לנחם את עם ישראל בדבר מיתתו הקרובה על
מנת שיקבלו בשמחה את הברית שה' כרת איתם.
ויש מפרשים האומרים: שגם בימיו האחרונים של משה, עדיין היה בשיא כוחו כפי שנאמר: "לא---
כהתה עינו ולא נס לחה" [שם ל"ד, ז]
חז"ל נותנים הסבר מעניין לכך שמשה הלך אל בני ישראל ולא הם הלכו אליו?
לא במקרה נהגו בדרך זו
השבטים, הם ידעו שהתורה עתידה להקיף
תרי"ג [613] מצוות וכבר ניתנו להם 611 מצוות והיה צורך להשלים עוד שתי מצוות נוספות:
א] מצוות הקהל [שם
ל"א, י-ג]
ב] "כתבו לכם את
השירה..." [שם י"ט]
באותה שעה בני ישראל
החליטו לא לגשת אל משה -כדי למנוע ממנו להורות את שתי המצוות הנותרות ,במחשבה כי
כך יעלה בידם לעכב את יום מותו של משה- מנהיגם האהוב.
אך משה שהרגיש בכך,
מיהר אל עם ישראל במטרה לא לעכב את מועד כניסתם לארץ המובטחת.
רבינו בחיי מסביר: משה הולך אל בני ישראל כדי להודיעם: "..בן מאה ועשרים שנה
אנוכי, זה היה ביום הולדתו, היינו ז' אדר, יתכן לומר שהיו ימיו מאה ועשרים שנה - כנגד
ק"כ יום שעבר בהר, ארבעים יום ראשונים לקבל את הלוחות, ארבעים יום שניים-
להתפלל על עוון העגל וארבעים יום שלשיים - לקבל לוחות בפעם שנייה.
וזה הטעם שמשה אמר: "אנוכי"
ולא אמר: "אני" ועל כך דרשו רז"ל: היום מלאו ימיי ושנותיי, היום
נולדתי והיום אמות.
אי יכולתו של משה
לבוא וללכת.
רש"י שואל: האם
יתכן שתש כוחו של משה? הרי נאמר בהמשך: שלא כהתה עינו ולא נס לחה?
על כך מביא רש"י
שני פירושים:
א] כוונת משה הייתה:
לא אוכל- איני רשאי, לפי שניטלה ממני הרשות והועברה ליהושע.
ב]"לצאת
ולבוא"- הכוונה לדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות חכמה.
על פי אבן עזרא: "לצאת ולבוא"- הכוונה לצאת ולבוא במלחמה, והטעם:, כי אין
אני יכול להילחם וגם אם לא אמות ,אין לכם צורך בעזרה שלי מכיוון שה' ישמיד את הגויים.
רבי יעקב יוסף
מפולנאה מעיר: בדרך כלל טיבם של
צדיקים לעלות ממדרגה למדרגה בחוכמתם וכוונת הכתוב היא : כי ביום מותו של משה ,עלייתו פסקה ואין באפשרותו להמשיך לעלות עוד. לכן אמר לבני ישראל: "לא אוכל לעלות הלאה ומכאן שיום מותי קרב והסתיימה מנהיגותי.
רבינו בחיי מפרש בדומה לדברי אבן עזרא: כי
כוונת משה הייתה: לא אוכל לבוא ולצאת לעוד מלחמה.
בהמשך רבינו בחיי
מביא את דברי הרמב"ן: כי כוונת משה הייתה לנחם את עם ישראל בכך שהוא עומד
למות למרות שהוא היה במיטבו ורצה לחזק את ליבם -יהושע- משרתו ומלא את מקומו מעתה.
ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]
ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]
ציורי תנ"ך/ ה' נראה בעמוד הענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"וירא ה' באוהל בעמוד ענן ויעמוד הענן על פתח האוהל"[דברים ל"א,ט"ו]
"שבת שובה".
השבת בין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת בפי עם
ישראל:
"שבת
שובה"- על שום ההפטרה המתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי
כשלת בעוונך" [הושע י"ד, ב] בניגוד להפטרות אחרות הקשורות לתוכן
הפרשיות, הרי הפטרה זו אין בה משהו משותף לפרשת וילך.
הקשר הוא לתאריך המיוחד:
השבת שבתוך עשרת ימי תשובה- לכן השבת מכונה בפי רבים גם: "שבת שובה"
שבת זאת מתאפיינת
בהכנה הנפשית של עם ישראל לקראת היום הקדוש-
יום הכיפורים. במרבית בתי הכנסת הרבנים נושאים דרשות בנושאי מוסר ותורה
לקראת יום גדול זה.
הרמב"ם פסק
בהלכות תשובה, פרק ב': "אף על- פי שהתשובה והצעקה[התפילה לה'] יפה לעולם[טובה
ומקובלת במשך כל השנה] בעשרת הימים שבין
ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר
ומתקבלת מיד, שנאמר:[ישעיהו נ"ה ד]"דרשו ה' בהימצאו" [בזמן שה'
נמצא בקרבת עם ישראל הוא מצפה מאתנו שנעשה תשובה]
ה"שפת אמת"
אומר: שכל יהודי חייב
להתחזק בתורה ובקיום מצוות במיוחד ב"שבת שובה", שהיא הראשונה בשנה כפי
שכתוב במסכת שבת [קי"ח, ע"ב]: "אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה- לא
שלטה בהם אומה ולשון"
לפי דברי הקדמונים
בראש השנה נעשה סדר חדש לכל השנה ואם
נקפיד שהשבת הראשונה שתהיה כראוי- כל השנה תהיה מתוקנת.
לסיכום, לאור האמור
לעיל: ניתן להסיק כי גם כאשר מנהיג דגול
דוגמת משה הולך לעולמו, מיד הקב"ה
דואג לעם ישראל שכניסתו לארץ תהיה בידי
מנהיג בעל שיעור קומה כיהושע.
יהי רצון שיתקיים בנו
הפסוק: "כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" כפי שנאמר
בפרשה.[שם ל"א ,ו]
