יום רביעי, 19 ביולי 2023

פרשת דברים יציאה מאפלה לאורה-כוחה של ברכה.מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת דברים-יציאה מאפלה לאורה - כוחה של ברכה.

מאמר  מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה ולהפטרה.



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חטא עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ האנשים-החוטאים שעלו להר נגד רצון ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/בכיים של החוטאים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבורכים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






Biblical painting

"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/  משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר ולנוע לעבר ארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)
 


ציורי תנ"ך/ "חזון ישעיהו בן אמוץ" / ציירה: אהובה קליין(c) [מתוך ההפטרה: ישעיהו א']


חומש דברים הוא החומש החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.

כבר בפתיח משה נושא דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.." [דברים  א', א-ו']

בהמשך  מזכיר משה את הבטחת הארץ וריבוי עם ישראל ואת הברכה החלה עליהם כפי שנאמר:

"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם.  יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.  יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".[להלן א', ח'- י"ב]

ובהמשך שוב מזכיר משה את ברכת ה' לעם ישראל:

"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר". [להלן ב', ז']

השאלות הן:

א] מה מאפיין את  חומש דברים?

ב] מה משמעות הברכות שמשה מזכיר לעם ישראל?

ג] "לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"?  מהי כוונת משה במילים אלה?

תשובות.

חומש  דברים ומהותו.

לפי  העמק דבר : ספר דברים נקרא: "משנה תורה" היות והוא חוזר על מאורעות ומצוות שנאמרו בחומשים קודמים . אולם, אין חזרה מוחלטת על כל המצוות שנאמרו כבר, מטרתו של חומש זה "להזהיר על עמל התורה  לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד" . לכן כל דברי המוסר והתוכחה בפי משה אל העם הם  במטרה שיקבלו עליהם את עול התלמוד.

הגאון מוילנא סבור: כי ארבעת החומשים הקודמים היו נשמעים מפי הקב"ה  עצמו באמצעות גרונו של משה , אך לא כך ספר דברים, אלא היו בני ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי  הנביאים אשר אחר משה. הקב"ה היה אומר אל הנביא היום ולמחרת היה  הולך הנביא ומשמיע את דברי החזון לעם ישראל. מכאן כאשר  דיבר הנביא אל הקהל נעתק ממנו הדיבור האלוקי - כך היה ספר דברים נשמע מפי משה רבינו ע"ה בעצמו.

ה"נתיבות שלום" [ רבי  שלום ברזובסקי]  מסביר כי בספר "משנה תורה" נאמרו כל המצוות בנושא : אהבת ה' ויראתו.  במטרה להדבק וללכת בדרכיו, אך בפרשת ואתחנן - הלא  היא בבחינת הלב של "משנה תורה" היות וכתובים בה עשרת הדיברות.- "קריאת שמע"   שהיא קבלת  עול מלכות שמים  ויסוד היהדות. כתוב בספר הקדוש שכל תרי"ג המצוות משמשים הכנה למצוות: "ואהבת"

נשאלת השאלה, מדוע נפתח ספר  דברים ב"אלה הדברים" - משה מוכיח את עם ישראל על חטאיהם ברמז כדי שלא יפגעו. מדוע לא התחיל משה ישר  בכל מצוות ה' - שנאמרים בפרשת  "ואתחנן"?

התשובה לכך: כי "ראשית חכמה  יראת ה' " תחילה עם ישראל חייבים להיות בבחינת "סור מרע ועשה טוב" כפי שאומרים חז"ל במסכת ברכות שבזמן מעמד הר סיני – התורה ניתנה ביראה וברתת. מהטעם: "ראשית חכמה יראת אלוקים" והסיבה לכך כי "יצר לב האדם רע מנעוריו".  למרות שאהבת ה' היא גדולה יותר, היות ויצר לב  האדם רע מנעוריו ועל כן איך יגיע יילוד אישה אל אהבת ה' בעוד שבתוכו טמון כוח רע ודמו דם טמא. – לכן :"ראשית  חכמה יראת ה' " ובלשון חז"ל [ נידה ט'] חרדה מסלקת  הדמים, שהיראה והחרדה מסלקת הדמים הטמאים ומטהרתו מן הרע, אז מסוגל הוא לאהבת ה', זו הכוונה  שהיראה קודמת לאהבה וכמו שנאמר:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]

מטעם זה פתח משה במשנה תורה "באלה הדברים" דברי מוסר  כדי לעורר בהם את יראת ה' בדרך שהוכיחם באופן מרומז על חטאיהם.

היות וראשית חכמה יראת ה' ורק אחר כך מסוגלים להגיע לכל השלבים הגבוהים של אהבת ה' והדבקות בו.

הזכרת הברכות לעם ישראל.

משה אומר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.  .....

יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.  יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם --אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".

רש"י מסביר: כי ה' אומר לעם ישראל : לרשת את ארץ ישראל ואין הם צריכים בשביל ירושת הארץ להילחם מלחמה ,כי אילו לא היו  שולחים מרגלים לרגל את הארץ  לא היו צריכים עכשיו בכלל  כלי מלחמה ומדוע הוזכרו האבות? אברהם, יצחק ויעקב ? לפי שלכל אחד מהם יש את הזכות שלו לארץ ישראל.

דעת מקרא מסביר: כי הפניה לעם ישראל לכבוש את ארץ ישראל - היות והיא לא נחלת זרים – אלא נחלת האבות ,לפי שנתן להם אותה בשבועה והיא מיועדת לעם ישראל לפי שלאברהם ה' אמר:

"בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת". [בראשית  ט"ו, י"ח]

הארץ מיועדת לעם ישראל מדין ירושה.

ליצחק ה' אמר:

"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל - הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" [בראשית  כ"ו, ג'-ד']

ליעקב ה' אמר:

"אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ". [בראשית כ"ח, י"ג]

עוד נאמרה- הבטחה נוספת ליעקב:

"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ". [בראשית  ל"ה, י"ב]

משה כלל את כל האבות בתפילתו לאחר מעשה העגל ,כאשר משה ירד מהר סיני ,אלוקים לרצה לכלות את העם בגלל חטאו ,אך משה התפלל:

"זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם"

דעת מקרא מסביר: את ברכת משה לעם כאן בפרשתנו:

"יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם--אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". משה היה רועה נאמן לעמו, כיון שהזכיר את ריבוים- הוסיף ברכה עליהם וזאת לבל ידמה השומע כי רע ריבוים בעיניו- והכוונה: כמניינכם היום אלף פעמים - לשון הפלגה של טובת עין - לפי רש"י: זו הייתה ברכת משה משלו לעם.

משה מזכיר לעם את הברכה שהייתה בקרב עם ישראל במשך ארבעים שנות נדידה במדבר:

"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ--יָדַע לֶכְתְּךָ, אֶת-הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה:  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ--לֹא חָסַרְתָּ, דָּבָר".

עם ישראל היו מבורכים במקנה רב שהוציאו ממצרים כמו ש נאמר:

"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']

היו ברשותם כלי כסף וזהב ששאלו ממצרים כפי שכתוב:

"וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת". [שמות י"ב, ל"ה-ל"ד]

בכל זה ה' שלח להם ברכה והעשיר אותם וזוהי השגחה מתוך אהבה.

בכל תקופת המדבר עם ישראל היה מבורך כמו שנאמר:

"יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר". [תהלים כ"ג, א'] הרי ה' המטיר עליהם מן במדבר ונתן להם גם בשר.

"לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם"? 

משך חכמה מסביר: דרכו של עולם, כשאדם מטופל במשפחה גדולה ובעושר רב ,בגלל זה הוא עמוס בהרבה טרדות  וטרחות ועסוק עם  כל צרכי הבית והמשפחה  ואומר לילדיו: "הן כה רבות הטרחות שאני טורח למענכם, מי ייתן, איפוא, ובע"ה יעמיסו  עליכם גם בניכם ונכדיכם שלכם כל כך הרבה  טרחות.. הוא אשר אמר משה לבני ישראל, הן כה רבות אני סובל ממכם :"ה' הרבה אתכם"- מי ייתן. אפוא, ובעת ההיא- בכל עת שהיא- "לאמור"-יצטרכו מנהיגכם לומר גם הם: "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מחמת גדולתכם...

