פרשת
שלח -המרגלים- והקשר להפטרה.
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical paintings
Spies picked grapes in the Eshkol Stream
"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"
ציורי תנ"ך/ בכיים של המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"
[במדבר ט"ו,ל"ח]
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
יצירותיי להפטרה [יהושע ב']
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]
ציורי תנ"ך/ רחב משוחחת עם שליחי מלך יריחו/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת שלח מתארת את
רצון העם לרגל את ארץ ישראל וה' נותן על כך הסכמה למשה - כפי שהכתוב מתאר:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ
אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי
יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד
לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן,
עַל-פִּי יְהוָה: כֻּלָּם אֲנָשִׁים,
רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". [במדבר י"ג, א- ד]
בהפטרה אנו קוראים על
שליחת שני מרגלים על ידי יהושע: לראות את
הארץ ואת יריחו כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּשְׁלַח
יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ
לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ; וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית- אִשָּׁה
זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב--וַיִּשְׁכְּבוּ-שָׁמָּה. וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה,
מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לַחְפֹּר אֶת-הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ,
אֶל-רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים
הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר-בָּאוּ לְבֵיתֵךְ--כִּי לַחְפֹּר אֶת-כָּל-הָאָרֶץ,
בָּאוּ. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת-שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים,
וַתִּצְפְּנוֹ; וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי,
מֵאַיִן הֵמָּה. וַיְהִי הַשַּׁעַר
לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ--לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ
הָאֲנָשִׁים; רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם". [יהושע ב, א-ד]
השאלות הן:
א] מדוע נשלחו
המרגלים ביד משה לתור את הארץ?
ב] מה הייתה מטרת
יהושע בשליחת המרגלים ליריחו?
תשובות.
משה שולח
מרגלים לתור את הארץ?
"נתיבות
שלום" מסביר: הציווי של ה'
אל משה: "שְׁלַח-לְךָ
אֲנָשִׁים" יש בכך כוונה - כי הדבר יהיה כפי דעתו של משה - שהרי ,למשה הייתה מטרה שונה
בשליחת המרגלים, לעומת דעת המרגלים:
מטרת משה לא הייתה
מטרה גשמית - לבדוק את טיב הארץ, אלא לבדוק את מצבה הרוחני , הרי קדושת ארץ ישראל
היא גבוהה ביותר, אך לעומת זה כוחות
הסט"א = הטומאה היו גדולים ביותר ומרוכזים בארץ ישראל, כפי שמתואר: עמלק היה יושב בארץ הנגב והחיתי היבוסי והאמורי יושבים בהר והכנעני היה יושב על הים ועל יד
הירדן.
כל אלה נחשבו לכוחות
הקליפה הגדולים שהקיפו את ארץ ישראל-לכן
היה צורך לרגל- כדי לדעת מה כוח הקליפה הזה בבחינה רוחנית כדי לדעת
ולהכירם. ומהי הדרך הנכונה להילחם נגדם.
זו הכוונה במילים:" וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ,
מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה.." מהו כוח –היינו- הקליפה ומהי הדרך לשבור כוחות אלה.
כמו כן , לבדוק אם
היא טובה ,או רעה. כי יש ארצות שטיבם לגדל אנשים טובים בעלי תכונות נפש טובה, אך
מנגד יש ארצות שטבעם לגדל אנשים רעים שתכונת נפשם רעה- לכן שלח משה את המרגלים
לבדוק מה מזגה הרוחני טרם יכנסו לארץ ישראל - כדי לדעת כיצד להתגבר על
כוחות הטומאה ,מהטעם הזה היה צורך לשלוח דווקא את ראשי העם שביכולתם להעריך מהו המצב
הרוחני בארץ.
הרב שמואל אליהו מביא את דעתם של רבי יוסף
קארו והמגיד: אדמת ארץ ישראל יש בה מעלה מיוחדת - שמכפרת על עם ישראל - יש
בה משהו מטהר- ההולך בה ארבע אמות מכפר לעולם הבא -
"הַרְנִינוּ
גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ
עַמּוֹ". [דברים ל"ב, מ"ג]
הקב"ה שולח את המרגלים בעבור חטאיהם לפי שחטאו בחטא העגל , גם במצרים היו ב - מ"ט
שערי טומאה. חכמים היו מנשקים את אדמתה- אלא שגם בחומר של ארץ ישראל יש קדושה. ארץ חמדה טובה.
אלו דברים של קודש
הקודשים, ומה שהם לא תקנו - עלינו מוטל לתקן.
מנגד, מטרת
המרגלים הייתה שונה - מטרה גשמית: לפי
שהיו סבורים כי ההנהגה הנסית של ה' הייתה רק עד הכניסה לארץ ,אך בארץ ישראל עם
ישראל ישוב להיות אומה טבעית - בדומה לכל ארצות הגויים. ועל כן הם שאפו לדעת איך
יכבשו את הארץ באופן טבעי.
מטעם זה, אלוקים
הסכים שמשה ישלח מרגלים על פי דעתו - כדי לבחון את המצב הרוחני בארץ וכיצד
להתגבר על כוחות הסט"א משום כך נגזרה
מיתה על המרגלים שלא זכו להיכנס לארץ ישראל היות ולא הייתה להם אמונה בכוחה העל
טבעי של הארץ !
מסיבה זו אינם יכולים לרשת את הארץ. אלא רק הדורות הבאים
שהאמינו בכוחה העל טבעי של הארץ -זכאים יהיו
לרשת אותה , מתוך כוח האמונה הפשוטה - יזכו לבוא ולרשת את הארץ.
דוד המלך אומר על
המרגלים:
"וַיִּמְאֲסוּ,
בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה; לֹא-הֶאֱמִינוּ,
לִדְבָרוֹ". [תהלים ק"ו, כ"ד]
המשמעות: שהם לא האמינו בהנהגה העל טבעית של ה'
בארץ ישראל , זוהי כפירה בקדושת הארץ. היו סבורים שההנהגה בארץ היא כמו
בשאר הארצות והרי כאשר נכנסו הדורות הבאים
לארץ ישראל נבקע להם הירדן לפי שבכניסתם לארץ חשו את ההנהגה הנסית של ה'. כפי
שכתוב:
" אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ
תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [ דברים י"א,
י"ב]
מטרת יהושע
בשליחת המרגלים.
תפקידו של יהושע
להכניס את עם ישראל אל תוך ארץ ישראל- דבר
שלא זכה לו משה. לכן הוא שולח שני מרגלים שמטרתם נושאת אופי צבאי, הם נשלחים מן השיטים - שהוא מקום קרוב לארץ
ישראל- השליחות נועדה לבדוק מהיכן נוחה הארץ להיכבש ? כדרך ששולח שר צבא - חלק
מחייליו לרגל את הארץ.
נאמר: "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן
מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר.."
על המילה: "חֶרֶשׁ" כמה פירושים מעניינים:
א] המלבי"ם
סבור: כי יהושע שולח את שני המרגלים
"חרש"- בשתיקה - כדי שהדבר לא יתפרסם בכל בני ישראל. אלא רק
יהושע היה בסוד העניין - הוא מצווה אותם בעיקר לבדוק את יריחו לפי שמשם רצו להיכנס
לתוך הארץ.
ב] שואלים
חז"ל: מדוע נאמר: "חרש לאמור"? כי המרגלים נוהגים ללכת חרש- בשקט ובהסתר
ולא בגלוי שאם לא ינהגו כך, עד מהרה, חס ושלום, יתגלו לאויב ויתפשו.
ג] חז"ל מביאים פירוש מעניין
במדרש רבה: "אל תקרי חרש אלא חרש"- כלומר עשו את עצמם כקדרים המוכרים
כלי חרס, מתנהגים כאנשים פשוטים -ללא כל חשיבות מיוחדת.
ג] על פי רש"י - יהושע ביקש מהמרגלים שיעשו עצמם חרשים וכך יוכלו להאזין לדברים שאנשי המקום לא יסתירו מהם שהרי יחשבו שהם אינם שומעים..
מרגלים אלה מגיעים לביתה של רחב.
מדרש אגדה תנחומא [ שלח א]: שני
המרגלים היו: פנחס וכלב בן יפונה.
פנחס עמד לפני השליחים של מלך יריחו ולא ראוהו -
לפי שהיה כמלאך.
מי הייתה רחב?
על פי תרגום יהונתן [שמביא רש"י]: היא הייתה אישה פונדקאית-
מוכרת מיני מזונות.
לפי הסבר זה: מתאים ההסבר שהיא הייתה בעלת פונדק אורחים הבאים בשערי בעיר.
על פי פשוטו של מקרא לכאורה המקום מתאים
ביותר למעשה זנות בהיותו בשערי העיר.
המלבי"ם מוסיף ששמה -
"רחב" הייתה מפורסמת בשמה כי ידעה סודות רבים של אנשי הארץ. ורבים שהיו עוברים שם נכנסים ושכבו שם.
על פי פרשנים: ביתה היה צמוד לחומה.
יש הסוברים שהיא אכן עסקה במקצוע העתיק
בעולם ,לפי שתמוה הדבר שברגע שהמרגלים הגיעו - הדבר הראשון שעשו נכנסו לביתה ונאמר ששכבו שם.
מלך יריחו שמע על מרגלים אלה וסבור היה: שבאו
לרגל אחר סודות הארץ לפיכך - שלח שליחים אל רחב ודרש שהיא תוציא אותם החוצה,
אך היא החביאה אותם ולשליחים אמרה: שהמרגלים כבר עזבו את המקום בחשכה בדיוק בזמן
שעמדו לנעול את השער של העיר – אך לא ידוע
לה לאן הלכו? אנשים אלה הלכו לשער - עד מקום מעבר המים של הירדן וסגרו את
השער אחריהם כי אולי המרגלים הם עדיין בתחום יריחו.
אך למעשה לאחר שרחב בחכמתה סילקה את השליחים כעת החביאה את המרגלים בעליית
הגג וטמנה אותם בצמר גפן.
טרם שנתם ,עלתה רחב
אל המרגלים ובקשה מהם שישבעו לה בה': היות ועשתה עמם חסד ויודעת שהארץ תיכבש על
ידי עם ישראל - מבקשת שבה ובמשפחתה לא
יפגעו בזמן הכיבוש. אכן הם הבטיחו לה שכך ינהגו.
היא הורידה אותם
בעזרת חבל בעד החלון והאיצה בהם שיסתלקו מהר והציעה להם להימלט לכיוון ההר ושם
להסתתר במשך שלושה ימים. עד חלוף הסכנה. הם
בקשו ממנה
א] לקשור את חוט השני
בחלונה - כסימן היכר לביתה.
ב] שתאסוף את כל
משפחתה המורחבת לתוך ביתה.
ג] עליה לשמור בסוד
את קשירת החבל האדום בחלון.
היא הסכימה ולאחר
שהורידה אותם, עשו כדבריה וברחו להסתתר בהר . כאשר חזרו אל יהושע אמרו לו: שלפי כל
הנסים שקרו להם- הם יודעים- כי תושבי המקום חוששים מפני ישראל וה' יעזור להם לכבוש
את יריחו.
לסיכום לאור האמור לעיל: לומדים אנו על הקשר להפטרה בספר יהושע: מדובר
בשליחת מרגלים בפרשתנו וגם בספר יהושע - שם נשלחו המרגלים בידי יהושע- ביוזמתו
למטרה צבאית לחשוף את נקודות התורפה בעיר יריחו שהייתה מבוצרת היטב והשליחות
הסתיימה באופן חיובי.
מנגד, שליחת המרגלים בידי משה - הייתה בציווי ה'- אך
הסתיימה באופן רע - שנתן את אותותיו עד ימינו אנו, יהי רצון שעם ישראל
יקיים את מצוות התורה הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו ויתקיימו דברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּן
לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל
לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ". אמן ואמן.
