פרשת חיי שרה-זקנת אברהם וזקנת דוד המלך- השוני?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה ולהפטרה:
ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c}
ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה על הגמל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/רבקה מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יצחק יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה זו מתארת לנו
התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי
שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם
זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר
אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי
הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר
לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב
בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה,
לִבְנִי לְיִצְחָק. ......, וַאֲשֶׁר
נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח
מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם". [בראשית כ"ד, א'- ח']
בהפטרה נקרא השבת על
זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:
"וְהַמֶּ֤לֶךְ
דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם
לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה
בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה
בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל
גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית
וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י
לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃
וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ
ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃
וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא
טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']
השאלות
הן:
א] מה מאפיין את
זקנתו של אברהם אבינו?
ב] כיצד מתואר דוד
המלך בזקנתו?
תשובות.
"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"
הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את זקנותו של
אברהם:
התארים:
"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם,
בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את
סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.
המילה: "זקן"
מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין
"מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך
רשמיו.
יש להבדיל בין
"ישן" לבין "זקן".
המילה
:"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן
גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.
המילה: "זקן"
– הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל:
"זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני
עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']
החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה
אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"
"ויפה שעה אחת
של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]
אברהם אבינו - היה בא
בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה
כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל"
[להלן כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב
שאמר: "יש לי כל" [להלן
ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל",
"מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל:
שלושה מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק
ויעקב,
דכתיב בהן בכל, מכל, כל"
[בבא בתרא ט"ז, י"ז]
אברהם אבינו היה
במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.
בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני
הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים
טובים, מה שאין כן הרשעים ימיהם- ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "
הגאון מוילנא שאל פעם שאלה בחג הסוכות:
מאין יודעים שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב
לו על שאלה זו.
מיד ענה להם: נאמר
במדרש: "וה' בֵּרַךְ
אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".
ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת
ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא
כ"ג, מ"ב]
דוד המלך
בזקנותו:
על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן
בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"
המלבי"ם מסביר:
דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה,
היות ותם חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים
שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא
קר מטבעו.
מטעם חולשתו , כבר לא
הייתה תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי
המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר אינו קיים
בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו
וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו ותקיפותו.
כשעבדי דוד המלך ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ
לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י
הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ
סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם
לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון
נוכח, כי זו האמת כפי שיודע המלך.
נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד
וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"
במילים אלה הכתוב
מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה
לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת אותו.
מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!
לעניות דעתי - ההורים חייבים לשמש
דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו ליצחק -
דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי
הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה
הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם
יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']
חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה
הגיע לו כי נשא לו יפת תואר משבי
מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר
ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו
גם נולד לו מיפת תואר - ממילא דוד לא היה
יכול להטיף מוסר לאדוניהו.
מפי
חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".
א].
"מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות
והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).
ב.
"ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר
חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו
בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)
לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את
הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.
מנגד - דוד המלך פעל
רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש
ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים
הנ"ל גרמו לתשישותו .
לכן חשוב
לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר
יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריה.ד' ו']
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו מתארת לנו
התורה את זקנתו של אברהם ופנייתו לאליעזר עבדו לדאוג ליצחק - לאישה ראויה לו כפי
שהכתוב מתאר: "ואַבְרָהָם
זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר
אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי
הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר
לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב
בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה,
לִבְנִי לְיִצְחָק. ......, וַאֲשֶׁר
נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח
מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם". [בראשית כ"ד, א'- ח']
בהפטרה נקרא השבת על
זקנתו של דוד המלך - כפי שנאמר:
"וְהַמֶּ֤לֶךְ
דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם
לֽוֹ׃ וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה
בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי ־ ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה
בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְבַקְשׁוּ֙ נַֽעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל
גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת ־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית
וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י
לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ ַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃
וַאֲדֹֽנִיָּ֧ה בֶן ־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ
ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃
וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם ־ה֤וּא
טֽוֹב תֹּ֨אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָֽלְדָ֖ה אַֽחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם"׃ [מלכים -א,א,א'-ז']
השאלות
הן:
א] מה מאפיין את
זקנתו של אברהם אבינו?
ב] כיצד מתואר דוד
המלך בזקנתו?
תשובות.
"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"
הרב שמשון רפאל הירש מתאר יפה את זקנותו של
אברהם:
התארים:
"ואַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם,
בַּכֹּל"- הקדמה זו מהווה את
סיכום חייו של אברהם מעתה –דאגתו לא הייתה לצרכיו הפרטיים ,אלא לבנו יצחק ולביתו אחריו.
המילה: "זקן"
מציינת גם מי שנעשה אדם חכם מתוך ניסיונותיו בחיים בניגוד לנער שעדיין
"מנער" מעליו רשמים-בעודו חסר ניסיונות ומנסה ליצור בעצמו את עולמו מתוך
רשמיו.
יש להבדיל בין
"ישן" לבין "זקן".
המילה
:"ישן" שמזכירה את המילה: "שינה"- מציין מצב של כלול – כוח - האדם נעשה תשוש וקהה חושים. מכאן
גם המילה: "אישון" כדוגמת הפסוק: "ְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַאֲפֵלָֽה" [משלי ז'. ט'] חושך.
המילה: "זקן"
– הפירוש: מה שנרכש במהלך עבודת החיים - הבשלת האישיות כדוגמת דברי חז"ל:
"זקן זה שקנה חכמה" [קידושין ל"ב] או: "זקן זה שקנה שני
עולמות" [בראשית רבה נ"ט, ט']
החכמה היהודית מעריכה את העולם הזה ומנגד את ערך עולם הבא ומכריזה:" יפה שעה
אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא"
"ויפה שעה אחת
של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [מסכת אבות ד', י"ז]
אברהם אבינו - היה בא
בימים - כל יום שחלף שימש לו אבן דרך בדרכו לנצחיות - אברהם הכין את העולם הזה
כפרוזדור לעולם הבא. "וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". חז"ל מדמים פסוק זה לדברי יצחק:" ואוכל מכל"
[להלן כ"ז, ל"ג] ולדברי יעקב
שאמר: "יש לי כל" [להלן
ל"ג, י"א] ועל שלושת הביטויים אומרים: "בכל",
"מכל" ,"כל" ועל תמצית חיי האבות אומרים חז"ל:
שלושה מעין עולם הבא ואלו הן: אברהם, יצחק
ויעקב,
דכתיב בהן בכל, מכל, כל"
[בבא בתרא ט"ז, י"ז]
אברהם אבינו היה
במהלך חייו בעליה מתמדת עד שהגיע לפסגה שהיה מתכבד כנשיא אלוקים בין האומות.
בזוהר הקדוש נאמר :".... כשאדם נפטר מהעולם - אזי באים כל ימיו לחשבון לפני
הקב"ה להראות מעלות הצדיק, שלא עבר יום אחד משנותיו – מתורה ומצוות ומעשים
טובים, מה שאין כן הרשעים ימיהם- ימיהן מתחבאין ובושין להתקרב לפני הקב"ה "
הגאון מוילנא שאל פעם שאלה בחג הסוכות:
מאין יודעים שאברהם קיים את מצוות סוכה? ולא היה מי שישיב
לו על שאלה זו.
מיד ענה להם: נאמר
במדרש: "וה' בֵּרַךְ
אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".
