‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. אהובה קליין Biblical paintings Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . ציורי תנ"ך. אהובה קליין Biblical paintings Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 20 בספטמבר 2022

פרשת נצבים- לקראת חיים טובים וגאולה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נצבים- לקראת חיים טובים וגאולה.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:



ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:
אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים "/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]



ציורי תנ"ך/ אלוקים משיב את  בניו ממרחקים לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציור לראש השנה
"..."כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה.."

מתוך: "ונתנה תוקף"


ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ברכה בפירות הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים " / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציור מתוך ההפטרה[ישעיהו ס"א]-  ישועת ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אור הגאולה בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ"

[ישעיהו ס"ב, א]

 ציורי תנ"ך/ " עברו, עברו  בשערים"]ישעיהו ס"א]

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך /  הדרך המובילה למקדש על פי  נבואת ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין (c)

  "....פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים".
[ישעיהו ס"ב, י']  



ציורי תנ"ך/  על פי נבואת ישעיהו [ס"א]ירושלים ככלה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציור לראש השנה/ "תפילת  תשליך" בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c


הפרשה פותחת בפסוקים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  .  לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם". [דברים כ"ט, ט-  ט"ז]

בהמשך משה מסביר ומציע במה  לבחור:

"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ".  [להלן  פרק ל', י"ט]

השאלות הן:

א]  מה רומז לנו הפסוק: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם...."?

ב]  מה המסר בפסוק:"... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ"?

ג]  מה הקשר להפטרה בספר ישעיהו מ"א.

תשובות.

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם ...."

"בעל הטורים" מבאר: "אַתֶּם נִצָּבִים.." כדרך שנאמר בסיני:"וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר" [שמות י"ט, י"ז]

המטרה: לעמוד בברית עם ה' כמו בזמן קבלת התורה במעמד הר סיני.

אלשייך סובר: משה היה תמיד פונה אל הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל במישרין .  כוונתו של משה לשדר לעם ישראל : דעו לכם, אין  הבדל בינכם לבין הנשיאים ,כאשר אתם נצבים לפני ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים נראה  בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך דווקא בעיני שמים  הוא  פחות חשוב מזה שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה ותחתונים למעלה"   לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם זה לזה- "כל איש ישראל"..

 

 

ה"נתיבות שלום"  מסביר:

נאמר בספר הקדוש: כי את הפרשה הזו נוהגים לקרוא טרם היום הקדוש- ראש השנה-  מהטעם: כי  יש בו רמז ליום הדין ,כמו שנאמר בזוהר הקדוש - כי ראש השנה הוא יום הדין. ולכן גם בפרשתנו רומז הכתוב – כי אתם עם ישראל- כולכם נצבים לפני ה' ביום  הדין:

"...רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".

כאן הכתוב מונה י' מדרגות הכוללים י' דרגות בעם ישראל והכוונה: שלכל אחד יש דין בפני עצמו , כי אין יום הדין של אדם גדול וחשוב - כיום הדין של אדם פשוט ורגיל.

לפי שכל אחד נידון על פי ערכו.

אצל אדם פשוט ורגיל: הוא נידון על מעשים של עבירות ,לעומתו אדם גדול נידון גם על  הרהורים שבלב , גם הם נחשבים לעבירות .

גם אנשים שהם קטנים בדעת - כמו: "חֹטֵב עֵצֶיךָ, שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" ישנו יום הדין-  השייך אליהם - לפי שכל אדם חייב למלא את ייעודו ותפקידו.

אפילו לדומם יש  שליחות בעולם הזה: דוגמת הנעל - שהיא בדרגה כה נמוכה- תפקידה המיוחד: שהמים לא יחדרו דרכה.

כל מעשיו של היהודי - נידונים – בהתאם למצבו - באשר הוא-  בבחינת דרגתו  כי אינו דומה מה שעשה - כאשר היה במצב של בלבול – והוא נחשב אז- אנוס- למעשיו כאשר היה במצב של ישוב הדעת – ומוחו בדרגה גבוהה.

עניין הדרגות השונות שייך גם לעניין התשובה - לפי שלכל אדם יש מדרגה משלו.

לדוגמא: אם אדם פשוט חוטא ופוגע במלך לפי שברמת שכלו אינו מבין מהו ערך המלך וכמה נורא שפגע בו. גם תשובתו תהיה כמו שמתפייסים עם אדם פשוט.

לעומתו ,  אם אדם גדול - כגון: אחד  משרי המלך, תשובתו אינה ראויה והוא מבקש מחילה מהמלך- למרות שעושה זאת  מתוך חרטה- אך מרצה אותו כפי שמרצים אדם פשוט - הרי זה לגופו של עניין - נחשב  לו לחטא חמור.

גם אם אדם מתוודה על חטאים ואומר: "אשמנו , בגדנו.." אך אינו מכיר במשמעות המילים שמוציא מפיו - תשובה כזו היא - עצמה חטא!

חמור  חטא התשובה שלא נעשה כראוי -  מאשר החטא עצמו, מהטעם: הרי  חטא משום שיצר הרע השתלט עליו, מנגד את התשובה  עשה כאשר ישוב  הדעת שב אליו ,הרי התשובה צריכה להיות במלוא הכרת החטא שיחוש את הצער והמרירות.

בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מביאים קורבנות ,לאחר שעשו תשובה על החטאים והתוודו עליהם - אם התשובה לא הייתה כראוי, הייתה נראית דמות כלב על המזבח - רק  כאשר החוטא הצטער -הרבה בבכי ושב בתשובה כראוי הייתה – צורת האש כדמות הכלב - משתנה לאריה.

יהודי צריך לזכור: בראש השנה אנחנו נצבים לפני ה'  המביט בנו וצריכים אנו להרגיש שכולנו עוברים  מחדש בברית עם ה'- זהו יום משפט של הברואים וה' מעמיד  במשפט את כל יצורי העולמים - אם כבנים, אם כעבדים.

ישאף היהודי - הבא בברית עם ה' - ויהיה בדרגה גבוהה ויתחדש כבריה חדשה העוברת מחדש  בברית מחודשת עם אלוקים.

רש"י מסביר

התורה מלמדת אותנו: כי משה מכנס את כל עם ישראל  לפני הקב"ה - ביום מותו.

וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים—המשמעות.

רש"י מסביר:

כוונת משה: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים- כדוגמת  אדם האומר לבנו: בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על החלק היפה ואומר לו: את זה בחר לך.

זה אומר דוד המלך: "יְהוָה, מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי--    אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". המשמעות: הנחת ידי על גורלי הטוב - כדי לומר לך- את זה תיקח.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: האדם אינו זוכה לחיים במקרה, ולא  בלי מחשבה ורצון, אלא הוא חייב להחליט בעצמו - במכוון ובכובד ראש -  עליו לבחור בחיים אם חפץ הוא לחיות.

בספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים "נאמר:" ר' יהושע בן קרחה אומר: משל  למלך שעשה  סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]

 

במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - מתוכם היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."

 

מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב - בקיום התורה, ואילו את המוות ואת הרע-  אם לא יקימוה"

הקשר להפטרה בספר ישעיהו  [פרק ס"א-ס"ג- עד פסוק י' ]

קטע מההפטרה:

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי:  כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל- הַגּוֹיִם.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.  וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ.  וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-יְהוָה; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף -אֱלֹהָיִךְ".

כשם שעם ישראל נצבים לפני הקב"ה במשך יום הדין , בל נשכח שאלוקים מביט בהם במהלך כל השנה:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]

אך בראש השנה מעמיד אותם  במשפט ומתבונן  בהם כבניו ומשתוקק שישובו  אליו - ומבטיח אחרי כל  הגלויות- גאולה!

לסיכום, לאור האמור לעיל:  עלינו לשאוף שתבוא על כולנו שנה טובה  - שנת גאולה, עלינו לשוב בתשובה - איש, איש על  פי יכולתו לבחור בחיים טובים- לא רק חיים גשמיים ,אלא גם חיים רוחניים  - להרבות בתורה ומצוות  בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה כדברי הנביא:

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר". 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 5 ביולי 2022

פרשת בלק- הנבואה לישראל בפי בלעם והנביא מיכה!/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק-  הנבואה לישראל בפי בלעם והנביא מיכה!

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מחנה ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בלק מדמה את ישראל לשור -

עשב בשדה/ציורי תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)


בלק שולח  מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/בלעם חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)


 בלק לוקח את  בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ)



ציורי תנ"ך/ "עם לבדד ישכון"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Balak and Billaam on the top of Peor  mountain

 

"וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן"

 

[ במדבר כ"ג, כ"ח]



ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו מתארת את אשר אירע – אחרי כיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן . בני ישראל   זוכים להגיע עד החרמון , הם חונים באדמת מואב ההיסטורית - כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [במדבר  כ"ב, א].

אך בפועל הם שולטים לכל אורך עבר הירדן המזרחי.

בתקופה זו בלק בן ציפור - מלך מואב  מחליט לפגוע בעם ישראל באופן מיוחד - כי אינו מסוגל להילחם בהם  בדרך הרגילה -  עמו שרוי בפחד  ואין להם צבא המסוגל להילחם כנגד עם ישראל. על כן החלטתו לפעול בדרך  שאינה שגרתית כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ:  לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:  כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" [במדבר כ"ב, ב- ז]

מנגד, אם נעיין בהפטרה נמצא קטע מעניין המתקשר למשלו של בלעם:

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל-אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ.  וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ. וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ.  וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא- תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.  וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ.  וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם--אֶת- הַגּוֹיִם:  אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעו"ּ [מיכה ה, ז-י"ד]

השאלות הן:

א] מדוע החליט בלק להילחם נגד עם ישראל באופן ייחודי?

ב] כיצד דברי בלעם מתאימים לדברי הנביא מיכה בהפטרה?

תשובות.

החלטת בלק  להילחם באופן ייחודי נגד עם ישראל.

בלק בוחר להילחם  באמצעות  הפה - לקלל את עם ישראל , מסתבר שבחוכמתו מבחין בין שני  סוגי מלחמה:

מלחמה רוחנית שבה נלחמים בכוח התורה - בכוח הרוחני של עם ישראל , כאן התוצאה תלויה בחוסן העם, האם העם יצליח  לשמור על ערכי היהדות דבר המגן עליו מפני כל האויבים וגורם אף לניסים גלויים [ כמו במלחמת היונים נגד המכבים]  כי ח"ו על - ידי  התנתקות מן היהדות ומסורת האבות - לא תהיה  לעם ישראל תקומה ולא  תישאר שארית.

מלחמה קונבנציונאליתמלחמה באמצעות כלי נשק, עיקר הצלחתה- בידי שמים,

כמו שנאמר:" יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן."  [שמות י"ד, י"ד]

ובאמת ההיסטוריה מוכיחה - כי תמיד אלוקים מגן על עם ישראל: "כִּי לֹא יִיטֹּושׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹוב."[תהלים צ"ד, י"ד]

בלק ידע כי להילחם נגד ה' -  אין לו אף  סיכוי של הצלחה, אלא כישלון  מוחלט הידוע מראש.

מהטעם הזה - בחר במלחמה הרוחנית התלויה בעיקרה – בעם ישראל ובכוחם להשיב מלחמה שערה וחשב כי  לישראל יש כוח בפה  באמצעות  התפילה לכן גם הוא ישתמש ככלי מלחמה בפה על - ידי  קללות.

ְהַמִּדְרָשׁ מִסְפַּר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל בִּלְעָם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָּרוּךְ הוּא, וַיָּסֶת בָּלָק אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹם, יוֹם וְלֹא שָׁמַע בִּלְעָם אֶל בָּלָק מִפְּנֵי דְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל בִּלְעָם, וַיַּרְא בָּלָק כִּי לֹא שָׁמַע בִּלְעָם אַל דְּבָרוֹ, וַיָּקָם וְיֵלֵךְ אֶל מְקוֹמוֹ, וְגַם בִּלְעָם שָׁב אֶל אַרְצוֹ וְיֵלֵךְ מִשָּׁם מִדְיָנָהּ".

עוד מספר המדרש :  על שיטה נוספת להילחם באופן רוחני נגד ישראל : "וְיִירָאוּ בְּנֵי מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִיקחוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת כָּל בְּנוֹתֵיהֶם וְכָל נְשֵׁיהֶם הַיפוֹת  תֹּאַר וְטוֹבוֹת הַמַּרְאֶה, וְיַלְבִּישׁוּ אוֹתָם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים יְקָרִים, וְיוֹשִׁיבוּ בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַנָּשִׁים הַהִנָּהּ פָּתַח אָוהלֵיהֶם, לְמַעַן רְאוּת אוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִפְנוּ אֲלֵיהֶן וְלֹא יִלָּחֲמוּ אֶת מוֹאָב, וְיַעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי מוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיוֹשִׁיבוּ אִישׁ אֶת בִּתּוֹ וְאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ פֶּתַח אָוהֳלוֹ, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת מַעֲשֵׂה מוֹאָב וְיִפְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בָּנוֹת מוֹאָב, וְיִתְאַוּוּ לָהֶן וְיֵלְכוּ אֲלֵיהֶן".

למעשה, כוונת  בלק הייתה: לנתק את עם ישראל מתרבותם =  תורה ומצוות.

את זאת חשב להשיג באמצעות שיטות  של פיתוי לדבר עבירה ועל ידי קללות

ופגיעה בדת היהודית . זאת במטרה להביס את עם ישראל, חלילה.

דברי הנביא מיכה הנביא – בהפטרה - מזכירים את דברי  בלעם.

כפי שקראנו בפרשה, למרות כמה ניסיונות לקלל את עם ישראל - אין הדבר עולה בידו של בלעם ובמקום קללות יוצאות מפיו ברכות לעם ישראל - שניתן לחוש בהן גם בימינו!

למרות שבלק התעקש שבלעם יצליח לקלל את ישראל כמה פעמים, בסופו של דבר נאמרו שלוש ברכות לישראל ובפעם הרביעית – פתח בלעם ביוזמה משלו  והשמיע לבלק נבואה על מכה שעתידים ישראל להנחית על מואב  לעתיד לבוא: "וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".[במדבר כ"ד, י"ד] בלעם מוכיח כי הוא קוסם מצליח שקללתו וברכתו תמיד  פעלו:

על כך התרשם בלק - מלך מואב ושלח לו שליחים והדריך אותם להגיד לבלעם:

"כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר" והנה התרחש נס גלוי וה' הפך את הקללות שבפי בלעם - לברכות והושיע את ישראל מפגיעה בו.

מסר חשוב  זה  מוזכר במילים אלה:

בחומש דברים: "לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה:  גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא - יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד - עוֹלָם.  עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ.  וְלֹא-אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים  כ"ג, ד- ו]

בספר יהושע: יהושע בן נון נושא נאום לפני מותו בכינוס בשכם ושם מזכיר את החסדים שעשה ה' לישראל:

"וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וְלֹא אָבִיתִי, לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם; וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ".

[יהושע, כ"ד, ט-י]

דברים אלה מזכיר גם מיכה הנביא בהפטרה:

"עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה". [מיכה ו, ה,]

דמיון נוסף בהפטרה : ניתן למצוא בין ברכותיו של בלעם לדברי הנביא מיכה.

בהפטרה מיכה אומר:  "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל.  תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל - אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ".  [מיכה ה, ז- ט]

ואילו בלעם מנבא בפרשה:

"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". [במדבר כ"ד, ט]

עוד ברכה נבואית אומר בלעם על עם ישראל:

"כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:  הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.  מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל" [במדבר כ"ג, ט' ]

עם ישראל לעתיד לבוא – בדד ישב- לא יחשיב את עצמו כאחד מאומות העולם, הוא לא ילמד ממעשיהם והמידות הרעות שלהם. ואי אפשר יהיה בכלל למנות את מספרם - ברכה שהובטחה עוד  לאברהם אבינו  מאת: ה'

העם- ישב בדד- לא יתחשב בגויים.

 

הנביא מיכה מנבא  דברים דומים:

 

"וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא - תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.  וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ.  וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם—אֶת - הַגּוֹיִם:  אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעוּ" – עם ישראל בניגוד לגויים עובדי עבודה זרה- יקבל סיוע אלוקי להשמיד את כל האלילים מתוכו.[מיכה ה, י"ב- י"ד]

 

ומנבא בלעם בפרשה: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם".[במדבר כ"ד, ה]

 

הנביא מיכה אומר בהפטרה מה רצון ה':

"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם - אֱלֹהֶיךָ". [מיכה ו, ח]

 

אכן, השאיר הקב"ה ברכה נצחית שבכוחה לשמר את המקור הרוחני - שעליו נשען עם ישראל - מקומות תפילה, בתי כנסת ובתי מדרש.

כפי שכתוב בגמרא:" מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" [מסכת ברכות [ח, א]

מקום התפילה מאיר לישראל ומגן עליו לאורך כל הדורות ומבטיח את קיומו לעד.

משום כך  קבעו חז"ל בכל בוקר בתפילת שחרית : להתחיל דווקא בברכה שנאמרה על ידי בלעם הרשע: "מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל.."

בברכה זו טמון סוד קיום עם ישראל.

רצה בלעם לקלל ויצא מברך! פלאי פלאים - חסדי אלוקים!

לסיכום לאור האמור לעיל : ניתן להסיק: בהיות עם ישראל – עם נבחר ה' - המקיים את התורה ככתבה ולשונה הוא  - נמשל לאריה אשר יהיה מסוגל לטרוף את כל חיות היער וגם חיות הבית ,היינו, לנצח את כל הגויים ההולכים נגדו ומנגד הוא יהיה לברכה בקרב הארץ - כטל שאינו פוסק לעולם - משפיע לטובה גם על עמים אחרים..

אך עליו לזכור להתרחק מכל עבודה זרה ולא להיות כפוי טובה כלפי ה'   אלא-לזכור את כל הנסים שעשה ה' לעם ישראל בעבר ודברים אלו מקבילים לדברי בלק: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ"

 

יפים דבריו של בלעם: "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"

 

וכמו כן דברי נבואת הנביא מיכה: "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל". 


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר