פרשת ויגש- מה גילה יעקב כאשר פגש את יוסף במצרים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ בכיו של יוסף במצרים/ציירה:אהובה קליין (c)[שמן על בד]
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו..."[בראשית מ"ה,א]
אחד הנושאים
המרתקים בפרשת ויגש: הגעת הידיעה לאוזנו של יעקב
על הימצאות יוסף במצרים והפגישה
הדרמאטית בן האב הזקן לבן הזקונים האהוב - אחרי תקופה כה ארוכה של היעדרות.
וכך התורה
מתארת את העניין:"ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם:ויגידו לו
לאמור עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג ליבו כי לא האמין להם.וידברו
אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי
יעקב אביהם:ויאמר ישראל רב עוד-יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות"[בראשית
מ"ה,כ"ה-כ"ח]
ובהמשך התורה
מתארת את הפגישה הדרמטית בין האב לבנו:
"ויאסוף
יוסף מרכבתו ויעל לקראת- ישראל אביו גושנה וירא אליו וייפול על- צוואריו ויבך על צוואריו
עוד: ויאמר ישראל אל- יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי"[שם
מ"ו,כ"ט-ל"א]
השאלות הן:
א] כיצד הגיב
יעקב לראשונה על הידיעה כי יוסף חי במצרים?
ב] באיזו
אווירה התנהלה הפגישה בין יוסף לאביו ומה
ניתן להסיק מפגישה זו?
ג] מה חשב
יעקב במשך כל תקופת היעדרותו של יוסף?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי
רש"י:תגובתו הראשונה של יעקב
הייתה:"ויפג ליבו"-הכוונה כי נחלף ליבו של יעקב,כלומר רגשותיו השתנו
וליבו הפסיק להאמין לידיעה שאמרו לו בניו- וזאת מפני גודל הפלא,קשה היה לו להאמין
שהדברים נכונים -שאכן יוסף חי במצרים בריא ושלם.
בהמשך
רש"י אומר: כי כדי שיעקב
יאמין לדברי בניו בדבר קיומו של יוסף,יוסף מסר לאחיו סימן שימסרו לאביו -והוא בדבר
נושא הלימוד שאביו לימד אותו בטרם ניתק הקשר ביניהם:עניין פרשת עגלה ערופה
ורק כאשר יעקב קיבל סימן זה שהיה ידוע לו וליוסף בלבד -יעקב חזר להאמין לבניו כי
אכן יוסף חי וקיים.
רש"י
לומד זאת מהמילים:"וירא את העגלות אשר שלח יוסף.."
רבינו בחיי מסביר את תגובת יעקב לידיעת קיומו של יוסף
במצרים:"ויפג ליבו"-הכוונה לא הייתה הפוגה בדמעות ופסקה תנועת ליבו של
יעקב והיה כאדם מת. וכך גם באופן טבעי כאשר אדם מקבל ידיעה משמחת בפתאומיות הוא עלול להתעלף ולהיות
כמת,והסיבה היא:כי מתרחש במצב זה תהליך מיוחד בלב:הלב נפתח ומתרחב בפתאומיות והחום
הטבעי הנמצא בתוך הלב יוצא ומתפשט בגוף
כלפי חוץ ואילו פנימה הלב עצמו מתקרר
והדבר גורם לעילפון.
הדבר נפוץ אצל
אנשים זקנים,או כאלה שהם חלשים ובריאותם רופפת.
רבינו בחיי
מסתמך בעניין זה על דברי רז"ל שדרשו על נושא זה במסכת כתובות.
רבי שמעון[מסכת סנהדרין פ"ט,ב] אומר:כך עונשו של
בדאי[=שקרן] שאפילו דובר אמת-אין שומעים לו"
שהרי אחי יוסף
טבלו את כותונת יוסף בדם עיזים והראו אותה ליוסף כדי שיחשוב שהוא מת,ואילו עכשיו
באו לספר לו שהוא חי,לכן לא האמין להם.
התשובה לשאלה ב]
כאשר יוסף
נפגש עם אביו,הוא בכה על צווארו של יעקב ,אך יעקב לא בכה כלל.
לפי
רש"י: יעקב היה עסוק
באמירת:"שמע ישראל" ולא יכול היה להפסיק באמצע התפילה,ואילו יוסף בכה
בכי רב,בכה עוד ועוד,המילה :"עוד" מרמזת על ריבוי.
ויש כאן גם
רמז שהקב"ה אינו מרבה בעונשים על האדם יותר מאשר מידת
חטאיו.[איוב ל"ד,כ"כ]
יעקב אומר בפגישה
זו אל יוסף:"אמותה הפעם.."
רש"
מסביר זאת בשני פירושים:
א]לפי פשוטו,יעקב התכוון להגיד שאפילו אם ימות,הרי לא
יצטער כי הרי בסופו של דבר- זכה לראות את יוסף חי והדבר גורם לו שביעות רצון ונחת.
ב] לפי
המדרש:-לפי חז"ל, עד עכשיו שיעקב היה סבור שיוסף מת,היה מצפה שימות שתי
מיתות,אחת בעולם הזה ושנייה בעולם הבא,לפי שהסתלקה השכינה מיעקב והיה דואג שמא
בעולם הבא ייענש על כך שגרם למותו של יוסף על ידי ששלח אותו לשכם.
והוסיף יעקב
ואמר:"כי עודך חי"
עכשיו שזכה
לראות את יוסף ,ימות רק פעם אחת-רק מחיי העולם הזה אך לא מחיי העולם הבא.
התשובה לשאלה ג]
מסתבר כי לפי כמה דעות :יעקב ידע בוודאות שיוסף הוא חי
ולא מת,את זאת ניתן ללמוד מהפסוק:"ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במותניו ויתאבל
על בנו ימים רבים,ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו וימאן להתנחם,ויאמר כי ארד אל בני
אבל שאולה"[בראשית ל"ז,ל"ח]
על כך אומר
רש"י בהסתמכו על
המדרש:"אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שהוא מת שעל המת נגזרה גזרה שישתכח
מן הלב ולא על החי"
מכאן שיעקב ידע על קיומו של יוסף בחיים ולכן סירב
לקבל תנחומים.
והוכחה נוספת:
נאמר על
יעקב:"ויתאבל על בנו ימים רבים"
על פי
הגמרא[מסכת נזיר[דף ה]-ימים
רבים הם-שנים עשר חודשים.
ומנגד ידוע כי
המת משתכח מן הלב לאחר תקופת שנה-שהיא י"ב חודשים.
בגמרא
[מסכת ברכות [דף נח,ב]נאמר:
אחרי שיעקב אינו שוכח את יוסף ומתאבל ימים רבים- הכוונה גם אחרי שנים עשר חודשים-היא ההוכחה כי יעקב יודע על היות יוסף
בחיים,לכן הוא מסרב לקבל עליו תנחומים.
שהרי אין
נוהגים לקבל תנחומים על החי כפי שמבואר במסכת סופרים
[פרק
כ"א,הלכה ט']
בעל הטורים
אומר: כשיעקב שלח את יוסף
לאחיו,נאמר:"ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן,והשיבני דבר"[בראשית
ל"ז,י"ד]
מכאן ניתן
להסיק ,כי ביעקב שרתה רוח הקודש וידע כי בסופו של דבר -יוסף ישוב אליו בריא ושלם.
אך בכל
זאת,עדיין קשה להבין מדוע יעקב התאבל בכלל על יוסף,אם ידע על קיומו של יוסף בחיים?
התשובה
לך:יעקב חשש לגורלו של יוסף מבחינה רוחנית,שמא
נפגע במצרים-מקום של מ"ט שערי טומאה - בסביבה שאנשיה עוסקים בעבודה
זרה והם שטופי זימה.
אך כאשר יעקב
,בסופו של דבר,ראה בפגישתו את יוסף,כי יוסף לא ניזוק מבחינה רוחנית,אלא נותר צדיק,יעקב
חש כי על כך עליו להודות לאלוקים בקבלת עול
מלכות שמים,ולכן בזמן הפגישה שיוסף בכה,יעקב התפלל "קריאת שמע"
כך סובר
המהר"ל והוא כותב
בספר:"גור אריה"-"...וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף
אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו ואתה ראה אותו מלך-היה אוהב את הקב"ה אשר
עושה לו זה וקיבל מלכותו ואהבתו ויראתו,וזהו נכון למבין"
לסיכום,לאור
האמור לעיל,ניתן להגיע למסקנה:כי יש מפרשים האומרים:שיעקב ידע על קיומו של יוסף
במצרים,לפיכך לא חשש לגורלו הפיזי,אלא דאג
לחייו הרוחניים,וכאשר בפגישה נכח כי יוסף נותר צדיק,מיד אמר יעקב:"שמע
ישראל"
