פרשת כי תישא- מה
צפון בשמן המשחה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו, היא ארוכה במיוחד וכוללת מאה שלושים ותשעה
פסוקים - ומכילה נושאים רבים .אחד הנושאים המעניינים בפרשה, הציווי למשה לרקוח את
שמן המשחה, כפי שהכתוב מתאר:
"וידבר ה' אל
משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים
ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית
אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את -
אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]
ציורים מתוך הפרשה:
ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה יורד עם לוחות הברית מהר סיני/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)
השאלות הן:
א] כיצד משה רקח את שמן המשחה?
ב] למה נועד שמן המשחה?
תשובות
שמן המשחה.
משה נצטווה לקחת
בשמים מובחרים מארבעת המינים המפורטים לפנינו: מר דרור- היה מן שרף הנוטף מן העצים,
במשקל חמש מאות שקל הקודש.
הרמב"ן מפרש: זהו דם שמתאסף בבטן החיה הדומה לצבי בארץ הmhhrvודו, וכשהיא
מטיילת בין השיחים מפרישה דם בצרור
ומלקטים מן האחו, כמו שכתוב: "וידי נטפו מור" [ שיר השירים ה', ה']
והרמב"ן סבור שאין בחומר זה לא טומאה ולא מיאוס ודעה זו היא בניגוד לדעתם של אחרים ,כגון: הראב"ד בהלכות כלי
המקדש א, ב'] ששאל: איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה? והרמב"ן מסביר
רמז יפה: "דרור" –מלשון-"וקראתם
דרור"[ויקרא כ"ה, י] והמשמעות שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת.
רעיון נוסף- שיהיו כל
יושבי הארץ נקיים מעבדות ומכל שיעבוד גופם. ועוד רעיון: יש לקחת את הדם מהצבי
בעודו מתהלך חופשי כשהוא מתהלך בערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, מפני שכאשר הצבי נלכד בידי האדם לא יעשה מור, אלא מעט וגם אינו
מבושם וזה דבר מובן. הרמב"ן
מצטט את הנאמר במדרש חזית [שיר השירים רבה א, נ"ח] "צרור המור דודי לי"-
זהו אברהם, כשם שהמור הוא ראש לכל מיני
בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה מפיץ ריח רק באש, כך אברהם לא
נודעו מעשיו, אלא רק כאשר הושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו
מתמרמרות - לפי שמר כלענה, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורים.
קינמן בשם- זהו הבושם שנקרא: קינמון מהסוג המשובח עם הריח הטוב, לפי שהקינמון הוא קליפה מן העץ ויש בו שני סוגים, אחד הסוג הטוב
שיש בו גם ריח טוב וגם טעם ויש הסוג הפחות טוב שהוא כמו עץ. לכן התורה
מדגישה:"קנמון בשם"- הכוונה לסוג המשובח. וכאן
רש"י מסביר: כי התורה ציוותה להביא את הקנמון בשם שתי שקילות של 250 מנה כל
אחד ובכל שקילה להוסיף מעט על המשקל ולא לשקול בדייקנות.
קידה- לפי הסבר חז"ל- שורש עשב מסוים ובלשון חכמים: קציעה.
קנה בושם- הכוונה קנה של בושם- היות ויש קנים שאינם של בושם.
רש"י מביא שתי דעות על אופן ההכנה של השמן:
לפי דעה א] היו תחילה
חולטים ברותחים את הבשמים בשמן
וכאן היה מעשה נס לפי שהין שמן- שזוהי כמות קטנה - הספיק לכמות כה מרובה של
בשמים.
לפי דעה ב] קודם
היה צורך להשרות את הבשמים במים ולאחר שהם
ספגו את המים , היה צורך לצקת הין שמן,
ומשקלט השמן את ריח הבשמים- הוציאו את השמן הן הבשמים.
משה התבקש לעשות מרקחת, ולפי הסבר
רש"י: הכוונה-כל דבר שמעורבב עם עוד חומר עד שחומר אחד סופג או ריח, או טעם.
תפקיד שמן המשחה.
על פי ספר החינוך: שמן
משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול
מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו
קצת מלכים, והיו מושחים בו את הכלים של
בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא
בעבודה יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי
לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה
בספרי.
רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר:
"ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו
נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים
לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".
הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר
גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים
הגדולים ומלכים .ואמרו שהשמן שמשה עשה
הוא קיים לנצח כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב]
הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז
למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א] "וירא
ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה
ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי
שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר
ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו להידמות לתכונותיו- כי הוא היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי
עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה,
כפי שנאמר בתהלים[קל"ב, י"ז]:"ערכתי נר למשיחי" ולכן
משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות
שיצאו ממנו.
ומהמקור הזה יודלק כל
נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם
אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך
קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש כמו השמש, ולכן ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש -למשה
. לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה
קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה
את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן
למדו רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד
לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו
12 לוגים [שמות ל, ל"א]
אך עם כל זה התורה
מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה
לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על
זר ונכרת מעמיו"
כלומר אסור מן השמן
הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר
הדומה במתכונתו לשמן המשחה, אבל אם לא נעשה השמן באותה מתכונת ומשקל - מותר,
וגם אם נעשה שמן באותה מתכונת אין הסך ממנו נענש, אלא הרוקח בעצמו שרקח את השמן
ומי שייקח משמן המשחה על אדם זר שאינו לצורך מלכות ,או כהונה – נענש בעונש כרת.
לאור האמור לעיל, ניתן להביו איזו חשיבות גדולה
הייתה לכך ששמן המשחה נרקח על ידי משה
עצמו ולא על ידי שליח ומה הסגולה הטמונה בו. מכאן ששמן המשחה נועד גם לעתיד לבוא.
