פרשת שלח- מי היה המקושש ובמה נענש?/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - מי היה המקושש ? ובמה נענש ?

מאת: אהובה קליין.

הציורים  שלי  לפרשה:


ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לתור את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך המרגלים חוזרים אל המחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים ליד נחל אשכול, ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/  בכיים של המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין (c) [\שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מצוות ציצית/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]

בתוך שלל הנושאים המופיעים בפרשה - ישנו  אירוע מעניין ,שהתרחש במדבר ביום השבת: המקושש - דווקא ביום קדוש זה וכך מתואר המקרה : "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.  וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר:  כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה". [במדבר ט"ו, ל"ב-ל"ז]

השאלות הן:

א] במה נחלקו המפרשים על  סיפור המקושש?

ב] במה חטא המקושש ובמה נענש?

תשובות.

דעות המפרשים -  סיפור המקושש.

רש"י  מפרש: כי  על ידי הבאת מקרה המקושש – הכתוב מדבר בגנותם של ישראל, לפי ששמרו שבת ראשונה במדבר ואילו בשבת השנייה - הופיע המקושש ולמעשה – בכך חילל את השבת השנייה.       

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" וכי איננו יודעים שהם היו במדבר? אלא המטרה להוכיח באמצעות המילים: "וַיִּהְיוּ ","וִּימְצְאוּ",-– שכל האירוע הזה התרחש מיד עם בואם למדבר.

בעל "שפתי כהן" [רבי מרדכי הכהן מצפת] מסביר :ודאי  שבמדבר היו, אלא בגנותו של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר ושם המן היה יורד כל ימות השבוע ובשבת לא היה יורד וביום שישי ירד "לחם משנה"-[מנה כפולה של מן] כלומר למרות שראה את כל הנסים במדבר-  והוא [המקושש] ראה  מעלת השבת ואף- על פי כן חילל את השבת!

רבי שמשון רפאל הירש טוען רעיון המנוגד לדברי רש"י: עצם  העניין שהכתוב מציין את הימצאותם של ישראל  במדבר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" – אף על פי שישראל חטאו בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל [בחטא המרגלים] - ונענשו באופן קשה - לפי שנגזר עליהם לא להיכנס  לארץ, אלא למות במדבר- למרות זאת הם המשיכו לשמור על התורה, לשמור אמונים לה' ולתורתו ובשם  התורה הם הגנו על המצוות בפני כל העם. ישנו דגש יתר  על העדה במדבר- על מסירותם לתורת ישראל , לעומת החוטא עצמו - היינו המקושש. מכאן, שבשבחן של ישראל מדובר.

 רבינו בחיי מפרש כמה פירושים :

א] האירוע של המקושש במדבר – בא לרמוז לנו – שכל מי שהולך במדבר ואינו יודע באיזה  יום הוא נמצא - הוא חייב לשמור שבת ואינו פטור ממצווה חשובה זו, [אחת מעשרת הדיברות] ללמדך: שלמרות שישראל נדדו במדבר היו  מכוונים - ימים ושנים ,על פי חשבון ולא היה פתח לטעות בדבר, היו סופרים שישה ימים וביום השביעי-כדברי רז"ל-שבתו כולם ונהנו מיום של מנוחה ולפי החשבון - לכן, לא היה סיכוי לטעות בדבר.

משום כך, רמזה לנו התורה הקדושה: שכל מי שמהלך  במדבר ואינו יודע באיזה יום- שבת- הרי אם לא ישמור שבת- חייב  מיתה אפילו במדבר.

ב] על פי המדרש: המקושש שבני ישראל ראו במדבר, היה: צלופחד בן  חפר.  ההוכחה לך: לפי שבנות צלופחד אמרו למשה ושאר האנשים שהיו אתו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".[במדבר  כ"ז, ג]

אור החיים: שואל: הרי ידוע שאדמת המדבר היא מלוחה ואינה מצמיחה צמחיה, אם כן מהיכן צמחו עצים?

