פרשת כי תישא , יוזמי חטא העגל והקשר להפטרה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תישא , יוזמי חטא העגל והקשר להפטרה.

מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך  וכיור הנחושת /

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שני האומנים בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמות הלב ותרומתן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ציווי ה' למשה לקחת סמים- לרקוח עבור הקטורת בקודש הקודשים

/אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]

ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים בחודש האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,.

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור מתוך ההפטרה: מלכים י"ח.

ציורי תנ"ך' אליהו הנביא  ניגש אל  המלך אחאב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ אליהו הנביא מבשר בשורה לאחאב מלך ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)

פרשה זו מתארת  כיצד  הגיעו עם ישראל לעשיית-
עגל הזהב ועוד בזמן שעלה משה להר סיני לקבל את התורה: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים .......וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות  ל"ב, א'-ד']

תגובת  ה' הייתה: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; ........וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר- אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" [להלן:  ל"ב, ז'- י"א]

תגובת משה: וַיְחַל מֹשֶׁה.....לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. ........זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"

[להלן, ל"ב, י"א- ט"ו]

תשובת ה': "וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".

השאלות הן:

א] מי היו האנשים שיזמו את: חטא  העגל?

ב] מה הקשר להפטרה- [ספר מלכים א, י"ח]?

תשובות.

האנשים שיזמו את חטא העגל:

מתברר  כי אותם האנשים שיזמו חטא נורא זה - לא היו זרע קודש של עם ישראל - בני אברהם, יצחק ויעקב, ממש לא!

וכך נאמר במדרש [שמות רבה מ"ב, ו']

"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָעָם אֵין כְּתִיב[לא כתוב] כָּאן אֶלָא עַמְּךָ, אָמַר משֶׁה רִיבּוֹן הָעוֹלָם מִנַּיִן הֵם עַמִּי?

"אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַמְּךָ הֵם, שֶׁעַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם אָמַרְתִּי לְךָ (שמות ז, ד): וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי, אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹא לְעָרֵב בָּהֶם עֵרֶב רָב, אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עָנָו וְכָשֵׁר אָמַרְתָּ לִי לְעוֹלָם מְקַבְּלִים הַשָּׁבִים, וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הֵם עֲתִידִין [עתידים] לַעֲשׂוֹת, אָמַרְתִּי לְךָ, לָאו, וְעָשִׂיתִי רְצוֹנְךָ, וְהֵם הֵם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ וְגָרְמוּ לְעַמִּי לַחֲטֹא".

נתאר לעצמנו: כי משה עולה להר סיני למשך ארבעים יום ובתום תקופה זו הוא עתיד לשוב והנה מגיע יום הארבעים ומשה מתאחר להגיע.

למעשה העם טעה - באופן ספירת הימים, שהרי הם התחילו לספור מהיום הראשון בכלל החשבון - בעוד שנהוג בתורת ישראל לספור מהלילה והיום  נמשך בעקבותיו - אך למרות זאת על פי דעתם - הם היו בטוחים שמשה  מאחר. במצב זה, מן הראוי שמשפחתו הקרובה של משה ידאגו לו ! ואילו כאן למרבה הפלא, הערב רב דאגו למשה,  הם רצים אל אהרון ושואלים על משה? אהרון מרגיע אותם שהכול תקין ומשם הם הולכים לשבט לוי – אך שבט לוי אינו מודאג ומבטיחים שמשה  צפוי להגיע.

אולם היות והערב רב עוררו את  עם ישראל – הדבר השפיע גם עליהם וניגשו אל אהרון הכהן והודיעו לו כי הם חוששים שמא  משה  נפטר.

היקשה עליהם אהרון: מי אמר לכם שמשה מת ? ענו לו ישראל: כי הערב רב אמרו להם: היות ומשה אמת ותורתו אמת ועדיין לא חזר - כנראה שקרה לו משהו.

בנוסף השטן גם הצטרף  לדאגה – כפי שמסופר בגמרא [מסכת שבת פ"ט, ע"א]הראה להם  צורת מיטה ואמר לאהרון  כי זה משה האיש , עם ישראל השתכנע והסכים לחפש מנהיג אחר ומשחשבו שיבחרו באהרון, הערב רב הסיט אותם ושכנע  אותם להעמיד את עגל הזהב!

לבסוף נכנסו אל הזקנים ואחר כך אצל חור- ומאחר שכל אלה התנגדו - הם הרגו אותם – כך שבסוף איימו גם על אהרון שיפגעו בו - באופן זה - אהרון השתכנע, אך עדיין לא מתוך כוונת עבודה זרה ,חלילה - אלא בניית העגל באופן איטי- היא  לשמו של ה'- כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר".[להלן  שמות, ל"ב, ה']לבסוף אהרון רצה למשוך זמן והורה להם להביא את תכשיטי הזהב של נשותיהם, אך משסירבו  הנשים , התנדבו הגברים לתרום- עדיין רצה  לעכב את הדבר הנורא, אלא שבאו חרטומי מצרים שיצאו ממצרים ומיכה שהיה מכשף –בתוכם, והנה באמצעות הכישוף גרמו שיקום עגל הזהב –שהיה  נראה ממש אמיתי - והם סגדו לו!

התוצאה הסופית הייתה: משה ציווה את בני לוי להרוג בחרב את כל החוטאים בסך שלושת אלפים איש.

הקשר להפטרה [מלכים- א, י"ח]

קודם להפטרה זו ,הכתוב מתאר מי היה מלך אחאב: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--מִכֹּל, אֲשֶׁר לְפָנָיו.  וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת -אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.  וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ, לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל, אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן" [ מלכים- א', ט"ז, ל'- ל"ג]

לפיכך אליהו הנביא גזר עליו  ועל יושבי שומרון - שנות  בצורת - כדברי הכתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" [שם י"ז, א']

הנבואה אכן התקיימה!

כאן בהפטרה הגיע הזמן  לעצור את הרעב ועל כן שלח ה' את אליהו אל אחאב:

"וַיְהִי, יָמִים רַבִּים, וּדְבַר-יְהוָה הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר:  לֵךְ הֵרָאֵה אֶל-אַחְאָב, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּהוּ, לְהֵרָאוֹת, אֶל-אַחְאָב; וְהָרָעָב   חָזָק, בְּשֹׁמְרוֹן".[מלכים-א, י"ח]

אליהו הנביא – בתום שלוש שנים של בצורת ורעב בא להודיע לאחאב שעבד עבודה זרה - כי עתה העונש הוסר.

על פי ביאור המלבי"ם לאחר שייבשו כל הנחלים ומקווה המים, היה צורך במטר היורד בהשגחה פרטית לטובה והוצרך אליהו הנביא - להחזיר את העם בתשובה. לאחר שעברו שלוש שנים של בצורת – כדי שיהיו ראויים לטובה זו- עתה הם היו כבר בשלים לאחר תקופת הבצורת- לפי שהרעב היה חזק בשומרון. והאנשים הגיעו למצב של יראת מוות.

גם אחאב הרגיש רגשי אשמה - כי בגללו באה צרה זו.

הקשר בין הפרשה - להפטרה: הסטייה מהאמונה בה'  והפנייה לעבודה זרה – בפרשה - זה היה משהו לא קבוע-באמצעות הערב רב, ואלו בהפטרה - זה היה הליך ארוך באשמת אחאב מלך ישראל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאחר שמשה ראה את הריקודים והמחולות סביב העגל- בכעסו שבר את הלוחות ובכך סימל להם שישברו ליבותיהם של כל עם ישראל וזו הדרך לתיקון. גם בהפטרה - העם  ובראשו אחאב מגיעים   לשבירה, בתום שנות הרעב וזהו הפתח לחזרה   בתשובה.

לפיכך יפים וחשובים דברי דוד המלך:

"זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" [תהלים נ"א, י"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְאַחְאָב הַמֶּלֶךְ/שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְאַחְאָב הַמֶּלֶךְ.

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שָׁאַב כּוֹחַ

 פָּעַל רַבּוֹת לְלֹא מָנוֹחַ

 הִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלוֹקִים

 בְּצִלּוֹ שָׁהָה-לֵילוֹת כְּיָמִים.

 

בְּתֹם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים

תְּקוּפָה נְטוּלַת גְּשָׁמִים

חָשׁוּ הַכֹּל רָעָב בְּשׁוֹמְרוֹן

אֲדָמָה יְבֵשָׁה מֻכַּת אָסוֹן.

 

צָרָה רַבַּת מְמַדִּים

בְּשֶׁל  מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים

עֲבוֹדָה זָרָה סְגִידַת אֱלִילִים

בְּרֹאשׁ אַחְאָב מַחֲטִיא הָרַבִּים.

 

 הִגִּיעָה הָעֵת הִנֵּה הַשָּׁעָה

 אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לַה' שָׁמַע

 עַתָּה לִבּוֹ נָשָׂא רַגְלָיו

 הַיְשֵׁר אֶל  מֶלֶךְ אַחְאָב.

 

מֵגִיחַ מִפֶּתַח הָאַרְמוֹן

הַמֶּלֶךְ שָׁרוּי דִּכָּאוֹן

בְּפִי הַנָּבִיא בְּשׂוֹרָה

יְצִיאָה מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תִּישָּׂא

[הַפְטָרָה בִּמְלָכִים-א, פֶּרֶק י"ח]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- במה הודלקה המנורה במקדש?' מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תצווה- במה הודלקה המנורה במקדש?

מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך-בני ישראל תורמים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי האלוקי להבאת שמן עבור המנורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/  בני ישראל  הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות  כ"ט, ד]

ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ,קומי אורי כי בא אורך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת  במילים:

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי יְהוָה:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[שמות כ"ז, כ'- כ"א]

 

השאלות הן:

א] מה  משמעות   המילים :"ואַתָּה תְּצַווֶּה"

ב] במה יש  להדליק את המנורה?

תשובות.

"ואַתָּה תְּצַווֶּה"- המשמעות:

ה"נתיבות שלום"  מסביר מדוע היה צורך בציווי מיוחד עבור השמן המשובח למען המנורה ?

תשובתו : יש שלוש דרגות של   לשונות:

א] אמור אל בני ישראל- שהיא אמירה רכה.

ב] דבר אל  בני ישראל- דיבור- הוא יותר קשה[תקיף]

ג] הדרגה הגבוהה ביותר- זה לשון ציווי.

הציווי- הוא לשון זירוז [כמו שלמדנו בפרשת צו].

ובנוסף אומר ה"נתיבות שלום": כי המילה: "תָּמִיד"- פירוש: עניין נצחי.

כאשר הנשיאים הקריבו קורבנות - לחנוכת המזבח ,הצטער אהרון הכהן כשראה שכולם מקריבים קורבנות והוא לא? ניחם אותו אלוקים ואמר לו : הקורבנות קיימים כל עוד בית המקדש קיים, אך ברגע שאינו קיים - גם הקורבנות בטלים , אבל  הנרות לעולם דולקים גם כאשר בית המקדש נחרב.

אומנם כל עוד המנורה הייתה דולקת - הנרות משני הצדדים היו נוטים כלפי הנר המרכזי - המסמל את השכינה-שהקב"ה יושב עם בשר ודם במעשה המנורה..

אך אחרי החורבן ידוע כי נרות חנוכה  דולקים כל שנה.

אומנם, מלבד זה  אור השכינה לעולם לא פסק מאז ימי בראשית. ה' גנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא. כפי שכתוב:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". [בראשית  א, ג']

רש"י  אומר על כך דברי אגדה:

ראה הקב"ה ביום הראשון  לבריאה: שהאור הוא הטוב ביותר ואינו ראוי שהרשעים ישתמשו בו בעולם הזה ,לכן הרחיק ה' את האור הזה וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא. אור זה הוא אור רוחני ואינו כמו אור השמש והלבנה - אלא  האיר בכל העולם..

למרות שנגנז - הוא קיים  ורק  המתייגע בתורה – זוכה ומתגלה לו האור הגנוז הזה!

ומי אותם הצדיקים בימינו? אלה אותם צדיקים  הלומדים תורה ממש במסירות נפש וממעטים בדברים גשמיים.

האור מופיע גם אצל שומרי השבת - וכל עין של יהודי מאירה כאשר הוא  דבוק במצוות התורה - כדברי דוד המלך:

"מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם"׃ [תהלים ט', י"ט]

הנה משל יפה:  אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו בגד ארגמן יקר ומשובח וציווה את עבדו : לנער את הבגד לקפל אותו ולשים לב  אליו במיוחד, ענה לו העבד: אינני מבין, הרי יש למלך בגדים רבים - מדוע דווקא על הבגד הזה הוד מלכותו מצווה עלי להתייחס באופן כה מיוחד?

ענה לו המלך:  הסיבה לכך היא: כי את המלבוש המפואר הזה לבשתי בפעם הראשונה  כאשר  נכנסתי לתפקיד המלוכה.

הנמשל: באופן דומה אמר משה לפני הקב"ה: אלוקים הרי יש לך שבעים אומות עולם ואותי אתה שולח לצוות דווקא את ישראל? ענה לו ה': עם ישראל הוא היחיד מכל העמים שהמליך  אותי בים סוף  באומרם:

"יְהוָה יִמְלֹוךְ, לְעֹולם וָעֶד" [ שמות ט"ו, י"ח] [ילקוט שמעוני עפ"י פסיקתא]

לפי דברי הרשב"ם - [רבי שמואל בן מאיר]: בפרשת תרומה כאשר ה' ביקש שעם ישראל יביאו תרומה למשכן, נאמר: "דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה" [כ"ה, כ]היות והתרומה במדבר-הייתה צורך השעה-למטרת בניית המשכן , אך בפרשתנו - מדובר בציווי לדורות - המטרה להביא שמן זית זך להדליק מידי ערב את המנורה בבית המקדש, לא לצורך השעה בלבד.
מסיבה זו ,הבקשה נאמרה בצורת ציווי-היות שכל לשון של צוואה - מטרתה: מיד ולדורות.
בעל הטורים אומר: מטרת הבאת השמן הייתה לצורך העלאת הנרות במנורת המקדש. במשך כל ימות השנה, מצווה זו כרוכה בחסרון כיס, לכן יש צורך בציווי וזירוז. כדי למנוע התרשלות בקיום מצווה כה חשובה. לכן יש מצווה לזרז ולצוות את עם ישראל.

גם במצוות  הקרבת קורבן התמיד נאמר: "צו את בני ישראל.." [במדבר כ"כ, ב] קורבן התמיד היה נהוג במקדש מידי יום - בבוקר ובשעת בן-ערביים היות  ויש במצווה זו עניין של חיסרון כיס - לכן היה צורך בלשון  ציווי וזירוז בקיום מצווה זו -שהיא  בעלת ערך רב!
חז"ל מסיקים מסקנה מעניינת וחשובה על לשון הציווי:

"ואתה תצווה."
יש כאן משום לימוד דרך ארץ: ראשית - עליך להיות: "אתה"-שתשמש דוגמא לאחרים בהתנהגותך המושלמת , רק אחר כך תוכל לצוות ולהדריך את הזולת.
כמו שנאמר: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"- דברי ריש לקיש במסכת [בבא מציעא ק"ז, ע"ב]

המנורה הודלקה - על ידי שמן זית זך

לפי דברי חז"ל: הצטוו בני ישראל דווקא להביא שמן זית-היות ושמן זה ניתן להשיג על ידי כתישה בלבד ובכך יש רמז לכל אחד מעם ישראל: כי ניתן להגיע לעולם הבא רק על ידי ייסורים ועמל רב בתורה.
עוד פירוש יפה של חז"ל: מדוע נמשלו עם ישראל דווקא לזית?  לפי ששאר המשקים מתמזגים זה בזה, אבל השמן אינו מתערבב במשקים אלא, תמיד נפרד, בדומה  לכך-עם ישראל אינו מתערבב עם אומות העולם.
עוד מעלה חשובה ,כאשר מערבבים את השמן עם נוזלים אחרים, הרי הוא מפלס את דרכו כלפי מעלה-מעל כל הנוזלים, כך עם ישראל-כאשר עושים את רצון ה'-הם מתעלים מעל הגויים.
וכמו הזית שחובטים בו וכותשים-כך ישראל, באים אומות העולם וחובטים אותם ממקום למקום ולבסוף הם חוזרים לדרך הישר-לרצונו של  מקום.
מעניין במיוחד : כאשר בסוף המבול-הביאה היונה עלה זית בפיה-היה בכך אות לאור בעולם.
כך ישראל נמשלים ליונה-מצווים להביא שמן זית ולהדליק נר תמיד לפני ה'.

לסיכום לאור האמור לעיל: עם ישראל הצטוו להביא  דווקא שמן זית זך כתית - שהוא יקר מאד נועד להדליק את  המנורה  אשר ממנה –נובע אור –רוחני- נצחי- ובימים אלה ללא מקדש אנחנו מצווים לדאוג שהשכינה  תשכון בתוכנו - על ידי אחדות אהבת חינם וקיום מצוות התורה כדי להאיר לעולם הגדול, יפים דברי ישעיהו הנביא:

 "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵך"ְ. [ישעיהו ס', א-ג']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)