פרשת נח- מדוע נענשו החוטאים- דווקא- במבול? /מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נח - מדוע נענשו החוטאים-דווקא-במבול?

מאת: אהובה קליין

ציורים לפרשה:

 

ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה  קליין(c)

ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ נח והיונה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקשת בענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד

ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה קרויה על שמו של נח - שנבחר על ידי ה'  להמשיך את קיום המין האנושי ,בזמן שהקב"ה גזר גזירה להביא כליה על העולם.

בסוף פרשת בראשית נאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום: וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל  ליבו: ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד - בהמה עד רמש ועד - עוף השמים כי ניחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה'" [בראשית ו, ה-ח]

בפרשתנו יש המשך לדברים: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ  נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים  הִתְהַלֶּךְ נֹחַ."

 השאלות הן_

א]  במה השפיעו חטאי הדור על הנהגת  ה' ?

ב] מדוע ה' החליט להעניש את החוטאים במבול דווקא?

תשובות

חטאי הדור והנהגת ה'.

על פי רש"י: כשראה ה'  את  רעת פני הדור ההוא, נאמר : "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ"- כלומר התנחם במשמעות- נחמה , הקב"ה התנחם שברא את האדם רק על פני האדמה שאילו היה האדם בעליונים היה עשוי להשפיע על שאר העליונים לרעה וגורם להם למרוד בה' - באופן שהמריד את הברואים על הארץ.

אונקלוס אומר על  המילים: "ויתעצב אל ליבו" ה' ביקש לייסר את האדם ולהביא עליו עצבון.

רש"י מביא פירוש שונה: ה' שינה את דרך הנהגתו- מהנהגה בדרך  מידת הרחמים להנהגה  במידת הדין ובדרך זו החליט ה' באיזה דין ומשפט יש לנקוט כלפי האדם על מנת להענישו. והחלטתו הייתה להביא את עונש המבול וכאן המילה :"וינחם" -  כאילו ה' נמלך בדעתו וכביכול שינה את דעתו.    בדומה לכך נאמר: "וינחם ה' על הרעה" [שמות ל"ב, י"ד] ה' שב מן העונש שרצה להעניש את עמו.

אך בניגוד לבני אדם שהם עשויים לשנות את דרכי מחשבתם, הרי כאן הכוונה לשינוי בדרכי ההנהגה של ה' ממידת הדין למידת  הרחמים, או ההפך.

כתוצאה מכך שה' החליט להאביד את האדם התעצב ה' והתאבל-  כפי שנאמר על דוד המלך: "נעצב המלך על בנו" [שמואל-ב' י"ט, ג] התאבל דוד המלך על מות בנו- אבשלום.

את הפירוש של עצבות באופן של אבלות מביא רש"י כנגד תשובה לכופרים שטוענים: שה' טועה וחוזר בו מהחלטותיו, כפי שמסופר במדרש הבא: "גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה :האם אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד-אמר לו רבי יהושע: הן , אמר לו והא כתיב: "ויתעצב אל ליבו". אמר לו , נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו הן, אמר לו ומה עשית? אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל, אמר לו ,לו היית יודע שסופו למות ? אמר לו בשעת חדותא  חדותא ובשעת אבלא אבלא,אמר לו: כך מעשה הקב"ה אף- על- פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן ,לא נמנע מלבראן, בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם: במילים אחרות: הגוי התכוון להגיד ליהושע בן קרחה: הרי אתם מודים שהקב"ה צופה ויודע את תחזית העתיד , אך ברגע שראה שהם חטאו הוא התחרט על שברא את האדם ואם אכן הוא היה יודע זאת מראש שהאדם יחטא   לא היה בורא אותו בכלל? וכששאל רבי יהושע את אותו גוי מה היה עושה כשנולד לו בן? ענה לו הגוי: כי שמח מאד ושימח גם את סביבתו, ענה לו הרבי: מדוע שמחת ,בזמן שידעת שהוא בן תמותה  וממילא בסוף מצטערים, ענה לו הגוי: בשעה שהתינוק נולד-שמחים ובמותו- אבלים. ענה לו  הרבי: כשם שהשמחה בזמן הלידה איננה סותרת צער המיתה - כך ה' נוהג, למרות שידע בזמן בריאת האדם והיה גלוי לפניו על אותם רשעים שיחטאו, בכל זאת ה' לא מנע את בריאת האדם - היות  ורצה לברוא אותו למען אותם צדיקים שיקומו  לעומתם.

ענישת החוטאים באמצעות מבול.

 רש"י מסביר:  הכתוב  אינו משתמש בלשון של השמדה והרס ,אלה נוקט  בלשון "מיחוי" במילה "אמחה"  פירושו- שחיקת דבר ופירורו במים והטעם לכך, לפי שחלקו הגשמי של האדם עשוי מעפר ולכן ה' החליט דווקא להביא את המבול כדי שימחה אותו ממש כעפר הנמחה ומתפורר במים.

הבהמות גם נענשו:

א] לפי שגם הם השחיתו את דרכם וחטאו [לפי בראשית רבה]

ב] רש"י מפרש: היות וכל בריאת בעלי החיים הייתה למען האדם והיות והוא ימחה במבול- ממילא אין צורך בבעלי חיים שישרתו אותו.

רבינו בחיי מסביר: כי במבול ישנה ראיה ברורה על עניין חידוש העולם וההשגחה . כי אומנם מצד אחד הקב"ה  מעניש את הרשעים ומכלה אותם מן העולם ,אך לעומת זאת מחייה את הצדיקים- דוגמת נח ובניו.

ה"כלי יקר" מבאר:  כי טעם העונש- לפי שדור זה חטא בעבודה זרה , גילוי עריות  וגזל, ובעבודה זרה- נאמר בירמיהו: "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב בארות ,בארות נשברים אשר לא יכילו המים" [ירמיהו ב, י"ג]

בעוון גילוי עריות אמרו  רז"ל: כי העונש על כך- חנק ונאמר בגמרא [מסכת כתובות ל, ע"א] אע"פ שבטלו ארבע מיתות בית דין , דין ארבע מיתות לא בטל. לכן מי שנחייב בחנק אפשרי שיטבע בנהר. מכאן שדור המבול שחטאו בגילוי עריות ועונשם- למות בחנק הדין הוא שיטבעו במים. כפי שכתוב: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" [תהלים ל"ב, ו] מכאן היות והאדם אינו ניצל מחטא זה יגיעו אליו  שטף מים רבים.

 ובעוון הגזל- לפי שהגוזל- נכנס לתחום חברו על כן העונש להביא עליו מים , היות ואין טיפת מים נוגעת בחברתה ואף איננה פולשת לתוך גבולה. ומאין לומדים שכל טיפה היא יחידה בפני עצמה? התשובה לכך: לפי שבגשמי ברכה נאמר: "מי  פלג לשטף תעלה [איוב ל"ה, כ"ה]  מכאן לומדים  במסכת : בבא בתרא ,[ס"ט, ע"א]- שכל טיפת מים יש לה את השטח שלה ולא  נכנסת  לתחום חברתה.

 ואילו זה החוטא בגזל – נכנס ונכנס לתחום חבירו  דין הוא- שגשמי ברכה- יהפכו עליו למבול- מידה כנגד מידה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי מאחר ודור המבול חטא בשלושה דברים: גזל, גילוי עריות ועבודה זרה, ה' עבר ממידת הרחמים למידת הדין והענישם  בעונש המבול- בהיות האדם עפר  מחה ה' אותם וגם מהטעם שעזיבת דרך התורה – נחשבת להתנתקות  ממקור מים חיים- יש בכך מידה כנגד מידה - בעזיבת מים חיים חטאו ובמים נענשו.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המבול/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 המבול/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עשרה דורות המתין אלוקים

 צפה במהלך דרכי הברואים

 נסוגים למעמקי  רשע חשוכים

חיש נטש מידת הרחמים.

 

 החליט  למחות הרעים

 בעת עוזבם מים חיים

 למען חפירת בארות נשברים

 לדלות מי תאווה ועינוגים.

 

אז מחה דמעה מפניו

ומוסס את יציר כפיו

מים בשצף קצף

טיפות נתזו בקצב.

 

 על כל גיא והר

 בתוך יבשה ונהר

אך בתוך תיבה  קטנה

 צוהר קטן לבשורה חדשה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת נח [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנהר בגן עדן מתפצל לארבעה ראשים/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ונהר  יוצא מעדן להשקות את- הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים"

 [בראשית ב.י]
 הטכניקה: שמן על בד.

 Biblical paintings by Ahuva Klein-The rivers  in Paradise

  ציורי תנ"ך/ הנהר בגן עדן מתפצל לארבעה ראשים/ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית- מדוע התפצל הנהר בגן עדן- לארבעה ראשים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית- מדוע התפצל הנהר בגן עדן -  דווקא- לארבעה ראשים?

מאת: אהובה קליין.

ציורים לפרשה:

ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין מים למים ביום השני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין המים העליונים לתחתונים/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ גן עדן והכרובים בפתח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ האדם קורא שמות לבעלי החיים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים והחרב המתהפכת בפתח גן עדן/

 ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשו של האדם/"בזיעת אפיך תאכל לחם"/

ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת את החומש הראשון בתורה בתיאור הבריאה לפרטיה ומספרת גם על גן עדן- מקום משכנם הראשון של אדם וחוה – שבעקבות חטאם גורשו, התיאור של גן עדן מעניין ואף ציורי :

"וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.   וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.  וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.  שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב.   וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן--הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ.   וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל,  הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת" .

 השאלות הן:

א] מה המשמעות לכך שה' נטע את הגן בעדן?

ב] מדוע נחלק הנהר דווקא  לארבעה ראשים ומה טיבם?

ג] מדוע ה' מנע את עץ הדעת מהאדם?

תשובות.

נטיעת גן עדן ביד אלוקים.

רש"י מתייחס למיקום של הגן - הכוונה שאלוקים נטע את הגן בצדו המזרחי של עדן .

רבינו בחיי מסביר:

על פי הפשט: הקב"ה בכבודו ובעצמו נטע את הגן ואין הכוונה שהוא הביא את האילנות ממקום אחר ונטע שם, אלא היו מטעיו- מעשה ידיו  להתפאר וההוכחה לך בדברי דוד המלך באומרו: "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" [תהלים ק"ד, ט"ו]

ורז"ל מסבירים:" ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם ישבעו מטעתן"- עצים אלו לא היו זקוקים לא להשקאה, לא לזמירה ולא לעבודה -לפי שמיום שהאדם גורש מגן עדן  הגן נשמר היטב ולא היה זקוק לטיפולו של האדם. כפי שנאמר ביחזקאל: [מ"ז, י"ב]:"לא יבול עלהו ולא יתום פריו  לחדשיו יבכר כי מימיו מן- המקדש המה יוצאים" ומוסיף רבינו בחיי: המיקום של  הגן היה בצד המזרחי, כפי שכתוב בחומש דברים [ ל"ג]:" וממגד תבואות שמש" ועל כך אומרים רז"ל: כי הצד המזרחי מה שמאפיין אותו: מיישב את הדעת ,מעצים את הכוח ומחזק את הלב- מהטעם שמזג האוויר בכוון זה משובח ביותר ולכן ה' הניח - שם את האדם- פרי יצירתו.

 הרמב"ן מסביר: כי הכתוב מדגיש שהמטע  היה בידי ה', היות וטרם שה' גזר על הארץ: "תוצא הארץ דשא" ה' גזר שבמקום ההוא יהיה גן ואמר: "בכאן יהיה אילן פלוני  ובכאן  אילן פלוני" בערוגת המטעים.

 וזה בניגוד לשאר המקומות בארץ ששם אמר: "תדשא הארץ דשא ועץ פרי" באופן כללי.

 

 

 

הנהר הנחלק לארבעה ראשים:

לפי הסבר רש"י: יש משמעות לכל שם של נהר עם הייחודיות שלו:

פישון: פירוש א': הוא נהר מצרים בשם הנילוס והוא נקרא כך- משום שמימיו מתברכים ועולים ומשקים את הארץ- לכן נקרא: פישון הוא  לשון ריבוי, כדוגמת הפסוק: "ופשו פרשיו"- הכוונה ירבו רוכבי סוסיו. [חבקוק א, ח.]

פירוש ב':  על שם שהוא משקה ומגדל שדות פשתן במצרים- לפי שתושבי  מצרים ידועים כמגדלי פשתן. ההוכחה להסבר זה- שנאמר:" ובושו עובדי הפשתים" [ישעיהו י"ט, ט] וזאת במסגרת נבואת תוכחה: שיבש נהר הנילוס ויבושו זורעי הפשתן התלויים בנהר.

גיחון - מלשון "נגיחה" שהיה זורם ברעש גדול עד שנראה כמנגח במימיו הגועשים.

חידקל- לפי שמימיו חדים וקלים- כלומר זכים וצלולים לשתייה וקלים- לפי שאינם מכבידים על הגוף.

נהר פרת: על שם שמימיו פרים ורבים בעצמם ללא  צורך בירידת גשמים ויש להם סגולה לרפאות את האדם הרוחץ בהם.

המילה:"הוא" אינה מופיעה אצל כל הנהרות, אלא רק לגבי נהר פרת : מלשון חשיבות לפי שהיה נהר מוכר ומבין ארבעת הנהרות הוא החשוב מכולם כי  הוא נזכר על  שם ארץ ישראל, כמו שנאמר: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר  מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת"

חלוקת הנהר לארבעה ראשים ומשמעות שמותן?

רבינו בחיי אומר על דרך המדרש: ארבעה נהרות הם - כנגד ארבעת המלכויות.

האחד פישון- זהו מלך בבל לפי  שכתוב: "ופשו פרשיו"- הוא הסובב את כל ארץ החווילה - שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, כפי שנאמר: "הוחילי לאלוקים כי עוד אודנו " [תהלים מ"ב, ו'] שם יש זהב- והם מסמלים את התורה, לפי שנאמר: "הנחמדים  מזהב ומפז רב" [תהלים  י"ט, י"א], וזהב הארץ ההיא הוא טוב –  מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל.  כי שם נמצא את הבדולח, ואבן השוהם, שם  יש מקרא והתלמוד ומשנה, הלכות תוספתות והגדות.

 גיחון:   הכוונה לממלכת  מדי,

 חידקל- זוהי ממלכת יון שהייתה חדה וקלה  בגזרותיה.

 נהר פרת- הוא הנהר  הרביעי- הכוונה למלכות אדום- פרת לפי שהפרה והצרה לפניו....."  ופרת גם על שם סופה: "פורה דרכתי לבדי"[ ישעיהו ס"ג, ג]

וכאן יש לציין את דברי בלעם שהפליאו דבריו על נהרות אלו, כפי שאמר:

"כנחלים  נִטָּיוּ, כְּגַנּת עֲלֵי נָהָר

כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעו בְּמַיִם רַבִּים

וְיָרם מֵאֲגַג מַלְכּו וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתו". (במדבר כ"ד, ה-ז)

 

 

עץ הדעת ואיסור אכילת פריו.

הכלי יקר שואל: מדוע   הקב"ה לא הזהיר את האדם בבת אחת  מאיסור האכילה של עץ הדעת ועץ החיים? התשובה לכך, שכל האוכל מעץ החיים חי לעולם היות ולא היה לו כלל  פרי וטעם העץ היה כטעם של פרי.

לעומת זאת, עץ הדעת היה לו פרי נחמד למראה וכל מי שאוכל  מהפרי היה מבחין בין טוב לרע יותר מהצורך. לכן לפני שהאדם אכל מעץ הדעת לא היה צורך להזהירו שלא יאכל מעץ החיים היות והוא לא משך אותו ,כי לא היה נחמד למראה  ולאדם לא הייתה עדיין דעת בתועלת  אכילת העץ ההוא, היה סתם עץ ואפילו סתם בהמה איננה אוכלת  איזה עץ ,אלא דבר נחמד למראה שיש לו פרי, אבל לאחר שהאדם אכל מעץ הדעת היה חשש שיבחין באמצעות שכלו בתועלת עץ החיים ויאכל ממנו כדי שיחיה לנצח, מסיבה זו גורש האדם מגן עדן.

לסיכום, לאור האמור לעיל, גן עדן היה מקום פורח היונק את מימיו מהנהר שהתפצל לארבעה ראשים והחשוב מביניהם- היה נהר פרת- לפי שאת חשיבותו קיבל מעצם אזכרתו בגבולה הצפוני של ארץ ישראל: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר הגדול נהר פרת" [ בראשית ט"ו, י"ח]

יהי רצון שלעתיד לבוא יתקיימו דברי הנביאים דוגמת יחזקאל ,ישעיהו וירמיהו : שארץ ישראל – תהיה גן עדן לעם ישראל.

"וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרום צִיּון וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירש וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צאן וּבָקָר והייתה נַפְשם כְּגַן רווה וְלא יוסִיפוּ לְדַאֲבָה עוד. (ירמיהו ל"א, יא)

"כִּי נִחַם ה' צִיּון נִחַם כָּל חרבותיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂון וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּודָה וְקול זִמְרָה. (ישעיהו נ"א, ג) אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נהרות גן עדן/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נהרות גן עדן / שיר מאת: אהובה קליין©

גן עדן רזים וסודות

לא סיפורים ולא אגדות

מקום פורח עלי אדמות

רב הנסתר על הנגלות.

 

נהר  פלאי משקה הגן

מימיו אדירים כמשברי ים

נשאל היכן היום קיים?

אך הדבר סתום ונעלם.

 

 לנהר ארבעה ראשים

לארבע רוחות  חותרים

שמותם על שליחותם מעידים

אותם במסירות מקיימים.

 

פישון- מימיו מתברכים

גיחון- מנגח במימיו הרועשים

חידקל- מימיו חדים וקלים

פרת - מימיו פרים ורבים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכה מקושטת/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 סוכה מקושטת.

/ שיר מאת: אהובה קליין©

 עת הסתיו פרש כנפיים

השמחה גברה כפליים

 הסוכה ניצבת על רגליה

 כשרה בארבע דפנותיה.

 

 סכך ירוק ורענן

ככבודו של ענן

כשר למהדרין

בדרך ישרים.

 

בתום  העשייה המפרכת

היד עומלת ומקשטת

 הכול נרתמים למלאכה

 האם הילד והילדה.

 

 שואפים להדר במצווה

למען הגברת השמחה

באין מקדש בזמננו

 נחגוג בשמחת סוכתנו.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכה מקושטת/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

" בסוכות תשבו שבעת ימים"

ציירה: אהובה קליין(c)

 הטכניקה: שמן על בד (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכה והידורה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכה והידורה

מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל בסוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שהו על בז]

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/  יהודי מברך על ארבעת המינים/ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ קישוט הסוכה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" /ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שמחת בית השואבה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

כידוע, חג סוכות נקרא:  זמן שמחתנו, היות והקב"ה הושיב את עם ישראל תחת ענני הכבוד במדבר  ובזה הוכיח את אהבתו לעם ישראל ורצונו בקרבתנו אליו   בעיקר לאחר שסלח לנו על חטא העגל, כנאמר: "סלחתי כדברך".

מצוות  שמחת החג מוזכרת שלוש פעמים בתורה:

א] ויקרא כ"ג, ל"ט- מ]

"אך בחמישה עשר יום לחדש השביעי.. ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעה ימים"

ב] דברים ט"ז, י"ג- י"ד]

"חג  הסוכות תעשה לך....ושמחת בחגך..."

ג] שם, שם, ט"ו]

".....והיית אך שמח"

על מנת שנשמח בחג זה, בנוסף לקיום המצוות הקשורות בחג, ישיבה בסוכה, מצוות ארבעת המינים- נקיים בהידור את מצוות הישיבה בסוכה כהלכה לא רק סוכה כשרה ,אלא  גם סוכה  נאה.

 במכילתא דרבי ישמעאל – מס' דשירה בשלח פרשה ג נאמר: "זה אלי ואנוהו" ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוֹת  לקונו? אלא אנווה לו במצוות, אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, תפילה נאה (תפילין נאות).[1]

פירוש בעל הטורים דברים פרק ט"ז פסוק י"ג : "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" – רמז לנוי  סוכה לעטרה בשיבולים".

מעניינים דבריו של-רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, שאמר : "ריבונו  של עולם, יהי רצון שיעלו אלו המלאכים היוצאים מן השרשראות ומן הפנסים, ומן הציורים ומן העיטורים, שמקשטים שלומי אמוניך את סוכתך, וימליצו טוב בעדנו לכפר על כל חטאותינו".

 בנוסף, בחג הסוכות., כביכול, המלך-שהוא הקב"ה - בכבודו פותח לפנינו את השערים , ומזמיננו לחסות בצל כנפיו. לכן הסוכה מוגדרת בזוהר הקדוש כ"צילא  דמהימנותא", צל האמונה, ואנו מוזמנים לחסות בצילה במשך שבעה ימים.  ואם אנו נמצאים בסוכה- תחת כנפי השכינה. ברור שעלינו- כמה שיותר ליפות ולהדר  את הסוכה.

על פי "פלא יועץ": יהודי השמח בסוכתו שמחה של מצווה- הוא סימן טוב לכל השנה- לפי שאם שמח במצוות הסוכה בחג- מובטח לו שישמח כל השנה, ואם הסוכה תהיה מקושטת ומהודרת ודאי שהדבר ישמח את היושבים בסוכה וגם את האורחים.

 גם בית המקדש היה בנוי באופן מיוחד ומהודר, אם נחשוב על כלי הקודש השונים : הארון שמעליו היו הכרובים, המנורה ואף הכיור- כל אלה היו מעשה ידי אומן ואין ספק שתרמו רבות ליופי ולהידור של המקום הקדוש ביותר לעם ישראל.

 בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ התגלו בתי כנסת עתיקים עם קישוטי קיר מיוחדים, רצפת פסיפס עם גלגל המזלות ,ציורים עתיקים ששימשו לנוי ויופי ועיטרו את בתי התפילה.

 אף בימינו בתי הכנסת מקושטים, אם בחלונות  ויטראז', גם ארון הקודש עטור עם פרוכת רקומה ובדרך כלל מעל הארון ניצבים שני אריות משני צדי לוחות הברית.

אומנות יהודית זו משדרגת את המקומות הקדושים וגורמת להם להיות מקומות מכובדים- לשם ולתפארת.

מכאן ניתן להבין עד כמה יש לשים דגש על קישוט הסוכה ,יש המקשטים עם  כיתובים שונים, כגון:" ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך או: "בסוכות  תשבו שבעת ימים", אושפיזין, וסמלים  של יודאיקה, כגון: מנורה, מגן דוד, אריות , לוחות הברית ועוד.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי אין  להסתפק בבניית סוכה, אלה יש לקשטה הן מהטעם שבכך היא מגבירה את שמחתנו ובוודאי- מרחיבה את רוחו של בעל הסוכה , בני ביתו ואורחיו.

יהי רצון והשכינה תשרה בסוכות עם ישראל- ובזכות הידור המצוות נזכה במהרה לאחדות ושלום ולגאולה קרובה במהרה בימינו , אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "שאל...זקניך ויאמרו לך"/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

" ...שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו- לך"
[דברים י"ב,ז]
 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת האזינו-על מה מביע משה תימהון בשירת האזינו/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת האזינו- על מה מביע משה תימהון בשירת האזינו?

מאת: אהובה קליין

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ "האזינו השמים.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ",,,תיזל כטל אמרתי.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שאל אביך  ויגדך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "כנשר  יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

פרשה זו- מיוחדת בסגנונה- לפי שנכתבה בצורת שירה והיא מרומזת כבר בפרשת וילך, שם נאמר למשה: "ועתה כתבו לכם את—השירה הזאת ולמדה את – בני – ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" [דברים  ל"א, י"ט]

 על כך אומר רש"י: הכוונה לדברי השירה: "האזינו  השמים" - עד המילים: "וכיפר אדמתו עמו"

בתוך השירה מופיעה שאלה  מעניינת: "הלה' תגמלו- זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך : זכור ימות עולם בינו שנות דור- ודור שאל אביך ויגדך  זקנך ויאמרו לך" [דברים, ל"ב, ו-ח]

השאלות הן:

 א]  מהו תימהונו של משה?

ב]  מי הם: "אביך", "זקנך"?

תשובות.

תימהונו של משה.

רש"י  מסביר: משה  תמה על עם ישראל כיצד מכעיסים הם את הקב"ה בזמן שיודעים שרק בו טמון הכוח להענישם על חטאם ,או להיטיב עימם בזמן הליכתם בדרך הישר.

 הספרי : מתאר שני משלים  כדי  להמחיש את הדרך המעוותת בה הולכים עם ישראל:

משל ראשון: "משל לאחד שהיה עומד וצוהב[מכעיס] כנגד בלייסטוס [המושל, או השר] בשוק, אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם כנגד בלייסטוס אתה עומד וצוהב? מה אם רצה להכותך ולקרוע את כסותך ולחבושך בבית הסורים אתה יכול לו"?

משל שני: משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו, אמרו לו: שוטה שבעולם כנגד מי אתה עומד וצוהב, כנגד אביך? שמע כמה עמל בך וכמה יגיעה יגע בך"

לפי המשל הראשון:   ישנה תמיהה על אדם שמכעיס גורם עליון בזמן שהוא יכול להיענש דווקא על ידו.

ולפי המשל השני :מדובר  בכפיות טובה - לפי שמדובר בלהכעיס גורם מעלינו שלאורך כל הדרך  רק מיטיב עמנו ורוצה בטובתנו.

לכן לפי  המשל הראשון: "תגמלו"- הכוונה= תעשו.

לפי המשל השני: "תגמלו"- תשלמו.    

כנגד המשל הראשון, העם מכונה בשם :"ולא חכם"- כי אינו מבין  שיש בכוחו של ה' להענישו על מעשיו הרעים.

 וכנגד המשל השני העם  מכונה: "נבל" היות ושכח את כל הטובות שהיטיבו עימו.

 רבינו בחיי מסביר: הרי ה' עשה לעם ישראל חסדים וכך הם גומלים לו?

 הרמב"ן סובר: "עם נבל ולא חכם"- עם ישראל שכחו את הטוב שעשה להם אלוקים ואינו חכם לראות את הנולד.

ועל פי אונקלוס: העם שנלאו בעשיית התורה ולא  נעשים חכמים להבין שהתורה רק מועילה להם.

 הרמב"ן מוסיף ומסביר: "העושה טובה חינם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עימו יקרא נבל, כפי שאומר ישעיהו הנביא: "לא יקרא עוד  לנבל נדיב  כי הוא הפכו" [ישעיהו ל"ב ,ה]

על כן אמרו על נבל הכרמלי כי שמו מבטא את היותו  נבל ונבלה עמו, היות ודוד המלך עשה לו טובה גדולה ושמר על כל מה שהיה לו והוא סירב לשלם  לו על כך גמול.

ספורנו  מסביר: כיוון שאלוקים רצה לתת את עם ישראל עליונים על כל הגויים, האם ראוי שהם יחטאו לו ובכך יגמלו לו רעה  ובכך  ימנעו ממנו  להשיג את התכלית?  ומאין כי זו   התכלית של ה' לתת את ישראל עליונים על הגויים? ההוכחה לך היא בפסוק: "נעשה אדם  בצלמנו כדמותנו" [בראשית ,א, כ"ו]

"שאל אביך ויגדך, זקנך ויאמרו לך"

 חז"ל אומרים: אברהם, יצחק ויעקב-אבות  האומה- נתברכו  באריכות ימים.

על אברהם נאמר: "ואברהם זקן בא בימים"[בראשית כ"ד, א]

על יצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק" [שם  כ"ז, א]

על יעקב  נאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן" [שם מ"ח, י]

 רעיון זה נרמז בדברי  משה:" שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך"

 וכוונתו הייתה אם ברצונך ללכת בדרך הנכונה והרצויה- על כך  שאל   את אבות  האומה שזכו לאריכות ימים. תקבל תשובה.

בדומה לכך אומר  רש"י :"שאל אביך" אלו הנביאים שנקראים: "אבות" כמו שנאמר על אליהו הנביא על ידי אלישע: "אבי, אבי ,רכב ישראל" [מלכים –ב, ב, י"ב]

חז"ל אומרים [במסכת קידושין דף ל"ב] :"אין "זקן" אלא זה שקנה  חכמה.

רבי משה יצחק דרשן["המגיד מקלם"] אומר: כי בדורות הראשונים נתקיימו דבר הכתוב: "שאל אביך ויגדך" כי אז האבות היו  בקיאים בלימוד התורה ,אבל כעת כאשר ישנה ירידת הדורות  ואב לא תמיד יודע לענות לשאלות  בנו בתורה מחוסר ידע ,במצב זה ילך הבן לשאול את סבו הבקי היטב בחומר כי רק הזקנים  בעלי ידע תורני רב יענו לו נכון לשאלותיו.

 לסיכום, לאור האמור  לעיל, בדברי השירה ישנו דגש רב על ההאזנה והשמיעה  להאזין זה בבחינת: "אוזן שומעת  ועין רואה"

 הקב"ה מצפה מעם ישראל שישמש אור לגויים-  היינו -  ילך לאור התורה הקדושה ויקיים הלכה למעשה את המצוות ולא  יהיה   כפוי טובה על כל החסדים שהרעיף עלינו ה'  בעבר ובהווה.

ויהי רצון ויקוים בנו דברי שלמה המלך:

"ואוזן חכמים תבקש דעת" [משלי י"ח ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)