סוכות זמן שמחתנו - מאין כי מצווה לשמוח בחג זה ?
מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שימחת בית השואבה במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שימחת בית השואבה במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
בתום ראש השנה ויום
כיפור – נכנסים אנו לתוך שערי השמחה:
בחג סוכות- היהודי מגיע למדרגה רוחנית
גבוהה – זאת בעקבות הטיפוס בסולם הרוחני שהחל בחודש אלול- הן באמירת הסליחות והן
בתקיעת שופר- ובקשת מחילה – איש מרעהו, ידוע שאין יום הדין – החל בראש השנה וחתימת הדין -ביום כיפור –מכפרים על חטאים שבין אדם לחברו- אלא עם כן - יבקש ממנו סליחה, שמא פגע בכבודו בהלבנת פנים ברבים ,או על ידי דיבור לשון הרע - חלילה ,וכדומה.
ביום כיפור- היהודי
עולה למעלה גבוהה יותר בסולם הרוחני- על ידי שמקיים את חמשת האיסורים
החלים עליו -ביום קדוש זה וביניהם הצום.
בכך מטהר את נפשו ונשמתו וכאשר
מגיע חג הסוכות- הוא חש טהור וזך לקבל את פני החג –במצוות השמחה- ומקיים באהבה את מצוות הישיבה בסוכה- מצווה
שנעשית על ידי טבילת כל גופו בסוכה- וזאת בדומה למצוות ישוב ארץ
ישראל- בה היהודי מקיים את הישיבה בארץ
המובטחת- ברמ"ח איבריו.
חג סוכות – הוא אחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות החג מכונה
בכמה שמות: "חג האסיף", "חג הסוכות" ו"זמן
שמחתנו":
ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.
ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.
בחג
זה מצווים אנו במצוות השמחה! ככתוב: "ושמחת בחגך . .
והיית אך שמח" (דברים ט"ז, י"ד), וכן נאמר לעניין מצוות הלולב:
"ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ). לפיכך נקרא החג
גם "זמן שמחתנו", וכך שמו בתפילות החג.
אחת
המצוות שהיו נהוגות בתקופת המקדש, היא: "מצוות הקהל " המקור למצווה זו - בחומש דברים: "וַיִּכְתֹּב
מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי,
הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת
הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.
בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא
אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים
וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן
יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת,
אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." [ דברים ל"ב, ט-י"ג]
על
פי הרמב"ם וספר החינוך: המטרה במצווה זו: להביא את עם ישראל לזירוז בקיום המצוות – הלכה למעשה. ובכך לחזק אותם
בקיום מצוות התורה מתוך אמונה בה' - התלהבות ושמחה.
בזמן
מיוחד זה, הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות ובעוד שכל העולים לרגל מתאספים בבית המקדש
ועל גבי הבמה ניצב המלך- שהיה מזרעו של
דוד- והיה קורא לעם - פרקים נבחרים מתוך ספר דברים.
אברבנאל
מסביר: המועד הוא: חג הסוכות אחרי ראש השנה ויום הכיפורים -לפי שעם ישראל כבר
הכניע את יצרו וכעת משועבדים בעבודת בורא עולם. כאשר כל ישראל מתאספים במעמד חשוב
זה - ודבקים בה' , הם מקשיבים להקראת התורה מתוך כוונה רצויה ויגיעו על ידי כך
לידי יראה.
רד"צ
הופמן טוען: כי אומנם מידי שנה, חג סוכות שנקרא גם בשם: חג האסיף
מסמל את סיום עבודת השנה, אך כעת בתום שנת השמיטה שכללה שביתה ממלאכת
העבודה באדמה, מזכירה את האווירה שהייתה במדבר וזה זמן ראוי לעם ישראל לקבל מחדש
את התורה - מתוך אימה ויראה.
לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד: כמה חשובה מידת
השמחה- לא רק בחג הסוכות- אלא תמיד- במהלך
עבודת ה'- היום יומית.
וכך התורה מתארת את
חשיבות השמחה ובהעדרה, חלילה- את העונש:
"תַּחַת
אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל -
וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא
וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ
אֹתָךְ" [דברים כ"ח-
ל"ז- ל"ח]
יהי רצון שנזכה תמיד לקיים את התורה ככתבה ולשונה- כדברי דוד המלך:
"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה,
בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" [תהלים ק, ב]
