פרשת בשלח - מאין כי סופם של אויבי ישראל להישמד? מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בשלח - מאין כי סופם של אויבי ישראל להישמד?

מאת: אהובה קליין.

              ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

                        ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c) 

                    ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

 ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו  בקריעת ים סוף/

 ציירה: אהובה קליין

           ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c)

                          ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

                       ציורי תנ"ך/ משה משליך עץ להמתקת המים במרה/ ציירה: אהובה קליין (c)

                              ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

             ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) 

           ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

                        ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)

             ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

                      ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)

                        ציורי תנ"ך/  איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה  קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

           ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

                   ציורי תנ"ך/ דבורה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת בשלח מתארת את כל הנסים שקרו לעם ישראל  מהרגע שיצאו ממצרים כפי  שנאמר בראשיתה.

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".[ שמות: י"ג, י"ז- כ']

השבת בה קוראים את פרשת בשלח- נקראת בשם : "שבת שירה" –על שם שירת הים ששרו בני ישראל כשחצו את ים סוף בנסי נסים.

הקורא את הפרשה והן את ההפטרה- פשוט נדהם מהתוכן אשר כה משקף את התקופה העכשווית שלנו- הן את האירועים המתרחשים  סמוך ל"שבת שירה" והן המסרים העכשוויים המלמדים את  דרך המנהיגים והעם  שלנו :

כיצד  להבין את האויבים סביבנו - את כוונתם ומה נדרש בזמן זה ממש מתוך העם שלנו ומהמנהיגות?

השאלות הן

א] כיצד משמש משה דוגמא אישית לעם ישראל?

ב]  מה הרתיע  את האויבים אז - ועשוי להרתיע גם היום?

תשובות.

משה משמש דוגמא אישית  לעם ישראל

התורה מציינת כי משה לקח אתו את עצמות יוסף למטרת קבורה בישראל!

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".

על פי הגמרא נאמר: "תנו רבנן: בוא וראה כמה  חביבים מצוות על משה רבינו.

שכל  ישראל התעסקו בביזה ,והוא נתעסק במצוות, שנאמר: "חכם לב ייקח מצוות" [סוטה י"ג, ע"א]

בזמן שהמצרים טבעו בים סוף וגופותיהם  הועלו אל היבשה ועם ישראל היו מנצלים את ההזדמנות הנדירה להרוויח הון בביזת המצרים, משה לא התפתה ללכת אחר הכסף והזהב- אלא היה משקיע את זמנו  במצוות כבוד המת ומטפל בעצמות יוסף - לפי שהתורה  והמצוות  יקרים מפז ופנינים  כדברי דוד המלך:

"מִשְׁפְּטֵי ־ יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו. הַנֶּחֱמָדִים--מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב;    וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים"[תהלים  י"ט, י'- י"א]

הנה גם בימים אלה  - ההנהגה שלנו  המחוברת לתנ"ך  מיישמת את השבת עצמותיו של החייל  האחרון שהיה באדמות עזה :  גיבור ישראל  האחרון : רן  גואילי    הי"ד!  שהובא לקבר ישראל.

כמה סמלי הדבר  ממש בימים אלה!

מדהים במיוחד לקבל את השבת הקרובה - "שבת שירה"  המשקפת את הרגשות של עם ישראל גם בימים אלה ממש -התרוממות הרוח - כי כל השבויים והחללים הושבו לאדמת המולדת.

מעניין כי פרשת בשלח כוללת נושאים  רבים: כגון: הנסים שנעשו לעם ישראל: קריעת ים סוף, במדבר, ירידת המן , עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילות...... ובכל זאת, הדגש על השירה שבה הביעו כולם את האמונה העוצמתית  בה' ובמשה עבדו! שהתעוררה בתוכם בראותם את כל הנסים שה' עשה להם כנאמר:

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־ הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ". [שמות י"ד, ט"ו]

הרתעת האויבים בזמן שעם ישראל  נושע.

נאמר בשירת הים: "שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  חִיל  אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.  אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  אֱדוֹם--  אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  נָמֹגוּ,  כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  וָפַחַד,  בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  עַד- יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  עַד יַעֲבֹר עַם זוּ  קָנִיתָ". 