ראשי תיבות: "בסוכות תשבו שבעת
ימים",כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" [ויקרא
כ"ג, מ"ב]
דוד המלך
בזקנותו:
על דוד המלך נאמר: "וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן
בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֨הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ"
המלבי"ם מסביר:
דוד המלך היה זקן בגופו - באפיסת כוחות והיה בא בימים והיה כמעט בן שבעים שנה,
היות ותם חומו הטבעי בגופו כנראה שהבגדים
שתפקידם לכסות את הגוף ולשמור על חומו הטבעי - אינם יכולים לחמם את הגוף במצב שהוא
קר מטבעו.
מטעם חולשתו , כבר לא
הייתה תקווה שישוב למלוך על ישראל. לגבי
המלוכה היה נראה דוד כאילו כבר אינו קיים
בעולם לכן הגיעה השעה שאחד מבניו ימלוך תחתיו - מטעם זה שאף אדוניה להמליך את עצמו
וחשב שלא יהיה משפטו כאבשלום שמרד בדוד אביו בעודו בעוצמת כוחו ותקיפותו.
כשעבדי דוד המלך ראו - כי כוחו הטבעי של המלך תם –נאמר: "עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ
לַֽאדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה ", לפי שבשרה חם יותר לעומת אישה נשואה וכשפרסמו את הדבר הדגישו: "יְבַקְשׁ֞וּ לַֽאדֹנִ֤י
הַמֶּ֨לֶךְ֙ נַֽעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ ל֖וֹ
סֹכֶ֑נֶת וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ אמרו זאת בלשון נסתר כי כך מפרסמים בציבור ולעומת זאת את המשפט :" וְשָֽׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם
לַֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ"׃ כתוב בלשון
נוכח, כי זו האמת כפי שיודע המלך.
נאמר: "וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד ־מְאֹ֑ד
וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֨נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ"
במילים אלה הכתוב
מרמז את הסיבה שאדניהו ביקש למלוך ולמרוד באביו ,לכן חשב שאביו לא יתנגד לשאתה
לאישה וכך ימצאו לו נערה אחרת שתשרת אותו.
מטעם זה רצה אדוניהו למלוך מיד!
לעניות דעתי - ההורים חייבים לשמש
דוגמא אישית לילדיהם ואכן אברהם ושרה בהחלט שימשו ליצחק -
דוגמא טובה- ההוכחה: כאשר שרה ראתה - כי ישמעאל עלול לקלקל ולפגוע בחינוך היהודי
הטהור של יצחק - מיד ביקשה להרחיקו עם אמו מביתם: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה
הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם
יִצְחָק." [בראשית כ"א, י']
חז"ל אומרים: שכאשר אבשלום נלחם נגד דוד אביו - אמר חושי הארכי אל דוד שדבר זה
הגיע לו כי נשא לו יפת תואר משבי
מלחמה למרות שהתירה זאת התורה: "כל נושא יפת תואר- סופו להוליד בן סורר
ומורה" לפיכך נולד לו בן כאבשלום".[סנהדרין ק"ז] וכיון שאדוניהו
גם נולד לו מיפת תואר - ממילא דוד לא היה
יכול להטיף מוסר לאדוניהו.
מפי
חז"ל עוד הסברים: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו".
א].
"מה עשה המלאך? לקח חרבו וקינחה בטליתו של דוד, וראה דוד חרבו של מלאך המוות
והיה מרתת בכל איבריו עד יום מותו"(פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג).
ב.
"ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר ר' יוסי ב"ר
חנינא כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו
בבגדים ולא יחם לו" (ברכות ס"ב:)
לסיכום , לאור האמור לעיל: אברהם היה זקן – בא בימים . ניתן להדגיש את
הדוגמא האישית ללא דופי ששימש ליצחק.
מנגד - דוד המלך פעל
רבות - אך בתחום הרוחני הדוגמא האישית לא הייתה מושלמת יתכן לומר שלא פעל די בחייו למען הקמת המקדש
ויתכן שכאשר עשה מפקד בקרב אנשיו וחטא ב"כוחי ועוצם ידי" כל הגורמים
הנ"ל גרמו לתשישותו .
לכן חשוב
לזכור תמיד: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר
יְהוָה צְבָאוֹת" [זכריה. ד' ו']
