פרשת ויקרא - קריאה וזכירה - המשמעות../ מאמר מאת: אהובה קלין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויקרא - קריאה וזכירה - המשמעות..

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי לפרשה ולמגילת  אסתר.

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

ציורי תנ"ך/"זכור.."/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"

ציורי תנ"ך/"זכור.."/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]

ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/

 ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מרדכי היהודי יושב בשער המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

מרדכי היהודי מקשיב למזימתם  של סריסי המלך אחשוורוש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציור למגילת אסתר- הנשים מתקבצות בשושן/ ציירה: אהובה קליין (c)

"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

[מגילת אסתר ד', י"ד]

ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)

"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

[מגילת אסתר ד', י"ד]

מגילת אסתר/אסתר המלכה מצביעה לעבר המן- בפני אחשוורוש/ ציירה: אהובה קליין (c)

המן מוביל את מרדכי -על הסוס  ברחובות שושן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משלוח מנות בפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציור למגילת אסתר: דברי המן לאחשוורוש-על המחלוקת אצל היהודים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם".

 [מגילת אסתר אסתר:[ג', ח]

ציור למגילת אסתר: דברי המן לאחשוורוש-על המחלוקת אצל היהודים/ ציירה: אהובה קליין (c)

חומש ויקרא הוא הספר השלישי  מתוך חמישה חומשי תורה נקרא בשם נוסף: "תורת הכוהנים"- מהטעם שהוא כולל עשר פרשיות שרובן עוסקות  בתורת הקורבנות ועבודת הכוהנים שעוסקים בקודש.

הפרשה פותחת במילים: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.  ..."

השבת נקרא  גם את פרשת: "זכור"

לפי שנוהגים בשבת קודם פורים - שהיא שבת "זכור" לקרוא את הפסוקים: הבאים:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה- אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים כ"ה, י"ז- י"ט]

שאלות  

א] מה משמעות הקריאה למשה?

ב] משמעות זכירת  עמלק-מהי ?

ג] היכן מוצאים במגילת אסתר- את הקריאה וגם את הזכירה?

תשובות.

משמעות הקריאה למשה

רש"ר מסביר: את  סגנון המשפט:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו,.."

"הכתוב אומר: "ויקרא אל משה וידבר ה' – בלשון זו קריאת ה' ["ויקרא"] קשורה אל דיבורו [וידבר"] והיא באה להגדיר את טיבו של הדיבור - ה' קרא ודיבר אל משה - כלומר: שהדיבור עצמו נפתח בקריאה אל משה. בדרך זו- מלמדנו הכתוב שדבר ה' אל משה - היה דיבור המופנה אליו - קרא אליו, והפסיק אותו ועורר אותו מהרהוריו - כדי שיכוון את ליבו להקשיב למה שה' רוצה לומר לו.

ה"נתיבות שלום" מסביר: את חשיבות הקריאה מה' אל משה: כי קריאה זו אל משה מאת ה' והדיבור אליו הוא: מתוך אוהל מועד – לגבי נושא הקורבנות וזהו הנושא הראשון מתוך אוהל מועד- כי נושא הקורבנות הוא מעניינם הנשגבים ביותר בתורה- גבוה מעל גבוה – כדברי חז"ל : "עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:

עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים": [מסכת אבות א', משנה: ג'] עבודת - הקורבנות היא אחת משלשת עמודים- שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה.

כמו שמצאנו שכל בניינו של עולם אחרי המבול התחיל עם הקרבת קורבן על ידי נוח כפי שנאמר:

"וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה"

כך התורה העמידה את עבודת הקורבנות בדרגת קודש  קודשים. לפי שעיקר העבודה בבית המקדש הייתה עניין הקורבנות. והקורבנות עשו נחת רוח - שהם ריח ניחוח לה'.

רבי שמחה בונים מפשיסחה מעיר: התורה מוכיחה את צניעות משה כפי שנאמר:

"וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה"[במדבר י"ב ,ג'] מידת צניעות זאת נרמזת באות  אל"ף הזעירה. במילה: "ויקרא"- זו הוכחה לכך שלמרות שמשה היה בדרגה כה נעלה וייחודית שה' קרא לו כדי לדבר אליו - משה נשאר אדם צנוע ועניו!

 הזוהר הקדוש מאיר את עיננו לעובדה שלמרות שכבר הוקם המשכן וה' השרה את השכינה בתוך עם ישראל לא הייתה הקריאה אל משה באופן של שלמות - מהטעם  כי אין שלמות אלא בארץ הקודש שלנו.

"ספורנו" מדגיש: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה" ה' היה קורא לו תמיד מתוך ענן כמו בהר סיני שנאמר:

"וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר.  וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן".[שמות כ"ד, ט"ו- ט"ז] הקריאה נועדה למשה – בעבור שלא היה נכנס שם לעולם ללא רשות.

לגבי המילים: "מֵאֹהֶל מוֹעֵד"- הכוונה שלא היה נכנס משה בעוד כבוד ה' שם - זה היה ביום שמשה סיים את הקמת המשכן - שאז ירד כבוד ה' לקדש את המקום ומשרתיו -כנאמר:" נֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי.  וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי" [שם  כ"ט, מ"ג- מ"ד].

באותו אופן ה' נהג  במקדש שלמה כנאמר:

"וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-בֵּית יְהוָה".[מלכים-א, ח', י"א]

בכך קידש ה' את המקום, באומרו: "הִקְדַּשְׁתִּי אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה, לָשׂוּם-שְׁמִי שָׁם עַד-עוֹלָם.." [שם ט', ג']

אבל מהיום הראשון ואילך היה נכנס משה באהל מועד מחוץ לפרוכת והיה ה' מדבר אליו מעל הפרוכת, כנאמר:

"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת..." [במדבר ז', פ"ט]

משמעות זכירת עמלק:

עמלק אינו כשאר שרי אומות שהקב"ה ברצונו מעביר אותם מהעולם, אלא עמלק - הוא כוח הטומאה בעולם - עם ישראל מצווים בכבודם ובעצמם להעביר אותו מהעולם - וכל עוד הדבר אינו נעשה - אין ה' שלם וגם לא כיסאו!

מכאן שכל עבירה שיהודי עושה – הוא גורם לחיזוק  קליפת עמלק וכל מצווה שהוא מקיים - הוא מחליש את עמלק.

כאשר יצאו עם ישראל ממצרים - והגיעו לרפידים - שם המקום רומז על התנהגותם: ךפידים - מלשון "רפו ידיהם" מן התורה. לכן לא היה בכוחם של ישראל  למחות את עמלק! למעשה ,היו הזדמנויות רבות שה' היה יכול כבר להביא את העולם לתיקון המיוחל - אלא שבכל עת  שה' כבר חפץ להביא את התיקון הזה, דווקא אז עמלק מתגבר ומתחזק- וכדי לנצח אותו - אין הדבר תלוי בעוצמת הכוח הצבאי - או מספר כלי הנשק - אלא תלוי בעם ישראל - שעליו להתחבר לתורה הקדושה ולקיים את  ציווי התורה - הלכה למעשה. זוהי מלחמה רוחנית לדורות - ועל כן הוא ציווי  כה חשוב - לכל עם ישראל למחות את זרע עמלק מן השורש ולא לקחת שלל ממנו, כפי שראינו ,כאשר שאול נלחם נגד עמלק הוא השאיר את אגג ולקח מבעלי החיים שלהם.

חז"ל אומרים: שהם היו מכשפים גדולים והטמינו את כוחות הטומאה בבקר ובצאן והיו צריכים להשמיד גם אותם וכיוון שהדבר לא נעשה , נדחה הקץ וכך היה גם בזמן מרדכי ואסתר שהופיע המן מזרע עמלק - הייתה עת גדולה - זמן המסוגל להביא את העולם הזה לתיקון!