אגדת חז"ל מתארת: נס  קריעת ים סוף וטביעת המצרים בתוכו הגיע לאוזני העמים בכל העולם, רבים מהם כעסו מאד שהוכחה אפסות האלוהים שהאמינו בו  -דווקא - על ידי אלוקי ישראל בהטביעו את המצרים שכול הפסלים שלהם לא הצליחו להושיעם, קינאו עמי העולם בעם ישראל שהפכו מעבדים מדוכאים - לגיבורים משוחררים ההולכים בארץ חדשה שתהיה שלהם ובידיהם  כל אוצרות המצרים,

ארץ מצרים נהרסה. העמים  שנתנו עד אותה תקופה מיסים למצרים הפסיקו לשלם  להם את המס - מכיוון שמלכות מצרים לא משלה עוד בשום עם,  להפך, הם עצמם נהרגו במכות מצרים, טבעו   בים סוף והמעט שנשאר נותר ללא רכוש!

הפלישתים ששכנו בקרבת ארץ ישראל ושמעו על כוונת עם ישראל לעבור דרך ארצם,-  פחדו מאד שינקמו בהם על שהרגו לפני שנים את בני שבט אפרים שיצאו ממצרים לפני שהגיע זמן הגאולה.

מלכי מואב - פחדו שבני ישראל ינקמו בהם בגלל המריבה שהייתה לפני שנים רבות בין רועי אברהם לבין רועי לוט - אבי המואבים.

מלכי כנען - פחדו  מאד מכיוון שידעו שארצם הובטחה לבני ישראל, ואם אלוקי ישראל מבטיח להם את ארץ כנען לא יוכל שום כוח שבעולם לעצור בעדו מלקיים את הבטחתו!

מכאן שכל העמים פחדו מבני ישראל –לפי שה' אלוקיהם שומר עליהם ומסייע להם תמיד.

מסקנה: נלמד שסופם של כל האויבים שיציקו לעם ישראל בעתיד -להישמד מן העולם כמו שהושמדו המצרים.

מתברר, כי מקור הכוח של עם ישראל להשגת ההרתעה, הניצחון והגאולה הוא – דווקא: רמת החיבור לתורה  ,קיום המצוות והאמונה.  התורה מתארת מצב שעם ישראל מגיעים למרה - והמים שם מרים ואין הם יכולים לשתות - כפי שנאמר:

"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה--וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, מָרָה.  וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה נִּשְׁתֶּה. וַיִּצְעַק אֶל יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ". [שמות  ט"ו, כ"ג- כ"ו]

רש"ר מסביר: כי כאן במקרה שהמים נעשו מרים עם ישראל קיבלו מה' תזכורת : כי  כל חיי עם ישראל  ינוצלו לעבודת ה', היינו - לקיום חוקים ומצוות  וזאת הייתה הקדמה לתורת ה' שעליהם  ללמדה במדבר. ואז משה הצטווה לזרוק גזע עץ למים שהיו מרים במשך שלושה ימים וכתוצאה  מכך המים  הומתקו..

כאן עם ישראל למדו כי על ידי קיום המצוות – יומתקו להם החיים.

יהוו רפואה לכל תחלואי הגוף והחברה.

על פי רש"י שם ה' נתן מקצת פרשיות התורה לישראל: שבת, פרה אדומה ודינים.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי המים מרמזים על התורה עבודת ה' ותפילה - והנה מה שקרה לאחר שהם היו בשיא האמונה בה' והיה נדמה שכח הבחירה נלקח מהם.

יצר הרע התגבר עליהם - ולפתע הרגישו מרירות בתורה ועבודה ובכל דבר שבקדושה - דבר המהווה ניסיון קשה אצל יהודי - כאשר נלקח ממנו הטעם ואינו מרגיש תענוג ומתיקות בעבודת ה'!

לעניות דעתי. העץ שמשה הצטווה להשליך אל המים – מרמז כי רק התורה  תשמש לנו הכוח המחזק ומגן על עם ישראל לאורך כל הדורות.

