פרשת מקץ - יציאה מִן הַמֵּצַר – כיצד ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ חלום הפרות של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חלום השיבולים של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו, ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שר המשקים מציע את עזרת יוסף. ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות לפרעה/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף זוכה למרכבת משנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מצווה את בניו לקחת מזימרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין
(c) [שמן על בד]
פרשת מקץ פותחת
במילים: "וַיְהִי,
מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל- הַיְאֹר". [בראשית מ"א, א] פרעה
חולם שני חלומות:
החלום האחד: שבע פרות שמנות העולות מן היאור נבלעות על ידי שבע פרות רזות מאד.
החלום השני: שבע שיבולים יבשות בולעות שבע שיבולים יפות ובריאות – בתום החלום
השני - פרעה היה נסער מאד, הוא חסר מנוחה ומתייעץ עם חרטומי מצרים – אך הם לא הצליחו לפתור את חלומותיו!
בהמשך, לפתע ,שר
המשקים מגלה לפרעה על יכולתו של יוסף לפתור חלומות:
"וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים,
אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי
מַזְכִּיר הַיּוֹם. פַּרְעֹה, קָצַף
עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי,
וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא: אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ. וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר
הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר- לָנוּ אֶת- חֲלֹמֹתֵינוּ: אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר". [פרק מ"א, ט- י"ג]
כאשר פרעה משתכנע שיוסף האיש הנכון לפתירת חלומותיו - הוא
שולח לקרוא לו:
השאלות הן:
א] מה משמעות עניין הזמן שנתיים ימים?
ב] כיצד יצא יוסף מבית האסורים?
תשובות.
"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים.."
ה"נתיבות
שלום" מביא פירושים
עמוקים על המילים: "שְׁנָתַיִים יָמִים"- לגבי משמעות חיי היהודי.
א] בספר הקדוש:
"נועם אלימלך" מעלה קושי ושואל: מדוע נאמר גם "ימים" הרי
יכול היה
הכתוב להסתפק במילה: "שנתיים" ולפי זה המילה "ימים"-
מיותרת!
ב] הסבר על פי ספרו
של ר' נחום מצ'רנובל בספרו " מאור עיניים" מבהיר : המילה -
"שנתיים" מלשון שינה, שנתיים ימים—היינו שימיו עוברים בשינה, ועל דרך זו מבאר הפסוק:
"וַיְהִי, מִקֵּץ.."-
הכוונה שאדם מתבונן על קצו - כפי שנאמר
במסכת אבות: "וְשׁוּב
יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ" [מסכת
אבות ב, י]
כאן הכוונה ליהודי
ששם לב ששנתיים מימיו עברו עליו בשינה ותרדמה , כי כאשר הוא עושה חשבון שימיו עברו
עליו מתוך שינה ולא פעל באותה תקופה
במאומה- כפי שנאמר:"
"וּפַרְעֹה
חֹלֵם", חלם – מלשון חלים –
היינו - מתחזק. פרעה המסמל את יצר הרע - הולך ומתחזק- כמאמר חז"ל:
[במסכת קידושין ל] יצרו של אדם מתגבר עליו
בכל יום ונוסף לו יצר הרע , מאחר ולא ניצל את הזמן שחלף והעביר את חייו בלא מעשים
טובים ורוחניים, העביר את ימיו בשינה -
כתוצאה מזה יצר הרע הולך ומתחזק - כלומר
כאשר זה נופל - זה קם - ובדומה לחלום פרעה שהפרות הרעות מראה בלעו את פרות הטובות
מראה . כך שפרות הטובות המראה - לא היה להן שום
עקבות - והנמשל : הזמנים הטובים עוברים והזמנים הרעים מכלים את מה שנותר
מהימים הטובים - עד שנמצא שלא פעל במאומה בימים הטובים. בדומה ליוסף שהיה איש חכם
ונבון ונתן את העצה: להכין מהימים הטובים - לימים הרעים, ולא כפרעה שנאמר עליו:
"וייקץ ויחלום שנית"
שהוא מסמל אדם שנרדם
וכאשר הוא קם ועושה חשבון נפש - הוא נרדם
שנית, לא כך צריך להתנהג היהודי - אלא כעצת יוסף להכין מימי הטובה לימי הרעה. כמו
שנאמר על יעקב כאשר ישן בדרכו לחרן
והתעורר נאמר: "ויקץ ויאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי".
ברגע שהתעורר- מיד
הבין שיש ה' במקום.
נאמר [בסוף מסכת
פסחים] כאשר עובר יום - שהיהודי לא עשה דבר ביום הזה- אינו נחשב יום בחייו שהרי נאמר [בתהלים
נ"ב]:"חסד אל כל היום"- לפי שבכל יום צריך אדם לעשות חסד! ואם חלף
יום מימיו שלא פעל - הרי זה לא נחשב כלל
ליום. כי בכל יום אדם צריך לעשות מעשה טוב – בגדר - "סור מרע ועשה
טוב" היות ולכל יהודי יש שליחות
בחייו , עליו למלא את שליחותו בכל יום ואם אינו פועל מיד, מתגבר יצר הרע - וממילא –
פרעה חולם. מתקיים בו שגם הדברים הטובים
שעשה בחייו נאכלים על ידי יצר הרע!
רש"י מסביר: "קץ" משמעו – לבסוף - בסוף שנתיים ימים. זהו המשך למה
שנאמר בפרשת :"וישב" יוסף ביקש משר המשקים , לאחר שפתר את חלומו: "כִּי
אִם - זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי,
חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת
הַזֶּה. כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה
לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי
בַּבּוֹר". [בראשית מ, י"ד- ט"ו]
היות ויוסף בטח בשר המשקים - לכן נשאר בבית האסורים שנתיים
נוספות ובתום תקופת השנתיים, פרעה חלם את החלומות.
ראיתי הסבר יפה של בעל ה"לב שמחה" [מתוך
גיליון הפרשה של הרב אברהם אלימלך בידרמן] למרות שעניין העיכוב של שנתיים , אולי
כלפי חוץ נראה עניין רע, לגבי יוסף - ששר המשקים שכח להזכירו - לפני פרעה - כדי
להוציאו מבית האסורים, הרי יכול היה יוסף לייסר עצמו ולחשוב: מה עשיתי ומדוע
השתדלתי השתדלות יתרה, וכעת אני משלם על כך מחיר יקר.. לא כן הדבר ! שהרי הכול
מתוכנן על ידי אלוקים ודווקא מעיכוב זה - יצא טוב שהרי אם היה יוסף משתחרר מבית
האסורים מיד באותה שעה ,היה משתחרר לחירות ובזה היה מסתיים
כל העניין. אך מכיוון שנשאר שנתיים נוספות במקום , הקב"ה מסובב כל
הסיבות ויוסף הוזכר לפני פרעה, בדיוק, כאשר חיפש פותר לחלומותיו כתוצאה מכך לא רק
יצא יוסף לחירות, אלא זכה לגדולה - להתמנות - ל "משנה למלך". רווח גדול היה לו בכל העיכוב הזה - של שנתיים.
בבית האסורים. מכאן ניתן ללמוד: שפעמים הקב"ה מסובב דבר שנראה בעיני אדם בשר
ודם כדבר רע, אבל התוצאה הסופית תהיה טובה – כמו אצל יוסף שבסך הכול הרוויח בגדול
מעיכוב זה. מכאן שהכול בהשגחת הבורא ולא מקרה!
יוסף יוצא מבית האסורים.
הכתוב
מתאר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ
מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה". [
פרק מ"א, י"ד]
נקודת המפנה החלה - כאשר שר המשקים מנסה לסייע לפרעה מלך מצרים
שהיה נסער מאד בעקבות חלומותיו ואמר לו: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי..." שפתר לו
ולשר האופים את חלומותיהם רש"י
מציין – כי - הפתרונות שנתן יוסף היו
שונים מפתרונותיהם של חרטומי מצרים, אך אומר רש"י: ארורים הרשעים - גם אם הם
עושים חסד עם מישהו ,אינם עושים זאת בלב שלם. ההוכחה לכך: ששר המשקים היודע את
ערכו של יוסף מזכירו בלשון זלזול - ביזיון וגנאי: "נער"- וכוונתו לנער
קטן ושוטה - אינו ראוי כלל לגדולה. גם באומרו: כי הנער הוא: עִבְרִי..." - הוא אינו יליד מצרים. לכן אינו מכיר את השפה
המצרית.
עוד מוסיף שר המשקים את המילה: "עֶבֶד" לְשַׂר הַטַּבָּחִים, המשמעות: שהוא עבד ואינו יכול לעלות לגדולה ,הרי על פי חוקי מצרים - אין עבד יכול לעלות לגדולה
ובוודאי אינו יכול למלוך בארץ מצרים ואינו לובש בגדי כבוד של שרים.
כאשר עבדי פרעה הולכים להוציא את יוסף – מבית הסוהר - הוא קרוי בור - כי נמצא בחפירה בקרקע.
כשיוסף יוצא מבית האסורים הוא הסתפר מפני כבוד המלכות וכן החליף את שמלותיו [ בראשית –רבה]
הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כִּכְלוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְשֶׁבֶת יוֹסֵף
בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמֶר ה': נִמְחוּ פִּשְׁעֵי יוֹסֵף! וְעַתָּה הָבָה
אֶזְכְּרָה לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר
עָשָׂה בְּצֵאת אָבִיו מִבַּיִת לָבָן, כִּי בִּרְאֹתוֹ אֶת עֹשָׂיו הוֹלֵךְ
וּקְרַב וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ- וְיַעֲמֹד עַל רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת
רַגְלָיו וַיְכַס [כִּסָּה] בְּגוּפוֹ אֶת רָחֵל אִמּוֹ מֵעֵינֵי עשָׁיו
בְּאָמְרוֹ: תְּהִי יַד עָשָׁיו בִּי וְאַל תִּהְיֶה בְּאִמִּי! לָכֵן
יִגְדַּל עַתָּה יוֹסֵף וְגָבָה מְאֹד וְתָבוֹא הַגְּדוֹלָה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר
יִהְיוּ לוֹ וְיַשְׁכִּיחוּ מִמֶּנּוּ - אֶת כָּל עִנּוּיָיו"
ה"מי השילוח" מבאר: כי
נתקיים ביוסף מה שנאמר בתהלים: "בָּעֶרֶב, יָלִין
בֶּכִי; וְלַבֹּקֶר רִנָּה". שהרי בלילה חלם פרעה ובבוקר מיד יצא יוסף מבית
האסורים- ומוסיף הפירוש ומסביר: שמאהבת ה' לישראל שולח לעם ישראל צעקה נוראה טרם
הישועה, כלומר לפני הגאולה ה' שולח מצב כה קשה לעם ישראל- שמתוך צרתם - הם צועקים
לה' מתוך צימאון לישועה וכך קרה גם ליוסף,
כי יוסף הצדיק במשך י"ב שנה ששהה
בבית האסורים היה ישן בלילה, אך בלילה ,טרם השחרור-בכה מאד במשך כל החשכה ונזכר אז שהיה בן תפנוקים במשך כל
י"ב שנה ששהה אצל אביו ,אבל עתה בכבלי הברזל שהיה נתון בהם - הגיעו מים עד
נפש - הוא התפלל ובכה ושאל: עד מתי יישא את הסבל הזה? לפי שלפני הישועה - ה' שולח
צעקה.
יש בתיאור מצב זה של יוסף - יסוד גדול: כי 'קרב קץ הישועה' כשהקב"ה חפץ לגאול את האדם -
הרי ה' מביא אותו לידי מצוקה עד שהוא כה שבור שזועק ומתחנן לה' שיצילו ואז ה' מיד
אחרי זעקתו מחלץ אותו ומושיעו מן הסבל שהיה נתון בו. [מתוך גיליון "באר
הפרשה" של הרב אברהם אלימלך בידרמן]
רש"ר סבור: כי למרות שפרעה שלח את שליחיו אל יוסף להוציאו מבור בית האסורים,
יוסף לא מיהר, אלא התגלח תחילה והחליף שמלותיו . יש רק עוד מקום אחד נוסף - בתנ"ך-
שבו אנו מוצאים - החלפת שמלות:"וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ
וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹותיו": [שמואל-ב, י"ב,
כ]: גם שם משרתי דוד המלך התפלאו עליו שהחליף את שמלותיו לאחר שקרה אסון-כמו
שכתוב.:"וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת-אוּרִיָּה
לְדָוִד" והילד מת, אז עבדי דוד הביעו מורת רוח על התנהגותו.
יוסף אינו רץ לקראת פרעה - אלא בא, כמו שכתוב: "וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה"
הוא מעריך היטב את אישיותו ושליחותו וזאת התכונה שעשתה אותו ל
"חכם". יוסף במבטו המיוחד תפס את הייחודיות בכול אדם - בכל יחס ובכל מצב.
לעניות דעתי, יוסף, הרי היה חכם ונבון, וחשב
שעליו לכבד גם את עצמו לפני פרעה -
לכן החליף שמלותיו , במיוחד שהיה לבוש עד אז בבגדי אסיר.
לסיום, לאור האמור לעיל. ניתן
להסיק: כי הקב"ה צופה לדורות.
ובני אדם אינם יודעים חשבונות שמים וכאשר יהודי נמצא במיצר- אל יתייאש מן הרחמים – אלא יישא תפילה לבורא עולם - וברצות
ה' יכול להפוך הכול לטובה כהרף עין - כדוגמת יוסף שהיה נתון במיצר - אך
לא נפל באמונה יצא מבית האסורים וזכה לישועה גדולה כדברי ישעיהו הנביא:
"כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת". [ישעיהו נ"ו, א] וכן יפים דברי דוד המלך:
"מִן
הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ"
[תהלים קי"ח, ה]
