פרשת
דברים - בכיים של ישראל ושבת חזון.
מאת: אהובה קליין.
פרשת דברים - הפותחת את חומש דברים - הנקרא גם בשם:
"משנה תורה" בפי הקדמונים - [מפני
שמופיעים עניינים שכבר תוארו בספרי התורה הקודמים] משה מתאר את האירועים
אשר התרחשו במדבר ובתוכם גם את מעשה המרגלים ואת התוצאות העגומות- העונש הקשה של
החוטאים אשר לא זכו להיכנס לארץ המובטחת, וגם הגזרה הקשה על משה-בכבודו ובעצמו – שלא זכה להיכנס
לארץ ישראל- ומנגד את השכר של כלב בן יפונה ויהושע בן- נון שיזכו להיכנס לשם - יחד
עם הדור החדש הצעיר -אשר לא לקח חלק בעוון הקשה של הוצאת הדיבה על הארץ הקדושה..
בהמשך משה מדווח על
רצון העם לתקן את חטאם ורצונם לעלות לארץ ולכבוש אותה , על אף שה' אוסר עליהם לעלות להר ולהילחם נגד האויב! העם
מסרב להקשיב והתוצאות קשות מנשוא.
כך התורה מתארת את
האירוע המצער: "וַתַּעֲנוּ
וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיהוָה--אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ, כְּכֹל
אֲשֶׁר- צִוָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַתַּחְגְּרוּ, אִישׁ אֶת-כְּלֵי
מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, לַעֲלֹת הָהָרָה.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ--כִּי
אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם;
וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, לִקְרַאתְכֶם,
וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם
בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה. וַתָּשֻׁבוּ
וַתִּבְכּוּ, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא-שָׁמַע יְהוָה בְּקֹלְכֶם, וְלֹא הֶאֱזִין
אֲלֵיכֶם. וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ, יָמִים
רַבִּים, כַּיָּמִים, אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם". [דברים א, מ"א- מ"ו]
השאלות
הן
א] במה שונה חומש
דברים מיתר חומשי התורה-ומהם רמזיו?
ב] המסקנה ממעשה המרגלים?
ג[ מה תחושתם של ישראל בסוף המלחמה?
ד] הפטרת חזון- כנגד
מה?
תשובות.
חומש דברים
בהשוואה ליתר ארבעת הספרים - והרמזים בו.
בעוד שארבעת החומשים
הקודמים נמסרו לעם ישראל על ידי משה כשליח ה', הרי ספר דברים ,החומש האחרון ,נמסר
מפי משה בכבודו ובעצמו ,חומש דברים נחשב לספר התיקונים והתוכחה - בו האדם מתבקש מהטעויות שנעשו בעבר-על ידי העם- להסיק מסקנות להבא
וקיים את צוויי התורה –הלכה ולמעשה שניתנו למענו וטובתו - כדי שישוב ויתחבר
לשורשיו ובכך יצליח לעלות ולהתעלות הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. ונכון הדבר גם
בימינו שהבטחת דברי עם ישראל יתממשו בפועל:
"וַיָּבֹא
מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים;
וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר
יְהוָה, נַעֲשֶׂה". [ שמות כ"ד, ג]
הקב"ה מנהיג את
העולם בשלושה אופנים: חסד, דין ורחמים. כפי שנאמר במסכת אבות [ א', י"ז]
"רַבָּן
שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם
עוֹמֵד: עַל הַדִּין, וְעַל הָאֱמֶת,
וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ט"ז):"אֱמֶת
וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם":
את פרשת דברים קוראים
בשבת חזון - סמוך לתשעה באב. וזאת כדי שכל אדם יראה בחזונו את הטוב המוחלט
בראייה ריאלית ,היינו, את כל הטוב שצופן לנו העתיד:
תקופת בין המצרים וכל
העצבות שבה - היא איננה המציאות האמיתית
בהשוואה לכל הטוב שמצפה לנו בגאולה.
יש לנו אמונה שכל
החוטאים והחטאים ייעלמו מן העולם כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי
כִּדְבָרֶךָ". [במדבר י"ד, כ]
חורבן בתי המקדש הראשון, והשני ושנאת חינם בין האחים
אשר בתוך העם - מתוך כל זה עלינו לעלות ולהתעלות אל קירבת ה', לצאת מאי הוודאות
ולהידבק בוודאות האמתית המתבטאת בדברי הנביא:
"כִּי
מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם". [ישעיהו ב, ג] ובסופו של דבר המטרה: שאדם יתחבר באמצעות התורה
ומצוותיה אל ה'.
המילה: "דברים=
בגימטרייא- 256- שווה "לעולם ועד".
"אלה
הדברים"- 297= שווה :"דרך
חיים"- כלומר- התורה באה להורות לנו כיצד לחיות נכון את חיינו באופן נכון ומועיל. [על פי ספר
"התמצית: מאיר ינאי]
חז"ל מסבירים: כי פרשת דברים נקראת מידי שנה סמוך לתשעה באב: כי בתחילת הפרשה ישנו תיאור של חטא המרגלים שהוציאו
את דיבת הארץ רעה ובכך המיטו אסון כבד מאד על דור יוצאי מצרים ,ועל כך אמרו
חז"ל: כי הגזרה שה' גזר עליהם שימצאו את מותם במדבר ולא יזכו להיכנס לארץ
המובטחת- ארעה בליל תשעה באב דבר זה מצוין במסכת תענית[ כ"ט, ע"א]-
שם נאמר
על הפסוק: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה,
וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר י"ד, א]
אותו לילה ליל תשעה
באב היה, אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[בכיית שווא בזמן
שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה] וכך הוכחתם שאינכם בוטחים די בהבטחתו
של ה' להוריש לכם את ארץ כנען. לכן אני קובע לכם: בכייה של דורות –כלומר: מידי
שנה בליל תשעה באב- בו עתידים ישראל
להתאבל על חורבן בית המקדש.
המסקנה
ממעשיהם של המרגלים:
הרלב"ג [ רבי
לוי גרשון] אומר על דברי העם למשה:
"וַתַּעֲנוּ
וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיהוָה--אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ.." ועל תשובת משה לעם :
"אֱמֹר
לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ--כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם"
ראוי לאדם לקבל את
הטוב ואת המזומן לו מהשמיים בעת רצון- שאם לא ינצל הזדמנות זו באותו זמן ,אולי
הוא יחמיץ את הדבר ודווקא שיחפוץ בכך
לא תהא ידו משגת בכך.
הרלב"ג מביא
דוגמא לדבריו: "צא וראה שיוצאי מצרים מנעו מעצמם לעלות לארץ חמדה טובה בגלל
דיבת המרגלים - בשעה שהייתה מאת ה' שעת רצון ועת עלייה. וכאשר התחרטו ורצו לקבל את
הטוב שהועיד להם הבורא- שוב לא עלה הדבר בידם. ומכאן המסקנה לגבי פרשת המרגלים: כי כאשר מופיעה שעת רצון - היא
מופיעה לזמן מוגבל מראש ויש לנצל את ההזדמנות הזאת מן השמים.
תחושתם של ישראל בסוף המלחמה נגד האמורי.
הרב סולוביצ'יק מסביר
את התנהגות האמורי שנלחם כנגד ישראל: כאשר רואים שאחד מכה את השני והשני אינו
מחזיר לו מכה, לא נראה כל כך שנאת המכה - עד כמה היא גדולה, אך כשהשני מחזיר לו
מכה שהיא מנה אחת אפיים ואף שהראשון יודע שהשני יחזיר לו עוד פעם כפליים, ובכל זאת
הוא ממשיך להכותו - מהמקרה הזה ניתן לראות את גודל שנאתו של הראשון כלפי השני. למרות
שיודע מראש שיסבול פצע וחבורה ומכה טרייה
מאת השני- בכל זאת ממשיך להכותו. זהו גם לגבי
האמורים שידעו שהם מיד מתים לאחר שפוגעים בישראל - כפי שהתורה מציינת זאת:
"וַיִּרְדְּפוּ
אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם
בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה" [כמו שהדבורה מתה אחרי עקיצתה]
בכל זאת רדפו אחרי
ישראל - כי שנאתם הייתה כה גדולה, למרות שידעו שייהרגו במלחמה ברודפם אחר ישראל-
היה כדאי להם לרדוף ולהכות את עם ישראל.
תגובת
ישראל ותגובת ה' - לתבוסת ישראל.
דעת מקרא מסביר: כאשר שבו בני ישראל הנותרים ממלחמת האמורי , זו הייתה תבוסה
גדולה – הם שבו אל המחנה בקדש ששם היה ארון ברית ה' ומשה והעם - אשר לא משו מקרב המחנה ,עם ישראל -ישב ובכה בקדש על
המפלה כמתלוננים: למה ה' עשה להם זאת?
על פי המילים: "וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ,
לִפְנֵי יְהוָה" הכוונה: שהעם שב למנהגו לבכות כפי שבכו במדבר
על הבשר וגם שם נאמר: "וישובו ויבכו" אבל ה' לא קיבל את תפילתם!
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] סובר: ה' לא שמע בקול ישראל
כאשר בכו על אובדנם, זוהי תמיד המשמעות: "שמע בקול" – למלא בקשה, או
דרישה, כך גם במקום שה' שומע תפילה, כגון:
"וַיִּשְׁמַע
יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם,
וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה". [במדבר כ"א, ג]
"וַיִּשְׁמַע
הָאֱלֹהִים, בְּקוֹל מָנוֹחַ; וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל-הָאִשָּׁה,
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ, אֵין עִמָּהּ". [שופטים י"ג, ט]
אבל במקרה של עם ישראל שחטאו לה', ה' לא הקשיב להם כלל והתעלם
מבכייתם ולכן אף לא הקל בעונשם!
הפטרת
חזון.
השבת הסמוכה לתשעה
באב- נקראת: "שבת חזון" על שם ההפטרה – בישעיהו:
דברי הנביא מביעים
כעס על העם שחטא לה':
"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר
חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז
יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם
פָּשְׁעוּ בִי. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ,
וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע
מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ
יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". בהפטרה
זו מסיימים את -"תלתא דפורענותא" – את שלושת ההפטרות של הפורענות.
הפטרת הפורענות הראשונה הופיעה – אחרי פרשת
פנחס [או מטות]-
"דברי
ירמיהו"
הפטרת הפורענות
השנייה: היא של פרשת מסעי
[או מטות- מסעי]- "שמעו דבר ה' " [ירמיהו ב.ד]
ההפטרה השלישית היא של פרשת דברים: "חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ". מעניין לציין כי לכל הפטרה -
משמעות שונה:
הראשונה -"דברי
ירמיהו"- מלשון דיבור- כנגד: הפה.
השנייה: "שמעו"-
כנגד: האוזן.
השלישית- "חֲזוֹן"- מלשון לחזות- כנגד העין. שלושת
ההפטרות רומזות: לשלוש עבירות קשות שחטאו ישראל והם אשר
גרמו לחורבן:
עבודה
זרה, גילוי
עריות ושפיכות דמים. על פי חז"ל - העבירה החמורה ביותר היא : על שמאסו בתורה לכן נאמר:
"מִי-הָאִישׁ
הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ;
עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי,
אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ". [ירמיהו ט, י"א- י"ב]
בהפטרה כאן נאמר: "אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם"- מדוע הוזכר יהודה ? כי יהודה - רמז לשבט יהודה, הרי נחשון בן עמינדב - היה משבט יהודה- ודווקא הוא
שקפץ ראשון לתוך ים סוף ומעז להיות ראשון בהנהגה , בזכותו נושעו ישראל ויהודה הוא
הראשון שנשלח למצרים על ידי יעקב - כדי להכין מקום תורה בגלות- שואל הנביא: היכן
היית בתקופה שעם ישראל התרחק מהתורה? וירושלים הייתה מקום בה ישבו הסנהדרין- והיא
המקום שממנה תצא תורה! [מתוך ספר "דורש ציון" / ר' בן ציון מוצפי]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי התורה שניתנה לעם ישראל- היא
תורת חיים - ויהי רצון שנשוב להידבק בתורתנו הקדושה ויתקיימו בנו דברי הנביא:
"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה
כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים." [ישעיהו י"א, ט]