כדברי שלמה המלך האומר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר." [משלי ג' י"ח]

מצודת דוד מסביר: "למחזיקים בה" –לאוחזים בה היא להם לעץ חיים, כי בעבורה ישיג  היהודי את החיים!

לסיכום,  לאור האמור לעיל, אני לומדים כי על ידי חיבור עם ישראל לתורה הקדושה וקיום המצוות- הדבר מעניק לנו כוח רוחני עוצמתי  ומשפיע על כוח ההרתעה של עם ישראל- בנוסף לכוח הגשמי - של צבא העם, הגורם שהאויבים יפחדו, ומנגד כאשר חלה הדרדרות רוחנית חלילה – כוח ההרתעה נחלש והאויב מרים ראש - דוגמת עמלק המופיע בסוף הפרשה - ה' מבטיח:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל ־ מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי ־מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" [להלן י"ז, י"ד]

מההפטרה  מסר משירת דבורה הנביאה והשופטת:

כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה,  וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ;

[שופטים ה',  ל"א]. 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

כּוֹחָהּ שֶׁל שִׁירָה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

כּוֹחָהּ  שֶׁל שִׁירָה

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם

נִסִּים גְּדוֹלִים הַיְשַׁר מִשָּׁמַיִם

מֹשֶׁה  וְיִשְׂרָאֵל לָה' שָׁרִים

מִיְּמִינָם וּשְׂמֹאלָם הַמַּיִם נֶעֱרָמִים.

 

הַיַּבָּשָׁה בִּפְנֵיהֶם מִשְׂתָּרַעַת

עֵינֵיהֶם  כְּבָרָק חִישׁ פּוֹקַחַת

הִתְרַגְּשׁוּתָם  מַרְקִיעָה שְׁחָקִים

אֱמוּנָתָם מִתְעַצֶּמֶת  פְּלָאִים.

 

מִרְיָם סוֹחֶפֶת אֶת הַנָּשִׁים

בִּמְחוֹלוֹת שִׁירָה וְתֻופִּים

הַשִּׂמְחָה בּוֹקַעַת שְׁעָרִים

רוּחַ יָם מִתְלַוָּוה לַמְּחוֹלְלִים.

 

אֻמּוֹת הָעוֹלָם  אָז נִבְהָלִים

רְעָדָה אוֹחֶזֶת בְּכָל הָאוֹיְבִים

שִׁירַת הַיָּם  מְעוֹרֶרֶת רְחוֹקִים

מְקָרֶבֶת אוֹתָם לְקִרְבַת אֱלוֹקִים.

 

כּוֹחָהּ שֶׁל שִׁירָה מְעוֹרֶרֶת אֱמוּנָה

עַל  הַמְּזַמְּרִים – מַשְׁרָה שְׁכִינָה

לְכָל מָקוֹם אוֹתָם מְלַווָּה

שִׂמְחָתָם  בְּלִבָּם מַאֲדִירָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת שִׁירַת הַיָּם. [שְׁמוֹת , ט"ו] לִשְׁבִיעִי שֶׁל  חג הפֶּסַח.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שביעי של פסח- הקשר בין שירת הים לשירת דוד-מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שביעי של פסח- הקשר בין שירת הים לשירת דוד-מהו?

 

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי למאמר:

ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף ושירת הים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ נס  יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c) 

ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ

ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

יורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת /ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שירת דוד/ ציירה: אהובה קליין (c)

חג פסח – הוא אחד משלושת הרגלים על פי הכתובים: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם". [דברים ט"ז, ט"ז]

ביום השביעי של פסח - התרחש אחד הנסים הגדולים לעם ישראל בהיסטוריה קריעת ים סוף -  המים  התחלקו מימינם ומשמאלם  ובתווך - עם ישראל  היו פוסעים בבטחה על היבשה.

שביעי של פסח מכונה בפי הראשונים: "חג האמונה"

ביום זה - האחרון לחג הפסח: קוראים בתורה: את תחילת פרשת: "בשלח" {מפרק י"ד עד פרק ט"ו, כ"ז} ומפטירים [בספר שמואל ב' , כ"ב] שירת דוד.

