ראש השנה- מדוע נקרא בשם זה ?/מאמר מאת: אהובה קליין.
ראש השנה הוא החג הראשון בשנה העברית החל ב:א' תשרי,
המקור במקרא לחג הוא:
"ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם,כל מלאכת עבודה לא תעשו,יום תרועה יהיה לכם"
[במדבר כ"ט,א]
ומקור נוסף:"בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה"[ויקרא כ"ג,כ"ד]
השאלות הן:
א] מדוע ראש השנה נקרא בשם זה ,בעוד שבתורה הוא נקרא: "יום תרועה","זיכרון תרועה"?
ב] מה הטעם לתקיעת שופר בראש השנה?
ג] מדוע חוגגים יומיים- בעוד שהתורה קובעת לחגוג יום אחד?
ד] אילו מנהגים נוהגים בראש השנה?
התשובה לשאלה א]
ראש השנה נקרא בשם זה- היות והוא מופיע לראשונה במסכת ראש השנה[פרק א,א]:"ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן- ראש השנה למלכים ולרגלים.
באחד באלול- ראש השנה למעשר בהמה..
באחד בתשרי- ראש השנה לשנים,לשמיטין וליובלות..
באחד בשבט- ראש השנה לאילן- כדברי בית שמאי,בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו[ט"ו בשבט]"
על פי משנה זו ,אנו לומדים כי ישנם ארבעה ראשי שנים.
כמו כן כתוב:"בארבעה פרקים העולם נידון:
בפסח- על התבואה.
בעצרת[חג השבועות]- על פירות האילן.
בראש השנה-כל באי העולם עוברים לפניו[לפני ה'] כבני מרון"[מסכת ראש השנה פרק ב',א']
כבני מרון- הכוונה לפי הסבר הגמרא: הקב"ה מעביר וסופר את בני האדם בראש השנה ממש כמו שהרועה סופר את הכבשים- כדי להפריש מהם את העשירי למעשר.
לפי משנה זו אנו לומדים כי ראש השנה הוא: יום הדין לכל באי העולם,
התלמוד מתאר את ראש השנה כיום הדין:"שלושה ספרים נפתחים בראש השנה:אחד של צדיקים,אחד של רשעים,ואחד של בינוניים.ראשי תיבות של-ציבור=צדיקים,בינוניים,ורשעים.
הצדיקים- נכתבים ונחתמים לאלתר[מיד] לחיים.
הרשעים- נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה.
והבינוניים- תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים,זכו נכתבים לחיים,לא זכו- נכתבים למיתה.
גם לגבי המדינות ביום זה נחרץ הדין,כמו שכתוב:" ועל המדינות בו יאמר:איזו לחרב ואיזו לשלום,איזו לרעה ואיזו לשובע".
[ראש השנה רף ט"ז,ע"ב]
ואילו התורה קוראת לחג:"יום תרועה" על שם מצוות תקיעת השופר.
בסוכות - נידונים על המים.
התשובה לשאלה ב]
לתקיעת שופר בראש השנה כמה טעמים:
א] כדי לעורר רחמי שמים על עם ישראל ,כשם שה' ריחם על אברהם בעקדת יצחק ולבסוף המלאך קרא לאברהם לא לגעת בבנו, בסופו של דבר אברהם הקריב את האיל לקב"ה, ולא את יצחק,כך גם אנחנו מבקשים רחמי שמים מבורא עולם.
ב] לפי דעתו של הרמב"ם: יש בכוחו של השופר, בשל צליליו המיוחדים לעורר את הישנים והנרדמים- השרויים בשגרה ואינם חושבים על מהות חייהם- להתעורר לגרום לאדם חרדה בשלוותו זו ובכך ייטיב את דרכו ויהרהר על מעשיו ויתקן את דרכו – לשוב לדרך הישר.
על כך אומר הנביא עמוס:"אם יתקע שופר בעיר,ועם לא יחרדו"? [עמוס ג,ו]
ג] לפי דבריו של רב סעדיה גאון[שחי בתקופת: 942-882 לספירה]:
ב- א' בתשרי ברא ה' את העולם ועל ידי תקיעת שופר אני ממלכים את הקב"ה עלינו,היות והיה מקובל להכריז על המלכת מלך על ידי תקיעת שופרות.
ומדוע יש להמליך את הקב"ה כל שנה מחדש?
על כך עונה הרבי מגור: שמא עלה ספק בקרב העם על הביטחון בה' שהרי רק הוא מסוגל להצילנו מכל אויב..?
ד] [לפי דברי הרב סעדיה גאון] :תקיעת השופר מזכירה לנו את מעמד הר סיני שנאמר:"וקול שופר חזק מאד"[שמות י"ט,ט"ז] ובכך אנו נזכרים בתורה הקדושה שעלינו להידבק בה תמיד.
מעניין שצורת השופר- בהיותו מתעגל וכפוף -מזכיר ליהודי שעליו להכניע את עצמו לפני אלוקים.
התשובה לשאלה ג]
נוהגים לחגוג את ראש השנה יומיים, למרות שהתורה מצווה לחגוג במשך יום אחד, מהסיבה:
היות ובימים הקדומים היו נוהגים לקבוע את ראשי החודשים על פי עדות ראייה של:"מולד הלבנה". על פי דברי העדים שהעידו כי ראו את הלבנה מתחדשת ועל פי דבריהם- בית הדין קבע את התאריך המדויק בו יחול ראש החודש. לאחר שבית הדין קבע את מועד ראש החודש ,היו נשלחים שליחים לכל תפוצות עם ישראל להודיע להם על היום בו נקבע ראש החודש.
על סמך זה, ידעו מתי לחגוג את החג שמופיע בחודש הזה.
יש לציין שאמצעי התחבורה ואמצעי התקשורת - לא היו משוכללים כמו בימינו ולכן לא תמיד הצליחו השליחים להגיע טרם זמן החג, לכן היו נוהגים במקומות מרוחקים מירושלים- לחגוג את החג במשך יומיים.היות והיה להם ספק,אם החודש היה משך 30 יום,או 31.
היום הנוסף על החג בו חוגגים נקרא:"יום טוב שני של גלויות"
גם בירושלים לא תמיד היו בטוחים אם המולד יופיע אחרי 29 ימים של חודש אלול,מסיבה זו נהגו לחגוג כבר מ -כ"ט באלול בערב.
למרות שבפועל החג נקבע ל: א' תשרי.
מטעם זה גם היום נוהגים לחגוג את החג במשך יומיים.
התשובה לשאלה ד]
א] נוהגים לטבול את החלה בדבש ולא במלח- כבשאר ימות השנה.כדי להביע את משאלתנו- שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.
ב] נוהגים לאחר ברכת:"המוציא" לאכול תפוח בדבש ולאחר ברכת:"בורא פרי העץ" אומרים:"יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
ג] יש כאלה הנוהגים לאכול ראש של כבש,או ראש של דג ואומרים:"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".
ד] וביום השני לחג נוהגים לאכול רימון ,ואומרים:"יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון".
ה] ישנו מנהג לאכול גם גזר ולהגיד:"יהי רצון שה' יגזור עלינו גזירות טובות"
ו] ישנו מנהג גם לאכול סלק ולבקש:"יהי רצון שיסתלקו אויבינו"
ז] ביום הראשון של ראש השנה ,אחרי תפילת:"מנחה", נוהגים ללכת למקור מים,כגון: ים,בריכה,מעיין,נהר, ולהגיד את תפילת:"תשליך" אשר מקורה בפסוק:"מי אל כמוך,נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו..יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאת..." [מיכה ז,י"ח-כ]
המטרה בתפילה זו: להשליך את העוונות למים ולכן גם נוהגים לנער את הכיסים למטרה זו ומבקשים מהקב"ה לפתוח דף חדש.
לסיכום, לאור האמור לעיל: אנו מגיעים למסקנה: כי ראש השנה הוא יום הדין בו אנו עוברים לפני הקב"ה כמו צאן שסופרים אותו והכול נכתב בספרים,זהו יום משפט וגורלנו נחרץ ביום קדוש זה-לטוב או לרע, כמו שנאמר בתפילה:"מי באש,מי במים....."
יהי רצון ותבוא על כל עם ישראל- שנה טובה וברוכה,שנת שלום ושגשוג שנת גאולה שלמה בפרט ,או בכלל.
אמן ואמן.
בד.