קריאה וזכירה במגילת אסתר.

לאור גזרתו של  המן מזרע עמלק – להשמיד ולאבד את כל היהודים - גזרה זו נבעה מראייתו את המחלוקות בקרב היהודים, מרדכי שולח מסר לאסתר לגשת לאחשורוש ולבקש את ביטול הגזרה, אסתר עונה:

"וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ--זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם. וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.  וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר:  אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.  כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".[מגילת אסתר, ד, י"א]

בקטע הנ"ל יש את הקריאה אל המלך - שאסתר מזכירה למרדכי - אך מנגד - מרדכי זוכר מיהו עמלק - הרי הוא המן ולכן נחוש להילחם נגדו למען הצלת היהודים.

לסיכום: לאור האמור לעיל, לומדים אנו את מעלת הזכירה- אך גם את חשיבות הקריאה . במגילה: מרדכי דוחק באסתר להחיש את עזרתה למען היהודים, כאז כן עתה - אנחנו במלחמה קיומית - זוכרים את עמלק ונקראים להשמידו ובוטחים בה': "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".

[תהלים קכ"א, ד']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קְרִיאַת עֶלְיוֹנִים וּקְרִיאַת מַעֲמַקִּים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

קְרִיאַת עֶלְיוֹנִים וּקְרִיאַת מַעֲמַקִּים.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יֶשְׁנָהּ קְרִיאַת  אֱלוֹקִים

קְרִיאָה - קְדֻשַּׁת עֶלְיוֹנִים

לְמַנְהִיג  יִשְׂרָאֵל צָנוּעַ

אֶל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת לְהַגִּיעַ.

 

לְמַעַן דִּבּוּר  מְרוֹמָם

מִלִּים נִשְׂגָּבוֹת לְעַם

מֹשֶׁה נִרְגָּשׁ וְנִפְעָם

מְצַיֵּת לְמֶלֶךְ עוֹלָם.

 

יֶשְׁנָהּ קְרִיאַת מַעֲמַקִּים

יִשְׂרָאֵל  זוֹעֵק תַּחֲנוּנִים

נָתוּן בְּמִלְחָמָה קִיּוּמִית

זָקוּק לַהֲגָנָה  אֱלוֹקִית.

 

שְׁעַת סַכָּנָה לְעַם  נִבְחָר

שְׂבַע מִלְחֲמוֹת הַיּוֹם וּמָחָר

כֶּאֱיָל יִישָּׂא רַגְלַיִם

עֵינָיו  נוֹשֵׂא לַשָּׁמַיִם.

 

חַיָּלֵי גִּיבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל

טֶרֶם יָבוֹא הַגּוֹאֵל

שָׂשִׂים כַּאֲרָיוֹת לְהִילָּחֵם

עֲמָלֵק  מַכִּים לְלֹא רַחֵם!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת  וַיִּקְרָא וּמְגִלַּת אֶסְתֵּר             

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- אימתי הקורבנות הם לרצון ה'?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  ויקרא- אימתי הקורבנות הם לרצון ה'?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת מנחת העומר לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת  מנחת העומר אל המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגשת העומר לכהן במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנפת העומר במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

חומש ויקרא - הוא הספר השלישי מתוך חמישה  חומשי תורה - החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי  הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"

מעניין המנהג שהיה במשך דורות רבים - מלמדי התינוקות היו מלמדים את הילדים הקטנים תחילה דווקא את חומש ויקרא וההסבר לכך : במדרש רבה  מבאר: על פי האמורא רב אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים [ללמד תחילה בספר ויקרא] ואין מלמדים תחילה "חומש בראשית"?   אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לא חטאו] והקורבנות טהורים- יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים [וילמדו תורת הקורבנות]

ה"כלי יקר" אומר: האות אלף קטנה במילה: "ויקרא"- לרמז שהקטנים יתחילו בלימוד זה בראש – ממש כמו האות: א' הנמצאת בראש כל האותיות.

