יום רביעי, 25 בספטמבר 2024

פרשת נצבים- וילך, מלחמת קיום-ונבואת משה!/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נצבים- וילך, מלחמת קיום-ונבואת משה!

מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה




ציורי תנ"ך/  מלחמת קיום  / ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:

אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד.." / ציירה: אהובה קליין (c)



ציור לראש השנה"..."כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה.."

מתוך: "ונתנה תוקף"


ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים " / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים "/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



בציורי תנ"ך/ ברכה בפירות הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ארץ נחלת אבות: אברהם יצחק ויעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]



ציורי תנ"ך/ אלוקים משיב את  בניו ממרחקים לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה/ ציירה: אהובה קליין(c)




 ציורי תנ"ך/ השירה הזאת/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה  קליין (c)



ציור מתוך ההפטרה[ישעיהו ס"א] -  ישועת ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אור הגאולה בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ"
[ישעיהו ס"ב, א]



 ציורי תנ"ך/ " עברו, עברו  בשערים"]ישעיהו ס"א]

ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/  על פי נבואת ישעיהו [ס"א]ירושלים ככלה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך /  הדרך המובילה למקדש על פי  נבואת ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין (c)

  "....פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים".

[ישעיהו ס"ב, ]

השבת הקרובה, אנו קוראים את שתי הפרשיות: נצבים - וילך. פרשת נצבים אינה פרשה בפני עצמה - אלא המשך  לפרשת כי תבוא המסתיימת  בפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן". [דברים כ"ט, ח']

פרשת  נצבים מתארת את משה אוסף אליו לפני  מותו את עם ישראל כפי הכתוב: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם-- וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.  לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".[להלן פרק  כ"ט, ט'-ט"ו]

פרשת וילך בתחילתה מתארת את משה נפרד מעם ישראל, טרם מותו עם מסר נצחי לעם ישראל: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת - הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה.  וְעָשָׂה יְהוָה, לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם. וּנְתָנָם יְהוָה, לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל - הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.  חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:  כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.  וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת". [דברים  ל"א, א'-ט']

עלינו לדעת כי כל מה שקרה במהלך כל השנה-  נגזר עלינו בראש השנה שעברה ונחתם ביום הכיפורים. כמובן שכל הגזרות – נובעות  כתוצאה מהמעשים שלנו!

השאלות הן:

א] האם המלחמה בה אנו נתונים כעת - הייתה צפויה?

ב] כיצד ניתן להגיע לניצחון?

תשובות.

המלחמה  הרב - זירתית  בימים אלה.

בפרשת "כי תבוא" למדנו על אפשרות הבחירה של עם ישראל- האם פנינו להר הברכה - או חלילה להר הקללה? הר גריזים - הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה. על - פי הבחירה- כן התוצאה. כפי שנאמר: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת - כָּל- מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים כ"ח, א'- ג']

כך עתיד להתרחש - אם נשמע בקול ה'. מנגד – אם חלילה לא נשמע בקול ה'-  נהיה צפויים לראות את העונשים כפי שנאמר:.

"וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ"[כ"כ, ט"ו]

המסר הזה מופיע גם בפרשת נצבים עם דגש על אדם המזלזל, חלילה בתורה הקדושה:

נאמר: "פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ- אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת - אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם:  פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.  וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ:  לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה.  לֹא-יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְהוָה אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.  וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"

במילים אחרות ,אדם אשר יזלזל  בדברי התורה ולא ירצה לקיימם- צפוי   שהקללה תבוא עליו.....ויאבד שמו!

כידוע כל עם ישראל- נחשב לגוף אחד. ולכן כל עבירה על ידי הפרט   עלולה לסכן את העם כולו ומנגד מצוות ומעשים טובים של כל יחיד מסוגלים להשפיע  לטובה על כל עם ישראל.

נאמר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ."[דברים ל"ב, י"א]

על פי רש"י: המשמעות: כמו שהנשר מעיר את גוזליו ברגישות ובהדרגה- באופן דומה אלוקים מעיר את בניו, הנשר המגיע אל גוזליו ומבחין כי הם שרויים בשינה- מנענע תחילה את הענפים כדי שיתעוררו  לאט, שלב אחר שלב. ורק אחרי שהם ערים הוא ניגש אליהם ומאכילם.

כך אלוקים מתייחס אל  בניו, תחילה  שלח להם מגפה - [קורונה] ואם גם את זאת לא הבינו - באה מלחמה.

ההוכחה ,נאמר: "וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה.  וְאִם - בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת – כָּל - מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם"  [ויקרא  כ"ו, י"ד- י"ח]

הקללות הנ"ל - כבר התגשמו השנה ,לצערנו .

במהלך השנה ראינו כי קבוצה שאינה גדולה גרמה להפגנות ולמחלוקות בעם - למרות מה שהתרחש בשמחת תורה - הם המשיכו בכך גם במהלך המלחמה ועל זה נאמר: "אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ, קִישׁ קָרְיָא"  זהו פתגם בארמית שמופיע בתלמוד הבבלי. פירושו המילולי של הפתגם הוא: 'מטבע בכד קורא "קיש ,קיש"', כלומר, מרעיש יותר מכד מלא מטבעות. והדבר הזה, לעניות דעתי, מזכיר את קבוצת האנשים  הקטנה יחסית לעומת הרוב השפוי והחכם במדינה.

ההגעה בע"ה לניצחון  ולגאולה.

בעל טורים –מסביר: לפי שמוזכרים האבות לפני ציון הליכת משה אל העם,, כנאמר: "וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". 

נראה שמשה הלך אל אברהם, יצחק ויעקב להודיע להם : כי קיים הקב"ה שבועתו והכניס את ישראל לארץ וזאת למרות שעדיין לא נכנסו, אלא  כיון   שכבשו את ארץ סיחון ועוג וכל עבר הירדן- הרי  כאילו כבר נכנסו!

דעת מקרא מביא פירוש מעניין: אין "וילך" לשון הליכה ברגל ,אלא לשון המשכת המעשה שלא  הפסיק את דבריו לעם, אלא הוסיף ודיבר את דבריו בדומה לנאמר  במעמד הר סיני. "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" [שמות ל"ט, י"ט]

בפרשת "וילך"  ניתן להתפעל מהתנהגותו של משה כלפי עם ישראל- דור דעה שקיבלו את התורה וראו את כל הנסים - דווקא כאשר הוא נמצא ביומו האחרון לחייו ובניגוד לשאר בני אנוש אשר נחלשים לקראת הזקנה עליו נאמר:" וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". [להלן ל"ד, ז] דווקא ביומו האחרון בפיו של משה מסר חשוב אליהם : "חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל - תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם":

וליהושע  הוא מבשר:  "חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.  וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת".

לסיכום לאור האמור לעיל: רוב עם ישראל מאוחד באהבת חינם כולל חיילי צה"ל – והם מחוברים לתורה הקדושה ובע"ה עם ישראל ינצח את כל אויביו. על פי נבואת משה –גדול הנביאים לעם ישראל וליהושע. כנאמר: "וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ"      אומר הנביא  "אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א " [עמוס ג, ח]  על כך ראיתי הסבר יפה בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן שליטא:  הוא שואל: מדוע נאמר על האריה = "שָׁאָ֖ג"- בלשון עבר ולא בלשון הווה? כתב  הרב חיים קנייבסקי  זצ"ל: האריה רמוז  בראשי תיבות: ראש השנה, יוה"כ, הושענא רבא, שאלו ימים שבהם - מי לא ירא?

כאשר אנחנו מסובבים לאחור את ראשנו אל  ראשית השנה הזאת. מבינים כי כל מה שקורה בזמן זה - נגזר כבר בראש השנה תשפ"ד- בזמן שהאריה שאג!  כעת , אנו קרבים לשנה חדשה "מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א"?


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מִלְחֶמֶת קִיּוּם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מִלְחֶמֶת קִיּוּם

 שִׁיר  מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

לִפְנֵי שָׁנִים נִתְּנָה בְּחִירָה

בֵּין הַקְּלָלָה וּבֵין הַבְּרָכָה

עַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל מְסָרִים

מִמֹּשֶׁה הַמַּנְהִיג גְּדוֹל הַנְּבִיאִים.

 

מֹשֶׁה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לְחַיָּיו

גָּבַר כּוֹחוֹ שִׁנֵּס מָתְנָיו

לְפָנָיו הַכֹּול כְּאֶחָד נִצָּבִים

רָאשֵׁי שְׁבָטִים וְשֹׁוטְרִים.

 

זָקֵן וָטַף נָשִׁים וְגֵרִים-

לְהַעֲבִירָם בִּבְרִית אֱלוֹקִים-

הַכְּרוּתָה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

עַם חָכָם וְנָבוֹן בּוֹחֵר בַּחַיִּים.

 

 עַתָּה   מִשֶּׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה

 חֲטוּפִים  נֶאֱנָקִים בַּמִּנְהָרָה

 חַיָּילִים גִּיבּוֹרֵי עַם הַנֶּצַח

 נְחוּשִׁים בְּעֶזְרַת ה' לְנַצֵּחַ.

 

 כְּאַרְיֵה הַמֵּגִיחַ לְפֶתַע

 אוֹיֵב  אַכְזָר  יַפְתִּיעַ

 שׁוֹאֵג שְׁאָגָה גְּדוֹלָה

 חִישׁ ניצָּחוֹן וּגְאֻלָּה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת נצבים-וילך [חומש דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 18 בספטמבר 2024

פרשת כי תבוא- התורה, ארץ ישראל ותקופתנו/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תבוא- התורה, ארץ ישראל ותקופתנו.

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה ועל ההפטרה:




ציורי  תנ"ך/ "ברוך בואך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) 




ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ההגעה לארץ ישראל וההתנחלות בה/ ציירה: אהובה קליין (c)







Biblical paintings

 First fruits from the  tree

" וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.   וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא;"
 [דברים כ"ו, א-ב




ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן במקדש / ציירה: אהובה קליין.(c)

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל -המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן..." [דברים כ"וב-ג]


ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים  בשלושת הרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך /  עם ישראל- עם סגולה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך, ניצחון עם ישראל על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]









ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד] [מתוך ההפטרה  בספר :ישעיהו.




ציורי תנ"ך/  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']




ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך "[ישעיהו ס]
ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בבד]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים על פי דברי ישעיהו הנביא[בהפטרה]/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ "ובאו עליך כל הברכות"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ עשתרות צאנך/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ ציון מתבקשת לקום ולחזות באורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח" [ישעיהו ס', א']

פרשה זו  פותחת  בפסוקים הבאים:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם-

וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.." [דברים כ"ו, א'- ד']

השאלות הן:

 א] מה הקשר בין הכניסה לארץ ולמצוות הבאת ביכורים?

 ב] מהי מידת השמחה וכיצד ניתן להשיגה?

 ג] כיצד מתבטא הקשר בין הפרשה לתקופתנו?

תשובות.

 הקשר בין הכניסה לארץ והבאת הביכורים למקדש.

רבי אהרון הלוי כותב ב"ספר החינוך"

"משורשי המצווה כדי להעלות דבר ה' יתברך על ראש שמחתנו: ונזכור ונדע כי מאתו, ברוך הוא, יגיעו  לנו כול הברכות בעולם" מצוות הבאת ביכורים נועדה לחנך את האיכר- כי כל היבול הנפלא בשדהו אינו  תוצאה של : "כוחי ועוצם ידי..", אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דואג   לכול בריה לספק את מזונה ולכן כל הפירות הטובים שהאיכר זוכה בהם, אומנם הם פרי עמלו, אך בעזרתו של  ה' הדואג לו תמיד.

הרמב"ם: מפרש  באופן דומה, בהבאת הביכורים לבית המקדש יש הכנעה אצל היהודי והשתעבדות אל ה' ושבירת המידות הרעות- הגאווה והתאווה הטבועות בו. וגם אם האיש הוא מלך, או שליט, או, שר חשוב -נתחייב להביא בעצמו את טנא הביכורים לבית הבחירה- עד שמגיע בכבודו ובעצמו לעזרה [חצר המקדש] הוא ולא משרתו.

ואשר לקשר לארץ ישראל הסבר יפה ומעניין:

הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר: כי כבר  בפתיחה לפרשה נאמר משפט שאינו מופיע  אפילו באחת מן המצוות התלויות  בארץ.

במצוות שמיטה נאמר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם..."

במצוות "חלה" נאמר:"בְּבֹאֲכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה".[במדבר ט"ו, י"ח]

במצוות "ערלה": "כִי- תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל"

 [ויקרא י"ט, כ"ג]

ואילו במצוות ביכורים בפרשתנו כתוב: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. 

הקורא פסוקים אלה מבחין בדגש על ביאת הארץ, נתינתה לעם ישראל, הנחלתה, הורשתה והישיבה בה.