"אפיקי יהודה" מסביר: בני ישראל משולים לחול הים ולכוכבי השמים. החול טבעו שכל גרגר יתלכד עם משנהו. לעומת זאת, כל כוכב מרוחק מהשני ומאיר בפני עצמו.

בזמן שבני ישראל מלוכדים עדיין ניתן לשאת את משאם,, אך כאשר הם מפולגים כל אחד הוא עולם בפני עצמו ,אז קשה מאד למנהיג לשלוט עליהם. במצב שהם מפולגים ככוכבים המרוחקים זה מזה "איכה אשא לבדי אתכם"

לסיכום, לאור האמור לעיל: אחד המסרים בפרשה אקטואלי ממש גם בימים אלה :וזה הצורך  לחשוב גם על הזולת ולא להתעלם ממנו ובימים קשים אלה- כאשר העם מפולג- יפה שעה אחת קודם להתאחד  כאיש אחד בלב אחד ולקיים את המצוות שעליהם אנו מצווים- מצוות בין אדם למקום, דוגמת שמירת שבת ושאר מצוות המופיעות בתורה –לעבוד את ה' מתוך יראה ואהבה-והתוצאה תהיה: שהברכה תשרה  על עם ישראל-ונזכה ,בע"ה, לצאת מאפלה לאורה

יפים דברי שלמה המלך:

"טֽוֹב ־ עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל"  [משלי כ"ט, ב']         


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בִּרְכַּת אֱלוֹקִים לָעָם הַנִּבְחָר./ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

בִּרְכַּת אֱלוֹקִים לָעָם הַנִּבְחָר.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©

סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה

יְצִיאָה מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ

רֶמֶז דְּרָשׁ וְסוֹד

לְעַם נִבְחָר קָדוֹשׁ.

 

דִּבְרֵי מוּסָר עֶרְכִּיִּים

בְּאַהֲבָה נֶאֱמָרוֹת הַמִּלִּים

מְעוֹרְרוֹת  זִיכְרוֹנוֹת וְאֵירוּעִים

מֵהֶם טוֹבִים וְגַם רָעִים.

 

 מֹשֶׁה מַזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת

 לְעַם שְׂבַע טָעוּיוֹת

מוּגָן מְבֹרָךְ בַּבְּרָכוֹת

 בְּלֵב שִׁמָּמוֹן וְסַכָּנוֹת.

 

 אַרְבָּעִים שְׁנוֹת  נְדוּדִים

 הַצָּלָה מֵחַיּוֹת וּנְחָשִׁים

 אֵשׁ וְעָנָן מְאוֹתְתִים

בַּחוֹלוֹת עֲמָקִים  וּסְלָעִים.


 אֱלוֹקִים לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הַנֶּאֱמָן

אִם  נֵלֵךְ לְאוֹר הַתּוֹרָה

נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה בִּמְהֵרָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת  דְּבָרִים [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 12 ביולי 2023

פרשת מטות- מסעי-המיוחד במלחמת מדיין ותכלית המסעות/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת מטות- מסעי- המיוחד במלחמת מדיין ותכלית המסעות.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי  לפרשיות:




ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/משה  פונה אל ראשי המטות./ ציירה: אהובה קליין  (c)





ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה כועס על  ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה קוצף על  אנשי החיל / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מזכיר לשבט גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין ((c)




ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את  תרומת הזהב עבור המשכן- למשה ולאלעזר הכהן/

ציירה: אהובה קליין (c)


צי
ורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בפי החירות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מסע במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם בעבר הירדן /  ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן בעבר הירדן ומשה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ הר ההר- המקום בו אהרון נקבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשת מטות: ישנו ציווי לנקום את נקמת המדיינים - על שהחטיאו את ישראל.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן.." [במדבר ל"א, א-ד']

מהלך המלחמה מתואר כך:

"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא:  אֹתָם וְאֶת -פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ.  וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב".[להלן ל"א, ו-ט']

התוצאה: "וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת טַפָּם; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת – כָּל - מִקְנֵהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ.  וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ.  וַיִּקְחוּ, אֶת-כָּל-הַשָּׁלָל, וְאֵת, כָּל-הַמַּלְקוֹחַ--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה. וַיָּבִאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשְּׁבִי וְאֶת-הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת-הַשָּׁלָל--אֶל-הַמַּחֲנֶה:  אֶל-עַרְבֹת מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְכָל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה--לִקְרָאתָם:  אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה.  וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה" [להלן, ל"א. ט'- ט"ו.]

