פרשת ויגש -
הפגישה הדרמטית בין יוסף ובנימין והמסר?
ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף ובנימין במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
אחד הנושאים שבפרשה:
התוודעות יוסף אל אחיו והחיבוק עם בנימין,
כפי שהכתוב מתאר:
"וַיֹּאמֶר
יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף
אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.
וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם
אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי
אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם
הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ
וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים
לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה
גְּדֹלָה" [ בראשית מ"ה, ד- ח']
וְהִנֵּה
עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:
כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.
וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי, אֶת-כָּל-כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם, וְאֵת,
כָּל-אֲשֶׁר רְאִיתֶם; וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-אָבִי, הֵנָּה. וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו,
וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו. וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם;
וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.
וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף;
וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר
אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ,
אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם
וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם,
וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ". [שם, מ"ה,
ד'- י"ט]
השאלות הן:
א] כיצד הרגיע
יוסף את אחיו?
ב] כיצד התרחשה פגישת
יוסף ובנימין?
תשובות.
יוסף מרגיע
את אחיו.
יוסף פונה אל אחיו
במילות הרגעה ושכנוע: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם,
אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.
וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם
אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי
אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.........."
מפרשים רבים, כגון :אברבנאל,
ריב"ש, ספורנו, סוברים: יוסף מסביר לאחיו: אל תחשבו שמכירתי היתה מקרה,
אלא אתם שימשתם מכשיר בידי אלוקים להגשים באמצעותכם את תכליתו: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם,
לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" לכן, אומר אברבנאל: לא מסופר
שה' העניש את האחים על המכירה, או שאביהם- יעקב הוכיחם על מעשיהם. אלא הנקודה היא: שגם אם כל אדם- יש לו בחירה
חופשית, הרי ישנו מצב בו ה' יטה את
בחירת האדם למטרה מסוימת, האחים בחרו
לשנוא את יוסף ובאופן זה - התגלגל יוסף למצרים- במטרה למלא שליחות זו.
"העקדה" מסביר את דברי יוסף באופן שונה: הוא אינו משחררם מאשמת המכירה, שם את
הדגש על המילה: "הנה" והכוונה- הנה אתם מכרתם אותי ולמרות
מעשיכם- הכול התגלגל באופן שונה , בעצם, "לא אתם שלחתם אותי הנה". אלא
הקב"ה התערב כאן וכל המעשה הרע
שלכם נהפך למשהו טוב- המכירה- הפכה לשליחות.
בעלי הרמז סוברים: כי יוסף התכוון לומר לאחיו- "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ"-הכוונה: לעת עתה אין לכם על מה להתעצב- כי הוא ידאג למזונם ,אך בהמשך
ההשתלשלות בשלב האחרון - יש סיבה לדאגה ועצבות.- כי גלות מצרים מתקרבת, למרות
שיוסף ראוי היה לרדת למצרים בשלשלאות
ברזל, אך התגלגל הדבר בצורה של: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם,
לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה"
"שפתי כהן" מגלה רמזים נוספים בדברי
יוסף וטוען שהמילה: "למחיה"
מורכבת מהאותיות: ל' ,מ' [בגימטרייה- שבעים] חיה [נפש]- לפי שירדו למצרים שבעים נפש. ולגבי המילים:
"לשום לכם שארית"-בגלות מצרים עם ישראל ינצל מבחינה לאומית - כי בעיני
המצרים הם יהיו תועבה ולא יתבוללו בהם, ובסופו של דבר :"ולהחיות לכם לפליטה גדולה" בסוף
הגלות- ישראל יצאו לפליטה גדולה למרחב של
חירות.
פגישת יוסף
ובנימין במצרים.
בהמשך התוודעות יוסף אל אחיו, התורה מתמקדת בפגישה בינו לבין בנימין
רש"י מסביר: את כוונת דברי יוסף במילים:
"וְהִנֵּה
עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:
כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם".
כאן
יוסף משווה בין האחים לבנימין ומדגיש: כשם שאין לו כל רגש של שנאה אל בנימין, שהרי בנימין לא היה שותף במכירת יוסף לישמעאלים , באותה מידה אינו חש תרעומת וכל שנאה
כלפי יתר האחים. על אף שמכרוהו,
אין יוסף נוטר כלפיהם שנאה וכעס.
יוסף
בוכה על צווארי בנימין ובנימין בוכה על צווארי יוסף,
על
כך מסביר רש"י:
בכייתו
של יוסף הייתה על שני בתי מקדש - הבית הראשון והבית השני שעתידים להבנות בחלקו של
בנימין - בנחלת הארץ וסופם להיחרב.
ואילו
בנימין בכה על צוואריו של יוסף - ובכיו
היה על משכן שילה שעתיד להיבנות
בחלקו של יוסף ובסופו של דבר- ייחרב.
הצדיק
רבי יחזקאל מקוזמיר שואל: מדוע יוסף בוכה על בתי
המקדש שהיו בחלקו של בנימין ואילו בנימין בוכה על משכן שילה שבנחלת יוסף? מן הראוי
היה שכל אחד מהם יבכה על חורבן הבית שנמצא בחלקו-היינו- יוסף יבכה על חורבן משכן שילה ואילו בנימין יבכה
על חורבנם של בתי המקדש בתחום חלקו?
התשובה
היא: אדם מישראל חייב להצטער ולבכות על אסון הפוקד את חברו יותר מאשר להצטער על אסונו
שלו ,ואפילו אם אדם מגיע למדרגה הגבוהה של קבלת ייסורים באהבה, אל נא יקבל באהבה
ייסורים של הזולת.
שאלה
נוספת : מדוע השניים בוכים דווקא בשעת
שמחה - כשהם נפגשים מבכים את החורבן בעתיד?
אלא,
כאשר הם נפגשו חשו כי הפירוד עד כה נגרם בגלל שנאת חינם- מיד ראו ברוחם
את החורבן שבא כתוצאה משנאת- חינם לכן בכו,
כי שנאת חינם היא אשר גרמה לתוצאות אלה-
ובעתיד חגרום גם לחורבן.
רבינו
בחיי מבהיר –
כי יוסף נפל על צווארי בנימין ובנימין נפל על צווארי יוסף- כמנהג אחים שהם בני אם
אחת - ואהבתם איש לרעהו עזה., כמו שכתוב
בשיר השירים: "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי" [שיר השירים ח, א]
"החיזקוני"
מסביר: כי נאמר "צווארי"- בלשון רבים כי כל אחד מהם בכה משני צדדי
הצוואר.
הרב
יחזקאל שינפלד
מביא הסבר מעניין בספרו: "שו"ת הפרשה" מדוע בכו שני האחים- יוסף
ובנימין בשעת שמחה?
התשובה:
חכמינו מסבירים: כי בעולם הזה אין האדם צריך לנהוג בשמחה מושלמת- גם שמחה הכי
גדולה- צריכה להיות מוגבלת ואם אין הדבר מתנהל בצורה זו - שמחה מופרזת
נראית כפריקת עול מלכות שמים.
הגמרא
במסכת ברכות
[ל, א] מספרת על מר בריה דרבינא שערך חתונה
לבנו, וראה כי שמחת החכמים
רבה מידי והיא מצטיירת כפריקת עול, מיד הביא כוס יקרה ששוויה היה - ארבע מאות זוז
ושבר אותה לפניהם, החכמים היו עצובים. בעלי התוספות כתבו:
כי מעשהו זה של מר בריה דרבינא - הוא
המקור לכך שנוהגים לשבור כוס בזמן החופה של זוג הנכנסים בברית נישואים.
וזאת כדי להגביל את
השמחה. ועוד מסופר בגמרא: שאביי ישב לפני
רבה ועשה רושם כאחד ששמח שמחה יתרה.
אמר לו רבה: הרי
כתוב: "וגילו ברעדה", ענה לו אביי: התפילין שנמצאים עלי- משמשים עדות ,
הם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי והם מזכירים לי שאין לפרוק עול גם בשעת שמחה!
יתכן שיוסף
ובנימין ששמחתם הייתה כה גדולה בזמן
פגישתם- חששו כי למראית עין –היא תיראה כפריקת
עול מלכות שמים- לכן הזכירו את עתיד
החורבן והצער וכך הדבר יגרום לכך-שלא יתנתקו מעול מלכות שמים- ביודעם כי זקוקים הם לרחמי שמים גם בעתיד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יוסף היה אדם חכם ונבון- אשר רוח אלוקים בו, לכן מלבד
יכולתו לפתור חלומות- הוא הבין כי עליו להתייחס אל אחיו בכבוד ואף השווה את אהבתו
אל בנימין לאהבתו שלו כלפי אחיו ולא נהג איפה ואיפה, וזאת למרות שאחיו היו שותפים
למכירתו, ובנימין לא לקח חלק בדבר ולכן
ראוי יוסף למילים:
"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב
לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד".
[תהלים קי"א, י']
המסר הנלמד מההתרחשות. לא לנקום ולא לנטור שנאה כלפי הזולת, אלא לנהוג
בכבוד ועל כך בחכמה ננהג אם נתפלל
אל ה':
"לֵב
טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]
