פרשת ראה- הראיה והשמיעה של האדם-מה יועילו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ראה- הראיה והשמיעה של האדם-מה יועילו?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/ ישעיהו הנביא מעורר את עם  ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". 

[ישעיהו נ"ה, ג']

ציורי תנ"ך הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חציית  מעבר הירדן בדרך לארץ המובטחת/

 ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ "ראה  אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם.." / ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ עם ישראל שולט על   הגויים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  ומשלת בגויים רבים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך איבוד עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי תנ"ך/ מצוות השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "ושמחת בחגך"- מצוות ניסוך המים בבית המקדש /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איש תחת גפנו  ותאנתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שילוח לחופשי את העבד העברי ואשתו וניתנת מתנות/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ עם סגולה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת כל תועבה/  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ לאברהם אבינו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ענייה סוערה-בת ציון/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[הפטרה- ישעיהו נ"ד- נ"ה]

ציורי תנ"ך/ נחמת ציון- התגשמות ברית דוד/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך ההפטרה-ישעיהו נד-נ"ה]

ציורי תנ"ך/ "אריה שאג- מי.."?/ ציירה: אהובה קליין (c)

" אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא".[עמוס , ג , ח]

ציורי תנ"ך תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין(c)

נמצאים אנו בסוף חודש אב וקרבים כבר לחודש אלול- הידוע כחודש  הרחמים והסליחות. בימים אלה ממש עלינו להתכונן לקראת הימים הנוראים אשר לפי מה שייכתב בשמים :  האם אנו זוכים לחיים - או למוות חלילה.

הכוונה : עלינו לשים לב לחיים הרוחניים שלנו - כי בלעדיהם - אין החיים , אלא חיי בהמה וחיה - ולאדם הם לא נחשבים  - זה הזמן להתעורר מהתרדמה היום יומית - יש לנצל כל רגע לעבודת ה'- כי לפי ימים  אלה - ייקבע כיצד יראו הימים הנוראים ועל פי זה - יקבע כיצד תראה כל השנה ! לא רק כיצד יראו הימים הבאים , אלא כיצד יראו כל החיים.

היות והחיים הם שרשרת אחת רצופה שאסור להפסיק במהלכה ,אלא להמשיך להתחזק בדרך התורה – לחנך את הילדים החל מהגיל הרך לקיים את המצוות בן אדם למקום ובין האדם לחברו.

הפרשה פותחת  בפסוקים:

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל ־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל.  הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם". [דברים, י"א, כ"ז- ל"ב]

בהפטרה אנו קוראים בספר ישעיהו: [נ"ד ,י"א עד פרק: נ"ה- פסוק: ו']

להלן קטע קצר מההפטרה: " הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב.  לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלֹא־ לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלו ־ טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם.  הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים.  הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא

יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ-לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ".[ישעיהו. פרק: נ"ה, א'- ו']

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין ראיית האדם לבין ראיית הקב"ה?

ב] כיצד דברי ישעיהו הנביא קשורים לתוכן פרשתנו?

תשובות.

ההבדל בין ראיית האדם לבין ראיית אלוקים

מעניין , לשים לב כי הפרשה פותחת במילה "ראה" – הפונה אל היחיד  והמשך המשפט פונה  בלשון רבים?

על כך כמה מהפירושים:

א] הגאון ר' אליהו מווילנא אומר: כאן משה רבנו מעוניין ללמד ולחנך את עם ישראל שאם יקום אדם ויאמר: הואיל וכולם הולכים בדרך מסוימת, גם אני אצטרף לדרכיהם ואין אני צריך לבדוק האם הדרך טובה ,או לא. על כך באה התורה ומזהירה את היחיד: "ראה"! עליך לבדוק את הדרך שאחרים הולכים בה- האם היא ראויה לך? האם היא טובה? האם היא ברוח התורה הקדושה?

ב] האבן עזרא טוען: תיקון כלל ישראל תלוי בתיקון הפרט, התורה דורשת מכל בן אדם שאם הוא מעוניין-

לחיות  בחברה טובה, תחילה יראה ויבדוק היכן עליו לשפר את מעשיו.

