פרשת
תולדות - מהי
כוחה של תפילה לה' ?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה זו:
ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
[בראשית כ"ו,י"ג]
ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
הפרשה פותחת במילים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ...." [בראשית כ"ה, י"ט]
השאלות הן:
א] במה חשיבות אברהם
שהוזכר פעמיים בפסוק ?
ב] מה ניתן ללמוד על
תפילתם של יצחק ורבקה ?
תשובות.
חשיבותו של
אברהם אבינו.
שואל רשי": כיוון שהוזכר כבר:" יצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" מדוע חוזר הפסוק: "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" ?
על כך שתי תשובות:
א] הכתוב בא ללמדנו:
שההתרחשות כאן הייתה - לאחר שהקב"ה שינה את
השם: "אברם"- ל"אברהם" - כי כל עוד היה נקרא: בשם
"אברם"- לא היה מסוגל להוליד בנים ורק לאחר שינוי שמו – ל
"אברהם"- הוליד את יצחק.
ב] נאמר: "יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" היה צורך לציין: "אַבְרָהָם,
הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" הטעם לכך: לפי
שליצני הדור היו אומרים: "מאבימלך
נתעברה שרה" כפי שהתורה מתארת
את לקיחתה של שרה על ידי אבימלך מלך גרר:
"וַיִּשְׁלַח,
אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה" [בראשית כ, ב] שהרי שרה
שהתה עם אברהם במשך שנים ולא נתעברה, מה עשה
הקב"ה- כדי לבטל את דבריהם של ליצני הדור? דאג שקלסתר פניו של יצחק
יהיו דומים לאברהם, כך כולם העידו - כי אברהם הוא זה שהוליד את יצחק. זה הטעם לכפל
הלשון:
"וְאֵלֶּה
תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם"- עדות יש כאן: ש"אַבְרָהָם, הוֹלִיד
אֶת-יִצְחָק" !
על פי מדרש
חז"ל: ניתן לראות: כי כל
מה שאירע לאברהם קרה ליצחק: אברהם כתוב בו: "זקנה" – "וְאַבְרָהָם זָקֵן" [כ"ד, א] ועל יצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק".
אברהם נתברך, לפי
שנאמר: "ַיהוָה
בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל." [כ"ד, א] יצחק גם
נתברך- לפי שכתוב: "וַיִּזְרַע
יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ,
יְהוָה". [כ"ו י"ב]
כמה מחכמי ישראל
המגיבים לדברי רש"י שואלים:
מדוע מכונים אותם אנשים האומרים: "מאבימלך
נתעברה שרה"- בשם ליצנים? הרי הם נחשבים לרשעים גמורים בכך שהם מכפישים את אברהם, שרה ויצחק? לכן רצוי לכנותם
בשם: "רשעים ומלעיזים" אלא,
משיבים אותם חכמים: כי אותם ליצני הדור שהיו אומרים: "מאבימלך נתעברה
שרה": כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם
התפלל בעד אבימלך ונשותיו שנענשו בעצירת כל לידה - בסופו של דבר פקד ה' את אברהם
בהולדת בנו יצחק [כפי שסוברים חז"ל במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]
"כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"
ההסבר לעניין זה:
לכאורה אותם אנשים השמיעו דבר נכון, אלא שאופן דבריהם משתמע לשתי פנים - המאזין לדבריהם יכול לפרש את
המשפט: "מאבימלך נתעברה שרה" המשמעות גסה שאינה מכובדת,לכן כינו אותם
בשם: "ליצני הדור". מכאן נלמד כי גם דברים נכונים- יש להגיד בלשון
נקייה כדברי שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" [משלי י"ח, כ"א]
אברבנאל אומר על המילים: "אברהם הוליד את יצחק" לפי ששני אבות
האומה-אברהם ויצחק - היו דומים זה לזה במאורעות החשובים שקרו להם במהלך חייהם: אברהם
לקח אישה ממשפחתו, כך גם יצחק ,אברהם ושרה
היו עקרים תקופה ארוכה, כך גם יצחק ורבקה.
לאברהם נולדו שני
בנים: ישמעאל הבכור שהיה רשע ויצחק הצעיר שנחשב לצדיק, וכן ליצחק נולדו שני בנים -
עשיו – הרשע ויעקב הצדיק. בימי אברהם היה רעב בארץ ואברהם נסע לגרר- באזור ארץ פלישתים ואמר על אשתו שרה
שהיא אחותו. אך בסוף הגיע אבימלך עם
שר צבאו לכרות ברית עם אברהם. כל
זה קרה גם לבנו יצחק , אברהם היה מבורך - כך גם יצחק.
תפילתם של
יצחק ורבקה.
האגדה מספרת: "ויהי כעבור עשרים שנה ורבקה עודנה עקרה ותאמר אל יצחק: הלא שמעתי,
כי גם שרה אמך הייתה עקרה ויתפלל בעדה
אברהם אביך, ותהר לו. ועתה עמוד נא והתפלל
, גם אתה –ושמע ה' את תפילתך ונתן לי הריון, וישמע יצחק בקול רבקה אשתו וילכו
שניהם אל הר המוריה להתפלל שם אל ה'. ויבואו אל המקום אשר נעקד שם, ויתפלל יצחק
לנוכח אשתו אל ה' ויאמר: ה' אלוקיי, אתה לקחת את אברהם אבי ותביאהו אל הארץ הזאת
ותאמר לו: הרבה, ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ונתתי להם את
הארץ הזאת, ועתה יבואו נא דבריך אשר דיברת, ה'! ורבקה התפללה גם היא לה' ותתחנן אליו לאמור: תן
לי זרע אנשים ו והיו לברכה בקרב הארץ,
וישמע ה' בקול תחנוני יצחק.....
רש"י מפרש את המילים:
"וַיֶּעְתַּר
יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא";- הכוונה שיצחק הרבה והפציר בתפילה לפני ה' שייתן לו בנים.
וכיצד התפלל יצחק -
נאמר: "לְנֹכַח
אִשְׁתּוֹ" לא נאמר
שהתפלל על אשתו, אלא נוכח אשתו - כלומר
לנגדה ,מכאן ניתן ללמוד ששניהם
התפללו - זה עומד בזווית זו ומתפלל וזו עומדת כנגדו ומתפללת. למרות ששניהם התפללו ,
ה' נעתר ליעקב ולא צוין שה' נעתר לרבקה - ומדוע:? לפי שאינו דומה תפילת
צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע.
רבינו בחי מסביר: התורה מתארת בכוונה תחילה את תפילתם של יצחק ורבקה לפני הסיבה
לתפילתם - כדי להקדים את העיקר לטפל וכבר נאמר במדרש תנחומא:"למה נתעקרו
האימהות? שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן. אמר הקב"ה: עשירות הן האימהות,
נאות הן, אם אני נותן להן בנים [מיד]- אינן מתפללות לפניי "
רש"ר [רבינו
שמשון רפאל הירש] מבהיר: לגבי אופן תפילת יצחק לה', נאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק"- המילה: "עתר"
קרובה למילה: "חתר"- "מחתרת"- הדבר מזכיר את המלחים הנוהגים
את ספינתם ומתגברים על פי כישרונם על גלי
הים- הם נקראים: "חותרים" כמו שמסופר בספר יונה:
"וַיַּחְתְּרוּ
הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה--וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם...." [יונה א, י"ג] מכאן
שהמילה:" עתר" פירושה- תפילה של הפצרה המסוגלת לבקוע שערי שמים.
עמוד
עשן העולה ומיתמר אל על- נקרא אף הוא: "עתר" כמו שנאמר: "וַעֲתַר
עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה". [יחזקאל
ח, י"א] מעניין שפרעה מלך מצרים אמר : "הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי". [שמות ח, כ"ד] כאן התכוון פרעה - שמשה ואהרון יתפללו - באופן
שתפילתם תבקיע את דרכה למעלה אל ה' והיא תעשה סנגור למען פרעה- כדי להצילו]
לגבי המילים: "....לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" מסביר רש"ר: במשך עשרים שנה התפלל יצחק לה' שיהיו לו בנים
מרבקה, למרות שידע מהנבואה שה' הבטיח
לאביו אברהם: "כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א
לְךָ֖ זָֽרַע" אך בתום צפייה כה ארוכה – חשב האם יורשי ברית אברהם יוכלו להיוולד מאחותו של לבן? למרות שרבקה עצמה הייתה צדיקה ואשת
חסדים על כן תפילתו הייתה: "לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ"- הייתה התפילה מכוונת
במיוחד לרבקה. ומגיע רש"ר למסקנה: שלא רק אבן היסוד, אלא כל המשכו של בית
ישראל היה תלוי בחסדי ה' והשגחתו הפרטית.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק עד כמה אבותינו הבינו את חשיבותה וכוחה של התפילה לה' - אשר מסוגלת לבקוע רקיעים
,לחולל שינויים לטובה בחיי האדם ויפים דברי דוד המלך: "וַאֲנִי
תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת
יִשְׁעֶך"ָ. [תהלים ס"ט, י"ד]
