פרשת
תצווה- במה הודלקה המנורה במקדש?
מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך-בני ישראל תורמים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הציווי האלוקי להבאת שמן עבור המנורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל הולכים לתרום שמן זית זך כתית לצורך נר התמיד/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)
"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם". [שמות כ"ט, ד]
ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חכמי הלב בעבודתם/ ציירה: אהובה קליין (c)
הפרשה פותחת במילים:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ
אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:
לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר
עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי
יְהוָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[שמות כ"ז, כ'- כ"א]
השאלות הן:
א] מה משמעות המילים :"ואַתָּה תְּצַווֶּה"
ב] במה יש להדליק את
המנורה?
תשובות.
"ואַתָּה תְּצַווֶּה"- המשמעות:
ה"נתיבות שלום" מסביר
מדוע היה צורך בציווי מיוחד עבור השמן המשובח למען המנורה ?
תשובתו : יש שלוש דרגות של
לשונות:
א] אמור אל בני ישראל- שהיא אמירה רכה.
ב] דבר אל בני ישראל- דיבור-
הוא יותר קשה[תקיף]
ג] הדרגה הגבוהה ביותר- זה לשון ציווי.
הציווי- הוא לשון זירוז [כמו שלמדנו בפרשת צו].
ובנוסף אומר ה"נתיבות שלום": כי המילה: "תָּמִיד"-
פירוש: עניין נצחי.
כאשר הנשיאים הקריבו קורבנות - לחנוכת המזבח ,הצטער אהרון הכהן כשראה
שכולם מקריבים קורבנות והוא לא? ניחם אותו אלוקים ואמר לו : הקורבנות קיימים כל
עוד בית המקדש קיים, אך ברגע שאינו קיים - גם הקורבנות בטלים , אבל הנרות לעולם דולקים גם כאשר בית המקדש נחרב.
אומנם כל עוד המנורה הייתה דולקת - הנרות משני הצדדים היו נוטים כלפי
הנר המרכזי - המסמל את השכינה-שהקב"ה יושב עם בשר ודם במעשה המנורה..
אך אחרי החורבן ידוע כי נרות חנוכה דולקים כל שנה.
אומנם, מלבד זה אור השכינה
לעולם לא פסק מאז ימי בראשית. ה' גנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא. כפי שכתוב:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר".
[בראשית א, ג']
רש"י אומר על כך דברי אגדה:
ראה הקב"ה ביום הראשון
לבריאה: שהאור הוא הטוב ביותר ואינו
ראוי שהרשעים ישתמשו בו בעולם הזה ,לכן הרחיק ה' את האור הזה וגנז אותו לצדיקים
לעתיד לבוא. אור זה הוא אור רוחני ואינו כמו אור השמש והלבנה - אלא האיר בכל העולם..
למרות
שנגנז - הוא קיים ורק המתייגע בתורה – זוכה ומתגלה לו האור הגנוז הזה!
ומי
אותם הצדיקים בימינו? אלה אותם צדיקים
הלומדים תורה ממש במסירות נפש וממעטים בדברים גשמיים.
האור
מופיע גם אצל שומרי השבת - וכל עין של יהודי מאירה כאשר הוא דבוק במצוות התורה - כדברי דוד המלך:
"מִצְוַ֥ת
יְהֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם"׃
[תהלים ט', י"ט]
הנה
משל יפה:
אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו בגד ארגמן יקר ומשובח וציווה את עבדו :
לנער את הבגד לקפל אותו ולשים לב אליו במיוחד,
ענה לו העבד: אינני מבין, הרי יש למלך בגדים רבים - מדוע דווקא על הבגד הזה הוד
מלכותו מצווה עלי להתייחס באופן כה מיוחד?
ענה
לו המלך: הסיבה לכך היא: כי את המלבוש
המפואר הזה לבשתי בפעם הראשונה כאשר נכנסתי לתפקיד המלוכה.
הנמשל:
באופן דומה אמר משה לפני הקב"ה: אלוקים הרי יש לך שבעים אומות עולם ואותי אתה
שולח לצוות דווקא את ישראל? ענה לו ה': עם ישראל הוא היחיד מכל העמים שהמליך אותי בים סוף באומרם:
"יְהוָה
יִמְלֹוךְ, לְעֹולם וָעֶד" [ שמות ט"ו, י"ח] [ילקוט שמעוני
עפ"י פסיקתא]
לפי דברי הרשב"ם - [רבי שמואל בן מאיר]: בפרשת תרומה כאשר ה' ביקש שעם ישראל
יביאו תרומה למשכן, נאמר: "דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה"
[כ"ה, כ]היות והתרומה במדבר-הייתה צורך השעה-למטרת בניית המשכן , אך בפרשתנו -
מדובר בציווי לדורות - המטרה להביא שמן זית זך להדליק מידי ערב את המנורה
בבית המקדש, לא לצורך השעה בלבד.
מסיבה זו ,הבקשה נאמרה בצורת ציווי-היות שכל לשון של
צוואה - מטרתה: מיד ולדורות.
בעל הטורים אומר: מטרת הבאת השמן הייתה לצורך העלאת הנרות במנורת המקדש. במשך
כל ימות השנה, מצווה זו כרוכה בחסרון כיס, לכן יש צורך בציווי וזירוז. כדי
למנוע התרשלות בקיום מצווה כה חשובה. לכן יש מצווה לזרז ולצוות את עם ישראל.
גם במצוות הקרבת
קורבן התמיד נאמר: "צו את בני ישראל.." [במדבר כ"כ, ב] קורבן התמיד
היה נהוג במקדש מידי יום - בבוקר ובשעת בן-ערביים היות ויש במצווה זו עניין
של חיסרון כיס - לכן היה צורך בלשון ציווי וזירוז בקיום מצווה זו -שהיא
בעלת ערך רב!
חז"ל מסיקים מסקנה מעניינת וחשובה על לשון הציווי:
"ואתה
תצווה."
יש כאן משום לימוד דרך ארץ: ראשית - עליך להיות: "אתה"-שתשמש
דוגמא לאחרים בהתנהגותך המושלמת , רק אחר כך תוכל לצוות ולהדריך את הזולת.
כמו שנאמר: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"- דברי ריש
לקיש במסכת [בבא מציעא
ק"ז, ע"ב]
המנורה הודלקה
- על ידי שמן זית זך
לפי דברי חז"ל: הצטוו בני ישראל דווקא להביא שמן זית-היות ושמן זה ניתן להשיג
על ידי כתישה בלבד ובכך יש רמז לכל אחד מעם ישראל: כי ניתן להגיע לעולם הבא רק על
ידי ייסורים ועמל רב בתורה.
עוד פירוש יפה של חז"ל: מדוע נמשלו עם ישראל דווקא לזית? לפי ששאר המשקים
מתמזגים זה בזה, אבל השמן אינו מתערבב במשקים אלא, תמיד נפרד, בדומה לכך-עם
ישראל אינו מתערבב עם אומות העולם.
עוד מעלה חשובה ,כאשר מערבבים את השמן עם נוזלים אחרים, הרי הוא
מפלס את דרכו כלפי מעלה-מעל כל הנוזלים, כך עם ישראל-כאשר עושים את רצון ה'-הם
מתעלים מעל הגויים.
וכמו הזית שחובטים בו וכותשים-כך ישראל, באים אומות העולם
וחובטים אותם ממקום למקום ולבסוף הם חוזרים לדרך הישר-לרצונו של מקום.
מעניין במיוחד : כאשר בסוף המבול-הביאה היונה עלה זית בפיה-היה
בכך אות לאור בעולם.
כך ישראל נמשלים ליונה-מצווים להביא שמן זית ולהדליק נר תמיד
לפני ה'.
לסיכום לאור האמור לעיל: עם ישראל הצטוו להביא דווקא שמן זית זך כתית - שהוא יקר מאד נועד
להדליק את המנורה אשר ממנה –נובע אור –רוחני- נצחי- ובימים אלה
ללא מקדש אנחנו מצווים לדאוג שהשכינה
תשכון בתוכנו - על ידי אחדות אהבת חינם וקיום מצוות התורה כדי להאיר לעולם
הגדול, יפים דברי ישעיהו הנביא:
"קוּמִי
אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ,
וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ
יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ;
וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵך"ְ. [ישעיהו
ס', א-ג']
