‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין (c) Ahuva Klein Biblical paintings. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין (c) Ahuva Klein Biblical paintings. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 27 במרץ 2024

פרשת צו - תכלית הקורבן והקשר לנבואת יחזקאל..[שבת פרה]/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו - תכלית הקורבן והקשר לנבואת יחזקאל..

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי פרשה:

 שבת פרה

ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין  (c)



ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין  (c)



ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  





ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח" / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ נבואת הנחמה של יחזקאל הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)


הפרשה פותחת בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. .......אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה". [פרק ו', א'- ז']

השבת - "שבת פרה" ובהפטרה נקרא את דברי יחזקאל הנביא: "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  בֶּן-אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל-אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ, בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם:  כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי.  וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל-הַדָּם אֲשֶׁר-שָׁפְכוּ עַל-הָאָרֶץ; וּבְגִלּוּלֵיהֶם, טִמְּאוּהָ.  וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת:  כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם, שְׁפַטְתִּים.  וַיָּבוֹא, אֶל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי--בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-יְהוָה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.  וָאֶחְמֹל, עַל-שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁמָּה. 

לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל:  כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, ..... אֶתְכֶם מִן -הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם.  וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם:  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם.  וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.  וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר -בְּחֻקַּתי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.  וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.  וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה:  לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב--בַּגּוֹיִם...... [יחזקאל פרק ל"ו, ט"ז – ל"ז]

השאלות הן:

א] מה תכלית הקרבת הקורבנות?

ב] הקשר בין פרשת צו לדברי הנביא יחזקאל?

תשובות.

תכלית הקרבת  הקורבנות.

בפרשה זו מוזכרים   סוגי הקורבנות המפורטים בפרשיות הקודמות. כגון: קורבן עולה, מנחה וחטאת , אשם ושלמים וכל אחד מהם – מובא בנוסח אחיד, כגון: "זאת תורת העולה" ."וזאת תורת המנחה". "זאת תורת החטאת". "וזאת תורת האשם". "וזאת תורת זבח השלמים"

רבינו בחיי מסביר את הטעם לקורבן עולה: קורבן עולה קודם בפרשה לשאר הקורבנות, ועל דרך הפשט -  היות והמחשבה היא ראשית הכול, חטא המחשבה קודם לחטא המעשה, לכן היה צריך להקדים בדין את קורבן עולה. – המכפר על מחשבות שליליות. יש כאן תופעה של קורבן עולה ויורד: תחילה פר, אחר כך  צאן  ולבסוף עוף.

העשיר מביא פר - זאת היות וליבו גס מאד - והוא מתגאה ובוטח בעושרו - על כן חייבו אותו להביא פר, לעומתו אדם ממעמד הבינוני שאין לבו גס ואינו מתמיד בחטאים כמוהו, חייב להקריב צאן.

ואילו אדם עני - שלבו נכנע והוא שפל בהשוואה ליתר בני האדם, מחויב להקריב עוף שהוא דבר מועט ולפי זה יוצא: שכל אחד ואחד הוא לפי  חטאו.

הרמב"ם בספר מורה נבוכים חלק ג'  מסביר את טעם הקרבת הקורבנות: המטרה  בהקרבת הקורבנות - כדי לנתק את ישראל מעבודה זרה - היות והגויים היו רגילים בעבודה הכוללת אש וגדלו עליה להקריב בעלי חיים אשר היו   אליליהם בימי קדם, הצאן - היה אלילם של המצרים, שעיר -היה אלילם של הכשדים, ובקר – אלילם של אנשי הודו ,לכן ה' ציווה לשחוט את תועבתם של הגויים - במטרה לעקור עבודה זרה מליבותיהם של ישראל - ולקרבם לשמים ולמטרה זו שימשו הקורבנות.

הרמב"ן חולק על דברי הרמב"ם והוא מסביר:

לפי הפשט- תכליתו של הקרבן הוא היכנעות האדם מפני בוראו כאשר רואה מה קורה לקורבן כאילו במקומו.

לפי הסוד: יש לקורבן השפעה - על מערכת השמים והרמב"ן מעדיף את  ההסבר של הסוד על הסבר של הפשט.

חז"ל טוענים: כי עיקר בעבודת ה' היא ההקרבה  העצמית וככל שהאדם מקריב יותר הוא  קרוב  יותר אל ה' .

כן אמרו דרך רמז: "אדם כי יקריב "- כלומר : כאשר אתה רואה כי האדם קרוב - אזי עליך לדעת שהוא הקריב ממה שמסר משל עצמו - כמו שהאדם הראשון לא הקריב מהגזל- אלא הקריב מקורבן שברשותו שטרח להשיגו  ולא השיג זאת בקלות וללא טרחה.

הקשר לדברי הנביא יחזקאל.

ההפטרה הזו שייכת לפרקי הנחמה בספר יחזקאל  והיא מתוך הנבואות שהנביא ניבא אחרי החורבן והיא כוללת תיקון רוחני גדול ובשורה של קיבוץ גלויות ובניין הארץ.

עיקר  תוכן ההפטרה:

א] עם ישראל נמצא בארצו ומטמא  את אדמת ישראל.

ב] עם ישראל נענש בגלות – עבור  טומאת הארץ.

ג] גלות ישראל היא חילול ה' בגויים.

ד] ה' חומל על שמו שחולל ומחליט לקדש את שמו.

לבסוף ה' מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם בעזרת   זריקת מים טהורים עליהם וכך מטהר אותם מחטאיהם.

בנוסף דואג להם שיהיה להם - מפירות ותנובת השדה.

המשותף להפטרה ולפרשת צו - כפרה על חטאי עם  ישראל- והעלתם לרמה רוחנית טהורה - בדומה לאדם המתחרט על מעשיו הרעים ועושה תשובה  וכך מטהר את עצמו  מחטאיו- ועובר לדרך חדשה.

לסיכום לאור האמור לעיל : באמצעות הקרבת הקורבנות- האדם המקריב - מתקרב אל ה' ומתכפרים עוונותיו ואילו בהפטרה - ה' בכבודו ובעצמו מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם באמצעות מים טהורים –וכל זה  עם בשורה טובה של גאולה.

לעניות דעתי, גאולה זו העתידית - מזכירה לנו את גאולת מצרים – גם שם הקב"ה  פועל באמצעות לשונות גאולה:

שהם ארבע: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי",

ואילו בדברי הנחמה של הנביא  מופיעות המילים:

"וְלָקַחְתִּי" אֶתְכֶם מִן -הַגּוֹיִם, "וְקִבַּצְתִּי" אֶתְכֶם "וְהֵבֵאתִי" אֶתְכֶם.

"וְנָתַתִּי" לָכֶם לֵב חָדָשׁ. "וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם"

כמה יפים הפסוקים המתארים את הגאולה:

"וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.  וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר -בְּחֻקַּתי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.  וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים". [יחזקאל ל"ו]

מי ייתן והגאולה תופיע בע"ה - במהרה - בתום מלחמה  זו כדברי מיכה הנביא:

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".

[מיכה ז', ט"ו]אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 7 בנובמבר 2023

פרשת חיי שרה- זקנת אברהם וזקנת דוד המלך- השוני?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת חיי שרה-זקנת אברהם וזקנת דוד המלך- השוני?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ אברהם אבינו לאחר רכישת מערת המכפלה והשדה בחברון -בכסף מלא  (c)
ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]





ציורי  תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c}




ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה על הגמל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/רבקה  מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יצחק יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יצחק מביא את  רבקה אל אוהלו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך: עבדי דוד המלך  מביאים- לפניו  את אבישג השונמית / ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו מתארת לנו התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.  ......, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם".  [בראשית כ"ד,  א'- ח']

בהפטרה נקרא השבת על זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:

"וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃ וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את זקנתו של אברהם אבינו?

ב] כיצד מתואר דוד המלך בזקנתו?

תשובות.

"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"

הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את  זקנותו של אברהם:

התארים: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה  לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.

המילה: "זקן" מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין "מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך רשמיו.

יש להבדיל בין "ישן" לבין "זקן".

המילה :"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של  כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.

המילה: "זקן" – הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל: "זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']

החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"

"ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]

אברהם אבינו - היה בא בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל" [להלן  כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב שאמר: "יש לי כל" [להלן  ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל", "מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל: שלושה  מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב,

דכתיב בהן בכל, מכל, כל" [בבא בתרא ט"ז, י"ז]

אברהם אבינו היה במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.

בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים טובים,  מה שאין כן הרשעים ימיהם-  ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "

הגאון מוילנא שאל פעם שאלה  בחג הסוכות:

מאין יודעים  שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב לו על שאלה זו.

מיד ענה להם: נאמר במדרש: "וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".

ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא כ"ג, מ"ב]

דוד המלך בזקנותו:

על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"

המלבי"ם מסביר: דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה, היות ותם  חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא קר מטבעו.

מטעם חולשתו , כבר לא הייתה  תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר  אינו קיים בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו  ותקיפותו.

כשעבדי דוד המלך  ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון נוכח, כי זו האמת כפי  שיודע המלך.

נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"

במילים אלה הכתוב מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת  אותו. מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!

לעניות דעתי -  ההורים  חייבים  לשמש דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו   ליצחק - דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']

חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה הגיע לו כי נשא  לו יפת תואר משבי מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו גם נולד לו מיפת תואר - ממילא  דוד לא היה יכול להטיף מוסר לאדוניהו.

מפי חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".

א]. "מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).

ב. "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)

לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.

מנגד - דוד המלך פעל רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת  יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים הנ"ל גרמו לתשישותו .

לכן חשוב  לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריה.ד' ו']

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מתארת לנו התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.  ......, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם".  [בראשית כ"ד,  א'- ח']

בהפטרה נקרא השבת על זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:

"וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃ וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את זקנתו של אברהם אבינו?

ב] כיצד מתואר דוד המלך בזקנתו?

תשובות.

"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"

הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את  זקנותו של אברהם:

התארים: "ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה  לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.

המילה: "זקן" מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין "מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך רשמיו.

יש להבדיל בין "ישן" לבין "זקן".

המילה :"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של  כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.

המילה: "זקן" – הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל: "זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']

החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"

"ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]

אברהם אבינו - היה בא בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל" [להלן  כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב שאמר: "יש לי כל" [להלן  ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל", "מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל: שלושה  מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב,

דכתיב בהן בכל, מכל, כל" [בבא בתרא ט"ז, י"ז]

אברהם אבינו היה במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.

בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים טובים,  מה שאין כן הרשעים ימיהם-  ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "

הגאון מוילנא שאל פעם שאלה  בחג הסוכות:

מאין יודעים  שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב לו על שאלה זו.

מיד ענה להם: נאמר במדרש: "וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".

ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא כ"ג, מ"ב]

דוד המלך בזקנותו:

על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"

המלבי"ם מסביר: דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה, היות ותם  חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא קר מטבעו.

מטעם חולשתו , כבר לא הייתה  תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר  אינו קיים בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו  ותקיפותו.

כשעבדי דוד המלך  ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון נוכח, כי זו האמת כפי  שיודע המלך.

נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"

במילים אלה הכתוב מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת  אותו. מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!

לעניות דעתי -  ההורים  חייבים  לשמש דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו   ליצחק - דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']

חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה הגיע לו כי נשא  לו יפת תואר משבי מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו גם נולד לו מיפת תואר - ממילא  דוד לא היה יכול להטיף מוסר לאדוניהו.

מפי חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".

א]. "מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).

ב. "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)

לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.

מנגד - דוד המלך פעל רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת  יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים הנ"ל גרמו לתשישותו .

לכן חשוב  לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריהד' ו']






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר