פרשת
וילך- מי
היה המלך הראשון ? ומהי שבת שובה ?
מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לפרשה וההפטרה:
ציורי תנ"ך/ "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "כי אבאינו אל האדמה,,זבת חלב ודבש,,"/ ציירה: אהובה קליין (c( [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ השירה הזאת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מינוי יהושע למנהיג לפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."
[מתוך ההפטרה: הושע י"ד] ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/תקיעת שופר בציון:[מתוך ההפטרה בהושע י"ד]
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את הקהל בירושלים עם צאת יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)
פרשה זו פותחת בימיו
האחרונים של משה:
"וַיֵּלֶךְ,
מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים
שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי,
לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת-הַגּוֹיִם
הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ,
כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן
וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם. וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם
לָהֶם--כְּכָל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ
וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". [דברים ל"א, א-ז]
השאלות
הן:
א] מי היה המלך
הראשון בישראל?
ב] מהי
"שבת שובה" ?
ג] מאין כי התשובה בעלת
ערך רב?
תשובות.
המלך
הראשון בישראל.
נאמר: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה.."
רש"י אומר: "וילך משה וגו'"
ואינו נותן הסבר נוסף אך בפסוק הבא שבו נאמר: "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל
עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"
רש"י מסביר: "יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר: "לא כהתה עינו ולא נס
לחה"
חז"ל אומרים על כוחו של משה - בהקשר הפסוק: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת
מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה.." [דברים ל"ד, א]
"שתים עשרה
מעלות בהר נבו, וקפץ משה את כולן בקפיצה אחת! [מסכת סוטה י"ג, ע"ב] אם
כן שואל רש"י: מדוע אומר משה:
"לֹא
-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"? "איני רשאי, שניטלה ממני הרשות וניתנה
ליהושע"
אך הדבר המשונה: מדוע
אומר רשי" על הפסוק : "וילך משה וגו" אין כאן שום הוספת הסבר
על נושא הליכת משה?
נשאלת השאלה, מה רצה
רש"י להביא במילתו זו?
אלא, ידוע ששמואל
הנביא היה מנהיג את עם ישראל באופן שונה - "הוא סבב את כל הארץ והלך אליהם
ללמדם" [מסכת שבת נ"ו, ע"א]
שמואל חי חמישים ושתיים שנה , מתוכם הנהיג את ישראל במשך ארבעים שנה. מגיל שתים
עשרה! הנהגתו היא בדומה להנהגת משה במשך
ארבעים שנה. במשך תקופה זו היה הולך כל לילה לעיירה אחרת במטרה ללמד את עם ישראל
תורה.
על פי המדרש: [אגדת בראשית נ"ב] "היה שמואל כעוף הזה שהוא פורח ממקום למקום וממדינה
למדינה".
מנגד: משה רבינו היה
יושב במקומו ובני ישראל ניגשים אליו - כפי שמתואר בתורה:
"וּמֹשֶׁה
יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה,
וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל
מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". [שמות ל"ג, ז] גם יהושע בן- נון הגיע לאותו אוהל כפי שהכתוב מתאר:
".....וּמְשָׁרְתוֹ
יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". [שם פסוק י"א]
מכאן שהנהגת משה
הייתה הנהגת מלכות - מלך אינו הולך
אל העם, אלא העם ניגש אליו. מכאן: שמשה היה המלך הראשון בעם ישראל ועל הפסוק: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ,
בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"ג, ה] אמרו חז"ל [שמות רבה
מ"ח\ד] מי זה? זה משה.
מהטעם שמלך שמחל על
כבודו אין כבודו מחול - כי המלכות אינה שלו ,אלא של הציבור. משה אינו יכול ללכת לכל בית ובית בישראל
ללמד אותם תורה, אלא היה יושב באוהלו וכל הרוצה את הרב היה צריך לקום ולגשת
אליו.
לעומתו , שמואל הנביא
– לא נחשב מלך על עם ישראל- אלא נחשב -
נביא. על כן היה רגיל לגשת אל עם ישראל, כל יום במקום אחר, יום אחד
הלך לחברון וביום אחר הלך לגבעון.....
כאן ניתן להבין מדוע
הייתה לרש"י קושייה על הפסוק הראשון
בפרשה:
"וֵּילֶךְ,
מֹשֶׁה..." כיצד יתכן שמשה הלך? הלא משה הוא
מלך! כיצד יתכן שהוא מוחל על כבודו והולך לבתי עם ישראל?
לכן כתב רש"י:
"וגו' "- התכוון שנמשיך לקרוא את הפסוק הבא.
בהמשך נאמר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֶּן-מֵאָה
וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא..."
מסתבר שאותו יום היה
יומו האחרון של משה- ז' באדר ובאותו יום נלקחה ממנו ההנהגה ועברה לידי יהושע.
על פי המדרש: באותו יום. "הלכו ישראל
אצל משה לפתחו ללמוד תורה ושאלו ואמרו: משה רבינו היכן הוא?
אמרו להם: השכים והלך
לפתחו של יהושע , הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו
לו ליהושע: מה עלתה על ליבך שמשה רבינו עומד? ואתה יושב? כיון שתלה עיניו וראהו,
מיד קרע בגדיו ובכה ואמר: רבי, רבי, אבי, אבי ואדוני! אמרו ישראל למשה רבינו: 'למדנו תורה'. אמר להם:'
אין לי רשות' אמרו לו: 'אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: 'למדו
מיהושע' וקיבלו עליהם לישב וללמוד מיהושע. ישב
יהושע בראש, ומשה מימינו, ובני
אהרון משמאלו והיה יהושע יושב ודורש בפני משה. [תנחומא פרשת ואתחנן] נמצא שבאותו
יום כבר לא היה משה מלך, על זה אמר קוהלת [ח,ח]:"אין שלטון ביום
המוות"
אמר משה: אם כך. היום איני מלך. הלך והסתובב בכל בתי
ישראל ללמד אותם תורה ולהיפרד מהם.
רבותינו אומרים: "שש מאות אלף אוהלים הלך באותו יום. אמר להם: "הרבה צעדתי
אתכם, הרבה הטרחתי אתכם, הרבה הוכחתי אתכם בזיתי אתכם תמחלו לי. בבקשה תיכנסו לארץ
ישראל תגידו: : 'חבל על אותו זקן שהיה מלמד אותנו תורה, נשא אותנו כאשר יישא האומן
את היונק, ואנחנו לא שמענו בקולו... ותתפללו עליי"
מדוע קרא משה ליהושע לעיני כל ישראל ? הטעם הוא: שאם יהושע היה עולה
לגדולה אחרי מות משה היו אומרים לו: מי
אתה? מי שמך לאיש ושופט עלינו ? לכן משה הסמיך את יהושע עוד בחייו
"לעיני כל ישראל" - כדי שאף אחד לא ינסה לערער על מנהיגותו. [מתוך ספר: "דורש
ציון" : הרב בן ציון מוצפי
שליט"א]
"שבת שובה"
השבת
בין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת בפי עם ישראל: "שבת
שובה"- על שם ההפטרה המתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי כשלת
בעוונך" [הושע י"ד, ב] בניגוד להפטרות אחרות הקשורות לתוכן הפרשיות, הרי
הפטרה זו אין בה משהו משותף לפרשת וילך.
הקשר
הוא לתאריך המיוחד: השבת שבתוך עשרת ימי תשובה - לכן השבת מכונה בפי רבים
גם: "שבת שובה"
שבת
זאת מתאפיינת בהכנה נפשית של עם ישראל לקראת היום הקדוש - יום הכיפורים. במרבית בתי הכנסת הרבנים נושאים
דרשות בנושאי מוסר ותורה לקראת יום גדול זה.
הרמב"ם פסק בהלכות תשובה, פרק ב': "אף
על- פי שהתשובה והצעקה [התפילה לה'] יפה לעולם [טובה ומקובלת במשך כל השנה] -בעשרת הימים שבין ראש
השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת
מיד, שנאמר:[ישעיהו נ"ה ד]:"דרשו ה' בהימצאו" [בזמן שה' נמצא בקרבת
עם ישראל הוא מצפה מאתנו שנעשה תשובה]
ה"שפת
אמת"
אומר: שכל יהודי חייב להתחזק בתורה ובקיום מצוות במיוחד ב"שבת שובה",
שהיא הראשונה בשנה כפי שכתוב במסכת שבת [קי"ח, ע"ב]: "אלמלא שמרו
ישראל שבת ראשונה - לא שלטה בהם אומה ולשון"
לפי
דברי הקדמונים:
בראש השנה נעשה סדר חדש לכל השנה ואם
נקפיד שהשבת הראשונה שתהיה כראוי - כל השנה תהיה מתוקנת!
חשיבות
התשובה:
על פי הגמרא:[ מסכת
יומא, פ"ו, ע"ב] "גדולה
תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר:' שובה ישראל עד ה' אלוהיך".
"נחל שורק" [פרשת וילך אות א] אומר: כי במילה
"תשובה" רמוזים כל המעשים הנדרשים לאדם כדי לשוב בתשובה והם :"תענית,
שק, אפר, בכייה, הספד"
תענית: במהלך עשרת ימי תשובה מתענים
פעמיים: צום גדליה וצום יום הכיפורים. שהוא יום גדול ונשגב.
הספד- הכוונה לבכי, שיצטער על עוונותיו
בעבר ויתחרט וכאשר מוריד את
דמעותיו – כל דמעה מוחקת לו עוון.
הנה כמה פסוקים מתוך ההפטרה- המדגישים את חשיבות התשובה:
"שׁוּבָה,
יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי
כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ. קְחוּ עִמָּכֶם
דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל- תִּשָּׂא עָוֺן
וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ" [ הושע י"ד, ב-ד]
עוד קטע[כמנהג
האשכנזים]
"תִּקְעוּ
שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה. אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ
קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים, וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם: יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. בֵּין הָאוּלָם, וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ
הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה; וְיֹאמְרוּ חוּסָה יְהוָה עַל-עַמֶּךָ,
וְאַל-תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל-בָּם גּוֹיִם--לָמָּה יֹאמְרוּ
בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. וַיְקַנֵּא
יְהוָה, לְאַרְצוֹ; וַיַּחְמֹל, עַל-עַמּוֹ.
וַיַּעַן יְהוָה וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ, הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת-הַדָּגָן
וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, וּשְׂבַעְתֶּם, אֹתוֹ; וְלֹא-אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד
חֶרְפָּה, בַּגּוֹיִם". [יואל ב
,ט"ו-כ]
"מִי-אֵל
כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית, נַחֲלָתוֹ: לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי-חָפֵץ חֶסֶד
הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ
עֲוֺנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם,
אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם". [מיכה
ז, י"ח- כ]
לסיכום , לאור האמור לעיל: הפרשה
מדגישה את גדולת משה גם ביומו
האחרון והעברת המנהיגות ליהושע תלמידו.
ההפטרה הנקראת בסוף
הפרשה - מתייחסת לקריאה לעם ישראל - בשבת טרם יום הכיפורים – להתעורר ולחזור
בתשובה - זה החסד הגדול שהקב"ה מאפשר לחוטאים - לשוב
בתשובה ובכך העוונות נמחקים ונהפכים לזכויות!
מדובר בעוונות שבין
האדם למקום, אך עוונות בין אדם לחברו נמחלים בתנאי שביקש סליחה מרעהו – אם חלילה
פגע בו.
" ומקום
שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים". [תלמוד בבלי מסכת ברכות]
