פרשת נצבים – מאין כי אין ה' נוטש את עמו ישראל ?
מאת: אהובה קליין.
היצירות שלי לפרשה:
היצירות שלי לפרשה:
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ". [דברים ל', ט]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)
ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:
אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד.."/ ציירה: אהובה קליין (c)ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:
אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ברכה בפרי הארץ/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ברכה ביבול השדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]
השבת הקרובה היינו
אמורים לברך את חודש תשרי במסגרת: "שבת מברכים" אלא שאין מברכים את חודש
תשרי מהטעמים כדלהלן :
א] אין אנו מברכים
חודש זה, כדי לבלבל את השטן שהוא חפץ לקטרג על עם ישראל, כדי שלא ידע אימתי חל ראש
השנה ואנו מוצאים רמז לכך בפסוק הבא הנקרא בראש השנה:
"תִּקְעוּ
בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". [תהלים פ"א, ד]- המשמעות: שראש השנה יהיה מכוסה ולא יפורסם
ברבים.
ב] חודש תשרי הוא
החודש הראשון לשנה החדשה [כמקובל החל מימי
המשנה] אלוקים בכבודו ובעצמו מברך חודש זה בשבת שלפני ראש השנה-ומתוך ברכתו ישראל
שואבים כוח ומברכים את שאר חודשי השנה ,היינו, י"א פעמים במהלך השנה ובשנה
מעוברת – מברכים י"ב פעמים. [ע"פ רבי בעל שם- טוב- מייסד תנועת החסידות]
הפרשה פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם
כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."
[דברים כ"ט, ט]
במקום נוסף בפרשה
נאמר:
"וְשַׁבְתָּ
עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ,
הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ
מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה
הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ
אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ.
וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ. וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת
הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל
יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ,
הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי
אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב
יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ..". [דברים ל, ב-י]
השאלות הן:
א] מה המשמעות: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."?
ב] מאין כי אין ה'
נוטש את עמו ישראל לעד?
תשובות
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."
רש"י מפרש: [דברים כ"ט, י"ב] על פי דברי תנחומא: מדוע נסמכה פרשת "נצבים" לקללות שבפרשת
"כי תבוא"?
התשובה: היות ובני
ישראל שמעו את הקללות - מאה קללות חסר שתיים- [תשעים ושמונה קללות] חוץ ממ"ט
שבתורת כהנים [מלבד ארבעים ותשע הקללות
שבפרשת: "בחוקותיי" [ויקרא כ"ו, י"ד- מ"ג] נהיו
חיוורים מתוך יראה גדולה ואמרו: מי יכול לעמוד בכל הקללות האלו? מיד התחיל משה
לפייס אותם במילים:
"אַתֶּם
נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." אתם הרבה פעמים הכעסתם את
אלוקים ולמרות זאת לא כילה אתכם והרי אתם קיימים לפניו גם היום בלא פגע. נשאלת
השאלה, מדוע הזדעזעו בני ישראל ונעשו חיוורים כששמעו את הקללות בפרשת "כי
תבוא" ולא הגיבו באופן דומה כששמעו את הקללות שנאמרו בפרשת
"בחוקותיי"?
הפרשן רבי גרשון
אשכנזי מסביר בספרו
"עבודת הגרשוני": ההבדל בין שני
המקורות, בפרשת "בחוקותיי"- נאמרו הקללות בלשון- רבים, על כך אמרו- חז"ל [ב', י"ד]
בדברים רבה: "כל צרה שהיא של יחיד- צרה: וכל צרה שאינה של יחיד[אלא
מכוונת אל הרבים]- אינה צרה" לכן בפרשת "בחוקותיי" לא הייתה השפעה
כה חזקה על ישראל מהתוכחה, מהטעם שאמרו:
כנראה קללות אלה אינן מכוונות עלינו, אלא כלפי אחרים. ,לעומת זאת בפרשת "כי
תבוא" ששם הקללות נאמרות בלשון יחיד-
כל אחד ואחד מרגיש שהתוכחה מופנית אליו באופן אישי. ולכן נאמר שם "הוריקו פניהם"- נהיו חיוורים.
והביעו בפני משה המנהיג את היראה והפחד מפני הפורענות העתידית.
לכן תשובתו של משה
הייתה לישראל: כמו היום שחוזר ומאיר לאחר החושך- כך האיר לכם ה' בעבר וכך עתיד
להאיר לכם בעתיד והקללות והייסורים – תפקידם לחזק אתכם.[דברי רש"י שם]
אלשיך מפרש: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם
כֻּלְּכֶם.."
משה היה תמיד פונה אל
הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל
במישרין וכוונתו של משה לשדר לעם ישראל: דעו לכם, אין הבדל בינכם לבין הנשיאים כאשר אתם נצבים לפני
ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים
נראה בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך
דווקא בעיני שמים- הוא פחות חשוב מזה
שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה
ותחתונים למעלה"
לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם
זה לזה- "כל איש ישראל"..
"נועם מגדים" מפרש:
במילים
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.." עם ישראל, הקיום שלכם בעולם הזה בדומה ליום בסדר
הבריאה, כמו שבסדר היממה- החשכה קודמת לאורה "ויהי ערב ויהי בבוקר"- כך גם עם ישראל תחילה
עוברים ייסורים וגלויות ואחר כך מגיעה הגאולה והישועה, כפי שסברו חז"ל:
"צדיקים תחילתן ייסורים סופן שלווה.
אלוקים
אינו נוטש את ישראל.
רבי שמעון בן יוחאי מסביר: בואו ותראו כמה חביבים עם ישראל לפני ה', לפי שבכל מקום ששהו בגלות -השכינה
הייתה עימם וגם כאשר הם עתידים להיגאל השכינה מלווה אותם לפי שנאמר: "ושב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ,
וְרִחֲמֶךָ"; מכאן לומדים: גם אלוקים שב עימם מהגלות !
רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ן: האומר: כאשר ישובו
בני ישראל אל ה' וישמעו בקולו ,אז ישיבם ה' אותם אל ארצם ונאמר:
"וּמָל
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ"-
ה' יסיר מעליהם את עורלת הלב, כי כל התאוות שייכות לעורלת הלב ואותו אדם החומד והנוטה
לתאוות נקרא: ערל, כפי שאומר הנביא ירמיהו:
"..וְכָל-בֵּית
יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי- לֵב" וכל מי שאינו חומד ואינו מתאווה- נקרא מול לב. ולכן
בזמן שהאדם ישליט את השכל על הלב אז ישוב האדם למצב טרם חטאו.
כפי שאמר הנביא ירמיהו:
"הִנֵּה
יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית
יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא
כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת- אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם,
לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
[ירמיהו ל, ל-ל"א]
זאת ברית שה'
יכרות עם בני ישראל ואז ייתן להם את התורה
בקרבם ויכתוב אותה על ליבם ויש בזה משום ביטול יצר הרע והסרת התאוות שהיא מילת
הלב.
התוצאה תהיה שעם
ישראל יקיימו הלכה למעשה את המצוות המופיעות בתורה.
ה"כלי יקר"
מסביר: את המילים:
"וּמָל
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.."
שהקב"ה ייתן לעם
ישראל בליבו לעבוד את ה' מתוך אהבה ולא מתוך יראה- לפי שהעובד את ה' מתוך אהבה-
עושה זאת מתוך שמחה ואז כל הקללות יעברו לאויבים של עם ישראל, כתוצאה מכך,
העם יהיה בטוח שלא יבואו עוד כנגדו –כפי
שנאמר "יִשְׂמַח
צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם.."
בעקבות זאת, עם ישראל
יהיה משוחרר מדאגות- ויהיה מוכן לקיים את
מצוות ה' בפועל וממילא לא יהיה זקוק לזכות אבותיו, אלא ייהנה מהזכויות
שלו ובכך ישתווה לרמת אבותיו ,כי את כל
הטוב יקבל מה' אשר ישוש עליו כמו ששש על
האבות ויזכה לכל הברכות כפי הבטחת הכתוב.
לסיכום לאור האמור לעיל ניתן להסיק שאין הקב"ה נוטש את בניו –לעד גם
בגלויות.
ויפים דברי דוד המלך:
"כִּי
לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]
ההפטרה: [ישעיהו ס"א:]
קטע מתוך ההפטרה:
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי: כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל-הַגּוֹיִם-
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר. וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-יְהוָה; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף-אֱלֹהָיִךְ. לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה--כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה: כִּי-חָפֵץ יְהוָה בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל. כִּי-יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ; וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל-כַּלָּה, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ. עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים..."
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר ביום הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ציון ככלה ביום נישואיה-על פי חזון ישעיהו/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הגאולה ע"פ ישעיהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הגאולה ע"פ ישעיהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)
