ציורי תנ"ך/ החיסון הרוחני כנגד כל חולי [כולל- מגפה]/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך..."/ ציירה: אהובה קליין (c) 
ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ הארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ארץ עיינות ונחלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ארץ נתנה יבולה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "ברוך תהיה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מפרי הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
BiblicaL paintings by Ahuva Klein- The blessed
Land
" וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ".
ציורי תנ"ך/ יום הגאולה- מלכים משתחווים אפיים/ ציירה: אהובה קליין (c)"וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי".
ציור מתוך ההפטרה: [ישעיהו מ"ט, כ"ג]
ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו:"שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו- לך"/ציירה: אהובה קליין (c)ציורי תנ"ך/ הנחמה בציון על פי חזון ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין (c)- ציור להפטרת פרשת עקב.
" כי ניחם ה' ציון ניחם חרבותיה ןישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה וקול זמרה"
ציורי תנ"ך/ ציון ככלה/ ציירה: אהובה קליין (c)
"כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה". [ישעיהו מ"ט, י"ח]
ציור מתוך ההפטרה: "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"ציירה: אהובה קליין (c)[ישעיהו מ"ט, י"ח]
בפרשתנו
מגלה התורה - מה נדרש מעם ישראל לעשות? ומדוע אין
ישראל צריכים לפחד מהגויים?
הפרשה
מתחילה בפסוקים הבאים:
"וְהָיָה
עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם,
אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר
נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ,
וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל
הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ". [דברים ז', י"ב-
י"ד]
"כִּי
תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל,
לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא, מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.
הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים
וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ;
כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא,
מִפְּנֵיהֶם. וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה,
יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּם:
עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים--מִפָּנֶיךָ. לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל
גָּדוֹל וְנוֹרָא. וְנָשַׁל יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ אֶת -הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ--מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה
עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. ּנְתָנָם
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם. וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ, וְהַאֲבַדְתָּ
אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: לֹא -יִתְיַצֵּב
אִישׁ בְּפָנֶיךָ, עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם. [דברים ז, י"ז- כ"ה]
בהפטרה אומר ישעיהו
הנביא : "וַתֹּאמֶר
צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם
בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. הֵן
עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד. מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ
וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.
שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ;
חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים,
כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ
וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי
עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי
שִׁכֻּלָיִךְ: צַר-לִי הַמָּקוֹם,
גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה. וְאָמַרְתְּ
בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה?וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה
וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה
הֵם". [ישעיהו מ"ט, י"ד- כ"ב]
השאלות
הן:
א] מה המשמעות של: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת
הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם.."?
ב] מדוע אין לפחד
מהאויבים?
ג] מהו החוט המקשר-
להפטרה בספר ישעיהו?
תשובות.
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה,
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם.."?
"נתיבות
שלום" שואל: מדוע יש גם לשמור על המצוות ואין די בציווי "וַעֲשִׂיתֶם.."? ומדוע התורה כותבת את השכר? הרי יהודי מחובתו לקיים את
המצוות - שלא על מנת לקבל פרס, כמו כן
צריכים להבין מדוע התורה מציינת רק את
השכר הגשמי - כמו המטר ואינה מציינת את השכר הרוחני כלל ?
הוא מביא תשובה [על
פי ספר "מים חיים" של רבי מיכל מזלוטשוב ]: היהודי צריך לקיים את מצוות
התורה - כדי לעשות נחת רוח לה' . אך לא יעשה זאת לצורך עצמו וגם לא למען שכרו
בעולם הבא - במטרה ליהנות מזיו השכינה ולכן נאמר גם -."וּשְׁמַרְתֶּם" - כלומר: יש לשמור על קיום המצווה בלי פניות
כלפי עצמו –ואם יעשה רק לצורך טובתו שלו- כך המצווה שמקיים - אין בה שלימות. לכן אין עשיית
המצווה צריכה להיעשות ,אלא בתנאי שהוא שומרה
עבור ה' בלבד-ורק כך תהיה בזה שלמות!
מהטעם הזה בהמשך נאמר: "וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ,
אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד..."
ואין בפסוק זה כוונת מתן שכר עבור המצוות ,אלא סימן ואות שהיהודי קיים את המצווה
באופן מושלם בלי שום פניה עצמית ועל ידי זה מיושב מדוע נאמר בתורה רק ייעודים
גשמיים ולא שכר רוחני .לכן נכתב השכר הגשמי בעולם הזה- כדי שזה ישמש לאדם סימן אם
אכן- הוא מקיים את המצוות בשלמות!
הרי את מתן השכר
בעולם הבא ואת ההנאה מזיו השכינה - אין אדם בשר ודם יכול
לראות בעיניו.
הכוזרי מציין [מאמר ב, נ"ב] שהיהודי ישמח בכך שמקיים את המצווה באהבה
מתוך גודל האהבה לה' ועל דרך זה ניתן להסביר את המילים:
"אִם-
בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". [ויקרא כ"ו, ג]
גם כאן הכוונה: לקיים את המצוות למען ה' ולהישמר מפניות
אישיות. כתוצאה מכך יתקיימו גם הברכות שה' מבטיח. ואין זה בגדר שכר - אלא בגדר
מציאות זהו גם הרעיון בחלק מקריאת שמע - המופיע בפרשה: "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ
תִּשְׁמְעוּ אֶל- מִצְוֺתַי,"
הרמב"ן טוען: אם יקיימו: "וּלְעָבְדוֹ,
בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם". הכוונה: לקיים את המצוות מתוך אהבה שלמה אל ה' - אז יזכו לכל הנסים שה' מבטיח.
משל יפה [מתוך ספר משלי יעקב/ רבינו יעקב דובנא] מעשה בזקן שהיה לו בן יחיד -
קטן והיות והבין שלא נותר לו זמן רב לחיות
. מה עשה?
מינה אפוטרופוס עבור
בנו - כדי לגדלו ולשומרו וכאשר גדל הילד - נתן האפוטרופוס לנער זה לעבוד בחנותו, יום אחד נודע
לנער על הכסף השמור עבורו מאת אביו – פנה אל אדונו וביקש שייתן לו את הכסף וכך
יוכל לדאוג ולפרנס את עצמו.
ענה לו האיש: אני
יכול לתת לך את הסכום השמור לך - אך אני ממליץ להמשיך לסעוד ולעבוד אצלי ואילו את
הכסף תשמור, שמא תבזבז ולא יישאר לך מאומה וכספך יהיה אצלי עד " וַתִּשְׂחַק לְיוֹם
אַחֲרוֹן."
הנמשל: אבותינו הקדושים הפקידו את זכותם כדי שישמר למען בניהם בהמשך הדורות
ואם ה' יעניק את את כל זכויות אבותינו – בבת אחת - יש חשש שינצלו הדורות הבאים עד תום את
כל הזכויות טרם עת.
רבותינו במדרש לפרשה
זו הסבירו: את המילה: "ושמר":
"אמר רבי שמואל
בר נחמן: כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכוח ברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותם האבות , משמרם לעתיד לבוא."
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי;
אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.
כאשר
מתעורר פחד בתוך עם ישראל מתוך איומי האויבים - נאמר: "לֹא תִירָא"
רש"י מסביר: כפשוטו, אין מה לפחד מכל
האויבים משום שהם רבים- כי אלוקים משגיח עלינו.
השל"ה
הקדוש
[רבי ישעיהו הלוי הורביץ] מסביר: עם ישראל לא יסמוך רק על כוחו וגבורתו - אלא יבטח
בה' ובזכות זאת תהיה הצלחה לעם ישראל בכל
המלחמות בעתיד.
רבי
שלום מרדכי שבדרון
[המהרש"ס] סובר: עם ישראל יכיר בזה, שבדרך הטבע אינו יכול להוריש את הגויים,
אלא בעזרת הקב"ה בלבד וזאת יש לדעת על סמך הנסים שקרו לעם ישראל בעבר- כמו
שנאמר: "זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה,
וּלְכָל-מִצְרָיִם".
על
סמך זכירת כל הנסים שה' עשה בעבר, אבל כל עוד עם ישראל סבור שיוכל לרשת את
הגויים בכוחות עצמו , יש לו סיבה
טובה להתיירא. כי אם אין סומכים על ה', אלא על כוח בשר ודם אין זה, אלא מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ! משענת שלא
תחזיק מעמד!
הקשר להפטרה בספר ישעיהו
נאמר:
" וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם
בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם - אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה",
דעת
מקרא
מסביר: ציון חוששת שה' נטש אותה ולא יבוא
שנית לשכון בתוכה וה' חלילה הסיח את דעתו מעם ישראל.
ציון
היא: ירושלים, כנסת ישראל וארץ ישראל, ציון משולה לאישה שבעלה נטש אותה.
התשובה
לחשש זה:
"הֲתִשְׁכַּח
אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי
לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ".
האם
יתכן שאישה תישכח את תינוקה? זוהי שאלה רטורית. הרי הדבר הוא נגד טיבעה של האם
שעלולה לשכוח את בנה.
הנמשל:
כך גם ציון - היא חביבה על ה' כתינוק על
אמו , כך מובן שה' אינו שוכח את עם ישראל.
והנה
בזמן הגאולה ישובו כל הבנים מהגלות אל ציון ומה שיקרה בפועל: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ
יֵצֵאוּ" הכוונה למושלים בארץ ישראל מטעם המלכות שגרמה לחורבן - כל אלה
שהזיקו וגרמו להרס ירושלים - יצאו ממנה כאשר יראו את הבנים שבים מהגלות אליה. לא
רק הם יצאו, אלא כל הגויים שהתיישבו בארץ וגם כל השודדים וההורסים שפגעו בה.
אז
ציון תישא עיניה ותראה את כולם מתקבצים אליה ותשתומם מאד ותשאל: "מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי
שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי
נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם"?
כמובן
שאלוקים בכבודו ובעצמו עתיד להביא את הגאולה לעם ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- הן
מהפרשה והן מההפטרה - מדברי ישעיהו הנביא: כמה חשובה האמונה של עם ישראל באלוקים - בהיות עם ישראל - העם הנבחר וגם ארץ ישראל
ניתנת לו על ידי הבטחת ה' עוד מימי אברהם -
אבי האומה ולכל הבאים אחריו, ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת:
"אֶרֶץ,
אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:
תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד
אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א,
י"ב]
וכדי
לזכות בה לנצח - עם ישראל חייב להידבק בה' מתוך אהבה וכשם שה' אינו שוכח לעולם את בניו - כך בניו
מצווים לא לשכוח את כל הנסים שנעשו לו מאז יציאת מצרים, מתן תורה וכל המופתים
במדבר! ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה המיוחלת - כדברי בנביא ישעיהו:
"שְׂאִי - סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ
בָאוּ - לָךְ; חַי - אָנִי נְאֻם - יְהוָה",
