פרשת כי תבוא-יתרון עם ישראל על אומות
העולם.
מאת: אהובה קליין .
היצירות שלי לפרשה:
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ עם סגולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ברוך תהיה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)
[מן על בד]
ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים למקדש/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העליה לרגל לירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך, ניצחון עם ישראל על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ העליה לרגל לירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך, ניצחון עם ישראל על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/הברכה על הר גריזים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "וברוך אתה בשדה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
אחד הציוויים החשובים
בתורה- לשמור ולקיים את התורה הלכה למעשה- בכל עת ובכל מקום:
"הַיּוֹם
הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים
הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם:
לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו
וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. יוַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ
לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם
אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ
לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר". [דברים כ"ו, ט"ז- י"ט]
ועוד נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע
בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר
אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל,
כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ
כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:
כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה...." [דברים כ"ח, א-ג]
השאלות הן:
א] "הַיּוֹם הַזֶּה.." משמעות הזמן בציווי?
ב] במה
חשיבותה של התורה?
ג] מה המשמעות של : "עם סגולה"?
תשובות.
"הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ ..."
רש"י
מסביר:
בכל יום יהיו דברי התורה בעינך חדשים כאילו בו ביום נצטווית עליהם.
ועל
כך אומר תנחומא:
"וכי
עד עכשיו לא ציווה הקב"ה את ישראל? והלא אותה שנה שנת ארבעים הייתה, שנאמר: "וַיְהִי
בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר
מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם". [דברים א, ג]
אלא כך אמר משה לישראל, בכול יום תהא התורה חביבה עליכם כאילו
היום קבלתם אותה מהר סיני"
רבינו בחיי מבהיר: מדוע יש להסתכל על מצוות התורה, כאילו ניתנו היום בהר סיני לעם ישראל?
לפי שהדורות חולפים
ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו ובהסתרו מעיניו
ישכחנו, והאותות והמופתים אינן עומדים לעולם, לכך יזהרו שתהיה האמונה קבועה בלב,
עומדת לעד בזמן ההסתר כמו שהייתה בזמן
ההתגלות, ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם ויהיו גם כן חדשים בעניין
זיכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מליבנו
בהתעלמם מעיננו, אך יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחידושו תמיד.
במילים אחרות, היות
ומעמד הר סיני הוא דבר שהתרחש לפני דורות
רבים, והרי האדם מטבעו צריך לראות משהו
מוחשי נגד עיניו תמיד. לכן ישמור מקום לאמונה בלב – באופן קבוע ובכל
יום יראה את התורה כאילו ניתנה היום!
מוסיף ואומר רבינו
בחיי: הסבר נוסף: על סמך המילים: "הַיּוֹם הזֶּה..."ובהמשך
כתוב - "בְּכָל-לְבָבְךָ
וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"
באה הוראה לאדם
שימסור נפשו על המצוות בכל הזמנים – ממש כמו ביום מתן תורה, כי כשם שהיה מוכן למסור נפשו למען ה' ביום מתן תורה - כאשר
ראה במו עיניו אותות ומופתים ואש בראש
ההר- כך ראוי למסור נפשו למען ה' בכל הזמנים!
בעל הטורים סבור: במילים: "הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת" ישנו רמז לדברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּן
לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל
לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו-- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ."
דעת מקרא מפרש: "הַיּוֹם
הַזֶּה.." כיוון שמשה פירש
את התורה והמצוות בכל הפרשיות הקודמות- כעת עם ישראל
נדרש לקיים את המצוות באופן מעשי.
חשיבותה של
התורה.
נאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ
תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו"
בספר :"מטה
שמעון"- ראיתי
הסברים יפים על חשיבות התורה:
אמר רבי שמעון בן
חלפתא: כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים- עונשו חמור יותר
בהשוואה למי שלא למד כלל את התורה.
משל: מעשה במלך שהכניס שני פועלים לתוך הפרדס שלו, האחד היה נוטע עצים ,
אבל גם מקצץ אותם. השני לא היה נוטע וממילא גם לא קוצץ. על מי היה המלך כועס יותר? לא על אותו פועל
שהיה נוטע עצים, וגם מקצץ אותם?
הנמשל: כל מי שלומד תורה ויודע- אך אינו מקיים את מצוותיה- עונשו קשה יותר
- מאשר אדם שלא למד כלל תורה וממילא גם לא קיים.
על כך אומר ישעיהו הנביא: "יֻחַן רָשָׁע בַּל-לָמַד צֶדֶק",
אבל אם למד ולא קיים
אינו נחנן. וזו הכוונה: "לשמור ולעשות את כל מצוותי" [דברים רבה, ז, ד]
ישנו חשש, יכול אדם
לטעון: עדיף שלא אלמד תורה ולא אקיים וכך
העונש שיוטל עלי לא יהיה גדול. הוא יהיה קטן יותר ממי שכן לומד תורה, אך אינו מקיים.
