פרשת צו –החוט המקשר לפסח ולשיר השירים?
מאמר מאת: אהובה
קליין .
ציורי תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא והופעתו/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קערה מעוטרת בבואו של משיח בן דוד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ התגלות אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)
"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]
ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ --"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם"/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ יום הדין- יום חם כתנור והצדיקים רוקדים[על פי נבואת מלאכי]
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יום הדין- יום חם כתנור והצדיקים רוקדים/ [על פי נבואת מלאכי]
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' טרם חציית ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פסח- חג המצות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ " הניצנים נראו בארץ....."/ ציירה: אהובה קליין (c)[מתוך: שיא השירים]
ציורי תנ"ך/ "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ ציירה: אהובה קליין (c).
השנה השבת וחג
הפסח - מגיעים כשהם שלובי זרוע , מתחברים
יחדיו בקדושה עילאית – ומשדרים לנו מסר אקטואלי :
"..הִנֵּה
מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד".
בנוסף אנו חשים את עונת האביב החדשה המשדרת לנו פריחה - בניחוח משכר ומנגינה של חירות.
הפרשה
פותחת בפסוקים:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו
אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ
כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ". [ויקרא ו', א' –ג']
השאלות
הן:
א] מה משמעות המילה
:"צו" בתחילת הפרשה?
ב] מה הקשר בין הפרשה
לחג הפסח ולשיר השירים?
תשובות.
משמעות
המילה "צו" בתחילת הפרשה.
נאמר:" צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר,
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה":
אמר רבא: כל
העוסק בתורה - אינו צריך לא עולה לא מנחה ,
לא חטאת ולא אשם . אמר ר' יצחק: מנין ? שנאמר: "וזאת תורת החטאת "וזאת תורת האשם"- כל העוסק בתורת חטאת - כאילו
הקריב חטאת:. כל העוסק בתורת אשם - כאילו הקריב אשם.[מסכת מנחות ק"י, א']
רש"י מבאר: על פי מדרש תורת כוהנים: אין
"צו" אלא לשון זירוז.
אמר רבי שמעון : הכתוב צריך יותר לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
לפי תורת כוהנים - עליו מבסס רש"י את דבריו,
הרי המילה: "צו" כוונתה - לזרז את הכוהנים בקיום המצווה [קורבן עולה] הן
מפני שהיא מצווה לדורות, או אם משום שיש במצווה - עניין של חסרון כיס.
בעל "חידושי הרי"ם" מביא הסבר מעניין במיוחד: ידוע כי קורבן עולה מכפר על
חטאים שאדם חוטא במחשבה. מעניין להתבונן באיבריו של האדם
העשויים לגרום לחטאים. כך נגיע למסקנה: כי לכל איבר ואיבר בגוף האדם
קיים "כיס" העשוי לכסותו ומונעו מן העבירה,
האדם מסוגל לאטום את אוזניו - כדי להימנע משמיעת לשון הרע,
האדם יכול לחסום את פיו - כדי להימנע מדיבור שלילי, כגון: קללה,
או לשון הרע וכך ביתר איברי גוף האדם, אך קיימת בעיה לעצור ולהציב
מחסום למוח, שהרי אין אפשרות לגמרי לשלוט על מחשבות -שהן עשויות לגרור את האדם
לעבירה. לכך מוצאים אנו רמז למילותיו של רבי שמעון במדרש
תורת כוהנים: "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון - כיס"
המשמעות היא: התורה צריכה לזרז את האדם, להזהירו ולהרתיעו במקום שאין "כיס" מיוחד – מעצור לאדם
להימנע מהחטא. על כן דרוש זירוז מיוחד ושמירה רבה על המחשבה במוח - כדי
שתהיה נקייה וכאשר יצליח להתגבר על המחשבות השליליות ממילא יוכל , ביתר קלות
,להגיע למחשבות החיוביות ומהן לעבור למעשים הטובים בפועל.
ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע במקום אשר תישחט החטאת תישחט העולה - הרי החטאת
באה על מעשים שהם גלויים ואילו העֹלָה על
מחשבות רעות?
תשובתו: מקור - החטאת זה עולה - שהרי
כיצד זימנו לאדם מהשמיים להיכשל בחטא בשוגג? אין זה אלא מפני שלפני שחטא באופן מעשי- היה לו הרהור הלב
ורק בגלל האיסור נמנע לחטוא בפועל. מכל מקום , באמצעות המחשבה – יש לו קשר לחטא וכך
נכשל בשוגג ,לכן במקום ששם תישחט העולה שם
תישחט החטאת מהסיבה: כי יש צורך בכפרה על הרהור הלב - המהווה
את מקור כל החטאים!
חז"ל אומרים: [מסכת יומא, כ"ט] הרהורי העבירה [שעליהם מקריבים קורבן עולה]
קשים יותר מגוף העבירה - מפני שלכל חטא - יש שורש הגורם להרהור עבירה - שהוא: "שורש
פורה ראש ולענה" המצמיח את כל החטאים!
הקשר לחג הפסח
המגיד מקוזניץ בספרו:"עבודת
ישראל"אומר:
כוונת
הכתוב "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה,
עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".
חטאים שנעשו באש
תיקונם גם חייב להיות באש - כי צריך לבער את הרע באש קודש וכאן יש קשר גם לביעור
החמץ - טרם חג הפסח - המרמז לעקור את שורש הרע
המושרש באדם.
לעניות דעתי - כשם שאנחנו שורפים את החמץ טרם חג הפסח- כך עלינו לבער את המידות
הרעות - כגון: מידת הכעס, הגאווה, התאווה הרדיפה אחר הכבוד - מנגד להתחזק באמונה
בה' ולדעת כי ה' בוחן כליות ולב כדברי ירמיהו הנביא:
"אֲנִ֧י
יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔ו כִּפְרִ֖י
מַעֲלָלָֽיו"
[ירמיהו י"ז, י]
חשובים דברי
הרמב"ן:
".....וְכַאֲשֶׁר
תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא,
וּבַמִּידוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג
בְּמִַּידת הָעֲנָווָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ
מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ
רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא"[מתוך איגרת הרמב"ן -לבנו]
במיוחד בימים אלה ממש
כאשר אנו רואים כי האחדות בעם מתרופפת ,זה הזמן
להרבות באהבת חינם ולהידבק במידות הטובות של ה' כנאמר:
"וְעַתָּה
יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. [דברים י', י"ב]
דוד המלך אומר: "מִֽי ־יַעֲלֶ֥ה בְהַר ־יְהוָ֑ה וּמִֽי ־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ׃
נְקִ֥י
כַפַּ֗יִם וּֽבַר ־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא
־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א
נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה
וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ"
[ תהלים
כ"ד, ג'- ו ]
הקשר לשיר
השירים:
הקורא את שיר השירים
מזהה סממני אביב דוגמת הפסוקים:
"כִּי-הִנֵּה
הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ,
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים
סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר
הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַייִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ
נָאוֶה".[ שיר השירים ב, י"א-ט"ו]
שיר השירים שחובר על
ידי שלמה המלך-הוא משל לרעיה הנאהבת לבעלה והנמשל הוא : הקשר בין כנסת ישראל - לאלוקים.
"אמר רבי
עקיבא: לא היה העולם כולו כדאי ביום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל
הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים"
ניתן לזהות גם את
יציאת מצרים- דוגמת הפסוק: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי
הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי..." [שיר השירים, א', ו]
רש"י
מסביר:
הצבע השחור אינו דבר מולד אצל ישראל- אלא
תוצאת "שיזוף מקרני השמש" – ובמשך הזמן הוא יכול להלבין במקום מוצל. והמשמעות
היא : בני מצרים שישראל גדלה בתוכם –ועלו עם ערב רב
פיתו - אותם לעבודה זרה וכך כביכול השחירו אותה!
נאמר:
"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד
לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים,
שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד".[להלן ד', א']
על
פי מדרש שיר השירים:
אלו שבטים ראשונים שגלשו מהר גלעד שירשו את הר גלעד בשביל העיזים שלהם –כדברי משה:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם-יַעַבְרוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי-רְאוּבֵן
אִתְּכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן.." [במדבר ל"ב, כ"ט]
דברי
"לקח טוב"
:כשם שהשיער נאה לאישה - כך צדיקים שבישראל מגינים על בני דורם"
לפי
שיר השירים זוטא: "שַׂעְרֵךְ
כְּעֵדֶר הָעִזִּים": זה מעשה נסים במשכן.
"תורה
תמימה"
מסביר: "שערך כעדר העזים", עדרים שהלכו למלחמת מדיין לא הלכו אלא בזכות
משה ופנחס.
לסיכום, לאור האמור לעיל: פרשת צו- חג הפסח
ושיר השירים הם חטיבה אחת, יהי רצון
שנשכיל לשוב להתחבר לתורה הקדושה להידבק
במידות הטובות להקפיד על שמירת השבת
ולהרבות אהבת חינם ובע"ה נזכה לגאולה במהרה-כנאמר:
"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה ז', ט"ו]
