יום רביעי, 25 בנובמבר 2020

פרשת ויצא- כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויצא - כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?

מאת: אהובה  קליין

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".[בראשית  כ"ט,כ"ה- כ"ו]



ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/

  ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".

ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?

ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



בפרשה זו מגלה יעקב, כי לבן רימה אותו ! זאת לאחר שעבד עבור רחל במשך שבע שנים ועל כך אנו קוראים בתורה:

"וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה."  [בראשית כ"ט, ט"ז- י"ט]

בהמשך נאמר: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.  וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי.  וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי.."  [שם, כ"ט, י"ח- כ"א ]

אך יעקב לא ציפה לתוצאה:

"וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.  מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת"  [שם, כ"ט, כ"ה-כ"ח]

השאלות הן:

א] רחל ולאה - במה היו שונות?

ב] מדוע העדיף יעקב את רחל על פני לאה?

ג] כיצד לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה?

תשובות.

רחל ולאה.

על רחל נאמר: "וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה". 

רש"י מסביר: "תואר"- הכוונה לצורת פניה – שהיו קווי מתאר פניה- מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה - לשון תואר אנו מוצאים בתנ"ך:

"חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". [ישעיהו מ"ד, י"ג]- הקו החיצוני המתאר את  צורתו הכללית.

הגר"א [הגאון רבנו מווילנא]  שואל: הרי נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"   [משלי  ל"א, ל] ויש בכך קושי, אם חן ויופי - נחשבים להבל ושקר, כיצד יתכן שהכתוב משבח בדבר שקר ?- והתשובה היא : היופי –הוא הבל ושקר כאשר הוא מופיע לבד!

אבל - באישה – יראת ה'- היא מעלה גדולה - לכן כאן הכוונה: שהיה לה גם יופי וחן יחד עם יראת ה' וזו מעלה גדולה.

יש עוד הסבר של הגאון: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"- כשהנשים  הן בלי יראת ה' -הן כנזם באף חזיר, אבל "אישה יראת ה' היא תתהלל" הכוונה שכעת גם החן והיופי- תתהלל.

על דרך זו מוסבר גם: "כֹּ֣ה  אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־ יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל  הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־ יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ"׃[ירמיהו ט, כ"ב- כ"ג]

אין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד ,אלא "בזאת"-היינו - בחכמה ובגבורה ובעשירות תהלל אותו - כשישכיל ויזכור כי הכול מאת ה'- שידע איך להתנהג בעשירות , בגבורה ובחכמה , כל כוונתו תהיה לשם שמים.

ספורנו סבור: כי רחל הייתה יפת מראה גם בצבע העור שלה "שהיה צח ואדום - כי אומנם הצבע הוא מושג לחוש הראות"

לגבי לאה נאמר: "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת";

רש"י מסביר: היו עיניה של לאה בוכיות ודומעות, מהטעם שהייתה סבורה: שהיא מיועדת להינשא לעשיו ולעלות בגורלו, משום כך הייתה בוכה פעמים רבות - לפי שהיו אומרים: "שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, הגדולה – לאה -  מיועדת להינשא לגדול- עשיו והקטנה- רחל ראויה להינשא לקטן - יעקב, - לכן הייתה בוכה לאה- שלא תינשא לעשיו.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ] טוען: במקום לציין  שלאה הייתה פחות יפה הכתוב מבליט ומהלל את מה שהיה כן יפה בה- עיניה היו רכות וענוגות- בהשוואה לרחל שהייתה כולה יפה.

"החיזקוני" סובר: כי עיני לאה רכות והרוח והאוויר היו קשים לה - לפיכך לא הייתה רועה את הצאן כרחל.

אונקלוס אומר: כי המשמעות של עיניים רכות - עיניה היו יפות ונאות.

דעת זקנים לבעלי התוספות: מציין את יופיין של עיני לאה, אך לדעתו היו עיני לאה –כואבות מהבכי.

יעקב  מעדיף את רחל.

ספורנו מבהיר: כי יעקב אהב את רחל- הוא התאהב באישיותה היות והיא רחל ולא בגלל טעם אחר.

רש"ר סבור: כי בחירת רחל הייתה על סמך מראה החיצוני - שהייתה מאד יפה.

"חיזקוני" טוען: כי הייתה שמועה שהאחות הגדולה - לאה  מתאימה לעשיו – לאחיו הגדול לכן  יעקב פחד, אפוא, לדרוש את לאה- האחות הגדולה, שמא יכעס עליו עשיו, בייתר שאת ,אחרי מכירת הבכורה ויטען: כי יעקב לא רק את הבכורה  חמד, אלא גם את אשתו המיועדת.

לבן מרמה את יעקב.

יעקב אומר ללבן: "מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"?

חז"ל אמרו במדרש: כאשר גילה יעקב - כי לבן רימה אותו ונתן לו את לאה ולא את רחל, אמרה לאה ליעקב: הלא גם אתה רימית את אביך ואמרת: "אנוכי עשיו בכורך", למעשה, הדבר מוזר  שלאה מגינה כאן על עשיו. אך אומר  ליקוטי כתר: כי לאה מגינה על עצמה ולא על עשיו.

היא טוענת: אני הייתי מיועדת לבכור אולם אתה שרכשת את הבכורה  הרי קנית בכך גם אותי!

ישנו פירוש המסביר:  כי לבן באומרו:

"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".   לבן מתכוון לקנטר את יעקב בעניין הבכורה - לכן הוא אומר: "הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה"- יעקב היה  הצעיר ועשיו הבכור- אומנם במקומכם נהוג למכור את הבכורה לצעיר - להקדים את הקטן לגדול- אך אצלנו המנהג שונה!

המלבי"ם ורש"ר מסבירים: את "הצטדקותו" של לבן האומר ליעקב: אל תחשוב, כי רציתי לשנות את  הבטחתי מלתת לך את רחל, או שמא, רציתי להשיא לך את לאה בניגוד לרצונך. האמת, שכל מה שעשיתי- היה למען אוכל לקיים את הבטחתי, אומנם הבטחתי לך לתת את רחל-אלא מנהג המקום גרם לעיכוב, לכן קיימתי את המנהג ונתתי לך את לאה - וזאת במטרה לתת לך בהמשך את רחל.

אין אתה צריך לעבוד לפני שתיקח אותה-שבע שנים נוספות, אלא: "מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת..." ואתן לך את רחל באשראי, תעבוד את שבע השנים אחר כך, אני נתתי לך תחילה את לאה- רק מהטעם: שאוכל לתת לך אחר כך את רחל. אתה אינך בקי במנהגי המקום הזה - כי אצלנו: המבקש את הצעירה - מתכוון גם לבכירה הכול התנהל כאן כשורה - בהתאם להבטחתי ומנהגי המקום.

לסיכום,  לאור האמור לעיל: לבן היה רמאי, איש גשמי מאד - אשר הממון תמיד בראש מעיניו - הוא  מצטייר כלפי חוץ כאיש "צדק" ואינו מוכן להודות ברמאותו - כל התנהלותו והבטחותיו כלפי  יעקב-  הם במטרה לקיים את "הבטחתו" ליעקב.  אחד בפה ואחד בלב !

עלינו להישמר  מאנשים  שאינם ישרים, כפי שאנו מתפללים בכל בוקר בתפילת שחרית :

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִיםמֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִפֶּגַע רָע........"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לבן מצטדק ליעקב/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

לבן מצטדק ליעקב.

מאת: אהובה קליין. ©

השחר עלה במרום

יעקב נזכר בסדום

מפנה ללבן שאלה

על מה ולמה רימה?

 

 

שבע שנים עבד ברחל

חורף קיץ, יום וליל

אותה פגש לראשונה

ליד הבאר , יפה וברה.

 

שם, הזיל דמעה

התנבא על עתידה       

חיש תובע הבטחת לבן

המצטייר כאיש צח ונאמן.

 

 

לבן חותנו , מצטדק

כאנשי המקום נוהג

לו העניק את הבכירה

בוא תבוא גם הצעירה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויצא [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 19 בנובמבר 2020

פרשת תולדות- מהי כוחה של תפילה לה' ? / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תולדות - מהי כוחה של תפילה לה' ?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה זו:



ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)





"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד:ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה ויקנאו אותו פלישתים"
[בראשית כ"ו,י"ג]






ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





הפרשה פותחת  במילים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק.  וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה.  וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ...."  [בראשית  כ"ה, י"ט]

השאלות הן:

א] במה חשיבות אברהם שהוזכר פעמיים בפסוק ?

ב] מה ניתן ללמוד על תפילתם של יצחק ורבקה ?

תשובות.

חשיבותו של  אברהם אבינו.

שואל רשי":  כיוון שהוזכר כבר:" יצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" מדוע חוזר הפסוק: "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" ?

על כך שתי תשובות:

א] הכתוב בא ללמדנו: שההתרחשות כאן הייתה - לאחר שהקב"ה שינה את  השם: "אברם"- ל"אברהם" - כי כל עוד היה נקרא: בשם "אברם"- לא היה מסוגל להוליד בנים ורק לאחר שינוי שמו – ל "אברהם"- הוליד את יצחק.

ב] נאמר: "יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" היה צורך לציין: "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" הטעם לכך: לפי שליצני הדור היו אומרים: "מאבימלך  נתעברה שרה"  כפי שהתורה מתארת את לקיחתה של  שרה על ידי אבימלך מלך גרר:

"וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה" [בראשית כ, ב] שהרי שרה שהתה עם אברהם במשך שנים ולא נתעברה, מה עשה  הקב"ה- כדי לבטל את דבריהם של ליצני הדור? דאג שקלסתר פניו של יצחק יהיו דומים לאברהם, כך כולם העידו - כי אברהם הוא זה שהוליד את יצחק. זה הטעם לכפל הלשון:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם"- עדות יש כאן: ש"אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" !

על פי מדרש חז"ל: ניתן לראות: כי כל מה שאירע לאברהם קרה ליצחק: אברהם כתוב בו: "זקנה" – "וְאַבְרָהָם זָקֵן" [כ"ד, א] ועל יצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק".

אברהם נתברך, לפי שנאמר: "ַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל."  [כ"ד, א] יצחק גם נתברך- לפי שכתוב: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה". [כ"ו י"ב]

כמה מחכמי ישראל המגיבים לדברי רש"י שואלים: מדוע מכונים אותם אנשים האומרים: "מאבימלך  נתעברה שרה"- בשם ליצנים? הרי הם נחשבים לרשעים גמורים בכך שהם  מכפישים את אברהם, שרה ויצחק? לכן רצוי לכנותם בשם: "רשעים ומלעיזים" אלא,  משיבים אותם חכמים: כי אותם ליצני הדור שהיו אומרים: "מאבימלך נתעברה שרה": כוונתם הייתה:  שעל ידי שאברהם התפלל בעד אבימלך ונשותיו שנענשו בעצירת כל לידה - בסופו של דבר פקד ה' את אברהם בהולדת בנו יצחק [כפי שסוברים חז"ל במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א] "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"

ההסבר לעניין זה: לכאורה אותם אנשים השמיעו דבר נכון, אלא שאופן דבריהם  משתמע לשתי פנים - המאזין לדבריהם יכול לפרש את המשפט: "מאבימלך נתעברה שרה" המשמעות גסה שאינה מכובדת,לכן כינו אותם בשם: "ליצני הדור". מכאן נלמד כי גם דברים נכונים- יש להגיד בלשון נקייה כדברי שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" [משלי י"ח, כ"א]

אברבנאל אומר על המילים: "אברהם הוליד את יצחק" לפי ששני אבות האומה-אברהם ויצחק - היו דומים זה לזה במאורעות החשובים שקרו להם במהלך חייהם: אברהם לקח  אישה ממשפחתו, כך גם יצחק ,אברהם ושרה היו עקרים תקופה ארוכה, כך גם יצחק ורבקה.

לאברהם נולדו שני בנים: ישמעאל הבכור שהיה רשע ויצחק הצעיר שנחשב לצדיק, וכן ליצחק נולדו שני בנים - עשיו – הרשע ויעקב הצדיק. בימי אברהם היה רעב בארץ ואברהם  נסע לגרר- באזור ארץ פלישתים ואמר על אשתו שרה שהיא אחותו. אך בסוף הגיע  אבימלך עם שר  צבאו לכרות ברית עם אברהם.     כל זה קרה גם לבנו יצחק , אברהם היה מבורך - כך גם יצחק.

תפילתם של יצחק ורבקה.

האגדה מספרת: "ויהי כעבור עשרים שנה ורבקה עודנה עקרה ותאמר אל יצחק: הלא שמעתי, כי  גם שרה אמך הייתה עקרה ויתפלל בעדה אברהם  אביך, ותהר לו. ועתה עמוד נא והתפלל , גם אתה –ושמע ה' את תפילתך ונתן לי הריון, וישמע יצחק בקול רבקה אשתו וילכו שניהם אל הר המוריה להתפלל שם אל ה'. ויבואו אל המקום אשר נעקד שם, ויתפלל יצחק לנוכח אשתו אל ה' ויאמר: ה' אלוקיי, אתה לקחת את אברהם אבי ותביאהו אל הארץ הזאת ותאמר לו: הרבה, ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ונתתי להם את הארץ הזאת, ועתה יבואו נא דבריך אשר דיברת, ה'!  ורבקה התפללה גם היא לה' ותתחנן אליו לאמור: תן לי זרע אנשים ו והיו  לברכה בקרב הארץ, וישמע ה' בקול תחנוני יצחק.....

 רש"י  מפרש את המילים:

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא";- הכוונה שיצחק הרבה והפציר בתפילה לפני ה' שייתן לו בנים.

וכיצד התפלל יצחק - נאמר: "לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" לא נאמר שהתפלל על אשתו, אלא נוכח אשתו - כלומר  לנגדה ,מכאן  ניתן ללמוד ששניהם התפללו - זה עומד בזווית זו ומתפלל וזו עומדת כנגדו ומתפללת. למרות ששניהם התפללו , ה' נעתר ליעקב  ולא צוין שה'  נעתר לרבקה - ומדוע:? לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע.

רבינו בחי מסביר: התורה מתארת בכוונה תחילה את תפילתם של יצחק ורבקה לפני הסיבה לתפילתם - כדי להקדים את העיקר לטפל וכבר נאמר במדרש תנחומא:"למה נתעקרו האימהות? שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן. אמר הקב"ה: עשירות הן האימהות, נאות הן, אם אני נותן להן בנים [מיד]- אינן מתפללות  לפניי "

רש"ר [רבינו שמשון רפאל הירש] מבהיר: לגבי אופן תפילת יצחק לה', נאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק"-  המילה: "עתר" קרובה למילה: "חתר"- "מחתרת"- הדבר מזכיר את המלחים הנוהגים את ספינתם  ומתגברים על פי כישרונם על גלי הים- הם נקראים: "חותרים" כמו שמסופר בספר יונה:

"וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה--וְלֹא יָכֹלוּ:  כִּי הַיָּם...." [יונה א, י"ג] מכאן שהמילה:" עתר" פירושה- תפילה של הפצרה המסוגלת לבקוע שערי שמים.

עמוד עשן העולה ומיתמר אל על- נקרא אף הוא: "עתר" כמו שנאמר: "וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה". [יחזקאל ח, י"א] מעניין שפרעה מלך מצרים אמר : "הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי". [שמות ח, כ"ד] כאן התכוון פרעה - שמשה ואהרון יתפללו - באופן שתפילתם תבקיע את דרכה למעלה אל ה' והיא תעשה סנגור למען פרעה- כדי להצילו]

לגבי המילים: "....לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" מסביר רש"ר: במשך עשרים שנה התפלל יצחק לה' שיהיו לו בנים מרבקה, למרות שידע מהנבואה  שה' הבטיח לאביו  אברהם: "כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע" אך בתום צפייה כה ארוכה – חשב האם יורשי ברית אברהם יוכלו להיוולד מאחותו של לבן? למרות שרבקה עצמה הייתה צדיקה ואשת חסדים על כן תפילתו הייתה: "לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ"-  הייתה התפילה מכוונת במיוחד לרבקה. ומגיע רש"ר למסקנה: שלא רק אבן היסוד, אלא כל המשכו של בית ישראל היה תלוי בחסדי ה' והשגחתו הפרטית.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק עד כמה אבותינו הבינו את חשיבותה  וכוחה של התפילה לה' - אשר מסוגלת לבקוע רקיעים ,לחולל שינויים לטובה בחיי האדם ויפים דברי דוד המלך:           "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶך"ָ.  [תהלים ס"ט, י"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר