פרשת ויקהל / מסר חשוב לעם ישראל בימינו- כיצד? / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  ויקהל - מסר חשוב לעם ישראל בימינו-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה ואמני המשכן לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן מקימים את  המשכן / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנשים והגברים תורמים זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך והכיור/  ציירה: אהובה קליין (c)

אומני המשכן: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך

 בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בעת שהענן יורד על המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ משה מלביש את הכוהנים  בבגדי כהונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה חובש את הציץ לראשו של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הנחושת/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]

" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת

 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר -צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם".[שמות  ל"ה, א']

בפרשה זו מתארת לנו התורה גם את אומני המשכן כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]

השאלות הן:

 

א] מה המשמעות:"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "?   

ב] מי היו אומני המשכן ובמה ייחודם? 

 

תשובות

 

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "

מעניין לשים לב לפרשה הקודמת [כי תישא] המסתיימת במילים: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.."[שמות ל"ד, ל"ה]

נשאלת השאלה במה וו החיבור בתחילת פרשתנו- מקשר לפרשה הקודמת?

 

רש"י מסביר:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"- לשון הפעיל, והמשמעות: שמשה רבינו אינו אוסף את האנשים בידיים - אלא הם נאספו מעצמם- על פי דיבורו, הוא רק גרם להם להיקהל ולכאורה -  מה כוחו של משה שהייתה לו הצלחה להקהיל את עם ישראל – ללא פעולה בידיו?

אלא, היות וראו עם ישראל "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה..". מכאן שהוד קדושתו האיר לסביבה ומתוך כוח קדושה זו נמשכו בני ישראל אל משה מהטעם: שהיו חפצים ליהנות מזיו קדושתו - דוגמת אדם המצוי באפלה ונמשך אל אור בוקע ועולה ,משום כך יש טעם לסמיכות לסוף פרשת 'כי תישא' בתיאור: "כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה.." לתחילת פרשתנו – למילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה"

מעניין לציין: כי השורש של קהל, נמצא גם בקהילה ובקהלת.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, הכתיר את עצמו בשם קהלת- דוגמת היותו ראש הקהל וגם  חלק ממנו- ואכן  בספרו קהלת- הקהיל את הקהל והיה מוסר להם מסרים חברתיים - דברי  תוכחה ומוסר השכל.

הזהר הקדוש טוען: כי ספר קהלת כתוב בסוד עליון והוא נכתב בדרך משל , כל פסוק אפילו הקצר ביותר מכיל חכמה עליונה.

המלבי"ם מסביר: משה היה צריך להקהיל את עם ישראל מהסיבה:  שבעוד שבמעמד  הר סיני- היה העם מאוחד, הרי בזמן מעשה העגל- השטן קיטרג –וגרם למחלוקת והנה הקמת המשכן נועדה  לכפר על מעשה העגל. לכן משה הקהיל את העם על מנת לאחד אותם מחדש.

אומני המשכן וייחודם.

חכמים מספרים: רבי עקיבא - בתחילה היה עם – הארץ , התחיל מאוחר יותר ללמוד תורה - הביט באבן  שנוקבה על ידי טיפות מים שנטפו עליה ללא הרף  - למד מזה מוסר- השכל:-אם טיפות מים רבות שינו את צורת האבן ,למרות היותה כה קשה, הרי המסקנה: שלימוד תורה בהתמדה - יכול לחדור ללב אנוש ,למרות  אפשרות היותו גס ומאובן.

 

לבצלאל הייתה חכמה גדולה לחדור  ללבבות מאובנים ביותר – לנקבם ולמלאם בתורה וביראת שמים, כפי שנאמר: הוא היה ,חרש ואומן לנקב אבן ולמלאותה בחומר הדרוש- "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת":

 

ע"פ הזוהר- את בצלאל העמידו , בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל)

 

ידוע שאהליאב היה שותפו של בצלאל- שמו מעיד עליו כי ישב   תמיד באוהל ה'- כלומר השכינה שרתה עליו. 

 

ר' חיים מוולוז'ין סבור:

בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.