הפרשה מונה סוגי קורבנות שמצווים להביאם להקריב במשכן ומאוחר יותר במקדש . אחד מהם:  מנחת ביכורים - כפי שהכתוב מתאר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.  וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא.  וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל, כָּל-לְבֹנָתָהּ--אִישֶּׁה, לַיהוָה." [ויקרא ב', י"ד- ט"ז]

השאלות הן:

א] מדוע נושא הקורבנות –הוא הדבר הראשון שנאמר למשה "מאהל מועד" ?

ב] מהי מנחת ביכורים ואימתי מובאת למשכן או למקדש ?

תשובות.

נושא הקורבנות בתחילת הפרשה.

ה"נתיבות שלום"  אומר על הפתיח:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה....." [ויקרא א, א' - ג']

הנושא הראשון הנאמר למשה מתוך אוהל מועד הוא  נושאי הקורבנות  - אלו  נושאים הרמים ביותר בתורה והוכחה על כך מדברי חז"ל  [מסכת אבות פרק א', ב']

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:עַל הַתּוֹרָה  עַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גְּמִילוּת חֲסָדִים."

הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה

כמו שמצאנו  שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]

התורה העמידה את נושא הקרבת הקורבנות בדרגת קודש קודשים, היות ועיקר העבודה בבית המקדש הייתה עניין הקורבנות.  עבודת "קורבן התמיד" מידי יום ויום. ונאמר [במדרש רבה כ"א] על זה, שתמיד של שחר- כיפר על עוונות של לילה ותמיד של בין הערביים - על עוונות של יום, כלומר:- על ידם הייתה כפרה על כל ישראל. גם בשבתות וימים טובים הייתה נמשכת הקדושה על ידי הקורבנות המיוחדים לימים אלו. וכן לגבי היחיד אם חטא - היה מביא קורבן חטאת והקרבן כיפר לו על חטאו.

מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד  לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"

בספרי  [פרשת שלח] נאמר: "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני אם כי בכל התורה עושים את רצון ה' על ידי כל המצוות מתקיים רצונו  יתברך. ועניין הנחת רוח נאמרה רק בקורבנות שהם ריח ניחוח לה'.

עוד חשיבות  גדולה יש לקורבנות : לפי  שמטרת ה' בבריאת העולם- שנתאווה ה' שיהיה לו דירה בתחתונים ומטרה זו מתקיימת על ידי הקרבת הקורבנות.

אפילו בתורת הנסתר לא הוסבר מהם כוונות הקרבת הקורבנות, אלא רק כאשר יבנה בית המקדש בעתיד -נוכל לגלות את אורם.

הספורנו טוען: כי הקורבן האמתי הוא: מה שהאדם מקריב מגופו  הכוונה :מתוך הכנעה ולב נשבר, אך אם הקורבן אינו בא מתוך הכנעה ותשובה אין ה' חפץ בקורבן כזה -" כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים" [קהלת ה, ג] רק כאשר האדם מקריב מהאני שלו - זה נחשב קורבן לה'.

עם כל ההסברים על חשיבות הקרבת הקורבנות רצוי גם לשים לב לדברי הנביאים על נושא זה:

ירמיהו הנביא  מזהיר את העם:

"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.  כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח.  כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם.." [ירמיהו ז', כ"א- כ"ג]

כוונת הנביא: שיש להיזהר מצביעות ופונה לאותם אנשים אשר אינם הולכים בדרך התורה, אלא - חוטאים ומביאים קורבנות !

מסר חשוב זה נשמע גם מפי ישעיהו הנביא: "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי....... רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי" [ישעיהו א]

מנחת ביכורים - משמעותה וזמנה.

נאמר: "וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים"

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: מנחת ביכורים- היא מנחת העומר הקרויה: ראשית קצירכם - היא מוקרבת מהשעורה הבשלה הראשונה כפי שמוכח מהמילה:  "אביב" המציין את הבשלת גבעול השעורה כפי שהתורה מתארת: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹול". [שמות ט', ל"א] ויש לדעת כי העומר מוקרב משעורה ולא מחיטה!

נאמר: "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ" הכוונה שהשעורה שנקצרה עבור העומר לא הניחו להתייבש בשדה, אלא היו מביאים אותה בעודה לחה בגבעולים אל העזרה- אשר במקדש ושם היו חובטים אותה בקנים ובקלחי צמחים עד שיצאו הגרעינים מן השיבולים ואז הניחו אותם בתוך אבוב מנוקב - וקלו אותם באש ואחר כך שטחו אותה בעזרה והרוח הייתה מנשבת עליהם.

רש"ר מסביר: את  המילים:" גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב": הגרש - זהו הגרעין הפנימי ביותר של השעורה אשר היו מקלפים אותו באמצעות ריחיים של גרוסות וניפו אותו בנפות כך נוצר ממנו קמח מעולה ביותר.

" כַּרְמֶל"- זהו שלב מסוים בהבשלת התבואה. בשלב זה הגרעינים עדיין רכים ונקטפים בקלות מהשיבולים. [מסכת מנחות [פ"ד]

במסכת מנחות [ס"ו] מפרשים: "כַּרְמֶל"- במשמעות "רך-ומל" כלומר שהוא רך וקל לקלף אותו כפי שנאמר:

"וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל, בְּצִקְלֹנוֹ" [מלכים -ב', ד', מ"ב]

רש"י מפרש: "כַּרְמֶל"-כדברי ר' ישמעאל: צירוף של שתי מילים-כר-מלא "כמו הכר שמלא נוצה, או צמר, כן התבואה מלאה בקשין שלה שהוא נפוח ומלא בגרעין הזרע" [ס"ה] ועל כן נקראים המלילות- שיבולים מלאות.-כרמל.

כמו שכתוב: "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ, וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ; וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף, עַל קָמַת רֵעֶךָ".[ דברים כ"ג, כ"ו]

רש"ר מבאר: כי מנחת העומר באה בין מנחות נדבה והיא מתחילה במילה: "ואם"

זוהי מילת תנאי , זאת למרות שהיא מנחת חובה.

על פי ר' יהודה בתורת כוהנים: הדבר מרמז כי  מנחת ביכורים עתידה לפסק ולחזור, כי באובדן הארץ  תיפסק באופן זמני  הקרבת מנחת העומר.

ר' שמעון [שם ]מסביר: "אם אתם מביאים לרצון, מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה: ואם אין אתם מביאים אותה לרצון, מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה, אלא לצורך עצמכם" מכאן שיש להביא קורבן חובה באותה רוח שמביאים קורבן נדבה, אך אם הרוח הזאת חסרה הקורבן נחשב כאילו הביאו אותו מתוך כוונות צדדיות-למשל : כדי להתיר את התבואה החדשה [במנחת העומר]

רמב"ן מסביר: מנחת הביכורים- היא מנחת העומר שהיא חובה - ולא רשות .וכן אם תהיה שנת יובל  לבני ישראל .

לסיכום לאור האמור  לעיל: חומש ויקרא- נקרא גם –על פי חז"ל:בשם:"תורת כוהנים" מכיל עשר פרשות שרובן עוסקות בנושא הקורבנות ופעולות הכוהנים.

ישנם סוגים שונים של קורבנות וביניהם – מנחת ביכורים - הנקראת גם מנחת העומר- שהיא חובה ולא רשות! את מנחת העומר היו מביאים ממחרת הפסח.

אין הקורבנות יכולים לבוא יחד עם חטאים- אלא רק כאשר האדם – הולך בדרך ה'!

יהי רצון ונזכה במהרה לגאולה שלמה ובניין בית המקדש השלישי-והשבת עבודת הכוהנים והקורבנות כדברי ישעיהו הנביא:

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי--עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי:  כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים.  נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל" [ישעיהו נ"ו, ז'- ט']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)