בס"ד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת
ויקרא – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור.
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים""זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים
[דברים כ"ה, י"ז]
ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת זכור]
ציור למגילת אסתר/ השליחים מביאים מסר לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c)"כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".
[מגילת אסתר ד', י"ד]
אסתר המלכה מצביעה לעבר המן- בפני אחשוורוש/ ציירה: אהובה קליין (c)
המן מוביל את מרדכי -על הסוס ברחובות שושן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]ציורי תנ"ך/ הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת ויקרא -
היא הפרשה הראשונה – הפותחת את חומש ויקרא - החומש השלישי מתוך חמישה חומשי תורה
ומדוע נקרא החומש בשם זה ? התשובה מופיעה במילות הפתיחה לפרשה זו:
"וַיִּקְרָא, אֶל - מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה
אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם
קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן - הַבָּקָר וּמִן -הַצֹּאן....." [ויקרא, א', א'- ב']
בדומה לכך- גם החומש
הראשון נקרא: "בראשית" על סמך הפסוק הראשון בספר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים,
אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ".
בפי חז"ל נקרא חומש ויקרא בשם: 'תורת כוהנים' מהטעם : שמלמד אותנו בחלקו הראשון [החל מפרק א'
עד פרק י"ז ועד בכלל] הלכות הקורבנות - אשר מחייבות בעיקר את הכוהנים המשרתים
במשכן - את עבודת ה' וחשוב להדגיש: כי בתוך הלכות אלו ישנן הלכות המחייבות את כל
ישראל, כגון: שהם מחויבים להיות ממלכת
כוהנים וגוי קדוש כפי שמוזכר גם בספר שמות:
"וְאַתֶּם
תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּוהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו'] בחלקו
השני של החומש - בעיקר הלכות הקשורות לכוהנים.
השנה, שנה מעוברת - לכן,
אנו קוראים את פרשת ויקרא סמוך לחג הפורים. שבת זו נקראת גם בשם: 'שבת זכור' –
היות ואנו קוראים על זכירת עמלק - לפי שהמן היה - מזרע עמלק:
"זָכוֹר,
אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ
כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים..." [דברים כ"ה, י"ז- י"ח] ובפורים מגילת אסתר
מתארת לנו את מזימותיו של המן מזרע
עמלק.
השאלות
הן:
א] מה משמעות הקריאה
אל משה בתחילת הפרשה?
ב] מהו הקו המשותף
בין פרשה זו לפרשת זכור?
ג] מה הקשר למגילת אסתר?
תשובות.
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה"; הרמב"ן סבור: כי
בניגוד לשאר המקומות , יש כאן קריאת ה' אל משה מהטעם: שלא היה יכול משה לבוא אל
אוהל מועד - לגשת למקום ששם שוכן אלוקים ,אלא רק על ידי קריאה מאת ה' כפי שהכתוב
מתאר: "וְנוֹעַדְתִּי
לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים,
אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת--אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל" [שמות כ"ה, כ"ב].
היות ומשה ידע שה'
יושב בין שני הכרובים ,התיירא משה לבוא אל אוהל מועד, אלא עד שיקרא אליו ה' לבוא
למשכן . כך התרחש גם בזמן הר סיני, כפי שנאמר: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן". [שם : כ"ד, ט"ז]
דעת מקרא: מעלה אפשרות: אולי הייתה הקריאה: "משה, משה" כמו
במקרה הסנה , לפתוח עמו במילים.
רבותינו
סבורים: כי לדיבור אל משה קדמה קריאה, הדבר
אינו משהו חריג: לכל הדברות שבתורה, לכל
האמירות ולכל הציוויים - קודמת קריאה.
לפני כל מסירת תוכן למשה, באה הקריאה – "משה, משה".
הקריאה,
משמשת - יצירת קשר עם משה. הפניה אליו, היא - תשומת לב
באופן פרטי - יוצרת מפגש, כמו שאמרו רבותינו - 'משה משה', לשון חיבה ולשון זירוז' - ה' קורא לו מתוך חיבה ומשה מזדרז לקיים את הציווי,
לכן קודמת הקריאה לדיבור, שהקריאה, מהווה קשר בין משה לקב"ה .
מובא
במדרש : כי יש קשר בין פרשת פקודי –
האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת
פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ,
ל"ה] כלומר - משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה
הייתה באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן,
מתי בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?
התשובה
היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם , זאת כדי לעודד
את משה להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את תורת אלוקים לעם ישראל.
רש"י
מסביר: באמצעות שני פירושים:
א] לכל הדיברות ,לכל האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי
שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת משתמשים בה.
כפי
שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ, יְהוָה
צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ,ו, ג]
ב] רש"י מבאר : מדוע לא נאמר: "ויקרא
ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה לכך היא: כי נושא הקריאה - אינו ה',
אלא הקול, כאילו כתוב: "ויקרא קול
אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל הקול - שהוא הנושא –כדוגמת
הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה
יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']
עוד דוגמא: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא
וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" [שם ו', ד']
"נתיבות שלום"- מסביר: ה' קורא למשה
מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם
קָרְבָּן, לַיהוָה -..." עניין הקורבנות מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר
במסכת אבות:
"שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק ...... [אבות א, ב]
הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל
הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"
הקשר לפרשת זכור:
לעניות
דעתי, כמו שה' מצווה את משה בתחילת הפרשה וקודמת לה קריאה- המשמשת מבוא
ויצירת קשר למשה ומיד בעקבות זה בא הציווי -
בפרשת
'זכור' אומנם אין את עניין הקריאה - אבל קיים ציווי לכל עם ישראל- וזה
ציווי לדורי דורות!
כנאמר:
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ,
בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ
בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף
וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ
מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה, י"ז- י"ט]
עלינו
לדעת ולהכיר את-זהותו של עמלק. עמלק הוא
בנו של אליפז בן עשיו ותמנע פילגשו. ממנו
יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה מכונה בשם: "ראשית גויים"
זהו
אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב
לו בכל זמן ועל סמך העבר ניתן להסיק : כי
הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כמו שניתן
לראות זאת גם בפרשה: הציווי החשוב הזה: למחות את עמלק .
מסביר ה"נתיבות שלום": מלחמת עמלק- היא
מלחמה רוחנית נגד ישראל! תכלית ה' :להביא את העולם הזה לתיקון
שאז תתמלא הארץ דעה את ה' לעולם שכולו
טוב- לבוא הגאולה. תפקיד עם ישראל: לקיים את
המצוות ועל ידי שבירת רוח הטומאה - שהיא
קליפת עמלק - כוח הרע של הבריאה כפי דבריו
של האלשיך: שרו של עמלק אינו כשאר שרי אומות שהקב"ה ברצונו מעביר אותם
מהעולם, אלא עמלק - הוא כוח הטומאה בעולם - עם ישראל מצווים בכבודם ובעצמם להעביר
אותו מהעולם- וכל עוד הדבר אינו נעשה- אין ה' שלם וגם לא כיסאו!
מכאן שכל עבירה
שיהודי עושה – הוא גורם לחיזוק קליפת עמלק
וכל מצווה שהוא מקיים - הוא מחליש את עמלק.
כאשר יצאו עם ישראל
ממצרים - והגיעו לרפידים - שם המקום רומז על התנהגותם: ךפידים- מלשון "רפו
ידיהם" מן התורה. לכן לא היה בכוחם של ישראל
למחות את עמלק! למעשה ,היו הזדמנויות רבות שה' היה יכול כבר להביא את העולם
לתיקון המיוחל- אלא שבכל עת שה' כבר חפץ
להביא את התיקון הזה, דווקא אז עמלק מתגבר ומתחזק- וכדי לנצח אותו- אין הדבר תלוי
בעוצמת הכוח הצבאי- או מספר כלי הנשק- אלא תלוי בעם ישראל- שעליו להתחבר לתורה
הקדושה ולקיים את ציווי התורה - הלכה
למעשה. זוהי מלחמה רוחנית לדורות - ועל כן הוא ציווי כה חשוב- לכל עם ישראל למחות את זרע עמלק מן
השורש ולא לקחת שלל ממנו, כפי שראינו ,כאשר שאול נלחם נגד עמלק הוא השאיר את אגג
ולקח מבעלי החיים שלהם.
חז"ל
אומרים: שהם היו מכשפים גדולים והטמינו את כוחות הטומאה בבקר ובצאן והיו
צריכים להשמיד גם אותם וכיוון שהדבר לא נעשה , נדחה הקץ וכך היה גם בזמן מרדכי
ואסתר שהופיע המן מזרע עמלק- הייתה עת גדולה- זמן המסוגל להביא את העולם הזה לתיקון!
הקשר למגילת אסתר.
המגילה מספרת לנו על המן - הבא מזרע עמלק – העושה יד אחת עם המלך
אחשוורוש: להשמיד לאבד ולהרוג את היהודים. והנה מופיעים מרדכי ואסתר:
"אִישׁ
יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר
בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.
ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם
יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר
בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת
מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". [מגילת אסתר ב, ה -ח]
גדולתו של מרדכי
היהודי: הוא אינו מתרפס לפני אותו רשע ואינו משתחווה לו, בניגוד לאחרים. הוא מזהה
את רצון המן להשמיד את כל היהודים, הוא שולח [בידי שליחים] ציווי לאסתר
המלכה: לפעול! בתחילה היא נמנעת בטענה: כי
לא נקראה אל המלך מזה שלושים יום.
אך מרדכי אינו מוותר -
שולח בשנית שליחים אל אסתר בהודעה:
"אַל-תְּדַמִּי
בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת
הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ
וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ
לַמַּלְכוּת". [מגילת אסתר ד, י"ג- ט"ו] ומכאן
והלאה- אסתר תפשה מנהיגות ביתר שאת והתוצאה ידועה –הגזרה נהפכה מרע לטוב- אורה ושמחה ליהודים.
ה"נתיבות
שלום" טוען שבתקופה זו הגיעה העת
המסוגלת לתיקון העולם- לפי שעמדו להקים את בית המקדש השני .
האר"י הקדוש טוען: כי המן ידע על כך שמרדכי פועל באמצעות התיקונים לבנות את
הבית השני ועל כן ניסה לקלקל.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנו קשר בין פרשת ויקרא- בה- משה נקרא על ידי ה' -
כדי למלא ציווי!
כך גם בפרשת זכור עם ישראל מתבקש למלא את
צווי מחיית עמלק ובמגילת אסתר- מרדכי
ואסתר- פועלים בנחישות לממש ציווי אלוקי זה. והתוצאה: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים
וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה
וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ
מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא - יָסוּף מִזַּרְעָם" [מגילת אסתר, ט, כ"ח]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