בפרשת מסעי מתארת התורה את  מסעות בני ישראל : "וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם".  [במדבר  ל"ג, ט']

השאלות הן:

א] על מה היה ציווי לנקום  במדיינים?

ב] מדוע קצף משה על הקצינים בדרגות השונות בשובם מן   המלחמה?

ג] החנייה באילים, מה היה מיוחד בה?

תשובות.

הציווי לנקום במדיינים.

"הנתיבות שלום" שואל: הרי בפרשת פנחס נאמר כבר שיש ציווי לנקום במדיינים, אלא ששם לא  הופיעו הפרטים, כיצד תיערך המלחמה ואילו בפרשתנו נאמר הציווי בפועל בנושא המלחמה, אלא שיש לשים לב למילים שהקב"ה אומר למשה:

"נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ". 

מכאן ניתן להסיק, כי משה היה חייב עדיין לחיות בזמן הנקמה במדיינים ורק אחר כך ייאסף אל עמו. משה היה חייב  להיות נוכח בתקופה זו ויש לבאר את עניין הסדר המיוחד שנדרש להיות במלחמה זו.

לפי המדרש [מד"ר כ"ב] דווקא צדיקים  נבחרו למלחמה זו, עוד נאמר שנוסף על האלף למלחמה מכל שבט עמדו עוד אלף בתפילה ומשה שלח אותם - עם פנחס בן אליעזר הכהן וכלי הקודש בידו,

על פי רש"י: כלי הקודש בידו זה: הארון והציץ , מכאן שלמלחמה הזו יצאו אליה כל כוחות הקדושה ודבר זה לא התרחש במלחמות אחרות  דוגמת מלחמת עוג מלך הבשן ומלחמת סיחון ,למרות שהם היו מלכים אדירים.

איזו עוצמה רוחנית היא : י"ב אלף מישראל אמרו תפילות ובקשות בזמן מלחמה זו.

מלחמה  מסוג זה לא נמצאה בכל התורה כולה ועוד מעניין שנאמר בציווי:

"הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא"; ולא נאמר שיש לבחור את האנשים למלחמה - או קחו לכם אנשים.

אלא עלינו לדעת שמלחמת מדיין הייתה מלחמה כבדה מאד על עצם קיומו של העם היהודי.

בזוהר הקדוש נאמר: שלא הייתה עת צרה קשה יותר לישראל מיום היותם גוי כמו בשעה זו  ברמה כה עוצמתית בהשוואה  למצב כאשר היו על הים כשיצאו ממצרים ולאחר חטא העגל וכל המטרה של המדיינים הייתה: הרצון  ליטול את היהדות מעם ישראל – לפי שידעו שאלוקים שונא זימה. בכך רצו לקעקע את יסוד קיום עם ישראל

על כן, זו הייתה הצרה הגדולה בישראל והייתה מלחמה שמימית של כוח הקדושה כנגד כוח הטומאה.

מדוע נאמר: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא"- הפירוש: הזדרזו!

רבי יהודה אומר: אילו היה רוצה משה, לחיות כמה שנים [להאריך את חייו] היה חי. לפי שאמר ה' למשה:

"נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ"

תלה הכתוב מיתתו בנקמת מדיין. אלא להודיעך שיבחו של משה. אמר [משה] בשביל שאחיה אעכב את נקמת ישראל?! מיד נאמר : "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא";

"וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה"

"אמר  רבי שמעון בן לקיש כל אדם שכועס ,אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו.

מניין? [מהו המקור ללמוד זה?]

תשובה: לפי שנאמר: "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל.." ועוד נאמר:

"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל-אַנְשֵׁי הַצָּבָא, הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה:  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר- צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה". [להלן , ל"א, כ"א- כ"ד]

מכאן המסקנה: שנעלם ממשה הלכות גיעולי נוכרים - היות וכעס -הגיע לטעות.

דעת מקרא סובר: כי משה כעס רק על שרי האלפים ושרי המאות.

רש"י אומר: משה כעס על - ה"ממונים על החיל ללמדך שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כוח בידם למחות".

של"ה הקדוש מסביר: בעצם לא הצטוו מתחילה להרוג את הנקבות – אם כן מדוע כעס עליהם כעת? התשובה: מכאן שדבר שהשכל מחייב לעשות יש לבצעו ללא המתנה לפקודה ולכן גם כאשר התגלה לבלעם המלאך בדרך אמר בלעם : "חָטָאתִי--כִּי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ; וְעַתָּה אִם-רַע בְּעֵינֶיךָ, אָשׁוּבָה לִּי" [במדבר כ"ב, ל"ד].

מכאן: שאם אין אדם מבין דבר שיש להבינו - הרי זה בגדר חטא.."

ה"כלי יקר" מסביר: במלחמת מדיין הנשים היוו לעם ישראל אבן נגף ומכשול והיה על ראשי הצבא ללמוד מדין בהמה אל דין הנשים האלה!

בנות מדיין היו הולכות לבני ישראל לפתותם הן התחילו בכל הקלקלה המוסרית!

החנייה באילים, המיוחד בה.

רש"ר מציין: מקום חנייה כזה לא מצאו בני ישראל בכל מסעם במדבר!

לפי דברי ה"כלי יקר": באילים היו שנים עשר מעיינות מים כנגד שנים עשר השבטים.

והיו שבעים עצי תמרים כנגד שבעים הזקנים הצדיקים, כפי שנאמר על הצדיק: "צדיק כתמר יפרח"[תהלים]

לפי דברי רש"י- התורה מציינת את כל מקומות החנייה של עם ישראל- כדי  להדגיש את מידת החסד של ה'  עם בניו לאחר שהוציאם ממצרים. במשך שלושים ושמונה שנים מתקופת גזרת המרגלים עד מותו של אהרון הם עברו עשרים  חניות בלבד ,יוצא אפוא, שבמרבית הזמן הם היו חונים ובממוצע- הם החליפו את מקום חנייתם פעמיים בשנה בלבד.

חז"ל מסבירים: כי המילים: "אלה מסעי בני ישראל" הם ראשי תיבות לארבעת הגלויות שהם עתידים לעבור במהלך ההיסטוריה לאחר יציאתם ממצרים:

א] אדום. [הכוונה לרומי]     ב] מדיי. [פרס] ג] בבל. ד] יוון

היעד של כל המסעות הוא: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"

הרמב"ן אומר: כי זוהי מצוות עשה מן התורה- לרשת תמיד את הארץ ולהתנחל בה.

 רש"י טוען: כי יש לגרש את שבעת העמים מארץ כנען. עם ישראל יוכלו לשבת בארץ ישראל, הישיבה בארץ תהיה יציבה לאורך  זמן בתנאי שיורישו את כל יושבי הארץ.

 חז"ל אומרים :כי פרשת מסעי נקראת בדרך כלל בתקופת בן המצרים, כלומר בין שבעה עשר לתמוז לבין  תשעה באב והסיבה היא:

כדי לעודד ולחזק את עם ישראל בתקופה זו של אבלות - במטרה שידעו  כי בתום ימי אבלות וימי החורבן- יבואו לעם ישראל ימים טובים ועם ישראל יזכה להגיע לשלווה ובטחון.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שתי הפרשיות: מטות ומסעי - מלמדות אותנו: כי עם ישראל אשר הובטחה לו הארץ - חייב להיות עם קדוש  ולשמש אור לגויים -

וזו הייתה גם ייחודה של מלחמת מדיין –מלחמה שמימית ורוחנית במטרה לשמור על יהדות עם ישראל! התנהגות מוסרית ורוחנית כפי שנאמר:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"ב]




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר