פרשת
שמיני ייעודו של עם ישראל - מהו?
מאת אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן
התורה מצווה אותנו
להתרחק מהטומאה ולהקפיד על הטהרה: כפי שמתאר:
הכתוב :
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ,
מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה,
בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ. אַךְ
אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא,
וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא,
וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת
גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא,
וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא
תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם". [ויקרא י"א, א- ט]
כמו
כן נאמר: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ: הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב
לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ,
וְהַלְּטָאָה; וְהַחֹמֶט, וְהַתִּנְשָׁמֶת. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם, בְּכָל-הַשָּׁרֶץ;
כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר- יִפֹּל- עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם
יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי,
אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר.
וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר-יִפֹּל
מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר
בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ". [ויקרא, י"א כ"ט- ל"ג]
השאלות הן:
א] מה הטעם באיסור
מאכלות אסורות?
ב] מה הדין המיוחד לגבי כלי חרס?
תשובות.
הטעם
באיסור מאכלות אסורות.
המילה "אֲלֵהֶם"- במילה זו ישנו רמז חשוב מאד הבא למעט את כל האומות והוא כדעת רוב המפרשים: המאכלים הטמאים,
למרות שיש כאלה החושבים שהם מקור בריא ותורמים לבריאות הגוף- כדאי לדעת- כי
מאכלים אלה הם משקצים את הנפש הטהורה ומסלקים את רוח הקדושה והטהורה מן האדם
וגורמים לאטימות השכל ונוטעים בו את תכונת האכזריות ,כך גם סוברים "בעל
העקדה" ואברבנאל. [מתוך ספר "מטה שמעון"]
רש"י מביא את
דברי תנחומא על ההבדל בין עם ישראל לבין
אומות העולם: "רבי תנחומא בן חנילאי אומר: התיר להם [לעכו"ם] את
האיסורים ואת השקצים ואת הרמשים . משל לרופא שהלך לבקר שני חולים - ראה אחד מהם
שהיה בסכנה אמר לב"ב: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש, ראה האחד שעתיד לחיות אמר
לו: כך וכך מאכל יאכל, כך וכך לא יאכל, אמרו
לרופא: מה זה? לזה אתה אומר: יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת - לא יאכל?
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים אמרתי לו: זה
אכול וזה לא תאכל, אבל אותו שהוא למיתה אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש, תנו לו שאינו
לחיים. וכך הקב"ה התיר לעכו"ם – השקצים והרמשים, אבל ישראל שהם לחיים
אמר לו:
"וִהְיִיתֶם
קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא י"א, מ"ד]
נאמר
"אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם" [שם, מ"ג] - את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו [שם] "ולא
תטמאו בהם ונטמאתם בם" למה? שהם לחיים שנאמר: "וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים
בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם"׃[דברים ד.ד] כוונת הכתוב- שעם ישראל- מתוקף היותו קדוש יש לו חלק
לעולם הבא.
לכן חשוב שיהיו
טהורים ויתרחקו מהטומאה- לא כן לגבי - עובדי כוכבים שאינם זוכים לעולם הבא!
"קדושת
הלוי" מבאר: באופן מעניין
את הטעם להתרחק מאכילת חיות ובהמות טמאות: נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה
וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם...."
[ויקרא י"א, א]
חז"ל אמרו על דברי הפסוק: "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ,
אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִישָּׁה מֵינֶקֶת, מִן
הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד"? [שמות ב- ו]
"מלמד שהחזירתו
על מצריות הרבה לינוק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה"
כלומר - משה הקטן
סירב לינוק מהנשים המצריות, לכן הציעה מרים לבת פרעה - להביא את משה אל אישה מינקת
עברייה.
לפיכך, אסור לעם
ישראל לאכול בשר בהמות וחיות טמאות- כי בעתיד השכינה תדבר עם כל אדם מתוך עם
ישראל. כפי שאומר זאת יואל הנביא:
"וְהָיָה
אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם
וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם,.."
[יואל ג'-א] זו הכוונה במילים: "אמור להם"- עוד יגיע העת כאשר
הקב"ה עצמו יאמר להם - לבני ישראל, לפיכך
יש להזהיר את העם שלא יביאו לפיהם משהו טמא.
"נתיבות
שלום" מביא דעה של אחד
החכמים הטוען: כי ברוב השנים - קוראים את פרשת שמיני בימי ספירת העומר - שבין פסח
לחג שבועות - מתן תורה, כי בפרשה זו נאמר עניין מאכלות האסורות- ובסיומה נאמר "והתקדשתם
והייתם קדושים והיות וימי הספירה משמשים הכנה לקראת מתן תורה וההכנה היא:
"קדושים תהיו" כמו שנאמר: ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, שלא רק ימנע מן
האסור, אלא אפילו בהיתר –יתקדש. לכן קוראים בימי ספירת העומר- את הפרשיות בנושא:
הטומאה והנגעים- מהטעם שימי הספירה מטהרים
יהודי מכל הטומאות והנגעים הרעים.
ה"נתיבות
שלום" מביא גם את דעת
הרמב"ם: הרמב"ם כלל בספר קדושה הלכות מאכלות אסורות וכן איסורים נוספים
שהם בגדר טומאה- שהם נקראים: הלכות קדושה - הכוונה שבנושאים אלה עלול היהודי ליפול לשאול
תחתית כאשר עושה בחירה בבחינת "ופושעים יכשלו בם"
משפט זה לקוח מדברי
הושע:
"מִי
חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה
וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".[הושע, י"ד, י]
מצד שני, אם האדם
עובד על מידותיו ועושה ההיפך מתאוות לבו בדברים שנפשו של אדם מחמדתן הרי – הם אצלו
הלכות קדושה, הדבר נהפך אצלו למקור קדושה - מתוך כך יכול להגיע לרמת קדושה.
עוד לפני שעם ישראל
קיבלו את התורה - קבע הקב"ה ייעוד לעם ישראל לחיות כעם קדוש - כפי שנאמר:
"וְאַתֶּם
תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ .." [שמות י"ט, ו] ואמרו המפרשים:
כהנים –היינו, משרתים, ומצאנו שהמלאכים שנקראים
משרתים כפי שנאמר: "יוצר
משרתים" [ מתוך "ברכת יוצר אור"] שם מתואר איך מתנהלת שירת
המלאכים לפני ה'.
המלאכים נקראים:
קדושים ולכן הקב"ה רצה להכין את עם
ישראל לקראת קבלת התורה- כדי שיעשו את התיקון הגמור ויגיעו לדרגת המלאכים כפי
שאומר דוד המלך:
"אֲנִי
אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" . [תהלים פ"ב, ו] וכל זה היה קורה אילו לא חטאו בחטא העגל.
אבל , יהודי חייב
לדעת שתכלית התיקון של עם ישראל להגיע לדרגת: "ממלכת כהנים וגוי קדוש"
המשמעות היא: שכל
יהודי- יחיה בקדושה תמיד:
המוח יהיה קדוש -
בקדושת ההשקפות והדעות,- הלב יהיה מקור קדוש -בקדושת כל התשוקות והרצונות .
גם אבריו יחיו
בקדושה. וגם אם היהודי עדיין לא הגיע לכך - צריך להאמין שטמון בו הכוח להגיע לרמה כה
גבוהה של קדושה.
הדין המיוחד לגבי כלי חרס שנטמא:
התורה מצווה אותנו: "וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר- יִפֹּל
מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר
בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ".
מתברר, כי כלי חרס
מטמא רק מתוכו ולא מחיצוניותו - כי החרס כשלעצמו אין לו ערך, וכל חשיבותו היא רק
לגבי החלק הפנימי שבו - המשמש בית קיבול לדבר מה, לעומתו כלי מתכת שגם גופו הוא בעל ערך מטמא אפילו מגבו ,מעניין שגם
האדם משול לכלי חרס: "עפר מן האדמה" אין לו כל ערך וחשיבות - אלא אם כן
יש בפנימיותו –תוך של ממש [הה"ק מקוצק]
אני נזכרת בפיוט" וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנוהגים להתפלל - בתפילת מוסף
בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים:
"אָדָם
יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל
כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר"
רש"י מסביר: כי לאחר שכלי חרס נטמא מהשרץ שהיה
באווירו - הוא מטמא את כל מה שנמצא באווירו ואפילו שלא נוגע בדפנותיו הכלי
נהיה ראשון לטומאה [כי השרץ אב הטומאה] לכן הוא מטמא מה שנמצא בתוך הכלי בדרגת שני
לטומאה. ועל כך נאמר בתורת כוהנים:
"ואותו
תשברו"- מלמד שאין לו אלא שבירתו" ועוד נאמר:
"כל הכלים שנטמאו-
יש להן טהרה במקווה- חוץ מכלי חרס..... כלי חרס נאמר בו:" ואותו תשברו, אין
לו טהרה- אלא שבירה" [רמב"ם מקוואות פ"א ה"ג]
לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך פרשת שמיני- ניתן ללמוד: כי הייעוד של עם ישראל הוא: להיות קדוש ולהידמות
למידותיו של הקב"ה ולזכור את כל הנסים שעשה לנו בהוציאנו מארץ מצרים מעבדות
לחירות:
"כִּי
אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ
אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ
עַל-הָאָרֶץ. כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת
לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא, י"א, מ"ד-]
כדברי ישעיהו הנביא::
"וּנְתַתִּיךָ
לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ" [ישעיהו מ"ט ,ו]
