פרשת
וזאת הברכה ושמחת תורה- הקשר ביניהם .
מאמר מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לפרשה ולחג שמחת תורה:
ציורי תנ"ך/ משה מברך את עם ישראל, טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני//ציירה: אהובה קליין/(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ושמחת בחגך..," /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שמחת תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".[דברים, ל', י"ד]
ציורי תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דוד המלך והתורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי".
[תהלים קי"ט צ"ז]
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ "והיה כעץ שתול על פלגי מים..." / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דוד המלך עורג אל ה' כאייל העורג למים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך / עץ חיים היא למחזיקים בה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה כותב שירה/ ציירה: אהובה קליין (c)
[תהלים קי"ט, צ"ז]
פרשת
וזאת הברכה ושמחת תורה - הקשר ביניהם.
מאת: אהובה קליין .
פרשת וזאת הברכה
נקראת תמיד בשמחת תורה, אך הפעם- היא תיקרא
בשמחת תורה המשולבת עם שבת הקדושה: בפרשה זו משה מברך את בני ישראל –טרם
מותו:
כך התורה פותחת בדברי
משה - גדול הנביאים: "וְזֹאת
הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ. וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי
בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת
קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו
בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ. תּוֹרָה צִוָּה -לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף
רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, א- ו]
השאלות
הן:
א] מהם התנאים לקיום
הברכה בפועל ?
ב] מה התפקיד המרכזי
של התורה בחיינו ?
תשובות
התנאים
לקיום הברכה בפועל:
משה מברך את בני
ישראל:
השאלה הראשונה
המתעוררת בפתיחת דברי משה – גדול הנביאים - כיצד הוא הנחשב לאדם עניו - כתב שבח כה
גדול- כיצד יתכן שאיש האלוקים - משה
בכבודו ובעצמו - כתב שבח על עצמו, שמא יטען מישהו כי משה התגאה בדבריו אלו באומרו
על עצמו: "איש האלוקים"?
אלא מודגש כאן, משה
דיבר סמוך למותו ומיהו האדם שירדוף אחרי הכבוד – טרם מותו וישיב נשמתו
לבורא? מסתבר- שהוא נצטווה על ידי ה' לכתוב כך. [שער בת רבים]
כל
אחד ואחד זקוק לברכות, אך השאלה: מהם התנאים שהברכה שתתגשם? על כך ראיתי הסבר מעניין בספר:" "מטה
שמעון" / הרב שמעון אפרתי.
שלושה
תנאים לקיום הברכה:
א] המברך
- צריך להיות אדם ראוי, גדול ביראת שמים
ושלם במידותיו.
ב]
המתברך - גם צריך להתאים שיהיה ראוי לקבל את הברכה.[לכן ציווה יצחק אבינו את עשיו
להביא לו מטעמים].
ג] השעה
- תהיה שעת רצון.
כמו שאומר דוד המלך: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן
אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶך". [תהלים
ס"ט, י"ד]
לכן אין מקיימים ברכת
כוהנים בלילה שאז פועלת מידת הדין.
משה ידע את כל התנאים
לקבלת הברכה - לכן אמר: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ
הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
לִפְנֵי, מוֹתוֹ".
מי לנו גדול ממשה?
מצד המתברכים -
אמר משה: "אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לפי שהכין אותם לכך, כמו שנאמר על יעקב שבירך את בניו טרם
מותו.[ בראשית מ"ט, כ"ח]:
"וְזֹאת
אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ,
בֵּרַךְ אֹתָם".
מהזוהר הקדוש ידוע
לנו: שצדיק טרם מותו רוחו מרוממת במיוחד-
בדומה לנר הנוטה להיכבות ,לפתע אורו גדל מאד- מהסיבה: כי נר אלוקים- נשמת אדם, כמו
שמואל – הקטן שהתנבא לפני מותו. [שב"ר]
בגמרא מתואר: ששמואל
הקטן בשעת מיתתו התנבא שרבן שמעון בן גמליאל
בן אלישע יהרגו וחבריהם - רבי
עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון יהרגו בשאר מיתות, רבי עקיבא- נפטר ממסרקות של ברזל
ורבי חנינא בשריפה.. [מסכת סנהדרין י"א]- מכאן המסקנה: שמצד הזמן של מות משה-
זו הייתה שעת רצון ולכן אז בירך משה את עם ישראל.
למרות שנגזרה מיתה על
משה בגלל ישראל - אף על פי כן לא נטר כלפיהם
שנאה - אלא אף בירך אותם.
תפקיד
התורה בחיינו.
התורה כבר נרמזת בתחילת
הפרשה במילה:
"וְזֹאת
..."
אכן תמוה הדבר שהמילה
"וזאת" מופיעה בראש המשפט הראשון עם וו החיבור
האות
וו ברגע שהיא מתחברת למילה: "זאת" היא מוסיפה חיים לעולם, עץ חיים נדבק
באות וו – התורה ניתנה ב: ו' בסיון, אך כאשר
עם ישראל אינו מיטיב את דרכו חלילה - אזי
האות וו חסרה, לכן בפרשת מצורע נאמר: "זאת
תהיה תורת המצורע - [ללא וו] כי המצורע נחשב למת.
דוגמא נוספת: "זאת התורה אדם כי ימות
באוהל" גם כאן חסרה האות וו במילה: "זאת"
בפרשה זו אנו מבחינים
בקשר ברור בן הברכה לתורה: הקשר בן הברכה לתורה: המילים: "וזאת הברכה"- היא התורה
הקדושה והטהורה המתחילה בברכה ומסתיימת בברכה והראיה לכך: חומש בראשית מתחיל באות ב'
ועל כך נאמר בזוהר הקדוש: ר' אליעזר בן ר' שמעון בר יוחאי טוען: כי לפני
שהעולם נוצר באו לפני הקב"ה כל האותיות, אך הקב"ה בחר דווקא באות ב'- כי
היא מרמזת על ברכה ממנה נוצר העולם ועל כן
וזאת הברכה - היא התורה. בהגדה של פסח אנו אומרים מידי שנה: "והיא
שעמדה לאבותינו.." הכוונה לתורה הקדושה, אלא שהאות ב' אינה מופיעה לבדה וכל התורה כולה מורכבת מעשרים ושתיים
אותיות, ראוי לציין: כי ללא התורה לא היה נוצר עולם ולא היו חיים על פני האדמה.
התורה
וכיסא הכבוד נבראו לפני שנברא העולם. תורה מנין, שנאמר בדברי החכמה המתארת את
מעלותיה (משלי ח', כ"ב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם
מִפְעָלָיו מֵאָז" – הרי שלפני שפעל הקב"ה את העולם – קנה וברא את
התורה. מכאן שהתורה נוצרה טרם בריאת העולם!
את שמחת תורה – השנה
נחגוג בשילוב שבת הקדושה.
כשם שהשבת היא מקור
הברכה- כך גם תורתנו הקדושה ! ויפים הם דברי דוד המלך:
