ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c]
הפרשה פותחת בפסוק: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ
מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" [פרק
ל"ז, א'].
על כך אומר רש"י:
"וישב"- לשון מנוחה ומרגוע .לאחר שיעקב שב מגלותו כדי להתיישב בארץ
מגורי אביו - רצה לשבת בשלווה ,אך באותו זמן קפץ עליו רוגזו של יוסף - ענייו
מכירתו של יוסף.
בשעה שצדיקים מבקשים
לשבת בשלווה אמר הקב"ה: הרי מידת הדין מקטרגת לפניי ואומרת : 'לא דיין לצדיקים מה
שמתוקן להם - השכר הטוב המוכן בשבילם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה':
כלומר: לא די לצדיקים השכר הגבוה שממתין
להם בעולם הבא - הם רוצים לשבת בשלווה בעולם הזה.
יוסף היה בן הזקונים ואהוב על יעקב אבינו, רועה צאן שהתחבר
עם בני השפחות - בני בלהה ובני זילפה - נשי אביו,
והיה מוציא דיבה – על אחיו –בני לאה
בפני אביו.
השאלות
הן:
א] מה היו הגורמים
לשנאת האחים כלפי יוסף?
ב] כיצד הודיעו האחים
ליעקב על "מות יוסף"?
תשובות.
שנאת האחים אל יוסף.
שנאת אחיו הלכה וגברה
כאשר ראו אותו מגיע אליהם בשליחות אביהם -
ותגובתם:
"וַיִּרְאוּ
אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.
וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: הִנֵּה,
בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.
וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת,
וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.
וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ
נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן,
אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר,
וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ: לְמַעַן,
הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו" [פרק ל"ז, י"ח-כ"ג]
שנאת האחים אל יוסף נבעה מתוך אהבתו המיוחדת של
יעקב אל יוסף ותפירת כותנת הפסים.
על פי מדרש אגדה:
כותנת הפסים רמזה על צרות שעתידים לקרות ליוסף בעתיד:
שנמכר לפוטיפר, לסוחרים ולישמעאלים.
לפי דעת רש"י: יעקב
אהב מאד את יוסף היות והיה בן זקונים ונולד לו לעת זקנתו.
אונקלוס מפרש:
כי היה בן חכם וכל מה שיעקב למד בבית מדרש של שם ועבר – לימד את יוסף.
לפי פירוש נוסף: היה "זיו איקונין שלו " - אור
פניו של יוסף - היה דומה לפני אביו.
כל היחס המועדף של יעקב ליוסף - גרם לקנאה מצד האחים-עד כי לא
יכלו לדברו לשלום, וחלומותיו הגבירו את השנאה כלפיו.
כאשר האחים ראו את יוסף מגיע אליהם לשדה, מיד- התנכלו להמיתו - על
פי רש"י: היו להם מחשבות ותחבולות להרע ליוסף.
רבינו בחיי אומר:
כי האחים היו עסוקים במחשבות כיצד יביאו את המצב לכך שיוסף ימות ובלבד שהם עצמם לא
ימיתוהו בידיהם.
חכמים דרשו:
כי האחים תחילה רצו לשסות בו את הכלבים, ויתכן שכך עשו לפני שהתקרב
אליהם, אבל כאשר לא עלה בידיהם להוציא לפועל את תכניתם, החליטו להורגו.
אם כן ניתן להדגיש כי
שלושה גורמים העיקריים גרמו לקנאה ושנאת אחי יוסף כלפיו:
א] אהבת אביהם יעקב -
את יוסף בהיותו בן זקונים.
ב] כותונת הפסים שיעקב עשה לו.
ג] חלומות יוסף
שסיפר ושיתף את אחיו:
1] אחד עשר אלומות ,
{אחיו} - משתחוות לאלומתו.
2] אחד עשר כוכבים,
הירח והשמש המשתחווים לו.
חשןב לציין: בעוד שרעיון האחים היה להרוג את יוסף כפי שנאמר: "ויאמרו
איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא: ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד
הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה -
יהיו חלומותיו"?
עצת ראובן
הייתה: לא להרוג את יוסף, אלא להצילו: "וישמע ראובן ויצילהו מידם...... ויד
אל-תשלחו - בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל- אביו" [שם ל"ז,
כ"א-כ"ג]
רש"י אומר: כי
רוח הקודש מעידה על ראובן: כי הוא אמר את דבריו - אך ורק במטרה להציל את יוסף ממיתה
- שהרי הוא יעלה אותו מן הבור ואם יקרה משהו רע ליוסף ,עלולים בסופו של דבר
להאשים בחטא - את ראובן לפי שהוא הבכור שבאחים.
רבינו בחיי טוען:
ראובן הקפיד על אחיו שלא יחטאו בשפיכת דם - ולכן מנע מהם להרוג את יוסף.
הודעת
האחים ליעקב על מות יוסף
הדבר
הנורא ביותר- הוא: שליחת הכותנת לאביהם:
"וַיִּקְחוּ, אֶת -כְּתֹנֶת
יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת -הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם וַיְשַׁלְּחוּ
אֶת -כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת
מָצָאנוּ: הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ
וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף וַיִּקְרַע
יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ,
יָמִים רַבִּים וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל -בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ,
וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה;
וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו"[
להלן ל"ז, ל"א -ל"ו]
יש
להבין, מדוע טבלו האחים את הכותונת של יוסף דווקא
בדם של שעיר עיזים?
רש"י עונה: הם בחרו דווקא בשעיר עיזים- כי
דמו דומה לדמו של אדם - ומתוך כך ישתכנע יעקב - כי אכן נטרף יוסף.
תגובת
יעקב הייתה - אכן זוהי כותונת בנו:
"וַיַּכִּירָהּ
וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף"
רש"י עונה על השאלה המתקשה בה :
למה הוצרך יעקב להקדים ולהגיד: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ"בזמן שבסוף מסיים במילים: "טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף "?
התשובה:
אלא הופיע בו נצנוץ של רוח הקודש שבסופו של דבר – תתגרה בו אשת פוטיפר.
מדוע לא גילה ה' ליעקב – כי יוסף חי? התשובה לכך:
מפני
שאחי יוסף - החרימו וקללו את כל מי שיגלה
ליעקב אודות מכירתו ואף שיתפו לקב"ה להצטרף אליהם במעמד הטלת חרם ונידוי ואכן רק ליעקב לא התגלה העניין ,אבל יצחק ידע
שיוסף חי, אך לא גילה זאת ליעקב בנו מהסיבה: איך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות
לו'?
מתברר עד שהתבשר יעקב- שעוד יוסף חי עברו כ"ב שנה וזה מיום שיוסף נפרד ממנו עד
שירד למצרים לראותו שוב ומספר השנים האלה - הם כמספר השנים שיעקב לא קיים מצוות
כיבוד אב ואם [מסכת מגילה י"ז] לפי שנעדר מביתו בציווי אמו באותם שנים.
מי
בא לנחם את יעקב באבלו? על כך ישנה מחלוקת:
רבי
יהודה סובר:
כי
אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט, חוץ מדינה שנולדה לבדה. ולכן באו הבנים
והבנות.
רבי
נחמיה סובר: נשי בניו של יעקב היו כנעניות ולא נולדו תאומות עם הבנים – ובנותיו -
הכוונה : כלותיו.
לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן להסיק : כי גם יעקב וגם יוסף - עברו
ייסורים וניסיונות לא קלים - אך בזכות לימוד התורה והאמונה בה' - שניהם זכו לעמוד
בכל הקשיים והייסורים ושניהם ראויים לדברי זכריה הנביא:
" לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי
אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת"
[זכריה
ד', ו]