מעניין לציין כי בפרשת "המלכת-מלך" נאמר משפט דומה:

"כִּי- תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ"

[ לעיל: י"ז, י"ד] אך חסרה המילה החשובה: "נחלה"

מכאן ניתן להסיק: כי מצוות ביכורים  קשורה- קשר עוצמתי בירושת הארץ ובקבלתה כנחלה.

 המילים: "ארץ","נתינה", "ביאה" "ושבועת ה' "- מוזכרות בפרשה זו פעמים אחדות: "אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ". "אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"

 וכמה משמעותי הפסוק שאומר מביא הביכורים לכהן:

"כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ"

 מתוך כל המילים שהוזכרו לעיל ניתן ללמוד כי מצוות ביכורים- למרות שהיא תלויה בהבאת הפירות למקדש ואף גורמת שיתברכו פירות האילן

[על פי  תוספתא ראש השנה פ"א, הי"ב], אין היא מביעה רק תודה רבה על היבולים  של  האיכר, אלא בעיקר על הארץ הטובה אשר הובטחה מאת ה' להעניק לעם ישראל.

[ספר "על פרשת השבוע"/ מאת: הרב  מאיר צבי גרוזמן ]

ערכה של השמחה

מתברר כי  בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?

מתברר כי המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה- שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "-  זה  מורה על לשון  צער.

לעומת זאת: המילה  :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר אין העתיד עדיין והווה כהרף עין"- המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו הווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.

בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה  הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.

לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה  מהפכה, כשמדברים על העבר- זה במובן כאילו זה עומד להתרחש.      ועל דבר שעתיד להיות- כאילו כבר היה !

זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה' הגורמת לשמחה.

והנה כאן  השמחה  מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי- האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך  שם לב רוגז" [דברים  כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת  כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]

 גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה  בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות- כל דבר חדש משמח את האדם.

 הקשר בין הפרשה לתקופתנו:

פרשת "כי תבוא" נקראת בתוך חודש אלול כאשר המלך ממתיו לבניו בשדה.. ואנחנו קרבים  לראש השנה בצעדי ענק.

 נמצאים אנו בתקופה מאתגרת במיוחד- מלחמה רב זרתית ומתרחשים גם הרבה נסים- זה הזמן שעלינו לעצור ולחשוב כיצד הגענו לטבח כה אכזרי באופן כה מפתיע ,ללא שום התראה מוקדמת.

ונראה ,לעניות דעתי, להסביר: ישנו חלק  לא גדול בעם- אשר אינם מחוברים כלל לתורה הקדושה  ואינם יודעים כי התורה וארץ ישראל –אחד הם!

והרי ארץ ישראל אשר הובטחה לנו- שונה היא מיתר הארצות בתבל-

כי התורה והארץ שלובים זה בזה כנאמר:

"הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.  וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו.  וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".[להלן כ"ו, ט"ז- י"ט]

 רש"י מסביר: "הַיּוֹם הַזֶּה",- הכוונה בכל יום יהיו בעיני עם ישראל המצוות חדשות כאילו התקבלו באותו היום.

 בפרשה מופיעות ברכות ומנגד קללות נוראות. זה הזמן שכל אדם הרוצה להיכנס לשנת  טובה ומבורכת-יקיים את מצוות התורה בפועל- ובשמחה! היהודי חייב לקיים מצוות בין אדם  למקום- אך גם מצוות בין אדם לחברו!  ובימים אלה ממש אם היהודי יודע בוודאות  שפגע בחברו- עליו לבקש  סליחה ולהתנצל בפניו.

 כי אין ה' מוחל לאדם שפגע בחברו ולא ביקש את סליחתו.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להבחין כי  קיים קשר   עוצמתי בין מצוות הבאת ביכורים – להבטחת הארץ  לעם ישראל- כך גם התורה וארץ ישראל והעם  היהודי מחוברים- כגוש אחד.

 מי ייתן ועם ישראל ישוב להיות עם מאוחד כאיש אחד בלב אחד ויתחבר מחדש  לתורה הקדושה ויזכה להיות :"עֶלְיוֹן, עַל כָּל- הַגּוֹיִם"

וגם לחזות  במהרה בגאולה  השלמה. ויתגשמו במהרה דברי ישעיהו הנביא:

"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר". [ישעיהו  ס', כ"א]






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר