פרשת: כי תישא - השבט
שלא חטא בחטא העגל?
מאת: אהובה קליין.
ציורים שלי על הפרשה:
ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד
ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)
נושא המובא במרכז
הפרשה, הוא חטא העגל ובתום מעשה זה בודק
משה, מי אמונתו איתנה בה' כפי שהכתוב
מתאר:
"וַיַּעֲמֹד
מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו,
כָּל-בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה
-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ
וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ
אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ.
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם
הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה, כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ,
וּבְאָחִיו--וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם, בְּרָכָה.
וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה
גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד
חַטַּאתְכֶם. וַיָּשָׁב מֹשֶׁה
אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אָנָּא, חָטָא
הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם;
וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ
מִסִּפְרִי. וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה
אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ--הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ;
וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם. וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר
עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן". שמות ל"ב, כ"ו-
ל"ה]
השאלות הן:
א] מיהו השבט שלא חטא
בחטא העגל?
ב] מה הייתה כוונת
משה במילים: "מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר
כָּתָבְתָּ".
תשובות.
שבט
לוי - לא חטא בחטא העגל.
על פי דברי הכתוב ,השבט היחידי שלא חטא בחטא העגל, היה שבט לוי: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי
לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי".
רבינו
בחיי מציין: את
דברי קורח ואנשיו שאמרו למשה ואהרון: "כִּי
הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל" [במדבר ט"ז, ט]
על פי הרמב"ן: על ידי שבט לוי - נתקדש שם ה' בפרהסיה כשם שחיללוהו ישראל בפרהסיה,
כמו שכתוב: "ולֹא
תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי
יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם".[ויקרא
כ"ב, ל"ב]
על פי זה,
עוון חילול ה' שעשו ישראל, מנגד ישנו קידוש ה' על ידי שבט לוי.
רש"י אומר: כי עצם העניין שכל שבט לוי הגיע אל שער המחנה- מוכיח: שכל שבט לוי
היה כשר ולא חטא!
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש ] מסביר: משה עמד בשער המחנה לאחר
חטא העגל, היות והוא הבין: כי הדבר הדחוף ביותר שצריכים לעשות: להחזיר את
מרות התורה למקומה - בקרב עם ישראל ולהציב לה נציגים נאמנים ותפקידם יהיה: לעמוד
בפני ה"קמים" -קבוצה מועטת של שונאי התורה ולהיאבק למען שלטון התורה,
ומי שהיה ראוי ביותר לתפקיד זה, היו שבט לוי.
כל אלה שהשתתפו בחטא
העגל, בין באופן ישיר, בין אופן עקיף- נגזרה עליהם כליה, בהמשך ה' אישר את פעולת משה להציל
את האומה כולה. ולאחר שהלוויים סיימו את הפעולה שהצילה את כבוד התורה, אמר משה
ללוויים: "מִלְאוּ
יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה"-מעתה תמשיכו במלאכת הקודש שלכם שהתחלתם היום, תהיו
תמיד עומדים לצד טובת התורה, אינכם זקוקים לציווי מיוחד כדי להמשיך בדרך הזאת, בכל פעם שתראו מישהו שמחלל
את התורה עליכם להושיע את התורה ולעמוד תמיד לימינה. רק מי שיכול להגן על התורה גם
כשזה נגד קרובו, או שאר בשרו -יכול להיות
נושא דגל התורה ואף להתייצב נגד כל העדה ואינו צריך לחשוש מכך.
אין צורך לצפות
למינוי מיוחד מה' אך ה' ייתן לכם תמיד ברכה והצלחה במעשה ידכם.
אותה קנאה שנבעה מתוך
לבכם למען ה'- היא תניב פירות רבים.
הלוויים המיתו רק את
אותם אנשים שאשמתם הייתה חמורה ביותר, לפי דברי הגמרא[יומא ס"ו] היו אלה אותם
אנשים אשר חטאו בעדים והתראה, או שהם הקריבו ממש קורבנות לעגל הזהב. אך אותם אנשים שהשתתפו באופן כללי בחטא העגל, לא
נענשו.
כתוצאה מהעונש -
הושבה מרות התורה למקומה הראוי
והובטח קיומה של האומה בהמשך.
"מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
רש"ר סובר: שאין הכוונה לתורה כולה למרות שכתוב: "אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". אלא הכוונה לספר הברית, כפי שמוזכר בפרשת משפטים:
"וַייִּקַּח
סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר
יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".[שמות כ"ד,
ז]
על ספר זה אומר רש"י [שמות כ"ד, ז] זהו
החלק מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שעם ישראל נצטווו במרה.
רש"ר מסביר:
שבספר זה, חקוקים כל אותם אנשים שה' משתמש בהם ככלים להוציא לפועל את תוכנתו. בספר
זה יש גם מקום לכל אדם המקדיש את ימי חייו הקצובים לעבודת ה' נאמנה -על פי הכוחות
הקצובים ועומדים לרשותו ועושה את רצון ה' בתחום המצומצם של מהלך חייו ,הספר
הזה מנציח כל דמעה אמיתית וכל מעשה ישר
והגון וכל מחשבה טהורה כמו שנאמר במלאכי:
"אָז
נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע
וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". [מלאכי ג', ט"ז-י"ז]
נתייחד מקום גם לחיי
משה ופועלו ולכן עצם בקשתו של משה למחוק את שמו מהספר ,הבקשה היא: למחוק את שמו של
משה מבין רשימת השמות החשובים לפני ה' ,כאן משה מבקש שה' יפטור אותו מן הייעוד שלו
בתוכנית העולם.
רבינו בחיי מביא שלושה פירושים:
א] על דרך הפשט:
הכוונה לספר התורה ורצה משה שה' לא יזכיר
אותו בתורה הקדושה. ושלא תינתן על ידו.
ב] על דרך הדרש: קללה
היוצאת מפי חכם אפילו היא על תנאי - מתקיימת
וההוכחה: שמשה אמר: "מְחֵנִי..." ולמרות שחטא העגל
התכפר לעם- בכל זאת, נמחק שמו מפרשה אחת בתורה בפרשת "תצווה"
ג] על דרך השכל: "מִסִּפְרְךָ" משה קרא למערכת הכוכבים- ספרו של הקב"ה, כמו שבספר חקוקים
אותיות וציורים בענייני חכמה ,כך במערכת הכוכבים חקוקים פרטים על בני אדם ומספר
ימיהם בעולם והם חקוקים שם כמו בספר,
כפי שאומר דויד המלך: "גלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל
סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם".
וכוח האדם אשר מצוין למעלה
במערכת הכוכבים - מציין גם את כוחו של אותו אדם למטה וברגע שכוחו נמחק למעלה –
הוא מת.
כוונת משה הייתה: שאם
ה' לא יסלח לפשעם של עם ישראל, בקשתו : שימחק
את כוחו של משה ממערכת הכוכבים ואז משה ימות- היות ואינו מעוניין לראות אותם ברעתם.
לסיכום , לאור האמור
לעיל, המסקנה היא: ששבט לוי כולו, לא לקח חלק בחטא העגל ,לפיכך הוטל עליו לאורך כל
הדרך לשאת את דגל התורה ולהיאבק למענה ,
ומשה ,כמנהיג נאמן לעם, רצה בכל ליבו שה' יסלח לעם ישראל על חטא העגל ,עד כדי כך, שאם בקשתו לא תתקבל, עדיף ששמו
יימחק מספר התורה, או מספר "הברית"