התשובה- התורה מדגישה את המילים:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר";

חז"ל אמרו על כך: בארה של מרים  היה משקה  ומעלה  גינות ופרדסים ועל כן היו במדבר צמחים .

אור החיים אומר: בנוגע למילים: "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"-   הדגש הוא על " לשון מציאה", על כך אומרים  חז"ל: אמר  משה לעם ישראל: צאו וראו אם ישנו אדם שחילל  את השבת וכך עשו.

"החיזקוני" מבהיר: מלמד שהיה משה מעמיד שוטרים במדבר ואז   מצאו את האדם המקושש.

המקושש- חטאו ועונשו.

רש"י לומד מהמילים: "הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" שגם לאחר שבני ישראל התרו במקושש ,הוא לא הפסיק את מלאכתו זו!

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים  מה הכוונה "המקושש"?

א] היה  ראוי לומר- "מלקט עצים" בשבת, מכאן הוא מסיק שהמקושש אסף תבן וקש לפי שכתוב בחומש שמות: "וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת- הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.  לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן" [שמות  ה, ו-ח] לעומת זאת, לשון לקיטה –הוא  : לקיטת עצים כמו שכתוב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" [ירמיהו  ז, י"ח]

ב] בעולם ישנם שישה קצוות והם נבראו באמצעות כוח ה' הנעלם- בשישה חותמות- כל קצה וקצה בחותם אחד ונבראו בשישה ימים, והשבת נקראת:
"אות" וחטאו של המקושש היה - שהוא כפר באותה האות ובחידוש העולם והפך את הקודש לחול והשבת בעיניו הייתה – כשאר ימות השבוע ולכן נקראה בשם: "מקושש"- מלשון- מקו- שישה, כי יצא מהקו האמצעי של שישה קצוות וכפר ביום השביעי – שהוא  היכל הקודש.

רש"ר מסביר את המושג: "מקושש עצים"- בכמה דרכים:

א] "קצץ", "גזז" ,"חתך"

ב] להרים מלשון- "למשש"

כך גם חז"ל מסתפקים במה בדיוק חטא  המקושש?האם זו הייתה מלאכה של "תולש", או "מעמר"- או מעביר ארבע אמות ברשות הרבים?

אלא שרש"ר מעלה כאן סברה מעניינת:  עצם העובדה שהחטא נעשה בפרהסיה, לפי דברי הגמרא במסכת חולין: מומר לחלל שבת בפרהסיה- דינו כמומר לעבודה זרה והוא אף נחשב למומר התורה כולה- זוהי  העבירה היחידה שחומרתה בכך שהיא נעשית לעיני כול  וכך עבירה זו- דומה לעבודה זרה.

הדבר החמור הנוסף המיוחס לאותו מקושש- שהוא חילל את השבת במזיד- גם לאחר שהזהירו אותו- הוא המשיך בעבירה!

רבי עקיבא סובר ,רעיון מעניין במיוחד: שאותו מקושש הייתה כוונתו , דווקא לשם שמים- היות וסבורים היו בני ישראל: שהיות וחטאו בחטא המרגלים - היינו- בהוצאת  דיבה  על הארץ הטובה-  נגזרה עליהם שלא יזכו להיכנס לתוך  הארץ המובטחת- מכאן שאין הם מחויבים עוד בקיום מצוות ,בא  המקושש  וחילל שבת  - כדי שייהרג ויראו אחרים וידעו שחייבים להמשיך לקיים מצוות. [מסכת בבא בתרא, קט"ז]

לגבי העונש: היות ולא ידעו במה ייענש- אומנם משה הבין  שהחוטא יקבל עונש מוות- לפי שכתוב: "מחלליה- מות יומת" [שמות ל"א, י"ד] אלא לפי מה שכתוב במסכת  סנהדרין ע"ח  " לא היה יודע באיזו מיתה נהרג"

 בסופו של דבר- על פי דין שעה דינו היה  מוות בסקילה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד שהמקושש עבר עבירה חמורה בכך שחילל את השבת לעיני כול- למרות שהוזהר, מעניינים דברי המפרשים לגבי זהות החוטא ומטרתו- אך כולם בדעה אחת לגבי העונש: "מחלליה- מות יומת"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ולא היה מים לעדה  ויקהלו  על- משה ועל- אהרון: וירב העם עם משה ויאמרו.."

 [במדבר כ, ב-ג]

 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה- הקשר לחכמה, תבונה ודעת- כיצד? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה- הקשר לחכמה, תבונה ודעת - כיצד?

 מאמר מאת : אהובה קליין .

פרשת תרומה-   פותחת בציווי הקב"ה את משה לעם ישראל להביא תרומה להקמת המשכן:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּיקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

לאחר שהתורה מפרטת את כל סוגי החומרים הכלולים בהבאת החומרים במסגרת התרומה- היא  מציבה את  התכלית:

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"

ציורים מתוך פרשת תרומה:

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ "ועשו לי מקדש  ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור מתוך ההפטרה לפרשת תרומה/שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]

השאלות הן:

א] מהי מהות התרומה?

ב] מהו כוחו של המקדש?

תשובות.

מהות התרומה.

רש"י  מדגיש: "ויקחו לי תרומה"— לי – לשמי - [ לשם ה' ]

על פי רש"י: תרומה מלשון הפרשה, וכך פירש גם אונקלוס ובאופן זה פירשו גם חז"ל.

 [ מסכת יומא כ"ב]

המשמעות: "ויקחו לי" : הפרשה- שאדם מפריש מכספו - על מנת לתת נדבה.

"תיקחו לי תרומה"- היא הנתינה.

"ידבנו  ליבו"- מלשון נדבה והמשמעות- רצון טוב.

"תיקחו  את תרומתי"- אמרו רבותינו: מדובר בשלוש תרומות:

א] תרומת בקע לגולגולת- שמהם נעשו האדנים של המשכן. כפי שמפורש בפרשת: "באלה פקודי": "ואחת תרומת המזבח בקע לגולגולת"

ב]  לקופות- מהם לקנות קורבנות ציבור.

ג] תרומת המשכן- נדבה של כל אחד ואחד.

 שלוש  התרומות הללו רמוזות בתחילת הפרשה במילים: "תרומה", "תרומתי", "התרומה"

רבינו בחיי מביא רעיון יפה: שלושת התרומות- כנגד שלוש  תרומות שהעולם נתרומם בהן,

החכמה, התבונה והדעת. כפי שכתוב במשלי [ ג, י"ח]: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו", ונרמז במעשה המשכן, מפני שהמשכן שקול כבריאת העולם ולכן הוזכרו כאן שלושת התרומות.

עוד מוסיף רבינו בחיי רעיון נפלא: נאמר: ב"פרקי דרבי אליעזר": "בשלושתן בנה שלמה בית מקדש שכן הזכיר הכתוב על חירם [מלכים א, ז] "בן אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש  צורי חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת"  וכן בשלושתן עתיד להבנות, הוא שהזכיר עליו שלמה עליו השלום ברוח הקודש[משלי כ"ד]"בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו"  ושלושתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל במתנה שנאמר: [שם ב]:"כי ה' יתן חכמה וגו', נתן אין כתיב כאן, אלא ייתן, מפיו דעת ותבונה, ושלושתן יינתנו למלך המשיח שנאמר: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'- רוח דעת ויראת ה' "[ישעיהו י"א, א]

רבי גדליה מלינץ בספרו: "תשואות חן": מסביר- כי מדובר  בציווי זה באוספי צדקה, שצריכים להתכוון במעשיהם לשם שמים, אבל נותני צדקה, אפילו אם ייתנו שלא לשמה- הדבר  נחשב לצדקה  מוחלטת.

 בעל המלבי"ם מסביר: שאילו היה כתוב: "ויתנו לי תרומה" היו חושבים בני ישראל שמוטלת על כל אדם חובה לתת נדבה למשכן., אלא שה' רצה רק מתרומות שנתרמו מתוך רצון טוב ומהתנדבות מעמקי הלב שהיא אמיתית וישרה. ולא מתוך אילוץ, לכן התורה אינה מזכירה כאן לשון: נתינה, אלא לשון לקיחה, ועל ידי זה נצטוו בני ישראל למנות גבאים שייקחו את התרומה: "תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" [שמות כ"ה, ב]

כוחו של המקדש.

 התורה מדגישה כי תכלית התרומה היא:

"ועשו לי מקדש ושכנתי  בתוכם"  מעניינים דברי מדרש רבה [שמות ל"ג, א] שם נאמר: "ויקחו לי תרומה", הה"ד [משלי ג]:"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", אל תעזובו את המקח שנתתי לכם, יש לך אדם לוקח מקח, יש בו זהב ואין בו כסף, יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר: "אמרות ה'  טהורות כסף צרוף ",יש בו זהב, שנאמר: "הנחמדים מזהב פז רב.." [תהלים י"ט]   מדרש זה בא ללמדנו את ערכה המושלם של התורה הקדושה.

בעולם הגשמי- אין מושלמות, אדם שיש לו זהב שהיא מתכת יקרה מאד לא בהכרח שיש לו הכול, ודאי יש לו חיסרון בתחום אחר. אך בהשוואה לכך התורה היא: הטוב המושלם, כפי שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל  תעזובו"  לכן הקב"ה מצווה על עם ישראל שלעולם לא יעזבו את התורה.

 והמדרש ממשיך במשל: משל למלך שהייתה לו בת יחידה בא מלך אחד והשתדך איתה ורצה לקחתה לארצו, אמר לו  האב: זוהי בתי היחידה, אינני יכול בלעדיה אך אינני יכול להגיד לך שלא  תיקח אותה, לפי שהיא כבר אשתך, לכן בקשתי היא: כל מקום שתלך  תקציב לי חדר שאוכל לדור אצלכם, כי איני יכול לעזוב אותה, הנמשל לכך: אמר הקב"ה לישראל: אני הענקתי לכם את התורה ואינני יכול לפרוש ממנה, ולהגיד לכם שאל תיטלו אותה ,גם איני יכול בלעדיה ,לפיכך  כל מקום שאתם הולכים עשו לי בית אחד אצלכם שאדור בו, כפי שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

על פי מדרש זה אנו למדים: כי לא די ללמוד את התורה כחכמה בפני עצמה , אלא התורה חייבת להיות מקושרת אל הקב"ה על ידי שנהיה מחוברים אליה באופן תמידי - הלכה למעשה. הקב"ה מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו.  על כן לימוד התורה חייב להתבצע מתוך יראת שמים ויראת חטא והקב"ה מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו. הלומד תורה שהוא מזדהה עם הלימוד וקשור לאלוקים- הופך במרוצת הזמן לתלמיד חכם. התורה כה יקרה שאפילו הקב"ה אינו יכול להתנתק ממנה ואף אנו חייבים להיות מחוברים אליה לנצח. בנוסף עלינו לזכור כי אנו יקרים לה'  כאותה בת מלך שחשובה הייתה לאביה.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי:  כי תכלית התרומה היא: בניית המשכן, שנעשה בכוח  החכמה  התבונה והדעת  וכל זה כנגד בריאת  העולם  על ידי ה'.

עם ישראל בכלל ובפרט חייב להיות מקושר אל ה' על ידי: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" כל אחד יפנה מקום בליבו  למשכן שבו ישכון הקב"ה והמשכן  מסמל את התורה- מקור החכמה, הבינה והדעת.

"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו- עץ חיים היא למחזיקים בה" [משלי ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרעה ומזימתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרעה ומזימתו

שיר מאת: אהובה קליין©

מרחבי מדבר שוממים

בצל מרבד עננים

בני ישראל נבוכים

 בין ים וסלעים.

 

פרעה שולח שליחים

בשורת בריחה מבשרים

ליבו חורש מזימה

יאסור רכבו במהרה.

 

חיש יפקוד חייליו

לרדוף להשיג עבדיו

אלוקים הכביד ליבו

כסלע נאטם מוחו.

 

ה' עומד מביט

את אויביו  מביס

ישראל  רואים ניצחון

פרעה  סופג ביזיון.

הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח[חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יציאת מצרים ברכוש גדול/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יציאת מצרים ברכוש גדול

שיר מאת: אהובה קליין©

 

עת השחר הפציע

יום חדש הפתיע

העבים יצאו במחולות

ישראל יוצאים  בכושרות.

 

ממ"ט שערי טומאה

 כהרף עין ישועה

שבועת ברית בין הבתרים

קורמת עור וגידים.

 

כלי כסף וכלי זהב לרוב

לעבדות וייסורים סוף

שערי חירות נפתחים

לעם נבחר אלוקים.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת בא [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לפרשת מטות- מסעי]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"..ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו"

[במדבר ל"ג,מ"ח]
הטכניקה: שמן על  בד.

Biblical paintings

By Ahuva Klein

The people of Israel camped at the foot of the mountains of Moab near the Jordan River

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת במדבר הפותחת את חומש במדבר: נקראת גם בשם: חומש הפקודים

על פי דברי חז"ל , הטעם לכך: לפי שהחומש בתחילתו וגם לקראת סופו מתאר את מפקד בני ישראל.

הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל — זכר לגולגולתם: מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא..." [במדבר  א, א-ג]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

השאלות הן:

א] פרשה זו נקראת בין יום ירושלים לחג השבועות- האם במקרה?

ב] מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

ג] מדוע ה' ציווה למנות את עם ישראל?

תשובות.

התקופה בה נקראת פרשת במדבר.

מעניין כי פרשת במדבר נקראת בין יום ירושלים לבין  חג השבועות.

מתברר שאין מקרה בעולם.

מקרה = קרה מה'. היום הראשון שהותרה הכניסה לראשונה לכותל המערבי בתום  מלחמת ששת הימים  , היה ביום מתן תורה שבועות  תשכ"ז.

חג השבועות- מתאפיין באיחוד עם ישראל, לפי שהתורה ניתנה על הר סיני ביום: ו' בסיון כאשר כל עם ישראל התאחדו יחדיו כאיש אחד בלב אחד, כפי שנאמר:"ויחן  שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד.

 על כך אמר רש"י: כי על סמך המילה:"ויחן" הנאמרת בלשון יחיד-ניתן ללמוד כי עם ישראל, התאחד ברגע היסטורי זה- כאיש אחד בלב אחד.

וכאן הקשר אל חג השבועות- חג מתן  תורה.

הדבר היחיד שמסוגל לחבר עם ללא מדינה וארץ, הרי זו תורת ישראל.

כך גם לגבי העיר ירושלים, ככתוב : "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" [תהלים]

ואמרו ע"כ  חז"ל: "עיר שמחברת את ישראל- זה לזה" [ירושלמי ב"ק  פ"ז, ה"ז]

ובנוסף יש בכוחה של ירושלים לחבר ולאחד  גם את תפילותיהם של עם ישראל, כפי שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה  לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר בנית לשמך"

והגמרא מתארת: "היה עומד בחוץ לארץ יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר:" והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים שנאמר: "והתפללו אל ה'  דרך העיר אשר בחרת" [שם מ"ד]

היה עומד בירושלים יכוון את לבו כנגד בית המקדש שנאמר: והתפללו אל הבית הזה" [דברי הימים-ב ו, ל"ב]

היה עומד בבית המקדש יכוון את לבו כנגד בית קדשי- הקודשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה" [מלכים-א, פ"ח- פל"ב].

נמצא, עומד במזרח מחזיר פניו למערב. במערב, מחזיר פניו למזרח . בדרום, מחזיר פניו לצפון. בצפון, מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד.

את המשותף להליכה במדבר, יום ירושלים ומתן תורה, ניתן למצוא בגמרא: "לך ה' הגדולה- זו קריעת ים סוף, והגבורה- זו מכת בכורות. והתפארת - זו מתן תורה. והנצח - זו ירושלים .. וההוד-זה בית המקדש".

כל האירועים: מתן  תורה במדבר, יום ירושלים, חג השבועות- הם גורם מאחד את עם ישראל וכאשר כולם מאוחדים אז השכינה שוכנת על כולם.

מסירות נפש ומדבר.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

רבי מאיר שפירא מלובלין: אומר התורה ניתנה לעם ישראל  כדי שיקיימוה בכל תנאי ומצב. עד כדי מסירות נפש למען האמונה בה' לאורך כל החיים, מסירות נפש זו  מופיע בתורה כבר מהופעתו ומעשיו של אברהם אבינו, על כך ישנו מדרש:  "בשלושה דברים ניתנה תורה  : באש ,במים ובמדבר...מה אלו חינם לבאי העולם. כך דברי תורה חינם הם" [מדרש  רבה [א'-ז']

 א] "באש"- רמז לאברהם אבינו שקפץ לכבשן- האש -למען אמונתו, זו מסירות נפש של יחיד.

ב] "במים" רמז למעשה נחשון בן עמינדב, שקפץ לים- סוף –בראש עם ישראל וזו הייתה מסירות נפש של רבים.

ג] "במדבר"- רמז למעשי אבותינו, שהלכו במשך ארבעים שנה במדבר- זוהי מסירות נפש  מתמדת של כל העם-וזוהי המדרגה הגבוהה ביותר.

הציווי למנות את עם ישראל במדבר.

על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.

כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]

 כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.

 וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.

הספורנו מפרש: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"

הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ההליכה במדבר הייתה בעלת משמעות רוחנית גדולה- מקום בה עם ישראל נאלץ להסתפק במועט  עד כדי מסירות נפש, שם זכה לקבל את התורה כשהוא מאוחד כאיש אחד בלב אחד.

זכות זאת שמורה לעם ישראל  לנצח, כפי שנאמר: "...זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי  במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו, ב, ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח- שליחות וניסים ביציאת מצרים- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח- שליחות וניסים  ביציאת מצרים - כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן- ציון]

פרשה זו פותחת בתיאור גאולת ישראל, יציאתם מאפלה לאורה, זוהי שבת-"שירה"- שבת בה התורה מתארת את הנס הגדול של קריעת ים סוף ואת שירת הים ובנוסף ניסים אחרים מעוררי התפעלות..

ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ממצרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

"ויהי בשלח פרעה את- העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים: וייקח משה את עצמות יוסף עמו  כי השבע השביע את בני ישראל לאמור פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם: וייסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר: וה' הולך לפניהם יומם ובעמוד ענן לנחותם הדרך וליל בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה: לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם [שמות י"ג, י"ז- כ"ב]"

השאלות הן:

1] מדוע הוליך ה' את ישראל דרך המדבר- ים סוף?

2] מדוע דווקא משה נשא את עצמות יוסף?

3] מה היה טיבו של עמוד הענן במדבר?

אלוקים  מוליך את עם ישראל  דרך המדבר- ים סוף.

חז"ל אומרים כי: למרות שעם ישראל נכח בניסים גדולים- עשרת המכות והיציאה עצמה משעבוד לחירות, הרי עם ישראל היה שקוע בגלות רוחנית ולא השתוקק עדיין  לחופש.

רעיון זה מופיע במסכת מגילה [י, ע"ב]:" כל מקום שנאמר: "ויהי", אינו אלא לשון צער"

המילה –"ויהי" מביעה את צערו של ה'  על כך שעדיין  בני ישראל לא היו חפצים כל כך בגאולה מתוך שיעבוד מצרים. הם  לא יצאו מתוך רצונם החופשי, אלא בגלל שפרעה גירש אותם ממצריים לאחר מכת בכורות .

מכאן ניתן להבין מדוע אלוקים לא הוביל אותם בדרך הקצרה-היינו- דרך ארץ פלישתים.

אבן עזרא מסביר: "לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים"- היות והמקום קרוב מידי למצרים ואם יתקלו במלחמה יגידו: "ניתנה ראש ונשובה מצרים"

רבי יהודה אריה ליב מגור- בעל "שפת אמת" –סובר כי הקב"ה בכוונה לא הוביל את ישראל דרך- פלישתים שהייתה קרובה, אלא הקב"ה  רצה שהם ילכו דרך ארוכה- דרך המדבר, כדי שיתנסו ניסיונות וקשיים , כך ילמדו ליישב את השממה והדבר ישמש להם הכנה טובה לקראת כניסתם לתוך הארץ היעודה- אשר בה ידרשו לעמול קשות באופן עצמאי.

הרמב"ם [בספרו: "מורה נבוכים"[חלק ג', פרק כ"ד] אומר רעיון דומה: ההליכה במדבר  היא רצון ה'- ותשמש לעם ישראל הכנה לקראת היותו עם בני חורין בארצו.

"אין זה מטבע האדם שיהיה  בשעבוד העבדות, בחומר ובלבנים, ומיד יוכל להילחם עם ילידי הענק ולהיות לוחם אמיץ. וכך היה רצונו של השם יתברך, שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה במדבר עד שיתחזקו- וכפי הידוע, המדבריות ופראות הנוף מביאים אומץ לאדם - ונולד דור חדש אשר לא הורגל לכניעה ועבדות"

משה נושא את עצמות יוסף.

חז"ל אומרים: כי התורה רצתה להדגיש את חסידותו של משה -  בעוד שעם ישראל עוסקים בהשאלת כלי כסף וזהב מהמצרים, משה עסוק דווקא בנשיאת עצמות יוסף.

אומנם  גם השאלת הכלים מהמצרים הייתה בגדר  מצווה, אך אינה דומה מצווה הכרוכה במאמץ פיסי ובאיבוד ממון – בה עסק משה ,למצווה  אשר שכרה בצידה- בה עסקו עם ישראל אשר זכו לרכוש רב ..

רבינו בחיי מסביר: מדוע זכה יוסף שמשה נשא את עצמותיו ? התשובה : מפני שיוסף עסק בקבורת אביו יעקב, כפי שמסופר בפרשת ויחי[חומש בראשית] וזו מדה כנגד מדה.

"ויקרבו ימי- ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם- נא  מצאתי חן בעינך שים –נא  ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל- נא תקברני במצרים: ושכבתי עם אבותיי  ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנוכי אעשה כדבריך: ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המיטה"[בראשית מ"ח, כ"ט-ל"א]

ורבינו בחיי ממשיך ואומר: והיה ביד יוסף זכות קבורת אביו ולכך זכה בגדול ממנו -זה משה ומשה גם כן זכה בגדול ממנו -זה הקב"ה שנאמר:["ויקבור אותו בגיא.."[דברים ל"ד]

והוא מביא עוד טעם:

 שמשה  הוצרך לקיים  מצווה זו  היות וחז"ל אמרו שבזכות יוסף  - נקרע הים לשניים, שהרי נאמר על יוסף:"וינס ויצא החוצה"[בראשית  ל"ט, י"ב]הכוונה  במעשה  אשת פוטיפר אשר  רצתה לפתותו לדבר עבירה והוא נס מפניה והתגבר על ייצרו.

ובתהלים נאמר:" הים ראה וינוס" מה ראה הים? הוא ראה את עצמות יוסף אשר נס בעודו בחיים מאשת פוטיפר.

ועוד נאמר על יוסף :שהוא ניחם את אחיו כאשר חששו אחרי מות אביהם שישיב להם רעה על כל מה שעוללו לו בנערותו, אך הכתוב מציין  כי  יוסף הרגיע אותם באומרו להם: "ועתה אל- תיראו אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על  ליבם" [בראשית נ, כ"א]  וכנגד זה  נאמר [בשמות ט"ו]:"בלב ים"

עמוד  האש ועמוד הענן.

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

רבינו בחיי אומר: כי לשני העמודים-עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום- היו תפקידים שונים :

עמוד האש בלילה :היה מאיר לעם ישראל את הדרך ועמוד הענן : תפקידו היה: להנחות להם את הדרך.

שני עמודים אלה  שימשו כהוכחה שהקב"ה  עמהם  גם ביום וגם בלילה-  הם היו משמשים לעם ישראל עיניים במדבר  והגנה והצלה מפני המצרים ועליהם נאמר:

"ואשא אתכם על כנפי נשרים".[שמות י"ט, ד']

ואילו המצרים נידונו באמצעות עמודים אלה, לפי שנאמר: "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן " [שמות, י"ד, כ"ד]

ומכאן הסיקו חז"ל: כי בקריעת ים סוף המים נעמדו כחומה  לעם ישראל מימין ומשמאל.

אך למצרים הם שימשו חימה [כעס]

ובדומה לכך מסופר על סנחריב: "והיה אור ישראל לאש "[ישעיהו  י', י"ז]

הכוונה: לישראל עמוד האש שימש אור, אך לסנחריב: אש.

ורבינו בחיי מוסיף עוד פירוש: "ה' היה שוכן בתוך עמוד ענן והולך לפניהם ביום ובית דינו שוכן בתוך עמוד האש והולך לפניהם בלילה, וזהו שאמרו: הוא ובית דינו ובאורו: הרחמים והשכינה"

ועוד  מדגיש רבינו בחיי: עמוד הענן היה משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן" במילים אחרות- עם ישראל זכה לשמירה הדוקה מאת ה' –יומם וליל.

רש"י   המסתמך על דברי מכילתא, מבאר:  בזמן שעם ישראל חצו את ים סוף והים נבקע לשניים, היכן  שהם הלכו האדמה הייתה יבשה, אבל ברגע שעמוד הענן ירד הוא הרטיב את האדמה והפך אותה לטיט ועמוד האש הרתיח את המקום  וכך  כשהמצרים מגיעים אחריהם  רגלי סוסיהם  שוקעים  בטיט ומפאת החום של עמוד האש - נשמטו  הטלפיים שלהם.

הרמב"ן מביא  מדרש על פי שמות רבה [י"ט, ו]: בעבר ה'  ובית דינו  הלכו לפני עם ישראל- אבל לעתיד לבוא ה' לבדו ילך לפני העם, שנאמר:" כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" [ישעיהו נ"ב, י"ב] והכוונה-  שבגאולה ראשונה  היה ה' מהלך לפני עם ישראל ביום ובית דינו בלילה. אך לעתיד לבוא מידת בית דינו תתעלה ברחמים וה' ילך עמהם לבדו ואז: "ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה"[תהלים קל"ט, י"ב]

אור החיים אומר:

עמוד הענן היה מגן על עם ישראל בימי החום המדברי-כדי שלא יקבלו מכת שמש.

וענן זה  לא כלל ענן  שקדם לו ותפקידו היה ליישר ולסלול להם את הדרך- להנמיך את הגבוה ולהגביה  את העמקים במשך כל הזמן.

פירוש זה מתבסס על הפסוק: "ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"[דברים א, "ג]

מכאן שהיו ג' עמודים: עמוד אש- להאיר בלילה, עמוד ענן המיישר להם את הדרך –במשך כל הזמן ועמוד ענן מלמעלה שתפקידו לצנן את האוויר במדבר מפני השמש הקופחת עליהם כדי שלא יינזקו.

ועוד מוסיף אור החיים: כי עמוד האש היה מופיע בלילה רק כאשר היו צריכים בני ישראל ללכת מחוץ למחנה  מהטעם - שבמקום מושבותיהם היה להם תמיד אור.  

 ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

לאור האמור לעיל : ניתן להסיק כי גאולת ישראל בתום גלות מצרים הייתה נס המורכב ממספר  ניסים.

מי ייתן ועם ישראל יזכה בקרוב לגאולה בכלל ובפרט ונזכה לחזות בבית המקדש השלישי.

כנאמר:" וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְיתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה. [עובדיה א, כ"א]

ציורי תנ"ך/ איסוף השליו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מחיית  זכר עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)