פרשת צו ושבת הגדול- מה המסר?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו ושבת הגדול- מה המסר?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)

יצירות לשבת הגדול:

ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין  (Cׁ)

ציורי תנ"ך/אכילת המצות וקורבן  פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא והופעתו/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]

ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ התגלות אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יום  הדין- יום חם כתנור והצדיקים רוקדים[על פי נבואת מלאכי]

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נבואת מלאכי- שמחת הצדיקים והענשת הרשעים / ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת צו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ" [ויקרא  ו', א'-ג']

השאלות הן:

א] מדוע הציווי על קורבנות למשך דורות- ומדוע  כפל הכתוב: פעמיים: "עולה"?

ב] מהו שבת הגדול - ומדוע נקרא בשם זה?

תשובות.

ציווי הקורבנות לדורות.

רש"י סובר: שהמילה 'צו' - היא לשון זירוז מיד ולדורות ועל כך אמר רבי שמעון: צריך הכתוב לזרז במקום שקיים חסרון כיס.

מובא בחז"ל  [במדרש תנחומא   א' ]: שאלו אומות העולם:  מדוע דווקא, עם ישראל הצטוו להקריב קורבנות ? השיב להם הקב"ה: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה": על פי [מסכת מנחות],אמר ריש לקיש :

"זאת התורה לעולה למנחה ולאשם"  לומדים מכאן : כל העוסק בתורה כאילו הקריב  קורבן  עולה, מנחה וחטאת.

על פי דברי חז"ל : ישנן שתי  אפשרויות בהקרבת קורבן:

א] על ידי הקרבת  קורבן באופן מעשי.

ב] על ידי לימוד תורה - כלומר: תורת הקורבנות - והדבר נחשב - כאילו הקריב קורבן בפועל.

מכאן, ניתן להבין : שבזמן שאין המקדש קיים ניתן ללמוד את תורת הקורבנות: תורת עולה, תורת חטאת והאשם - והדבר נחשב להקרבת הקורבנות בפועל.

על פי הסבר זה ניתן  להגיע  להבנת דברי רש"י באומרו: "אין צו, אלא לשון זירוז מיד לדורות" כי גם כשאין מקדש ניתן להקריב קורבנות - על ידי לימוד תורת הקורבנות.

אלא, שאז יש חשש שאדם יחשוב: אם ניתן ללמוד את תורת הקורבנות- מדוע להוציא כסף להקרבת קורבנות בפועל ,הרי יכול לצאת ידי  חובה על ידי לימוד בלבד ?

לכן הדגיש רבי שמעון:  יש לזרז במקום שקיים חיסרון כיס.

על כן, ניתן להבין מדוע התורה כפלה פעמיים: זאת תורת 'העולה' היא  'העולה'- מפני שתי האפשרויות -  שרמזה לנו כאן התורה.

[על פי הספר: "אור שלום" מאת: רבי אליעזר ברגר]

 

שבת הגדול.

בשבת זו אנו קוראים את ההפטרה מתוך תרי עשר ספר מלאכי [פרק ג', החל מפסוק ד'..]

הקשר  בין דברי מלאכי לפרשה: ההפטרה מתחילה במילים: "וְעָרְבָה, לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם--כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּות".[מלאכי ג, ד']

בהפטרה מדובר על מלאך אשר נשלח על ידי ה' אל ישראל [למרות שאיננו קוראים על עצם שליחת המלאך] כי ההפטרה מתחילה רק מפסוק  ד' בפרק ג'  בספר מלאכי]

בכל אופן, לגבי זהותו שך מלאך זה --  נחלקו הפרשנים:

רש"י סובר: מדובר  במלאך הנוקם את נקמת הברית שישראל הפרו.

רד"ק גם סבור: מדובר במלאך שבא להיפרע מישראל על הפרת הברית בין ה' לעם ישראל- כי כרתו ברית עם עמים שונים.

בהמשך  הכתוב מתאר את פעולותיו:

הוא יטהר את עם ישראל מתוך הרעים שבתוכו  והכוהנים יהיו הראשונים עד שהם יהיו – כביכול מזוקקים בדומה למתכות - כסף והזהב.

"וְעָרְבָה, לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.."- הוא יגרום למתיקות – כמו בדורות הקודמים - בתקופת משה ושלמה.

כנאמר: על הופעת השכינה  על המשכן בתקופת משה: "וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת -הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם".[ויקרא א', כ"ד]

וכפי שנאמר בזמן שלמה המלך:

"וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לְהִתְפַּלֵּל, וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַבָּיִת". [דברי הימים ב', ז', א']

המכנה המשותף בין  פרשת צו להפטרה - רצון ה' לחבר את בניו אליו מחדש: בעוד שבפרשה ישנו הסבר מפורט על הקורבנות, תפקיד הכוהנים .  המטרה היא: לקיים את התורה ככתבה ולשונה ,הרי שבהפטרה, הנביא מלאכי קורא: "...שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם," כאן הוא מאשים את עם ישראל שלא הלכו בדרך הישרה, אך כעת ניתנת להם הזדמנות - לתיקון ותשובה: ברגע שעם ישראל ישוב אל הדרך הישרה  גם ה' ישוב אליהם - כפי שהנביא מציין: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" ,אך העם אינו מבין כיצד לשוב לדרך הטובה.

הפער הזה מתבטא בנושא המעשרות ,עם ישראל אינם מביאים מעשרות ובכך הם ,כביכול, אינם מאפשרים שיתנהל קשר הדוק בין ה' אליהם והקשר  נהפך להיות פגום.

 

על מנת לשנות את המצב הקיים - ה' מצווה אותם להביא את המעשרות ובזה יבחנו את ה' ויראו שהמצב משתנה לטובתם- צפויה להם ברכה רבה מהשמיים: כנאמר: "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי"

הכתוב מתאר איך יראה יום הופעת המלאך:

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא -יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים--כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".[להלך פרק ג', י"ט- כ"ב]

אותו יום יהיה יום הדין , יום כתנור,  הקש הנשרף מהר יהפוך ללהבה- הכוונה לרשעים לא יישאר מהם לא שורש ולא ענף - כלומר הם יושמדו לגמרי. ואילו ליראי ה' תזרח השמש יום צדקה יום ישועה יצאו לרחובות וירקדו מרוב שמחה.

היכן זה יהיה? בחצר לפיטום עגלים שם יאכלו וישתו ואתם תרמסו את הרשעים הם יהיו כאפר לכפות רגלכם.

 

הנביא מצווה לזכור את תורת משה:  "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻוקים וּמִשְׁפָּטִים".  על מנת שהאהבה בין ה' לעם ישראל תתקיים, עם ישראל מצווה לקיים את התורה כפי שהתחייב לקבלה במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד. לבסוף ה' ישלח את אליהו הנביא.

הטעם לקריאת השבת בשם "השבת הגדול":

בשבת זו הרב נושא  דרשה על הנס הגדול במצרים - בני ישראל לקחו את קורבן פסח ללא הפרעה מצד המצרים, למרות  שהמצרים החשיבו את  הצאן לאליל.

 

סיבה נוספת בגלל הפסוק שבהפטרה : "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא"

 

 עוד סיבה:  הקרבת קורבן הפסח, הייתה הראשונה שהצטוו כעם המחויב לקיים מצוות. השבת מציינת את יום גדילתם של ישראל.

 

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין בקשר הדוק בין פרשת צו להפטרה במלאכי ובו: רצון ה' שעם ישראל יתקרב כקורבן שבעזרתו מתחברים – אל אלוקים - כך בהפטרה יפים וחשובים דברי ה' אל בניו:"וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" ההסבר: ה' יעורר לתשובה האבות והבנים יחדיו.  יהי רצון שנבואה זו , בע"ה, תתגשם במהרה בימינו. אמן .

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מַלְאָכִי וּנְבוּאָתוֹ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מַלְאָכִי וּנְבוּאָתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מַלְאָכִי הַנָּבִיא נוֹשֵׂא דְּבָרִים

אֶל עַם נִבְחַר מִזֶּה שָׁנִים

נְאוּם חוֹצֵב לֶהָבוֹת

כְּחֵץ חוֹדֵר לַלְּבָבוֹת.

 

הִנֵּה יוֹם חָדָשׁ יַגִּיעַ

עַם יִשְׂרָאֵל יַפְתִּיעַ

מַלְאָךְ בַּמִּקְדָּשׁ יוֹפִיעַ

עַל יוֹם  מִשְׁפָּט יוֹדִיעַ.

 

לְפֶתַע קָרֵב אוֹר גָּדוֹל

בּוֹ תֶּחְזוּ חִישׁ פִּתְאוֹם

דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִּים

אֵירוּעַ מֵעוֹרֵר פְּלָאִים.

 

לָשׁוּב אֵלַי הֱיוּ נְכוֹנִים

כִּבְאוֹתָם יָמִים קְדוּמִים

אַתֶּם בָּנַי וַאֲנִי אֲבִיכֶם

שְׁכִינָתִי אַשְׁכִּין  עֲלֵיכֶם.

 

יוֹם חַם בּוֹעֵר כְּתַנּוּר

עָצְמָתוֹ אֵיתָנָה כַּצּוּר

צַדִּיקִים יֵצְאוִּּ בִּמְחוֹלוֹת

זֵדִים כְּקַשׁ יַעֲלוּ בַּלֶּהָבוֹת.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְשַׁבָּת הַגָּדוֹל [תְּרֵי - עָשָׂר, סֵפֶר מַלְאָכִי] 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מצורע ושבת הגדול- מה הקשר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת מצורע ושבת הגדול- מה הקשר?

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה ולשבת הגדול.

ציורי תנ"ך/הכהן בודק את הנגעים באדם/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן מצווה  לסלק את האבנים הנגועות  בצרעת מהבית/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ אישה מביאה קורבן ביום השמיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הבגד  הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

יצירותיי לשבת הגדול:

ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]

ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא". ציור: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יום הדין על פי נבואת הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  

 וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ......"

 [מלאכי ג'. י"ט..]

ציורי תנ"ך/ הציווי לזכור תורת משה מפי מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים"[מלאכי ג, כ"ב]

ציורי  תנ"ך/ "ויהי בישורון מלך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני//ציירה: אהובה קליין/(c) [שמן על בד]

פרשת מצורע פותחת במילים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ"...... [ויקרא פרק י"ד, א-ד]

לקראת סוף הפרשה נאמר:

"וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם". [להלן פרק ט"ו, ל"א]

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "ֹזאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע" ?

ב] מדוע חשוב לעם ישראל להיטהר מטומאה?

ג] הקשר ל"שבת הגדול"?

תשובות.

תּוֹרַת הַמְּצֹרָע"

חז"ל סבורים: כי הנגעים באים על האדם בעבור עיסוקו בלשון הרע ,מתברר. כי עבירה זו נמנית בשורה אחת עם העבירות החמורות: עבודה זרה. גילוי עריות, ושפיכות דמים.

למעשה, העוסק בדיבור לשון הרע - מטמא את פיו ואם יגיד  דברי תורה - או יתפלל - כל מילותיו נטמאות ונופלות לידי כוחות הטומאה.

מטעם זה אמר דוד המלך:   " נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;  בַּקֵּשׁ  שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". [תהלים ל"ד, ,י"ד- ט"ו]

לפי זה, אין ערך לעשיית הטוב , אלא בתנאי  שהאדם נוצר את פיו  ונמנע מעיסוק בלשון הרע, אם אין מקפידים להתרחק מעבירה חמורה זו - אין ערך לעשיית הטוב בעולם.

אם המצורע חוזר בתשובה, בעקבות כך באים על תיקונם כל דברי התורה שלמד עד כה ורק כעת הם יעמדו  לזכותו.

לכן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע"- לפי שהתורה שהמצורע למד בעבר - היא מתקבלת  לזכותו "ביום  טהרתו" רק אז היא באה על תיקונה ולא לפני כן. [על פי "קומץ המנחה"]

אור החיים מסביר: חכמים אמרו על בעלי לשון הרע:" מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא" רק עתה "ביום טהרתו". לימוד התורה עשוי להועיל לו רפואה- אך קודם טהרתו וחזרתו בתשובה אין לימוד התורה יכול לסייע לו.

ב"חובת הלבבות" נאמר: בזמן שאדם אומר על רעהו לשון הרע - אזי כל מצוותיו נזקפים לטובת אותו אדם שהוא  ריכל עליו לשון הרע ואילו חטאיו של האדם שעליו דיבר רעות - עוברים לאותו בעל לשון הרע.

על כן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" כי רק מיום שנעשה טהור וחזר  בתשובה - נשארת התורה שלמד לפני חטאו - והיא שייכת לו.  אך, לפני כן  התורה כבר הייתה ברשות אותו אדם שבעל לשון הרע דיבר עליו.  [על פי "ארץ הצבי"]

"חובת הלבבות" מביא את דברי חז"ל: "כל המעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל פשעיו" אם אדם שמע שפלוני דיבר עליו לשון הרע והדבר פוגע בו  ונוצר את לשונו מבליג – ואינו מגיב, למרות שהדברים פגעו בו - אזי מעבירים ממנו את כל חטאיו  אל המדבר עליו בגנותו מילים רעות - וזוקפים אותם לחובתו של המדבר עליו לשון הרע. יתכן שזו הכוונה במשפט: "טוב שברופאים לגיהנום" משפט זה מכוון כלפי בעל לשון הרע - הוא נחשב  לטוב שברופאים לפי שעל אותו אדם שדיבר  בגנותו באותו רגע- ההוא מתרפא מכל פשעיו ועברותיו ואילו בעל לשון הרע יורד לגיהנום....

מעשה שקרה: "ברבן גמליאל שאמר לטבי - עבדו: צא וקנה לנו חתיכה טובה מן השוק, יצא טבי - עבדו והביא לו לשון, לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל: צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק והביא לו שוב לשון, אמר לו רבן גמליאל: כשאמרתי לך: צא וקנה חתיכה טובה מן השוק, הבאת לשון, וכשאמרתי צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק, הלכת והבאת לנו לשון?

אמר לו טבי: אדוני, הלשון - ממנו הטוב וממנו הרע, כשהוא טוב - אין טוב ממנו וכשהוא רע, אין רע ממנו "  [מתוך גמרא: מסכת פסחים]

שלמה המלך אומר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ"  ( משלי} כלומר- אם האדם ידבר רע- הדבר יביא מוות ואם ידבר טוב- דברי תורה  הדבר יביא לו חיים ומי שאוהב לדבר דברי תורה - יאכל מפרייה-ייהנה.

אמר רבי יהושע בן לוי, חמש תורות כתובות במצורע:

א] בסוף תזריע: "זאת תורת נגע הצרעת"

ב]  [מצורע י"ד, ב] "וזאת תהיה תורת המצורע"

ג] [שם ל"ב] "זאת תורת אשר בו נגע צרעת"

ד] [שם  נ"ד]:"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק"

ה] [שם נ"ז]  " זאת תורת נגע הצרעת"

 מכאן ההוכחה: שהעוסק בלשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה.

חשיבות הטהרה.

נאמר: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם".

רש"י מסביר: "אין נזירה - אלא פרישה - הכוונה שיש לפרוש ולהתרחק מהטומאה.

רש"י מביא כמה דוגמאות להמחשת דבריו:

 "הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". [ישעיהו א', ד]

"כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל-לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֺנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו; וּבָא אֶל-הַנָּבִיא, לִדְרָשׁ-לוֹ בִי--אֲנִי יְהוָה, נַעֲנֶה-לּוֹ בִּי". [יחזקאל י"ד, ז]

מדוע התורה מצווה להתרחק מהטומאה?

התשובה היא: כי המטמא חלילה את בית המקדש  עונשו כרת!

דעת מקרא סובר :  יתכן שהכתוב הקדים את נושא צרעת האדם לצרעת הבגד ולצרעת בקירות הבתים - היות וצרעת האדם היא הקשה ביותר מהטעם: שהיא עשויה לבודד את האדם מהחברה ולאסור עליו את הכניסה למקדש כל עוד- לא התרפא. ומנגד המצורע עשוי לטמא אנשים אחרים שלא נפגעו  מהמחלה- ובכך עשוי גם בית המקדש להיטמא.!

הקשר להפטרה [בספר  תרי עשר במלאכי.[פרק ג]

הנביא מלאכי מנבא: כי יבוא יום הדין – הצדיקים ייהנו  מאור ה' ואילו הרשעים יבואו על  עונשם, כפי שנאמר:

"וְהָיוּ לִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לַיּוֹם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. 

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא -יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים--כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". [מלאכי ג, י"ז- כ"ב]

אומר הנביא מלאכי: הקב"ה מקשיב וגם  מתבונן בצדיקים – כאשר הם רואים את הצלחת הרשעים שטוב להם ומתמרמרים ואומרים : הרי אנחנו  שומרים את מצוות ה' כביכול ללא תועלת? והקב"ה מתעלם מאתנו?- אך למעשה, אין הדבר כך. הקב"ה  רואה את יראי ה' וכותב אותם בספר הזיכרונות. והנה יבוא יום הדין - בו הקב"ה יעניש את הרשעים ואז תבחינו בין גורל הצדיקים  העובדים את ה' לבין הרשע   שאינו עובד את ה'- זה יהיה יום חם - בוער כתנור וכל הרשעים  יהפכו לקש הנשרף מרוב  החום יהפכו  ללהבה - ויושמדו כליל. ואילו על הצדיקים תזרח האור והם יצאו לרחובות וירקדו.

רש"י אומר: ה' מוציא חמה מנרתיקה - הרשעים נידונים בה ואילו הצדיקים מתרפאים בה.

כאן ,לעניות דעתי - מבחינים  בקשר בין פרשת מצורע - שמטרת  התורה לגרום למצורע- לחזור בתשובה -  לתקן את דרכיו - כדי שיהיה ראוי להיכנס גם למשכן אחרי שעבר את התיקון וישב מחוץ למחנה - ועבר את כל שלבי הטהרה רק אז הוא יוצא לדרך חדשה.

ביום הדין -  בדברי  נבואתו של הנביא מלאכי-  כל האמת תצא לאור: מי הם  הצדיקים  שיזכו לאור  רוחני ומי  הם הרשעים אשר יבואו על עונשם.

לסיכום, לאור האמור לעיל: החוט המקשר בין פרשת מצורע לדברי הנביא מלאכי  הוא:

"זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם".[מלאכי  ג', כ"ב- כ"ד]

כלומר-בפרשת "מצורע" -  המצורע שחטא בלשון הרע- חייב להיות בפיקוח הכהן לאורך כל הדרך ורק כאשר סיים  את כל שלבי הטהרה- יוכל להיות טהור ולהיכנס למשכן - גם זכות לימוד התורה שלמד- תשוב להיות חלק ממנו ובדברי הנביא מלאכי ישנו קשר הדוק לקיום התורה והמצוות שזו תכלית עם ישראל כמו   גם בפרשת מצורע. והדבר יתגלה לעיני כל-ביום הדין כאשר ה' יפתח את ספר הזיכרונות - בהם הוא מבדיל בין הצדיקים לבין הרשעים

וביום גדול זה: הצדיקים יתגלו לעיני כל ויספגו אור והרשעים ייענשו קשה.

יפים וחשובים דברי משה לעם:

"תּוֹרָה צִוָּה - לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". [דברים: ל"ג, ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)