אבל אומרים
חז"ל: לאחר פטירתו של אדם- הוא נשפט במרומים ושואלים
אותו: "נשאת ונתת באמונה"? "קבעת עיתים לתורה"? מכאן למדים
אנו, כי האדם אינו יכול להימלט מהדין -
אפילו בעולם הבא.
כל איש מישראל חייב
ללמוד תורה, בין אם הוא עשיר ,או עני בין -
אם הוא שלם בגופו, או בעל ייסורים, בין אם צעיר, או זקן, איש שנשא אישה ויש לו בנים – חייבים לקבוע עיתים לתורה, את זאת לומדים
מדברי ה' אל יהושע:
"לֹא-יָמוּשׁ
סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן
תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ:
כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל".
עם סגולה- המשמעות.
נאמר: "אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ,
הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים
וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו
וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ".
רבינו בחיי מסביר: באמצעות
שני פירושים:
א] "הֶאֱמַרְתָּ" - לשון מעלה וגובה ,הכוונה שעם ישראל רוממו את ה' על ידי שקיימו
ומקיימים את מצוות התורה- בדומה לראש אמיר-
שהוא הענף העליון של העץ- כמו שאומר הנביא ישעיהו:
"בְּרֹאשׁ
אָמִיר" [ישעיהו י"ז, ד]
ב] אמרו בשם ר' יהודה
הלוי: "הֶאֱמַרְתָּ"- מלשון
"ויאמר" אתה עם ישראל עשית את הישר על ידי שקיבלת את התורה ,עד
שבאופן זה סיבבת שתגובת ה' הייתה שאמר : שהוא יהיה ה' אלוקיך.
וכנגד זה נאמר על ה':
"וַיהוָה
הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" ה' עשה לעם ישראל הרבה נסים עד כי עם ישראל אמרו שהם יהיו עם סגולה, כלומר
ה' אמר לעם ישראל בסיני:
"וְעַתָּה,
אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי
סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ".
מכאן
שאין מעלת ישראל להיקרא בשם עם סגולה - אלא בתנאי שיקיימו את המצוות וישנה הבטחה שאלוקים ייתן אותם:
"עֶלְיוֹן,
עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת"
בניגוד
לעובדי אלילים שאינם נתונים לתהילה
ולתפארת, אלא הם נתונים לחלק הכוכבים והמזלות. ואילו ישראל נתונים לתהילה ולשמו
הגדול" כפי שכתוב: "הוּא תְהִלָּתְךָ, וְהוּא אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר-עָשָׂה
אִתְּךָ, אֶת-הַגְּדֹלֹת וְאֶת- הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ" [דברים י', כ"א]
הכתב והקבלה סובר: ה' נתן לעם ישראל גדלות
וחשיבות בזה שהטיל עליו לשמור ולקיים את
מצוות התורה וזה היתרון גדול לעומת
יתר אומות עולם,
רש"י
אומר: כי
עם סגולה הוא אוצר חביב כמו שנאמר: "וסגולת מלכים"[קהלת ב, ח]- כלים
יקרים ואבנים טובות שהמלכים מצפינים אותם, כך גם עם ישראל הם עם סגולה לעומת שאר
אומות העולם.
האדמו"ר
רבי דויד'ל בידרמן מללוב אומר: המילה "סגולה" היא: כמו הניקוד סגול, היינו- שלוש
נקודות היוצרות צורת משולש - כך עם ישראל
לאיזה צד שהופכים אותו-הוא שומר על צורתו הקבועה לנצח וגם אם חלילה חוטאים, בשורש -
הנשמה שלהם קבועה –תמיד קיימת הגחלת היהודית.
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה
היא : עם ישראל- השומר תורה ומצוות- הלכה למעשה- זוכה להיות מרומם מכל
העמים, עליון על אויביו , נקרא עם סגולה – עתיר ברכות .
עליו נאמר:
"וְאַתֶּם
תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו]
ההפטרה: ישעיהו ס
קטע מההפטרה:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ: כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה--כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ. כָּל-צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ, אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ; יַעֲלוּ עַל-רָצוֹן מִזְבְּחִי, וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר. ..."
[שמן על בד]
ההפטרה: ישעיהו ס
קטע מההפטרה:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ: כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה--כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ. כָּל-צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ, אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ; יַעֲלוּ עַל-רָצוֹן מִזְבְּחִי, וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר. ..."
ציורי תנ"ך/ רוזנים ומלכים מגיעים לציון ביום הישועה/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
[שמן על בד]
