חג
הסוכות ומגילת קהלת- מה הקשר?
מאמר מאת: אהובה קליין .
יצירותיי למאמר:
ציורי תנ"ך/ בני ישראל וסוכת ענני הכבוד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציור למגילת קהלת/ "כל הנחלים הולכים אל הים..... / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ קישוט הסוכה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מצוות הקהל בחג הסוכות בבית המקדש /ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חג האסיף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יהודי מברך על ארבעת המינים/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"
/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שמחת בית השואבה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/שאיבת המים בשמחת בית השואבה/ציירה: אהובה קליין,[שמן על בד]
חג סוכות הוא אחד
מבין שלושת הרגלים כפי שנאמר בתורה: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג
הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם."[דברים ט"ז, ט"ז]
החג נקרא גם בשם: חג האסיף –בו מצווים אנו לחגוג - במשך: שבעה ימים – כפי שנאמר בתורה במקורות הבאים:
א] "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ;
כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. לו
שִׁבְעַת יָמִים, ......... אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי,
בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים;
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן,
פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל;
וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים
בַּשָּׁנָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם,
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל,
יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ
דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, ל"ג- מ"ד]
ב] "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.
וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ".... " [דברים ט"ז, י"ג- י"ד]
ג] "שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם,
אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ
שָׂמֵחַ"[שם, ט"ו]
השאלות הן:
א] מה המטרה החינוכית של חג הסוכות?
ב] מהי מגילת קהלת - ומדוע נקראת בחג הסוכות?
תשובות
חג הסוכות - המטרה החינוכית.
מבחינה חינוכית - הישיבה בסוכה מלמדת אותנו להסתכל על העולם בו אנו
חיים כיושבים בדירת ארעי. כדברי רבי יעקב במשנה במסכת אבות :
"רַבִּי
יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם
הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין": [מסכת
אבות ד, ט"ז]
כלומר, היהודי צריך בעולם הזה לעסוק בתורה ומצוות –
כדי להכין את עצמו לקראת
הטרקלין בעולם הבא – לאחר מותו.
" חג סוכות שונה מיתר החגים: הדבר מתבטא בדברי הנביא
זכריה: "וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל- הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם;
וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת,
וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת" [זכריה י"ד, ט"ז].
בזמן שהמקדש היה קיים היינו מקריבים שבעים
פרים כנגד שבעים אומות העולם - כדי לכפר עליהם על מנת שירדו גשמים בכל
העולם. מהטעם: שבחג הסוכות נידונים על
המים. [מסכת סוכה נ"ה, ע"ב]
באחרית הימים בבוא משיח צדקנו - הסוכה תיבחר לשמש מבחן לאומות
העולם בקיום מצוות התורה [ על פי דברי התלמוד, מסכת עבודה זרה
[דף ג, ע"ב]
המדרש מספר: "מעשה בגוי אחד, ששאל את רבי יהושע: אנו יש לנו מועדות ואנו
שמחים בהם, אתם יש לכם מועדות ואתם שמחים בהם.. איזה יום שאנו ואתם שמחים יחדיו?
אמר לו רבי יהושע: זה יום ירידת הגשמים שנאמר: "לבשו כרים הצאן, ועמקים יעטפו
- בר" מה כתוב אחריו? "מזמור הריעו לה' כל הארץ" [בראשית רבה]
כלל זה נובע: מתוך שמחתנו בתקופה זו - חג האסיף - שהוא
גם שם נוסף לחג הסוכות - לפי שבעונה זו אנו אוספים את כל היבול מהשדות - ואנו
מודים על כך לאלוקים , מתוך שמחה - ושמחה זו משותפת לכל הבריות , לכן סוכות
מהווה חג לכל האנושות בתבל - שמחה על היבול. משום כך בעתיד - בהגיע הגואל-
משיח צדקנו - ישמש חג סוכות לא רק לישראל, אלא לכל האומות ויביא גם את האהדה של
הגויים לירושלים כפי שכתוב:
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר
בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל -
הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה
אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה
בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה
מִירוּשָׁלִָם". [ישעיהו ב, ב-ד]
כידוע, חג סוכות נקרא גם בשם: חג האסיף - היות ובתקופה זו כאשר
האיכר אוסף את יבולו, צריך להיזהר ,לא לתלות את הצלחתו בכוחותיו בלבד,
ואל יגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"
לכן בזמן הזה היהודי נדרש לשבת בסוכה שהיא - דירת ארעי כדי
להמחיש לעצמו: שכל חייו כאן הם ארעי.
רעיון זה אומר גם- ה'כלי יקר' בהקשר הפסוק הבא:
"שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ,
בַּסֻּכֹּת"- "נקט
"אזרח" שהוא לשון "תושב" לפי שבזמן אסיפת התבואה מן השדה כל
אחד רוצה לילך מן השדה לתוך ביתו לישב בו ישיבה של קבע וחששה התורה, אולי על ידי
ישיבת קבע-ירום לבבו כי מצאה ידו כביר
וישמן ויבעט, על כן נאמר: "כָּל-הָאֶזְרָח"- הרוצה לחיות כתושב בעולם הזה ולא כגר אליו ציווה ה' לצאת
מדירת קבע לדירת ארעי- כדי שיכיר בפחיתות ערכו שאינו בעולם הזה-כי אם גר ולא תושב...ועל
ידי זה לא יבטח בצל קורתו כי אם בצל ש-ד-י יתלונן, כמו שעשו ישראל בצאתם ממצרים
שלא ישבו בבתים ספונים וחשובים, כי אם בהיקף שבעה עננים אשר כבוד ה' היה בתוכם
וזהו ' בצל ש-ד-י'' ולא בצל קורות בתיהם ארזים"
[מתוך החוברת של הרב
אברהם אלימלך בידרמן שליט"א]
רעיון
יפה ראיתי: עניין הסוכה הוא
כמו המצב שהתרנגולת קוראת לאפרוחיה בשפתה שיבואו אליה ומאכילה אותם במזון, אחר כך
אוספת אותם תחת כנפיה - כך נוהגת השכינה
עמנו. בראש השנה וביום כיפור - היא כותבת לנו מזונות וחיים טובים לכל השנה ואחר כך
היא מכנסת אותנו תחת כנפיה - ובחג הסוכות כאימא הסוככת אותנו בכנפיה מגינה עלינו.
[מתוך 'אוהב ישראל'-'ליקוטים לסוכות']
מגילת
קהלת- מהותה וקריאתה בחג הסוכות.
על פי חז"ל: קהלת הוא שלמה המלך- המקור העתיק ביותר לכך - הברייתא במסכת בבא בתרא
[ דף י"ד, ע"א]
עוד ידוע כי שלמה
המלך- לעת זקנתו שרתה עליו רוח הקודש וכתב שלושה ספרים - משלי, שיר השירים וקהלת.
[על סדר כתיבת הספרים מאת שלמה המלך- ישנה מחלוקת].
חז"ל סוברים: מחבר ספר קהלת - הוא שלמה , היו
לו שלושה שמות:
ידידיה, שלמה, קהלת.
במדרש קהלת נאמר: הטעם לשם "קהלת" - כי היו דבריו נאמרים בהקהל. לפי
הברייתא: במסכת בבא בתרא [י"ד, ע"ב] מקומו של ספר קהלת - בכתובים בין
משלי ושיר השירים וכך סידרו אותו גם בתרגום השבעים , אך בספרים היום- הוא מופיע
בתוך קבוצה של חמש מגילות - לפי סדר קריאתן בבתי הכנסת במחזור השנה – לכן - הוא
אחרי מגילת איכה ולפני מגילת אסתר.
הטעמים לקריאתו בחג :
א] ברוב קהילות
ישראל, קהלת נקראת: בשבת חול המועד סוכות וגם נהגו לקרוא בשמיני עצרת היות וכתוב
בו:
"תֶּן-חֵלֶק
לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה"
[קהלת י"א, ב']
ב] שלמה המלך אמר
את קהלת בחג- בהקהל. להוכיח את ישראל.
ג] מפני שימי חג הסוכות-
הם ימי שמחה וכתוב בקהלת: "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה". [שם, ב, ב]
ד] על פי ר' יונתן
בשהש"ר [פ"א]:
כשאדם נער אומר: דבר
זמר [שיר השירים]
וכשהאדם גדל- אומר
דברי משילות.
הזקין, אומר: דברי הבלים "הֲבֵל הֲבָלִים, אָמַר קֹהֶלֶת,.." [קהלת א', א']
שלושת הרגלים מסמלים
מחזור זה בתקופת השנה:
באביב - המקביל לגיל הנערות -
קוראים בפסח - את שיר השירים : "הַנִּיצניִם נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ "
[שיר השירים, ב, י"ב]
בעונת
הקציר- זמן ביכורי הפירות - קוראים
את מגילת רות - המתאר את עונת הקציר.
בסתיו - בחג האסיף - המסמל את תקופת הזקנה- קוראים קהלת -המזכיר את סופו של
האדם מסתיים: ב"סוף דבר"
קהלת מעביר מסר חשוב: לדעת להבחין בעולם הזה הגשמי - ללא בטחון בה' כאשר אדם חושב
שכל מה שהשיג בחייו - הם תוצאה של כוחו ועוצם ידו ,אלה חיי הבל הבלים – מנגד חיים
עם חיבור לאמונה בהי ויראת שמים - דוגמת הישיבה בסוכה - המסמלת דירת עראי-הם בעלי חשיבות רוחנית.
נאמר בקהלת:. "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם
וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים
לָלָכֶת".
רש"י מסביר מדוע הים אינו מתמלא עד אין סוף על ידי הנחלים? התשובה היא שהנחלים
שבים אחר כך למקומותיהם הישנים.
האלשיך מפרש מדוע הים
אינו מלא לעולם ? היות והקב"ה משגיח ומנהל את העולם ודואג שהים לא ישטוף את
העולם.
לעניות דעתי, המים
מסמלים את התורה וכמה שיהודי ילמד תורה - לעולם הים אינו מתמלא. תמיד יכול ללמוד עוד ועוד
ולהחכים.
המסקנה הסופית
והחשובה של קהלת:
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל
נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל
הָאָדָם. כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה - הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם,
אִם טוֹב וְאִם רָע".
לסיכום, לאור האמור לעיל- בחג הסוכות
היהודי יוצא מביתו אשר בו מרגיש ביטחון כל
השנה - אל הסוכה - דירת עראי- המסמל גם את חיי האדם החולפים - אך עם זאת מביאה
אותו להכרה - כי חייו בעלי ערך רק כאשר הוא מאמין ובוטח בה' ומבין שהכול ממנו , זהו
הרעיון המרכזי גם בקהלת - חיים עם רדיפה אחר תענוגי העולם החולפים הם הבל הבלים.
רק ההכרה שחיינו כאן מתוך שמחה אמתית - השמחה הרוחנית –הם חשובים באמת!
ויפים דברי מסכת שבת:
"אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים - אלא מתוך דבר שמחה של מצווה"
[מסכת שבת ל', ב]