השאלות הן:

א] מה מאפיין את  שירת הים - בזמן יציאת מצרים?

ב] מה מאפיין  את - שירת דוד?

ג] מה הקשר בין שירת הים לשירתו של דוד המלך?

תשובות

שירת הים.

נשאלת השאלה - מדוע הים נחצה לשניים?

התנא שמעון איש קטרון עונה:- מפני שהים ראה את ארונו של יוסף בים - מיד  נס מפניו וקרע את עצמו - יש כאן מידה כנגד מידה: כפי שיוסף נס מפני אשת פוטיפר- כך הים נס - כנאמר :

"וַתִּתְפְּשֵׂהוְּּ בבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ,.." [בראשית ל"ט, י"ב- י"ג]

עוד נאמר:

"הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר" [תהלים קי"ד, ג']

אמרו חז"ל: כאשר משה ובני ישראל שרו את שירת הים נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" [שמות  ט"ו, ח]"כשראו מים של ים אהבה שאהב הקב"ה את ישראל, השפילו מים עצמם בשביל כבוד ישראל, ואף הים השפיל עצמו ועשה עצמו שנים עשר דרכים – כנגד שנים עשר שבטי ישראל והגביה למעלה שש מאות אמות והקפיא עצמו מלמטה והמתיק את מימיו ועשה את עצמו כחומה, ונעשו בה חלונות  שהיו ישראל רואים זה את זה ומהללים להקב"ה בשירה ותשבחות ומהלכים בתוך הים  - כאדם שמהלך בביתו עד שיצאו ליבשה, לכך נאמר:

"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" ! [על פי מדרש ויושע]

נאמר- בשירת הים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם".[שמות  י"ד, כ"ט]

"בשעה שירדו ישראל לים- ירד גבריאל עמהם והקיפם ושמרם כחומה והיה מכריז במים לימין: היזהרו בישראל שעתידין לקבל תורה מימינו של הקב"ה, ולשמאל היה אומר: היזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין  בשמאל,  ולמים שלפניהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין - שיהיו חותמין לפניהם בברית, ושלאחריהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף  ציציותיהן מאחוריהן. [ מדרש: אבכיר]

שירת הים מאפיינת את גאולת מצרים וכן את הגאולה העתידית , הדבר רמוז בשורה הראשונה של שירת הים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה.. "המילים: "אָז יָשִׁיר"   מבטאות: אז כאשר נגאלו ישראל ויצאו ממצרים [בלשון עבר] והמילה: "יָשִׁיר"- שהיא בלשון עתיד - מרמזת  על השירה בגאולה העתידית.

המסר הנוסף  קודם שירת הים הוא :כוח האמונה שבהם התחזקו עם ישראל  לאור כל הניסים שחזו במו עיניהם, כפי שנאמר:

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ". [שמות  י"ד, ל"א]

 שירת דוד.

את שירת דוד נהוג להגיד בהפטרה [שמואל כ"ב] בשביעי  של פסח.

כך מתחילה השירה:

"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת,  בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ 

מִכַּף כָּל -אֹיְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל.  וַיֹּאמַר:  יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי, 

וּמְפַלְטִי-לִי.  אֱלֹהֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ;  מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, 

מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי,  מֹשִׁעִי, מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.  מְהֻלָּל, אֶקְרָא יְהוָה;  וּמֵאֹיְבַי, אִוָּשֵׁעַ..."

המלבי"ם מסביר: מדובר בשיר תהילה שחיבר דוד המלך בצעירותו כשהיה שקוע בייסוריו, ובכל פעם שהיה ניצל מאחת הצרות היה שר שירה זו.

בזקנותו כאשר חיבר את ספר תהלים - כלל את השירה הזו  בתוך יתר המזמורים [פרק י"ח בתהלים]

היות ואת ספר תהלים חיבר דוד המלך  למטרת כל עם ישראל – בכול הדורות- שיוכל כל אחד לשפוך את שיחו לפני ה' ,דוד המלך שינה שם כמה פרטים - על מנת שהפרקים יתאימו לכל יחיד מישראל.

מתברר כי דוד המלך היה שר את השירה שחיבר בכל פעם  מחדש - כאשר  נושע מייסוריו  שוב וגם כאשר שאול היה רודף אותו.

דוד המלך מתפלל - את השירה בכל מצב - גם בימים רגועים דוד  קורא לה' בשם: "מהולל"

אך יש מצב של משברים - משברי מוות - עד כי דוד מרגיש סכנת חיים  ממש –אפילו שהוא עומד להיקבר בשאול.

כאשר הוא נמצא בצרה גדולה הוא פונה לה' והקב"ה גורם לרעידת אדמה ומפיל את אויביו , גם הרי הגעש החלו לבעור כאות לכעס ה' על אויביו.

האש הזאת מסמלת את כעס ה' על כל אויביו של דוד.

באיזשהו שלב  חש דוד שהאש היוצאת מההרים מסכנת אף את חייו.

הוא מתפלל והעננים הכהים מורידים גשם - נוצר שיטפון ואז דוד מתפלל לה'  ומבקש שה' יציל אותו מהשיטפון - שבא עליו.

את שירת דוד  מאפיינת האמונה העצומה שיש לדוד בה'  ואת יראת האלוקים שבו.

השירה הזו - כתובה במבנה כיאסטי [מוצלב]

[זהו מבנה ספרותי מיוחד  אשר משפט הפתיחה מקביל בסגנונו ותוכנו למשפט הסיום, ואילו המשפט השני מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט  קודם משפט הסיום, וכו' . אך במרכז, נמצא משפט שאין לו הקבלה.]

המסרים העיקריים מתוך השירה הזו: עזרת ה' בייסורים הבאים עליו בזה אחר זה. שבח לבורא עולם וניצחונו של דוד על אויביו.

הקשר בין שירת הים לשירת דוד

לעניות דעתי, ראשית, הדבר הבולט והמשותף  בשני המקומות הוא : שירה לכבוד ה' ביום הניצחון על האויבים.

בשני המקומות - אנו מוצאים מילים זהות - או רעיון זהה - להלן כמה דוגמאות :

בשירת הים: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה"

בשירת דוד: "וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַיהֹוָ֔ה אֶת־ דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהֹוָ֥ה אֹת֛וֹ"

בשירת הים:

"תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ".

בשירת דוד: "עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל"- המשותף למשפטים אלה- הוא- כעסו של ה' על האויבים.

כוחו של ה'  מופיע גם במים:

בשירת הים נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,.."

בשירת  דוד:

"וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל   בְּגַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ"

 קבלת עול מלכות שמים מודגשת בשני המקומות:

בשירת הים: "יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד".

בשירת דוד - בסופה נאמר: "מגדיל מִגְדּ֖וֹל יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה ־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד ־עוֹלָֽם"

בשני המקומות - מודגש כי הישועה באה רק - ממקור אלוקי בלבד.

בשירת הים כתוב: "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה";

בשירת דוד  נאמר: "חַי־יְהֹוָ֖ה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י   וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי"

לסיכום, לאור האמור לעיל  הקשר בין שירת הים ושירת דוד הוא  : הדבקות בהקב"ה - אמירת שירה לכבודו והדגשת מלכותו הנצחית מה שאין כן  בשלטון בני אדם  בשר ודם. ומעל הכול האמונה בבורא עולם הכול יכול!

על כן ראויים להיקרא - שירת הים – בתורה ושירת דוד – בהפטרה ביום שביעי של פסח - שהרי שביעי של  פסח  הוא - חג האמונה!  יום בו חצו ישראל את ים סוף וראו במו עיניהם נסים גדולים בידי ה'.

דוד המלך מצא לנכון  לשיר - לעת זקנתו לאחר שניצל מכל  אויביו גם  משאול. [כדברי רש"י]

המילים של דוד המלך- המבטאים את הדרגה המרוממת שאליה הגיע :

"וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי"׃ מילים אלה מרמזות את הנאמר בתורה:     "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים  י"ח, י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)