פרשת
ויגש -
מפגש מלכים בפרשה – כיצד ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו.. וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה. א-ב]
ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף מזהיר את אחיו: אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף מבקש מפרעה ליישב את אחיו בארץ גושן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
יחזקאל ל"ז, ט"ו- כ"ז
ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c
"וַיְמַהֲרוּ,
וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּוֹ--אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ
אַמְתַּחְתּוֹ. וַיְחַפֵּשׂ --בַּגָּדוֹל
הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן.
וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ
לְפָנָיו, אָרְצָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם
יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ
יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי,
מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ
עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ. וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת;
הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם,
עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם". [בראשית
מ"ד, י"א- י"ז]
כאן בפרשת ויגש נאמר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה,
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל -יִחַר
אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָֹ..... וְהָיָה,
כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת
עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה.
כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי
לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד,
לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.
כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי". [בראשית מ"ד, י"ח-
ל"ד]
השאלות
הן:
א] כיצד ניגש יהודה
אל יוסף לשכנעו לבטל את גזרת הישארות בנימין במצרים?
ב] כיצד התנהלה השיחה
בין השניים - ומה הייתה התוצאה?
תשובות:
יהודה ניגש
אל יוסף בבקשה להצלת בנימין מן השבי.
נאמר: " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה,
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר
אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ,
כְּפַרְעֹה".
האדמו"ר
רבי אברהם מסוכאצ'וב
שואל: מדוע מתנגד כעת יהודה להשארת בנימין במצרים? הרי הוא בעצמו הציע את הרעיון:
"וַיֹּאמֶר
יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים,
מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם
אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". [בסוף פרשת: מקץ. פרק מ"ד, ט"ז]
תשובתו: בתחילה חשב יהודה שאותה שעה שבה נמצא
הגביע באמתחת בנימין - זו העת לתחילת שיעבוד מצרים. שנגזר על בני ישראל בברית בין
הבתרים ולכן קיבל באהבה גזירה זו , אך כאשר יצאה ההכרזה מפי המשנה למלך [יוסף]: "וַיֹּאמֶר--חָלִילָה
לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא
יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם".[מ"ד,
י"ז] הבין לפתע יהודה: אין זו תחילת השעבוד של ישראל במצרים, אלא מזימה שפלה
המכוונת כנגד בנימין בלבד. לכן הסתער
יהודה כנגד החלטה זו ודיבר בעוז ובעוצמה -
באוזני המשנה למלך כדי למנוע לקיים גזרה זו נגד בנימין.
ה"נתיבות
שלום"
מביא את דברי מדרש רבה: על: שלושה סוגי
הגשה:
א.
הגשה למלחמה.
ב. הגשה לפיוס.
ג. הגשה
לתפילה - סוד התפילה. [דעת רבנן ]
על
כן סובר: המגיד ממזריץ:"אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש - כלומר - יהודי אינו יכול להתפלל כאשר הוא מבקש על עצמו בעת צרה, כי אז
הוא מעורר קטרוגים על עצמו, אלא עליו
להניח בצד את כל ענייניו ויבקש רק עבור ה' המשתתף בצרה מסוימת- העומדת על הפרק.
הנה
משל יפה: על
פי הבעש"ט" על דברי דוד המלך:
"תְּפִלָּה
לְעָנִי כִי־ יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ": (תהלים פרק ק"ב פסוק א)
מעשה
במלך שהכריז ביום שמחתו : כל מי שיבקש דבר
ממנו - ימלא את מבוקשו.
אחד
ביקש שררה וכבוד , השני ביקש עושר. המלך נתן לכל אחד את מבוקשו.
אך,
היה יהודי אחד חכם - שכל מבוקשו היה:
שהמלך בכבודו ובעצמו ידבר עמו ג' פעמים ביום - בעיני המלך בקשה זו מצאה חן מאד -
שהדיבור של המלך כה חביב על יהודי זה:
מה
עשה המלך בתגובה לבקשה זו? ציווה המלך שיתנו לו להיכנס אליו כרצונו – לארמונו ולשוחח אתו וגם יפתחו לו את כל האוצרות של העושר והכבוד ויתנו לו כל מה שירצה.
הנמשל: משמעות התפילה - שהיהודי
שופך שיחו ומדבר עם ה' שלש פעמים ביום .
צריך
לשאוף להיות מחובר לה' ולהרגיש שבכל עת יכול לגשת
לה' , היינו - כשמבקש שה' באופן
ישיר יקבל את תפילתו ואינו מבקש תפילה על ידי מלאכים ושרפים שאינם מבינים תעלומות
לב יהודי. אלא מבקש רק עבור "בִּי אֲדֹנִי" על מה שגם ה' בצרה - כי רק
ה' יודע את צרתו הספציפית של כל יהודי.
בעל
הטורים סובר: "וַיִּגַּשׁ
אֵלָיו יְהוּדָה" בגימטריא - זהו
להילחם עם יוסף [ב"ר]
ובגימטריא:
גם נכנס ופייסו - כי לשלושה דברים נכנס כדברי רבי אלעזר: אם למלחמה - אני בא, אם
לפיוס - אני בא, אם לתפילה - אני בא .
מוסיף
בעל הטורים
חידוש מעניין: "וַיִּגַּשׁ
אֵלָיו יְהוּדָה"- סופי תיבות - "שווה" שאמר לו יהודה: אני שווה לך
- כמו שאתה מלך - אני מלך ועל זה - דורש במדרש [ב"ר] כדברי דוד המלך: "כִּי
הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו".[תהלים מ"ח, ה]
כלומר:
ניגש אליו לדבר תחנונים.. ברם אמר לו: תדע לך שלא אתה אדוני ולא אני עבדך כי אם :
"כי כמוך" אני מלך ולא לבד כמוך כי אם גם "כפרעה" הגדול ממך -
שהוא מלך, גם אני כמוהו מלך - ולמלחמה אנו נועדים..
רבינו
בחיי מביא את דברי שלמה המלך:
"מָוֶת
וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ."[משלי
י"ח, כ"א.]
הביאור: אם אדם ידבר בדרך טובה - בדרך רכה – יהיה
פריו קודש הלולים לה' ויהיה שכרו רב , אך
אם ידבר בדרך קשה ורעה יראה תוצאה של פרי מר ויסבול מהרבה עונשים. יהודה החזיק
במידה הטובה ודיבר בצורה רכה ולא מתוך כעס!
אופן התנהלות השיחה בין יהודה ליוסף
רש"י מסביר את תשובת יוסף: "וַיֹּאמֶר לָהֶם
יוֹסֵף, מָה - הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם,
כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי"- הרי ידעתם שאיש חשוב כמוני
יודע לנחש, לדעת ולהבין על פי שכלו וחכמתו- כי אתם גנבתם את הגביע.
יהודה עונה: יודעים אנחנו את האמת [יהודה מייצג
את אחיו] שלא אנחנו גנבנו , אבל מאחר שאין אנו יכולים להוכיח זאת שלא חטאנו ולא
גנבנו מאומה - אנחנו מקבלים את הדין, האלוקים סובב את כל הדברים - להביא לנו את
המצב אליו הגענו. כנראה בעקבות עוונות אחרים שחטאנו, ומדגיש רש"י:
"כאן מצא בעל - חוב מקום לגבות שטר חובו" - כלומר: בעל החוב מצא שעת
כושר לגבות מידינו את החוב, אף על פי שבעניין הזה כשלעצמו אין אנו חייבים לו, כלומר: למרות שלא חטאנו
עכשיו, הביא עלינו ה' עלילת חטא להענישנו - בעקבות חטאים אחרים שחטאנו.
לכן נשאלת השאלה כיצד נצדיק את עצמנו? הצעת יהודה: אנחנו נהיה כולנו עבדים, כולל גם מי שהגביע בידו, כנאמר:
"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי,
גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". אך יוסף מתעקש לקחת את בנימין - עד כאן
התנהלות השיחה בין יוסף ליהודה בסיומת פרשת מקץ.
בפרשתנו ממשיך יהודה לשכנע את יוסף למען שחרור
בנימין: "יכנסו דברי באוזנך" לשמוע
את דברי ולהשתכנע לקבלם :
"בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ
דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל- יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" [להלן מ"ד, י"ח]
במילים אלה, עושה יהודה הכנה ליוסף שהוא הולך לדבר בלשון קשה - דבר
שיעורר את כעסו של יוסף"
יהודה אומר ליוסף: "כִּי כָמוֹךָ,
כְּפַרְעֹה"
רש"י מסביר מילים אלה באמצעות ארבעה פירושים:
א] אתה יוסף חשוב כפרעה - כמו מלך בכבודו ובעצמו - זהו לפי פשוטו
של מקרא.
ב] לפי מדרשו: התכוון יהודה לרמוז ליוסף – שאם
יוסיף לעכב את בנימין סופו ללקות בצרעת
דוגמת הצרעת שלקה פרעה - כעונש על חטא דומה על שלקח את
שרה אמנו כפי שנאמר:
"וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים
גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם".[בראשית י"ב, י"ז] וזה רק על לילה אחד שפרעה
עיכב אותה בארמונו !
ג] יהודה רומז ליוסף שהוא מתנהג כמו פרעה - הידוע
שאינו עומד בדיבורו - מבטיח ואינו מקיים.
אתה יוסף גם לוקה במידה מגונה זו - אתה רוצה לקחת את בנימין לעבד ואתה אומר
שברצונך לשים עליו עין כדברי הכתוב:
"וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ,
אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו".
[להלן מ"ד, א]
זוהי הפרת הבטחה ממש - כדרך התנהגותו של פרעה,
כי עכשיו אתה אומר שאתה רוצה לקחתו לעבד...
ד] "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" -אתה שווה בעיניי כמו פרעה שאם תכעיס
אותי, אני מזהיר אותך - כי אהרוג אותך ואת פרעה אדונך.[ב"ר]
ממשיך יהודה בדברי השכנוע: כבר בהתחלה כשבאנו
לכאן, שאלת אותנו [כשבאנו במטרה לבקש אוכל] באת מתוך רצון להכשיל אותנו [בעלילה]
- במטרה: להביא עלינו רעה, מדוע היה חשוב לך לשאול אותנו את כל השאלות האלה?
אתה באת להכשיל אותנו, האם עשית זאת לפי
שאתה חושב שאנחנו באנו להשתדך אתך - וכי לבקש את בתך לאחד מאתנו היינו מבקשים ?, או שמא
את אחותנו אתה מבקש לקחת לאישה?!
למרות ששאלות אלה לא היו נצרכות - השבנו על
שאלותיך ביושר, לא חששנו מפניך ולא העלמנו ממך אפילו דבר אחד. למרות שיוסף לא מת,
הרי יהודה, מתוך יראה מיוסף, התיר לעצמו לשקר באומרו: כי יוסף מת:" ,
יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר
הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ". [להלן מ"ד, כ]
זאת מהטעם: שאם היה אומר יהודה: שיוסף חי, אז היה עונה לו יוסף: תביא אלי את יוסף - כפי
שיוסף ביקש את בנימין. ממשיך יהודה ואומר: לאחר שיוסף מת, בנימין נותר לבד ואין לו
יותר אחים מאותה אימא, אם יעזוב בנימין את אביו חוששים אנו, שבנימין ימות כדרך שאמו
- רחל מתה בדרך , על פי הכתוב:
"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי
רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה;
וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם".[להלן מ"ח, כ"ט]
לפי שהשטן נוהג לקטרג בשעת סכנה , היות וכל הדרכים - בחזקת סכנה [ירושלמי. מסכת ברכות] החשש לאסון
מתרבה בדרך וכך היה אומר יעקב: עכשיו כשהוא [בנימין ]חי ונמצא אצלי אני מתנחם לו
על אמו רחל ועל אחיו יוסף שמתו ,לכן אם
ימות גם זה יהיה דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד ותאבד גם הנחמה על אמו ואחיו, על
ידי מות בנימין - גם יעקב, האב ,ימות מרוב
צער.
לכן אני ערב את הנער- מוכן לשבת במקום בנימין.
ואם תשאל, מדוע אני נלחם לבדי
יותר משאר אחיי? לפי שאין גורלו של בנימין קשור לעניינם הפרטי ואני לעומתם
התקשרתי להיות נאמן לשלומו - בכך שקיבלתי
על עצמי להיות מנודה בשני עולמות - בעולם הזה ובעולם הבא - במידה ולא אשיבהו בשלום
לאביו.
לכן מוטב שאני אשב במקומו ,כי לכל הדברים
הקשורים בעבדות אני עולה עליו: אני חזק
ממנו למלחמה - להילחם למענך בזמן הרצוי - ולשמש לשירותך כעבד לכן אני יותר מעולה
ממנו [ב"ר]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יהודה ניהל
את שיחתו עם יוסף באופן מלכותי ואצילי -
מתוך אמונה בה' ,חכמה, בינה ודעת שיצליח לשכנע את יוסף בצדקת דרכו השיא התבטא
בדבריו:
"כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:
פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".