 

כפי שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי  ג, י"ט]

 

מאחר שהמשכן ,כליו וגם המקדש – נעשו בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.

 

לכן אומרים חז"ל [מסכת  ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.

 

הרידב"ז  סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי  ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק  בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות  מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה  לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

ה"חפץ חיים" סובר:  כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה' - אם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני  ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא  זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא  אך רק ממנו.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה - מחשבה טהורה - בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הפרשה מעבירה  מסר אקטואלי חשוב לכל עם ישראל-לדורות : משה מקהיל את עם ישראל להודיע על הקמת המשכן, אלא שלצורך קיום המשכן וקיום העם בארץ - יש להתאחד – אחדות מלאה  במיוחד לאור העובדה שבית המקדש השני נחרב בעוון  מחלוקת ושנאת חינם-לפני  אלפיים שנה בקירוב  והביא לחורבן העם והארץ.

וכמה יפים וחשובים הפסוקים:

"תּוֹרָה צִוָּה- לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

 

 [ דברים  ל"ג, ד'- ה']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה וְאָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְאָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

שָׁמַיִם מְרַנְּנִים שִׂמְחָה

מֹשֶׁה מַקְהִיל אֻמָּה

כְּאִישׁ אֶחָד מְגִיחִים

לִבָּם אוֹתָם נוֹשְׂאִים.

 

לְעֵינֵיהֶם אָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן

מֹשֶׁה   בְּחִבָּה מְחַבְּקָם

הָאֶחָד בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי

אָמָּן חָכָם כֹּה כִּשְׁרוֹנִי.

 

הַשֵּׁנִי-אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ

הַמִּתְבּוֹנֵן בִּיצִירוֹתָיו תָּמִיד יִשְׂמַח

שְׁנֵיהֶם נִבְחֲרֵי אֱלוֹקִים

בְּצִילּוֹ תָּמִיד חוֹסִים.

 

 מֵעֱלָיֵיהֶם עָנָן שְׁכִינָה

 שׁוֹלֵחַ בָּרָק כַּלְּבָנָה

 עֵינֵי מֹשֶׁה כְּחַמָּה

 פָּנָיו קוֹרְנוֹת אוֹרָה.

 

אַשְׁרֵיכֶם עַם יִשְׂרָאֵל

עֲלֵיכֶם אֱלוֹקִים שׁוֹמֵר

כִּי לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן 

מְצַפֶּה לְאַחְדוּת הָעָם!

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל.[חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ערב שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein -  Friday night

"....אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.   שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה"

 [שמות , ל"ה, א-ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- האם השבת והפרנסה ילכו יחדיו? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל -   האם השבת והפרנסה ילכו יחדיו?

מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ שבת קודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד




ציורי תנ"ך/ נרות שבת וברקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ נשות חכמות הלב מביאות את החוטים למשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



Biblical painting
By Ahuva Klein
Bezalel is creating instruments for the  altar

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ תרומת היתר של עם ישראל- למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מלביש את  בני אהרון  /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה  זו  בראשיתה - פותחת  דווקא , בציווי שמירת שבת- אחד מעשרת הדיברות – וזאת למרות שבהמשך ישנו  תיאור מפורט של המשכן  וכליו. וכך נאמר: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".  [שמות ל"ה, א- ד]

השאלות הן:

א] מדוע פתחה הפרשה –דווקא, במצוות השבת?

ב] מה גנוז בשבת הקדושה?

תשובות.

מצוות שמירת השבת.

רש"י מבהיר: משה הקהיל את העם  ממחרת יום  הכיפורים כשירד מהר סיני.   העם נאסף  לא על ידי ידיו של משה, אלא על פי הציווי שלו- אחרים אספו את העם לשמוע את דברי משה במעמד הקהל.

רש"י שואל : מדוע  בפרשה על מלאכת המשכן – תחילה  מופיע הציווי  על שמירת השבת? ותשובתו היא: כי אין  מלאכת המשכן  דוחה את השבת.

"אור החיים" שואל  מה כוונת הציווי במילים- "אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר- צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם"?

והוא מסביר על פי דברי המדרש: "אמר הקב"ה למשה, הקהל קהילות ודרוש ברבים כדי שילמדו לדורות הבאים להיקהל בכל שבת. כמו שאני עשיתי שהקהלתי ואספתי אתכם ,דרוש בפניהם בדברי  תורה, ככתוב: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל-"-דברים אלה ציוה ה' לעשות מידי שבת בשבתו -שהרב ומנהיג העם יקהיל את עדתו בשבת וידרוש לפניהם בדברי  תורה.

ה"חפץ חיים" אומר:  נאמר: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". [משלי ג', ו]   מכאן שבכל עסקיו, יכוון האדם שרוצה להשתכר , כדי שיוכל לעבוד את ה' ואז יחשבו כל עסקיו למצוות ויקבל שכר עבורם ,אך כל  זה תלוי בכך שבשבת  בשעות הפנאי שלו, במקום לעסוק בדברים בטלים – הוא מזדרז  לגשת ללמוד תורה, אבל אם בשעות הפנאי  בשבת הוא עוסק בדברים  בטלים, התוצאה  תהיה, שמלבד שהוא יפסיד שעות אלו הוא יפסיד גם את כל השעות שעסק במשך השבוע ולמה הדבר דומה? לאדם שבנה  בניין  גדול, השקיע בכך  סכומי עתק וכל זה במטרה להשכיר את הדירות למטרות רווח, אך לאחר שסיים לבנות את הדירות, השתבשה דעתו ,נעל את כל הדירות  על מנעול ובריח, התוצאה: שהפסיד סכומי כסף גדולים לחינם והנמשל: אם האדם בעת שהוא בטל ממלאכתו בשבת- רץ ללמוד תורה יש תועלת רבה גם לכל פעולותיו במהלך כל השבוע וה' ינהג אתו בחסד ויעניק לו שכר  עליהם. ,אך לא כן, אם בזמנו הפנוי בשבת יעסוק בענייני הבלים ,על ידי כך מוכיח שכל פעולותיו  עד כה לא היו למען ה' וכל עמלו הוא לשווא.

 ערכה של שמירת השבת.

 נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן"

חז"ל מלמדים אותנו: שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה - עד ראש השנה  ולכן עם כל ההשתדלות שיעשה- הוא ישיג רק את מה שנקצב לו בלבד ואין זה נכון שיחשוב שהכול תלוי בהשתדלות והמאמצים המרובים שהוא משקיע במשך ימות השבוע ואם יתאמץ יתר על המידה -  הישגיו יהיו רבים יותר, מחשבה זו – היא בגדר טעות. יש אנשים שמחללים את השבת ואת יו"ט ונדמה להם שכך מוסיפים עושר, אך האמת שלא רק שאינם מתעשרים ,אלא בסופו של דבר הם סופגים נזקים בלתי צפויים,

לכן לא כתוב:" תַּעֲשֶׂה  מְלָאכָה",   " אלא כתוב: "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"

המשמעות היא: שהמלאכה נעשית מאליה ,הפרנסה  באה מאליה ולכן האדם יכול לנוח בשבת ללא טרדות פרנסה- כי השבת היא מקור הברכה.

נאמר: "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".

ה"חתם סופר" כתב: "על ידי השבת מתברכים ששת ימי המעשה, אך צריך להחזיק את הברכה, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, אלא השלום ולכן כל מגמתו של השטן לחרחר ריב בשבת - ביום שדווקא הברכה מצויה, כדי שלא ימצא כלי מוכן לקבל ברכה ועל ידי זה יתקלקלו כל ימי המעשה"

 לכן "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ"- פה נכלל גם אש הכעס והמחלוקת,  מטעם זה - יש להיזהר לא לבער את אש המחלוקת דווקא בשבת -כדי שהברכה תמצא גם בימות החול.

הגר"א אומר על המילים:"... אֵלֶּה, הַדְּבָרִים"- "אלו שלושים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני"

הגר"א מוסיף ואומר: בשבת  ויום טוב אין לדבר על דברים שאינם דחופים  מאד, אך גם בדברים דחופים יש לקצר בדבריהם - מהטעם שקדושת השבת גדולה מאד  ובקושי הותר לומר שלום בשבת - יש לכבד את השבת מאד ואין לצמצם בהוצאות המזון, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו - חוץ מההוצאות שמוציא  לצרכי שבת!

על פי שמות רבה: השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, אמר ה' לעם ישראל: אם תזכו לשמור את השבת אני מחשיב לכם: כאילו  קיימתם את  כל המצוות שבתורה.

בעל ה"חפץ חיים" מסביר מדרש זה, על הכתוב:"  "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" [שמות ל"א, י"ג]- כי על כך דרשו חז"ל: [בהזכרת שבת [י- ע"ב] "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי [באוצרותיי] ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל: לך ותודיעם ועתה צאו וראו: אם הכלה מחזירה  לחתן את המתנות ששיגר לה,,,,,  ודאי  שהדבר מוכיח ששוב אינה חפצה בו, והשידוך שנקשר ביניהם מתבטל במהרה.

הנמשל הוא: שמירת השבת, אם עם ישראל, חלילה אינם שומרים את השבת על פי ציווי ה' - הדבר נראה כמחזירים את התורה - המתנה היקרה ביותר שאלוקים העניק לעמו וכך כאילו   מכריז העם שאינו חפץ בקשר מיוחד  שהוא קיים  -תקופה מאד ארוכה בין עם ישראל לה'.

נאמר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם".נאמר: "לדרתם" ללא האות ו' לכן-אפשר לקרוא: "דירתם"   מלשון  דירה, לכן  כאשר היהודי מקבל את השבת באופן מכובד: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה מוצעת" השכינה אומרת: שהיא תדור עם משפחה זו, אך אם אין  מורגש בבית שהשבת הגיעה, השכינה  אומרת: "אין זו דירה של ישראל" [ ילקוט ראובני]

ראיתי בספר  "נתיבות שלום" שאלה: כיצד יכולים עם ישראל לשוב ולשמור שבת אחר חטא העגל שנחשב לעבודה זרה? התשובה לכך:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", למעשה ליחיד קשה לשנות את הדרך, אבל כאשר עם ישראל מתאחד כאיש אחד בלב אחד- מסוגל להגיע למדרגה הזו.

לשבת יש עוצמה רוחנית כה גדולה - שהיהודי יוכל להיטהר ולהתקדש  בכל המצבים.

הגאון רבי אהרון מרישא [בספרו- "הדרש והעיון"] טוען שבכל מקום שהתורה אומרת: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה",- לומדים: שהעבודה ביתר ימי השבוע- היא ציווי! כמו שנאמר במסכת אבות: "אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה.." [מסכת אבות, א', י']

התורה רוצה להבהיר לנו: כי במשך השבוע אדם לא  ילך בטל ולא ישב בחיבוק ידיים!

 כמו שאומר  דוד המלך: "יגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". [תהלים, קכ"ח, ב]

הקב"ה הבטיח לעם ישראל בהיותם במדבר: "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" [שמות ט"ז, ד] אבל בתנאי: "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" [שם, ט"ז, ד]

רש"ר סבור: כי על ידי כל הפעולות בשבת - שהן  פעילויות יצרניות – היינו- מעשים הגורמים לשינוי בחפץ, היצירה מוכיחה את שלטון האדם על כל דבר חומרי. לכן הימנעות בשבת מכוח זה, מוכיחה: את גילוי ההכנעה של היהודי בפני הקב"ה ,רק הוא האחד והיחיד שאליו היהודי משועבד וכפוף אליו- עבד גרידא.

גם אדם שצד חיות בשבת, או אוסף פירות בשבת מן הקרקע, למרות שלא נוצר שינוי בפירות , או בחיות ,הדבר גורם שינוי מהמצב החופשי והטבעי -  אל עניין שליטת האדם על הדבר- וזוהי מהות המלאכה - האסורה בשבת.

לסיכום,  לאור האמור  לעיל, ניתן להסיק – כי השבת היא מקור הברכה והקדושה- ברית נצחית בין עם ישראל לה', ואם כל העם יכבדוה – יזכו ליהנות מפרנסה טובה ומשמחה  במשך כל  ימות החול!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)