מסתבר שהראייה – היא חכמה וחכמה היא ראיה- ראית אמת וחכמת אמת- דבר שבא  מהקב"ה.

כפי שנאמר: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹוהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ"[דברים ד', ל"ה]

חייבים אנו לדעת, כי כל מה שאנחנו רואים- הוא מוגבל- היות וכל אדם רואה על פי רמתו- השכלתו וידיעותיו .

אין האדם רשאי לשפוט את אלוקים אשר ברא אותו, כמו שנאמר:

"תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים י"ח, י"ג]

לכן האדם צריך להאמין: כי  יש תכנית אלוקים ובעוד שאלוקים יודע  מה התכלית בסוף הדרך -הרי האדם אינו יודע כלל.

לדוגמא: המלחמה בה אנחנו נתונים כעת, נכון להיום: איננו יודעים כיצד תסתיים? אנחנו מייחלים  ומתפללים לטוב ולימים של שלום ושלווה..

אך הדבר תלוי בהתנהגות כל עם ישראל – אם נלך בדרך טובה נזכה כולנו לניצחון ושמחה ברכה וישועה- אך אם נלך בדרך הנוגדת לרצון ה' – היא תוביל  חלילה- לקללה- שאף יהודי  אינו חפץ בה ולכן בחכמה ננהג אם נשוב כולנו להתחבר לספר הספרים - במיוחד לאור המצב  המשקף את המתרחש בימים אלה ממש:   חלק קטן מהעם שאינו לומד את פרשיות השבוע  הוא - אינו יודע  כלל את חשיבות התורה -  ואת השליחות  של עם ישראל- בעולם, כי  העם שלנו חייב להיות אור לגויים ולא ההפך מזה.

לעומת ראיית האדם " אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט" [תהלים, צ"ד, ט']

אומר הנביא ירמיהו:

"אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה" [ ירמיהו כ"ג, כ"ד]

אומר דוד המלך: "גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ,    וְעַל סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ :יָמִים יֻצָּרוּ;  ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם". [תהלים קל"ט,ט"ז]

הסבר: דוד המלך מתאר את ראייתו של ה' את האדם עוד טרם האדם נולד לאוויר העולם כי הכול ידוע לה' מראש!

הגאון מווילנא מתייחס למילה: "נותן" –הכתובה בלשון הווה ולא בלשון עבר- בפסוק: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה". 

תשובתו: לבל יחשוב האדם ויטעה - כי זכות הבחירה ניתנה לו רק בראשית הדרך, שאם בחר בדרך רעה אין לו תקנה. לכן נאמר:

"אָנֹכִי נֹתֵן" בלשון הווה. לפי שכל יום - יש לו אפשרות לנטוש  את דרכו הרעה ולבחור דרך טובה. עד יום האחרון לחייו. וזאת כנגד המחשבה שמא ידאג שכל החטאים שחטא בעבר הם לא ייעלמו לנצח , לכן כתוב: "היום" היות ובעל התשובה הוא כתינוק שנולד- הרי זה: "היום" שהוא חוזר בתשובה- מתחיל את חייו  מחדש והחטאים שחטא בעבר נהפכו לשגגות או –במקרה הטוב יותר -אפילו לזכויות.!

הקשר של  דברי הנביא ישעיהו לפרשה.

הנביא קורא לעם ישראל:

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". 

הביטוי "שמעו ותחי נפשכם" הוא ביטוי  שמשמעותו היא "הקשיבו ותחיו". הוא קורא לאנשים לשמוע את דבר ה' ,או את דברי החכמה, מתוך הבנה שכך תזכו לחיי נצח או לחיי רוח.

המלבי"ם מסביר :"הטו אזנכם", ישעיהו הנביא פונה אל עם ישראל ואומר להם: לשמוע את דבריו  ומתוך השמיעה יגיעו להבנה ויקבלו   את דבריו - תחי נפשכם העטופה ברעב ובצמא לשמוע דברי אלהים חיים, "ואכרתה" – הכוונה: כי  הנביא יגיד להם נבואות מן הכריתות ברית שיכרות ה' איתם לעולם לשמור להם חסדי דוד הנאמנים,  כמו שנאמר: "עד עולם אכין זרעך וכו':

מצודת דוד מסביר באופן דומה: הנביא פונה אל עם ישראל ואומר להם :"הטו אזנכם" - לשמוע אמרי "ולכו אלי" - לכו ממקומכם לבא אלי ללמוד תורתי.

"הוי כל צמא" - הוי זה  לשון קריאה וזימון וקיבוץ הוא ויש הרבה במקרא (זכריה ב) הוי הוי ונוסו מארץ צפון.

הנביא אומר: "הוֹי כָּל ־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם"

רש"י מסביר: "הוי כל צמא" - הוי זה  לשון  קריאה וזימון וקיבוץ הוא "לכו למים" – הכוונה לתורה!

המלבי"ם מסביר: "הוי כל צמא ",כי  הנביאים  מדמים את התורה והמצוות ללחם ומזון, כי הם מזון הנפש - כמו שהלחם והמים הם מזון לגוף  - כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. נפשי בלעדם, כמו האמונה במציאות ה' בהשגחה ומעשים שמחייב גם הדת הנימוסי.

לעניות דעתי קיים קשר הדוק בין הראייה לשמיעה- לדוגמא: על ידי שאדם שומע רעמים בחורף - הוא מבין שיש אלוקים בשמים המנצח על מעשה הבריאה. על כך למדנו גם במעמד סיני שנאמר :

"וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת ־ הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל ־ מֹשֶׁה, דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל ־ יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן ־ נָמוּת" [שמות  כ, י"ד- ט"ז]

לסיכום : לאור האמור לעיל: יהי רצון שנשלב את חוש הראיה והשמיעה  יחדיו , נשכיל  לבחור בנתיב הברכה  ונקשיב לדברי הנביא ישעיהו:" הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך- עליות ומורדות בפרשה- ובתקופתנו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך-  עליות  ומורדות בפרשה- ובתקופתנו?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ האספסוף וישראל מתלוננים בפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעשות חצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-

אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים בנושא ההפטרה:

ההפטרה זכריה. פרק ב.

ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]

הפרשה פותחת  בנושא המנורה במשכן:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר, אֶל ־אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת, אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן—אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת ־מֹשֶׁה.  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד ־יְרֵכָהּ עַד ־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת ־מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת ־הַמְּנֹרָה". [במדבר  ח', א'- ה']

בפרשה, אנו קוראים על המתאוננים: ובהמשך על האספסוף  בעלי התאווה:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר  בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל ־מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ־יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם ־הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי ־בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה.  וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.  זָכַרְנוּ, אֶת ־הַדָּגָה, אֲשֶׁר ־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת ־הַבְּצָלִים, וְאֶת ־הַשּׁוּמִים.  ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל ־הַמָּן עֵינֵינוּ".[להלן במדבר י"א, א'- י"ז]

השאלות הן:

א]  מה מסמלת המנורה במשכן?

ב]  מה גרם לעם להתלונן בפני משה במדבר?

תשובות.

המנורה במשכן ומשמעותה הרוחנית.

רשי"י מסביר  מדוע נאמר: "בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת" וזאת - על שם שהלהבה עולה- שצריך להדליק את הנר עד שהיא עולה מאליה.

ורבותינו דרשו [ספרי  נ"ט]:  שהייתה מעלה [מדרגה] לפני המנורה שעליה היה עומד הכהן והיה מיטיב את הנרות.

נאמר: "אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

סה"כ היו שבע  שלהבות במנורה, שלוש –מצד ימין ושלוש מצד שמאל.

בעוד שהשלהבת המרכזית –פניה לשמים הרי שלושת  השלהבות מכל צד- שלהבותיהן היו פונות לשלהבת המרכזית. וזה היה תפקידו של אהרון לכוון באופן זה את השלהבות.

מה הסיבה לכך שהשלהבות פונות לשלהבת המרכזית? על כך תשובת רש"י- כדי שלא יגידו שאהרון נצרך לאורה  ועוד  נאמר: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן"- להדגיש: את שבחו  של אהרון שלא שינה מציווי ה'..

יש הרואים במנורה ובשלהבותיה הפונות למרכז  סמל של חינוך לעליה:

המנורה מהווה סמל לחינוך - תהליך ההוראה של המורה אל התלמיד: התורה מדריכה כיצד להדליק את המנורה שתידלק אחר כך מאליה- הנמשל לכך- כיצד ידליק המורה את הנר- שהוא התלמיד באופן שהתלמיד במשך הזמן יהיה ללומד עצמאי ואף יוכל בעצמו לתת חידושי תורה ולא רק יסתפק בזכירת הפירושים ,או החומר הנלמד מהמורה.

המורה ייתן לו את הכלים ואת הדרכים השונות וסברות שונות של חכמים וכך יהיה בידי התלמיד כלים ללמוד עצמאי ועל ידי כך נוצר מצב שהתלמיד בעתיד ייהפך גם כן למורה ויהיה אדם עצמאי- המצב צריך להגיע ל: " יִשְׁמַע חָכָם, וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן, תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה".

[משלי. א', ה']

גם שהמורה כבר אינו ליד תלמידו ,הרי האש שסיפק לו , היינו הכלים שסיפק לו - באמצעותם ימשיך התלמיד בכוחות עצמו, בסייעתא דשמיא ,גם  ללמד אחרים, כמו שאנו אומרים יום, יום: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד..."[כמילות התפילה בשחרית]

דעה נוספת: השלהבת המרכזית מסמלת את רוח התורה ואילו השלהבות משני הצדדים – מסמלות את עיניי עם ישראל המביטות אל השלהבת המרכזית –שהיא התורה- המאירה -וישנה  התחברות למצוותיה וזה גורם להתרוממות ועליה אל ה' ברוח האמונה.

מכאן שכל יהודי חייב לשאוף לעלות ולהתעלות בסולם האמונה וזאת במגמה של עליה  למידת האמת  ולהאיר לסביבה ולכל אומות העולם.

תלונות העם בפני  משה - ירידה רוחנית .

כאשר בני ישראל  מקבלים במדבר הכול במגש של כסף מאת ה' – לפתע נוצרת ירידה רוחנית גדולה כנאמר:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה,...."

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

על פי "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו ובמקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא , בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

"חידושי הרי"ם"  טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה - נקנים בייסורים. במקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה'.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי עיקר חטאם של המתאוננים היה – ההתרחקות של  העם  מהדבקות באלוקים.

זה היה גם עוון  המתאווים.

בהמשך האספסוף  התחיל מתלונן ובוכה - כדברי רש"י - אלו היו הערב רב - שהצטרפו אל בני ישראל כשיצאו ממצרים. אליהם הצטרפו  עתה גם בני ישראל שוב לבכות יחד איתם. הטענה הייתה :  התאווה - לאכול בשר. כל זה למרות  שלערב רב גם היה בשר, אלא חיפשו סיבה.

הרי כשנכנסו לארץ נאמר: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי ־גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']

לסיכום, לאור האמור לעיל:  בעוד שהמנורה במשכן - מסמלת את   השלמות  באמונה והעליה המתמדת  בסולם - הרוחני מנגד - חלק מהעם  נמצאים בירידה רוחנית נוראה - כפויי טובה כלפי ה' ומשה מנהיגם. שעליו נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה".[להלן:  י"ב, ג']

כאז – כן היום - לאור המחלוקת  בעם הנובעת מהריחוק התורני וחוסר יראת השמים, משרד החינוך חייב לשים את הדגש על השבת התנ"ך למקצוע החשוב הראשון במעלת  סולם החינוך - בכל מערכת החינוך בארץ  ולהיות שותפים לדברי הנביא ישעיהו:

"לֹא ־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ; וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה.  לֹא ־יִהְיֶה ־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ, לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ, הַיָּרֵחַ לֹא ־יָאִיר לָךְ; וְהָיָה ־לָךְ יְהוָה לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ". [ישעיהו  ס', י"ח- כ']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)