פרשת
מקץ - סוף מעשה במחשבה תחילה.
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו, ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ חלום הפרות של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חלום השיבולים של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ האחים נדהמים לגילוי גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף יושב במרכבת המשנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
בפרשה זו:
יוסף פותר נכונה את
שני חלומות פרעה ומציע: עצה נבונה
כיצד ליישם את הפתרון בפועל על מנת לשמור על יציבות הכלכלה
במצרים.
וכך נאמר בלשון
הכתוב:
"וַיֹּאמֶר
יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד
לְפַרְעֹה. כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת,
שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים
הֵנָּה: חֲלוֹם, אֶחָד הוּא. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת
הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת,
שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר
דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר
הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה.
הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ
מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב,
אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב,
אֶת-הָאָרֶץ. וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע
בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן:
כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד. וְעַל
הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם
הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ
מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד
פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי
הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל
הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה,
אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה
הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ
בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב".[בראשית מ"א, כ"ה-
ל"ו]
השאלות הן:
א] כיצד פתר יוסף את
החלום ומה הציע לפרעה?
ב] מה החליט פרעה?
תשובות.
פתרון
החלומות והצעת יוסף.
על פי המפרשים - יש
בחלום לפעמים מראה נבואי ומה
שחרטומי מצרים לא הצליחו לפענח את הנקודה הנבואית בחלומות פרעה - יוסף הצליח - כי
הייתה לו סייעתא דשמיא - עזרת האלוקים יוסף מדגיש לפרעה :"בלעדי
אלוקים יענה את שלום פרעה"
יוסף מדגיש כי הפתרון
הוא מאת אלוקים ולאחר שפרעה מתאר בפניו את
שני חלומותיו :
חלום א: על שפת היאור רועות פרות יפות מראה ואחר כך באות פרות רזות מאד
ובולעות את הפרות טובות המראה.
חלום ב: שבע שיבולים רזות בולעות
שבע שיבולים יפות מאד.
הפתרון על פי יוסף – פתרון
אחד: שבע הפרות הטובות ושבעת
השיבולים היפות - מסמלות שבע שנים טובות –
שבע שנים של שובע במצרים.
ואילו שבע הפרות
הכחושות ושבע השיבולים הצנומות ושדופות
הקדים - מסמלות את שבע השנים הקשות - שנות רעב שתבואנה אחר כך.
עצתו של יוסף היא:
"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ,
עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"
ובנוסף:על פרעה
למנות פקידים על ארץ מצרים ובמשך שבע
השנים הטובות לאסוף ולאגור תבואה בכמות
רבה כדי שבשבע שנות הרעב אחר כך
לא יחסר מזון במצרים.
מעניין לעיין בדעת
המפרשים- כיצד מסבירים את יכולת יוסף לפתור בצורה כה מדויקת את החלומות:
הרמב"ן מסביר: ארץ מצרים יונקת את מימיה מהיאור, היאור הוא המקור לשובע
ולרעב ,פרעה ראה בחלומו פרות יפות מראה
עולות מן היאור, הן סמלו את החרישה , השיבולים הטובות סמלו את קציר התבואה - על פי מראות אלה יוסף
הסיק שמדובר בשבע שנות שובע ,אך כשראה
פרות רעות מראה והיאור עלה רק מעט - זה סימל בשבילו כי לא יהיה חריש
והשיבולים הדקות שדופות הקדים סימלו: כי
תבוא רוח קדים ותשרוף את התבואה ולא יהיה קציר, השובע יהיה במצרים ואילו הרעב יהיה בכל הארצות.
מהמילה "ותעמודנה" הסיק הרמב"ן: כי לא יהיה הפסק בין שנות
השובע לשנות הרעב.
ישנם מפרשים המסבירים
שפרעה אינו מדייק בתיאור החלום, אלא מתאר במעט שינויים.
ה"כלי יקר"- מתייחס לשנויים בתיאור החלום על ידי פרעה ופותר זאת על פי הסברו: היות ופרעה דימה את
היאור לאלוה הוא לא סיפר
כי הוא עומד על היאור וזאת על מנת
לתת כבוד לאלוהיו. ולכן גם לא סיפר כי הפרות רעות המראה עלו "מן היאור"
היות ולא רצה לייחס דבר רע לאלוהיו. כי
היה סבור שהיאור הוא מקור הטוב בלבד. ואין יוצא ממנו משהו רע. ויתכן שחשב
שיש אל אחר המביא רעה.
מהטעם הזה, פרעה לא
הזכיר בדבריו: "ותעמודנה הפרות
הטובות על יד הפרות הרעות" כי אז היו חושבים כאילו הייתה התמודדות ביניהן והרע גבר על
הטוב, וניצח את אלוהיו, לכן פרעה שינה
ואמר: "ותבאנה אל קרבן" כאילו הפרות נכנסו לתוכן בעצמן מתוך רצונן הטוב.
אברבנאל לעומתו טוען: כי אין ערך לשינויים באופן מהותי כפי שפרעה מספר את חלומותיו ליוסף ,אלא
פרעה פשוט קיצר לפי צורך העניין את התיאור.
החלטת
פרעה.
פרעה מתפעל מהפתרון
וממנה את יוסף להיות משנה למלך-שידאג
לכלכלת מצרים.
רש"י מסביר: שואל פרעה: אם נלך ונתאמץ לחפש אדם חכם ונבון כיוסף האם נצליח למצוא
אדם חכם בדרגתו?! באומרו ליוסף: "אין
נבון וחכם כמוך"! אין אלו דברי שבח בלבד, אלא להדגיש: מאחר ולא ניתן למצוא
איש כה ערכי כיוסף, פרעה מחליט: "אתה
תהיה על ביתי ועל פיך יישק דבר" [בראשית
מ"א, ל"ט]
יוסף מועלה לדרגת
ניהול בדומה למעמדו של אליעזר עבד אברהם: שנאמר- "ובן משק ביתי" [שם
ט"ו, ב] יוסף יעמוד בראש הנהגת מצרים
ורק בדרגת הכבוד- פרעה יהיה גדול ממנו והכל יקראו לעברו: מלך.
בעל כתב סופר: מסביר בדומה לרש"י: פרעה מתפעל מעצת יוסף באומרו האם יתכן
למצוא עוד אדם כזה שהשילוב בו כה פלאי - מצד אחד - איש מעשים ומצד שני יש בו רוח
אלוקים! דבר זה משכנע את פרעה למנות את יוסף לתפקיד כה בכיר במצרים.
רבינו בחיי מצדיק את בחירת יוסף לניהול כלכלת מצרים: "ואמר נבון,
שידע לנהל את עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף בידו ולתת להם לחם כדי חיותם למכור המותר לארצות ,לאסוף
ממון לפרעה, ואמר חכם: שידע לקיים התבואה שלא תירקב שיערב בכל מין דבר
המקיים אותו בטבעו,
ויוסף אמר כן בעבור
שיבחר בו המלך, כי החכם עינו בראשו, כן פירש הרמב"ן"
כוונת רבינו בחיי:
יוסף הוא אדם חכם ומחושב היטב ולכן עליו אפשר לסמוך שינהל את כלכלת מצרים באחריות
מרבית ומחושבת.
רש"ר מבהיר: כי תחילה פרעה מפקיד
את יוסף על ביתו ורק אחר כך על הרבים.
בדרך כלל
"חכמה" קודמת ל"בינה"
אך יוסף בדבריו אל
פרעה מחליף את המילים ואומר: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על - ארץ מצרים"
[שם , מ"א, ל"ג]
כוונתו: דרוש כאן אדם
מיוחד שיקדים רפואה למכה ,לכן תחילה עליו להיות נבון ואחר כך את המסקנה שהסיק מתוך
הבינה- יבצע אותה בחכמה- מתוך הערכה נכונה
של התנאים המעשיים. ומתאימים גם דברי חז"ל:" אם אין דעת אין בינה ואם אין בינה אין דעת" [מסכת
אבות ,ג, י"ז]
מוסיף
הרש"ר:המילה:"חכם"- היא קרובה ל: "אגם" והמשמעות: שהחכם
קולט כל מה שלפניו, החכם האמתי- הוא מי שלומד את המהות והתכלית, החכמה העליונה
ביותר: זוהי חכמת התורה.
לכן חכם זה ישמש מנהל,
יגביל את צריכת המזון בשנים ההן ,עליו לדאוג להטיל מס חומש על הציבור ,את המס הזה
יטיל פרעה בכבודו ובעצמו, האפוטרופוס פטור
מכל תפקיד שעלול לעורר את שנאתם אליו - את כל מלאכת הפקידות- יבצעו הפקידים.
לסיכום, לאור
האמור לעיל, אין פלא, אפוא, שפרעה ממנה את
יוסף למשנה למלך - בהיותו חכם ונבון ומחושב ,ורק עליו ניתן לסמוך שינהל את כלכלת
מצרים בנאמנות ויושר ,הבחירה הייתה נכונה!
הכתוב מוכיח זאת
במילים:
"וַיִּצְבֹּר
יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין
מִסְפָּר"!
ראוי יוסף לאימרה: "סוֹף
מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה "
[כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, מְחֻשָּׁב
וּמְתֻכְנָן מֵראשׁ, אֵין מִקְרִיּוּת]
