פרשת קדושים, מהי "ארץ זבת חלב ודבש" ?
מאמר מאת : אהובה קליין
הפרשה פותחת במילים:
"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל כל עדת ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי
קדוש אני ה' אלוקיכם" [ויקרא י"ט, א-ג]
ציורים לפרשה:
ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הריסת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/איסור אכילת בעלי חיים טמאים/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/הדאגה לעני-עוללות/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/"לא תכלה פאת שדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/שמירת שבת/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
לקראת סוף הפרשה,
ישנה הבטחה של הקב"ה: "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אחננה לכם לרשת
אותה ארץ זבת חלב ודבש אני אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים"[שם כ, כ"ד]
פרשה זו נאמרה לעם ישראל במעמד הקהל- בפני כל
העם.
השאלות הן:
א] מדוע נאמרה
פרשת קדושים ב- הקהל?
ב] "קדושים תהיו כי קדוש אני"- כיצד ?
ג] מהי הסגולה
המיוחדת של ארץ ישראל?
תשובות.
פרשת קדושים- במעמד הקהל.
הציווי: "קדושים תהיו"- טעון הסבר מפני שעל האדם לדעת כיצד
ליישם את הקדושה בפועל על פי ציווי ה'.
רש"י מסביר: כי פרשה זו נאמרה ב- הקהל- במעמד, אנשים ,נשים וטף מפני שרוב
יסודות התורה – כתובים ונרמזים בפרשה זו.
וקדושים – הכוונה: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר
ערווה, אתה מוצא קדושה" [ויקרא כ"א]
הרמב"ן מפרש: כי כוונת התורה להזהיר דווקא על פרישה מעניינים שלא נתפרשו בתורה
לאיסור, כדוגמת אכילת בשר לשובע, בעוד שמבחינת דין תורה- אין בכך איסור.
אדם שאוכל בשר וממלא
בה את כרסו, הוא נחשב: "נבל ברשות התורה"
וראיתי הסבר יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר
האומר: כי הקב"ה- כולו רוחניות- סביבו ישנם מלאכים- מלאכי השרת בעוד שאת את
האדם ברא- באופן שיהיה נזקק לדברים
גשמיים, לכסף, למזון- לבשר ודגים.
ובגמרא במסכת חגיגה [ט"ז, א] נאמר:" בשלושה דברים שווה האדם למלאך ובשלושה
דברים לבהמה, יש להם דעת כמלאכי השרת, מהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים
בלשון הקודש כמלאכי השרת, שלושה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, פרין ורבין כבהמה,
ומוציאין רעי כבהמה"- האדם מצד אחד
גשמי- שהרי נוצר מעפר הארץ, אך מצד
שני הוא גם רוחני- בהיותו בעל נשמה.
אולם האדם יכול לחיות בקדושה גם עם
הדברים הגשמיים שלו, זה תלוי באורח
החיים שהוא סולל לעצמו. אם הוא משתמש
בכספו וכן אוכל ושותה – כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה'- אז כל הדברים הגשמים נעשים
שמימיים.
דוגמא יפה להמחשת
הדברים – מופיע במסכת אבות [ג, ד]:רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא
אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה, בלי מקום", אבל שלושה שאכלו על
שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו
אכלו משולחנו של מקום, שנאמר: "וידבר אלי: זה השולחן אשר לפני ה' "
ניתן לראות, איך על
ידי דברי תורה שנאמרו ליד השולחן-
נהיה מהפך- לפני דברי התורה- כל השולחן
היה גשמי ועל ידי שאמרו דברי תורה הכול נהפך והשולחן נהיה קדוש- שולחן לפני ה'.
מכאן ניתן להבין מדוע פרשה זו נאמרה בהקהל, מפני
שישנם הרבה מצוות שיכולות להיות גשמיות, אלא
שעל ידי כוונת מקיים המצווה- הן הופכות לרוחניות.
לדוגמא: אפשר לירא את ההורים מחמת שזקוקים
לכספם, אך אפשר לכבדם בגלל שהם שותפים
לבריאתו.
גם השבת יכולה להיות- יום מנוחה מעמל השבוע, אך
שמירת השבת חייבת להיעשות בקדושה, לפי
שכתוב: "יום מנוחה וקדושה נתת"
זוהי המצווה של : קדושים תהיו-כי קדוש אני ה'
אלוקיכם.
לכן הגמרא בברכות [ס"ג ,א ] אומרת: "איזהו
פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה-שנאמר: "בכל דרכך דעהו " [משלי
י"ג]
הקדושה של עם ישראל.
בחומש דברים [ח,ג]
נאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען
הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" המן היה
מאכל רוחני ומזוקק אשר ממקום קדוש יהלך וחז"ל כינהו :"לחם אבירים"
זהו לחם שמלאכי השרת היו אוכלים.
כמו כן המן ניתן
באופן נסי ומידי יום עם ישראל היה מתבונן
ורואה את הנס הגלוי. הקב"ה הרעיב את העם
מהלחם הגשמי ונתן להם
"מן" מזון רוחני- כדי להודיע: "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם- לחם
גשמי, אלא יאכל מתוך קדושה ויברך – יוסיף רוחניות
והאכילה תהיה לשם עבודת הבורא ,אז אותו לחם יהיה כמו ה"מן" שבני
ישראל אכלו במדבר.
חכמי המדרש השוו בין קדושת ישראל לקדושת ה': התורה מתכוונת להגיד
כי ה' למרות שהוא נבדל מן העולם אף
על פי כן- הוא נמצא גם בתוך העולם.
כך גם עם ישראל ,עליו
להיות גוי קדוש , אך לא להתנתק מן העולם ,אלא להשפיע על ידי אור במהלך החיים-
רעיון זה נלקח מספר החסידות והפרשנות.
חידושי הרי"ם אומר: "קדושים תהיו גם בתוך
הטבע שהרי ה' גם בהיותו בטבע אף על פי כן הוא נבדל מאתנו. ואין הוא מבטל את
עצמיותו בכך.
בעל הכתב סופר אומר: כי ישנו אדם שפורש
עצמו מהאחרים ואינו עוסק בהם, אך התנהגות זו היא בניגוד לדרך ה', אלא על האדם להתקרב גם לאחרים ולהיטיב
עימם. ולהדריכם בעבודת ה'. הקב"ה רוצה להיטיב עם העם - לכן נתן להם תורה ומצוות. כפי שנאמר: "קדוש ,קדוש
ה' צבאות "ובכל זאת מלא הארץ כבודו,
כך יציר כפיו של ה' חייב להידמות
ליוצרו שיהיה אדם קדוש אבל עם זאת יחשוב גם על הזולת ויזכה את הרבים.
ולכן כוונת המקרא
להיות קדושים אבל בדומה לה' ,כנאמר: "קדוש אני ה' אלוקיכם" למרות שה'
הוא קדוש הוא , הוא בעל השגחה פרטית על כל
אחד ואחד. באופן כזה עם ישראל יהיה קדוש אבל ידאג גם לזולת.
סגולתה של ארץ ישראל.
נאמר בפרשה:" ארץ
זבת חלב ודבש",
התורה מצווה את עם
ישראל לקיים את כל המצוות והחוקים בארץ הקודש, ולא ללכת בדרכי הגויים זהו התנאי
לגור בארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש"- ואכן היא ארץ מיוחדת עם סגולות שאין דוגמתם בארצות אחרות בעולם.
על כך אומר רבי מאיר
שפירא [ראש ישיבת חכמי
לובלין]: חכמינו ז"ל הורו לנו כלל גדול
בענייני הטומאה וטהרה: "היוצא מהטמא- טמא: והיוצא מן הטהור-
טהור" [בכורות א, ב] והנה מצינו בעניין זה שני יוצאים מן הכלל: החלב
והדבש, החלב נובע מן הדם- שהוא טמא, כדברי חז"ל במסכת בכורות [ד',
ע"ב]:"דם נעכר ונעשה חלב"- ובכל זאת החלב טהור בלא כל סייג ופקפוק,
כיוצא בכך טהור הדבש- הנוצר על ידי הדבורה הטמאה"
ארץ ישראל נתברכה בסגולות מיוחדות אלה על ידי אלוקים,
ובאופן שהדבש והחלב
הופכים לדבר טהור- יכולה גם היא להפוך"
היוצא מהטמא" לדבר טהור וזהו הרמז הטמון במשפט "ארץ זבת חלב ודבש"
המופיעה פעמים רבות במקרא.
לסיכום, לאור האמור לעיל: אנו למדים כי עם ישראל
חייב להתרחק מתועבות הגויים לא לנהוג
כמותם, אלא לחיות בקדושה ולהידמות בדרכי הקדושה להנהגת האלוקים בעולם, מצד אחד
להיות קדוש ונבחר בין העמים- אך מצד שני להפיץ קדושה ברבים ולהיות אור לגויים, רק
באופן זה תיסלל לו הדרך לחיות בארץ הקודש וליהנות מסגולותיה המיוחדות שאין בדומה להן- בכל ארצות תבל.
